התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אני קיבלתי אותו במסגרת החבילה ל"ידידי אייקון" (שזה, אני מניחה, כמו חברי פייסבוק, פחות או יותר: הנחיתי פאנל, אז אני ידידה, כנראה, על אף אופיי הלא-ידידותי בעליל), ולא התרשמתי. ציפיתי לספר, הגיעה חוברת שהייתה בקושי תוכנייה מורחבת, בעיצוב מאד לא מעורר תאבון, והתוכן שלה לא עורר בי רושם רב. לא חושבת שהייתי קונה את זה אם לא הייתי מקבלת אותו בחינם, גם בלי הסיפור הפתטי של חרם-חרם-לעולם על השנתון. מגילות של תודות, שפע פרסומות לאירועי אייקון, חופן מאמרים וסיפור אחד? לא משהו שדחוף לי שיהיה לי על המדף.
התוכנית שלך מתרכזת – שוב – סביב הוועד. התוכנית שלך מתרכזת באיך גוף הפעילים שיקום ישרת טוב יותר את מטרות הוועד/האגודה כמאגר פועלים, ואיך הוא יקל על הוועד למצוא את הפעיל הנכון למטרה הנכונה. התוכנית שלך לא מתרכזת באיך להפוך את גוף הפעילים של האגודה לגוף אורגני ש*הוא* האגודה. באיך להוציא את הריכוזיות מהוועד ולהחזיר את המידע, את קבלת ההחלטות ואת המעורבות לידי כלל הפעילים (שזה מה שאמור להיות – אספה שנתית עלובה אחת של שעתיים זה לא מה שאמור להיות. מה שאמור להיות זה גוף פעילים יציב ופעיל לאורך שנים שקובע בצורה משותפת את דרכה של האגודה, וועד שמנהל את הביצוע). אין בתוכנית שלך שום דבר שאפילו מרמז על האפשרות שבעוד כמה שנים, הדיונים על אייקון, נניח (סתם כדוגמה – אני ממש מקווה שבתוך כמה שנים הדיונים על אייקון לא יתפסו נתח כל כך גדול ואיום מתוך האנרגיות של האגודה) יתנהלו בין כל פעילי האגודה, לא בין קומץ הפעילים שבאותו רגע חברים בוועד. אין בתוכנית שלך שום דבר שמרמז על זה שמאגר הפעילים הזה ייזום וידון בתוכניות חדשות, בהתוויית דרכה של האגודה, במדיניות. שוב, כמו קודם, הוא משאיר את כל החלקים העקרוניים בידי הוועד, ושומר לפעילי האגודה את הזכות לקבל על עצמם את העבודה שיציעו להם.
בתכל'ס, מה שהתוכנית שלך יוצרת זה מאגר עובדים עבור הוועד, חסר כל דגש על יוזמה וראש גדול. שזה נחמד, אני לא אגיד שלא, אבל אני לא אופטימית לגבי התוצאות, וזה לא מה ש*אני* מחפשת בגוף פעילים. אני פשוט לא חושבת שזה יפתור ולו אחת מתוך הבעיות הדחופות והמציקות של האגודה שזה נועד לפתור. ופייר? אני גם לא חושבת שזה ימשוך ויעודד את פעילי הראש הגדול לפעילות. מי בכלל רוצה להיות ראש גדול בגוף שמייעד לו תפקיד של פועל במאגר הפועלים? מי בכלל רוצה להיות ראש גדול בגוף שכל תפקידו הוא לאפשר לוועד לקבל את ההחלטות בשקט, בזמן שהפרולטריון נוטל מעל כתפיו את מעמסת העבודה השחורה וחסרת האחריות?
"כן, לילי, זה אפשרי, החל ממחר כל פעילי האגודה יבואו לספר לך כל דבר שחשוב שתשמעי, רק כי ביקשת?"
