התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
מישהו יודע אם הקבצים המקוריים עוד נמצאים איפה שהוא?
ואם לא, אולי מישהו מוכן לסרוק את החוברות הישנות?להראות גיבור משתגע זה הפתרון הקל. להראות אדם נשאר שפוי ורציונלי במידה המספקת כדי להבין את מה שקורה לו, זה הפתרון המעניין. ולטעמי, גם הראליסטי יותר. טירוף הוא לא דבר שקורה כל כך בקלות כמו שסיפורים נוטים לצייר.
הדוד הופך להיות חלק מהתודעה של הילד. כשהילד בסכנת מוות, גם הדוד בסכנת מוות. הדרך היחידה שלו לשרוד, היא שישתלו את התודעה שלו מחדש בראש של מישהו אחר, אבל אי אפשר לשתול את התודעה שלו באופן עצמאי, כי היא חלק מתודעה של מישהו אחר. לכן צריך לשתול את התודעה של שניהם, כשבכלל לא שאלו את הילד קודם אם הוא מעוניין בזה (הדוד הסכים בשמו, כביכול). לכן גם הילד נדון להיתקע במוח של אחיו, ביחד עם הדוד.
יש לי שתי בעיות עם הסיפור הזה:
אחת – נראה שהכל קורה מהר מדי. לקורא אין הכנה מראש להרבה דברים – למשל, לעובדה שלמספר יש אח. מהבחינה הזו, הסיפור דורש ליטוש נוסף, ולטעמי הוא היה צריך להיות ארוך יותר.
שתיים – שורת הסיום נשמעת יותר מדי דרמטית וזולה, כמו איזה משפט הפחדה שסוגר את "אלפרד היצ'קוק מגיש" או משהו כזה. וחבל, בסיפור כל כך מעניין.
אגב, זה מזכיר לי במידה מסוימת את I will fear no evil של היינליין (מה שיבוא להלן יכול להחשב ספוילר, לתשומת לבכם)מ
ר
ח
בס
פ
ו
י
ל
רשבו מוחו של מיליונר זקן מושתל בגופה של אשה צעירה (הוא גוסס והיא מתה בתאונה), ואיכשהו גופה שומר על זכרון של רוחה (כרגיל אצל היינליין, עד הסוף לא ברור אם מדובר בזכרון של הגוף, ברוח רפאים, או בהזייה של המספר), ואחר כך נוספת לשם רוחו של אדם נוסף, וכולם חולקים את אותו מוח ביחד… ספר שחבל שלא תורגם.
ו*רק* את מוסר ההשכל, ותגיד לי אתה אם אפשר להבין ממנו משהו:
"כל דבר הוא שלם אם כולו רע ואם כולו טוב ואם הוא
מחוצה. מושם כוונתו לדבר שכולו טוב."מה זה לעזאזל "מחוצה"? מה זה לעזאזל "מושם"? מה פירוש "מושם כוונתו"???
תגיד לי, זה בעברית?עכשיו אתה מבין למה אף אחד לא מבין מה אתה רוצה להגיד? האנשים בפורום הזה פשוט לא מבינים את השפה שאתה כותב בה. תכתוב בעברית, ויהיה לך איזשהו סיכוי שיבינו.
מנוסחת במילים ובלוגיקה.
לפעמים אפשר להרגיש את המשמעות, וזה הרבה יותר חזק.
אני מאד אהבתי את הסיפור הזה, לא בגלל היכולת או אי היכולת שלי לנסח את מה שהוא אומר, אלא כי הוא הרגיש לי נכון. אולי זו לא השיטה המדעית לשפוט סיפורים, אבל בדרך כלל, זו השיטה שלי…הסיפור הזה הוא ברובו מטאפורי, וככזה רק יינזק מתוספת של דמויות ופרטים. לטעמי, דווקא האווריריות וחוסר המוחלטות שלו נותנת לו הרבה כוח. זה לא משנה מה הן ציפורי הערפל. הן שם, ואנחנו יודעים עליהן מספיק כדי לדעת מה הן עושות ומה הן גורמות.
הוא בחר במוות על פני חיים שאולים או גנובים. הוא בחר במוות הטבעי שלו, שהיה אמור להגיע כבר, על פני התשוקה הלא טבעית לחיות שהוא גנב מהציפורים, ושהתבססה על החיים שהן שאבו מאחרים.
לפחות ככה אני הבנתי את זה.