טוב, בסדר. כן, לילי, זה אפשרי. החל ממחר כל פעילי האגודה יבואו לספר לך כל דבר שחשוב שתשמעי. רק כי ביקשת.
יותר טוב? אני מקווה ששיפרתי את המצב. אולי באמת אני צריכה לחפש את עתידי בתחום הספרות הספקולטיבית. אחרי הכל, מה שאני מכירה בתור מציאות לא ממש זוכה לפופולריות.לא ככה זה עובד. אני לא יודעת איך זה עם פעילים אחרים, אבל אני לא נוהגת לבוא לוועד הגדול והחזק ולמשוך לו בחצאית, "ועד, ועד, זה לא מוצא חן בעיניי". אני מעבירה ביקורת על דברים מסוימים, אבל *אפילו* ממני את לא שומעת הכל (אפילו לא מתקרב לזה). ואני מאמינה שרוב פעילי הראש הגדול הם כמוני: מדברים עם חברים שלהם על מה שצריך לעשות, על מה שבסדר ולא בסדר, אבל לא מרגישים צורך לרוץ לאמא כל פעם.
ככה זה אנשים עם ראש גדול: הם לא יוצאים מנקודת הנחה שיש אמא שצריך לרוץ אליה ולספר לה כל דבר. הם ידברו ויחלקו את דעותיהם עם שווים, כחלק מהדיאלוג היומיומי עם אנשים אחרים שאיתם אתה עובד ומחליף דעות. הם לא ירגישו צורך לעדכן את הגוף המנהל.
היום את חברת ועד. מחר ("מחר" אבסטרקטי כלשהו) כבר לא תהיי חברת ועד. אם את רוצה מידע, את צריכה לעשות מה שכל פעיל אחר, חבר ועד או לא חבר ועד, שרוצה מידע עושה: להיות בקשר עם האנשים שעשויים להעביר לך את המידע הזה. כי מה לעשות, רובם לא טיפוסים שירוצו למי-שזה-לא-יהיה שיושב ברגע זה בכיסא המנהל כדי לבכות לו.
לילי, לא משנה כמה פעמים תגידי שזה מה שאת רוצה – זה לא יקרה. אני לא ארוץ לוועד לספר לו על כל הדברים החשובים שאני יודעת ועל כל מה שאני חושבת שצריך לעשות, רק כי הוא הוועד. כמוני גם פעילים רבים אחרים. אם את עובדת איתי ומדברת איתי באופן קבוע, כבר תשמעי על זה. אם לא, את יכולה להמשיך לומר שאת רוצה שידברו איתך עד קץ הדורות. החיים לא עובדים ככה.
בקיצור, אם את רוצה להיות מעודכנת, תדאגי שיהיה גוף פעילים מגובש, ותדאגי *להיות חלק ממנו*. ואז, זה לא יהיה "מה אתם רוצים שהוועד יעשה?". זה יהיה "מה אנחנו רוצים לעשות, כולנו ביחד, *כולל* אלה שבמקרה יושבים כרגע בוועד?"
(כי באמת, לילי, למה שחברי אגודה יפנו אלייך פתאום וידברו איתך? רק כי את חברת ועד? זה לא עובד ככה), אלא שאת לא מדברת *איתם*?
אני בטוחה שאני לא שומעת על הכל, אבל אני שומעת על כמות מגונה של דברים שקורים באגודה ומחוצה לה, ויש לי חשיפה פשוט נתעבת למידע. והסיבה העיקרית שאני שומעת על זה, זה כי אני *מדברת* עם אנשים. כל הזמן. בלי הפסקה. כבר שנים. מספרת להם מה אני חושבת ואיזה דברים נראה לי מגניב לעשות, ושומעת מהם מה הם חושבים ואיזה דברים נראה להם מגניב לעשות, ועל הדרך גם מה הרכילות האחרונה, מה מרגיז אותם, מה קורה מעניין וכן הלאה. הייתי מעורבת במתרחש כל שנות הפעילות שלי, הייתי מעורבת גם בתקופה הקצרה והטיפשית שלי כחברת ועד, ואני אמשיך להיות מעורבת, בלי לחכות שיבואו לספר לי דברים. ומאחר שבכל פעילות שאני עושה נוספים למעגל הזה של "אנשים שאני מדברת איתם" עוד כמה אנשים, היום מדובר בחתיכת רשת רצינית. זה כל הקטע בלהיות "פעילה" – את מחוברת לרשת.
לא להאמין לכמה מידע ודעות נחשפים כשמדברים עם אנשים על הנושאים הרלוונטיים. אבל ברצינות, לילי – למה שאני אבוא אלייך ואספר לך על מה אני חושבת, ככה סתם, בלי התגרות? כלומר, מילא *אני*, שפשוט לא יודעת לסתום את הפה. אבל פעילים אחרים? אם את לא בקשר רציף איתם, לא חולקת איתם רעיונות, לא עובדת איתם ולא סתם מקשקשת איתם, למה בדיוק שהם יבואו אלייך ויספרו לך על מה הם חושבים או מה הם יודעים? את לא הפסיכולוגית שלהם. כולה חברת ועד, שרובם בטח אפילו לא ממש מכירים אישית.
זה מה שאני מנסה להסביר לך: את רוצה להיות חלק מהרשת? תהיי חלק מהרשת. אבל את לא יכולה להיות מנותקת מהרשת (או "מעל" הרשת) ואז לצפות שהמידע יזרום אלייך, רק כי במקרה השנה את בוועד. זה פשוט לא עובד ככה, ולא משנה כמה תרצי שיהיו קיצורי דרך שיאפשרו "תקשורת" בין הפעילים לוועד. או שאתן פעילות כמו כל שאר הפעילים ומשתייכות לרשת המסועפת של הפעילים שבה זורמים מידע ורעיונות, או שאתן לא. אין קיצורי דרך.
אני חושבת שהאגודה לא צריכה להתחנף לאנשים שהיא רוצה בתור פעילים. זה צריך להיות מספיק חשוב להם כדי שיעמדו ברף סביר.
להתחנף לפעילים ולנסות בכל הכוח לשכנע כל מי שרק אפשר להצטרף למעגל המובחר הזה כי כדאי לו, יהיו סוכריות, זו הדרך הקלה ביותר ליצור גוף פעילים לא מתפקד, שמורכב מאנשים שלא באמת צריכים להיות בו. אם האגודה באה מראש מנקודת המוצא שהיא מתחננת בפני הפעילים כדי שיואילו בטובם להיות הפעילים שלה, לא כי *להם* חשוב להשפיע, אלא כי היא מתעקשת לקבל אותם בכל מחיר, היא מציבה את הבסיס הכי גרוע שאפשר לגוף שאמורה להיות לו השפעה נרחבת עליה.איך חבר ועד – שאמור גם להיות פעיל רציני באגודה – יכול להיות מנותק? את לא אמורה לעבוד עם כל שאר פעילי האגודה? את לא אמורה להיות בקשר רציף איתם? את לא אמורה לדבר איתם על מה שאת חושבת ולשמוע מהם את מה שהם חושבים?
זו בדיוק הבעיה שלי עם כל הסיפור הזה: הרעיון שאמור, איכשהו, להיות מין "ערוץ תקשורת" בין חברי האגודה לבין הוועד, שבו חברי האגודה מספרים לוועד מה מפריע להם, וחברי הוועד מדווחים להם מה הם עשו.כל עוד נמשיך לחשוב ככה, זה בחיים לא יעבוד. את לא צריכה ערוץ תקשורת. את צריכה להיות אחת מפעילי האגודה ולעבוד *ביחד* עם הפעילים האחרים, או שאין לך שום דבר מעבר ל"ערוץ תקשורת" ממלכתי. כל עוד תמשיכי לראות את הוועד כמשהו מעבר לקבוצה של פעילי אגודה כמו כל פעיל אחר – שצריכים, כמו כל פעיל אחר, להיות בקשר עם הפעילים, לעבוד איתם, לדבר איתם, וכן הלאה – תישאר ההפרדה המלאכותית בין "ועד" לבין "פעילים", בזמן שכל מה שצריך להיות זה "פעילים".
את לא "חברת הוועד לילי". את קודם כל "הפעילה לילי". אם את לא עושה את זה טוב, את גם לא יכולה להיות חברת ועד טובה.
בלי להיות חבר אגודה. נגיד, כמו אנשים מסוימים שמשפיעים על מהלכו של אייקון.
האם זה עושה אותך "פעיל של האגודה"?
ואיך בשם אלוהים אתה יכול להיות "פעיל אגודה" בלי לענות על הדרישה הבסיסית של להיות *חבר אגודה*?
לא, ברצינות, אני חושבת שאם למישהו כל כך חשוב סטטוס "פעיל אגודה", הוא יכול לטרוח להיות חבר אגודה. ואם זה לא עד כדי כך חשוב לו… אז זה לא עד כדי כך חשוב לו, לא? אתה ברצינות רוצה בגוף הפעילים של האגודה אנשים שזה לא מספיק חשוב להם?על ההצעה, ואני רואה בה בעיה משמעותית מאד: מדובר ב"תקשורת עם הפעילים" ו"תקשורת בין הפעילים לוועד" ו"עידוד פנייה לוועד" וכו'.
כל עוד הוועד יהיה "ועד" ולא קבוצת פעילים שכולם חברים בגוף הפעילים היציב והקבוע, כל זה לא יהיה שווה כלום. "תקשורת עם הוועד" לא אמורה לעבוד דרך זה שבקשות, טענות ומענות (טוב, וגם הצעות ורעיונות) יועברו אל הוועד וממנו (שזו אותה שטות לא יעילה שמנסים, בצורות שונות ומשונות, כבר כמה שנים), אלא בכך שכל גוף הפעילים – *כולל* אותם פעילים שבמקרה חברים בוועד באותה שנה – ישתתפו בדיונים, ברעיונות ובעשייה כשווים. מצב כזה מייתר את קונספט ה"פנייה לוועד" – הדיאלוג הוא מתמיד ונובע ישירות מהעובדה ש*כולם* פעילי אגודה, *כולם* מעורים בנושאים החמים, ו*כולם* משפיעים על ההחלטות.
הרוח שעולה מהמסמך הזה, לטעמי האישית, לא נכונה. היא משאירה את הוועד בסטטוס "הגוף ההוא המנותק אי שם למעלה" (שחבריו מתחלפים כל שנה, אבל מה זה משנה) במקום להפוך את פעילי האגודה לגוף אורגני אחד, שכמה מחבריו עשויים, בשנים מסוימות, לעסוק בפעילות הניהול של האגודה, אבל זה לא מבדל אותם או עושה אותם ל"משהו אחר".
יותר מזה: התחושה שלי ממה שאת מציעה היא גוף פעילים בלי השפעה משמעותית על דרכה של האגודה, אלא רק מאגר עובדים זמין ונוח, שיהיה מעורב בפעילויות האגודה רק ברמת ה"יש דברים לעשות, תתנדבו". אם זה מה שאת מתכננת, זה לא יעבוד. אף אחד לא יפגין את רמת המעורבות שאת רוצה ליצור אם בסופו של דבר את משאירה אותו בדרגת הפועל הפשוט. ואם זה לא מה שאת מתכננת, הניסוח שלך לגמרי לא עובד.
גוף פעילים לא צריך להיות "האנשים האלה שמארגנים כנסים". גוף פעילים צריך להיות האנשים האלה שאכפת להם לאן האגודה הולכת, מה קורה איתה, מול אילו אתגרים היא עומדת. האנשים האלה שמארגנים כנסים, אבל באותה מידה גם משפיעים על קשר האגודה עם אייקון, על ההחלטה אילו פעילויות חדשות צריכות להיות, על הבחירה על מה לשים דגש בזמנים שונים, וכן הלאה. וכל החלק הזה של משמעות המושג "פעילים" לגמרי הלכה לאיבוד בתוכנית שלך. הפעילים שלך הם לא יותר מאשר פועלים, לא אנשים שיש להם השפעה כלשהי על מדיניות, כיוון או החלטות. אולי זה יעזור לאגודה שיהיה לה מאגר פעילים נוח וזמין, אבל זה לא יפתור שום דבר מהבעיות המהותיות שאנחנו ניצבים מולן כבר הרבה זמן. זה בטח לא יפתור את בעיות האדישות, הנתק חוסר המעורבות וחוסר המידע שמאפיין את פעילי האגודה שאינם חברי ועד בימינו.
כי זה אומר שוויתרת על זכותך להצביע באספה השנתית ולהשפיע על דרכה. וזה, פחות או יותר, הדבר היחיד שמהותי ב"חברות באגודה". ואם אתה מוותר על הזכות הזאת, אתה פעיל קהילה, או פעיל מד"ב, או פעיל סתם, אבל אתה לא פעיל אגודה. יכולה להיות לך השפעה על האגודה, אבל אין שום סיבה שתהיה חבר בגוף שנועד להשפיע על דרכה. על הזכות הזאת ויתרת.
אני, אגב, מבריזה כבר די הרבה זמן מאספות אגודה כי *אני לא רוצה להיות בהן*, ואכן אני לא חושבת שראוי להיות לי מעמד "פעילת אגודה", ואכן לא ביקשתי להצטרף לפורום "ארגון ופעילויות" כשפתחו אותו. (השאלה למה אני עדיין חברת אגודה בכלל היא שאלה מסקרנת יותר, אבל לא זה המקום לענות עליה).
הוא עורך דין במקצועו, ויתכן שיהיה מוסמך יותר ממני או ממך לעיין בסעיף המדובר מתוך התקנון המדובר ולקבוע מה מוסמך הוועד לעשות ומה לא. כלומר, בהנחה שאתן בקשר איתו ושהוא מבצע את מלאכתו, כי לא זכור לי ששמעתי דיווחים בנושא בזמן האחרון.
ככל שאני מבינה את זה, כל עוד לא מוגדר בתקנון שחברותו של חבר היא על תנאי עד שהתשלום שלו נקלט, הרי שחברותו בתוקף גם אם התשלום שלו לא נקלט ונדרשת פרוצדורה תקינה של הוצאה מהעמותה (שזה אומר, העלאת הנושא מול האספה הכללית). והאמת, אני לא לגמרי בטוחה באיזה סטטוס נמצאת גם הוצאתו האוטומטית של חבר אגודה ממאגר החברים אם הוא לא מחדש חברות – נדמה לי שזה תלוי בנוסח שמופיע על טופס ההצטרפות.
לפי מה שהבנתי מדבריכן, האדם כבר הצטרף לאגודה, האגודה, טכנית, כבר אישרה את חברותו, אבל הוא משך את התשלום שעליו התחייב (או מה שזה לא יהיה). לפיכך, רשמית, הוא חבר אגודה שהאגודה מבטלת את חברותו על סמך אי תשלום כספים המגיעים לה ממנו. מרגע שהוא קיבל מהאגודה "כרטיס חבר זמני" שמקנה לו הנחות בכנסים וכד', הוא חבר אגודה, או שלא היה לו כרטיס חבר. וזה באמת לא קשור לחובות הכספיים שיש-או-אין לו כלפי האגודה. למעשה, ככל שאני מבינה את התקנון, הנוסח הנוכחי שלו בכלל לא מתיר פקיעה אוטומטית של חברות במקרה זה (מה שאולי ראוי לשנות – רצוי לשאול בנושא את משפטני האגודה).
'צטערת.כדי לעודד את הוועד לקבוע חוק.
עם זאת, לפחות לפי מיטב הבנתי את התקנון המצוי של עמותה שעל פיו פועלת האגודה, הוועד אינו רשאי להעביר החלטות כאלה על דעת עצמו (מדובר בנושא של הוצאת חבר מהעמותה, סעיף 3 ב' לתקנון – הסעיף, אגב, זהה למופיע בחוק העמותות המלא). ההחלטה הספציפית לגבי הוצאת חבר מהעמותה היא בסמכות האספה הכללית (לעומת ההחלטה *לקבל* חבר לעמותה, שהיא בסמכות הוועד), ואופן הטיפול בה כבר מכוסה בתקנון. אם הוועד מעוניין להכניס שינוי בסעיף התקנוני הזה, הוא מחויב להעלות את הנושא בפני האספה הכללית. ואני די מאמינה שהאספה הכללית תרצה לשמוע את הפרטים לפני שהיא מחליטה על שינוי בתקנון, עם כל הכבוד לשמירה על פרטיות החברים-או-לא.
ו, אה, בעתיד אולי כדאי לבדוק את התקנון במקרים כאלה, שמא בכל זאת הבעיה כבר מכוסה על ידי הנהלים המופיעים בו.
עריכה: אם כבר, אני אצטט כאן את מלוא סעיף 3 לתקנון ולחוק העמותות כאחד, כדי לחסוך לאומללים כניסה למסמך וורד שלא לצורך:
מתוך חוק העמותות: wrote:3. (א) החברות בעמותה פוקעת ?
(1) במות החבר, ובחבר שהוא תאגיד – בגמר פירוקו;
(2) בפרישתו מן העמותה; הודעת פרישה בכתב תינתן לועד שלושים יום מראש;
(3) בהוצאתו מן העמותה.
(ב) האסיפה הכללית רשאית, לפי הצעת הועד, להחליט על הוצאת חבר מן העמותה מאחד הטעמים הבאים:
(1) החבר לא שילם לעמותה את המגיע לה ממנו;
(2) החבר לא קיים את הוראות התקנון או החלטה של האסיפה הכללית;
(3) החבר פועל בניגוד למטרות העמותה;
(4) החבר הורשע בשל עבירה שיש עמה קלון.
(ג) לא יציע הועד לאסיפה כללית להוציא חבר מן העמותה אלא לאחר שנתן לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו לפניו, ולא יציע מהטעמים האמורים בתקנת משנה (ב)(1), (2) או (3) אלא לאחר שהתרה בחבר ונתן לו זמן סביר לתיקון המעוות.שברור לחלוטין ממה שעלה בדיון בפרוטוקול שמשהו ממש עצבן את חברות הוועד. כדי שאחת מחברות הוועד תגיד שמי שביטל את התשלום שלו לאגודה צריך להיות מסולק ממנה לשנתיים, ואחרת תצטרף ותאמר "לחמש שנים", צריך להיות *משהו* שעורר את הדיון הזה והוא מספיק בולט ומרגיז כדי להוציא מהן תגובות כאלה. כי כפי שגל אמר (גם אני, בעוונותיי, הייתי אחראית מזכירות – כושלת – למשך כמה חודשים), ככל שאני מסוגלת לזכור, מקרים כאלה לא ממש קרו, ואם היו תקלות הנטייה הייתה להיות ממש סלחניים כלפיהן.
אז *מה קרה*, לילי, שעורר את האמוציות האלה? מה התקדים המזעזע שעורר את הצורך במדיניות חדשה שמעולם לא היה בה צורך קודם? או שזה סוד סודי בהחלט שאסור להסגירו לאיש?
