התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אין עד כדי כך הרבה אנשים שאני חושבת עליהם שהיו מועמדים לפרס כזה. טוב, אולי עמוס גפן, אבל…
זה יצטרך להיות מישהו שתרם לפיתוח המד"ב הישראלי, אם כי לא בהכרח סופר (כי כאלה לא כל כך יש לנו). עמנואל לוטם? אבנר פרידמן? דורית לנדס? (איי! איי! לא אבטיחים! לא בראש! איי!)שתהיה תחרות סיפורים בפנטסי קון ופרס גפן באייקון. ככה לא מעמיסים יותר מדי באייקון, ויש פעילות ייחודית בכל אחד מהכנסים. יש הגיון.
האם לא הגיע הזמן לתת תשובה רשמית ומוסמכת לשאלה הזו? או שמא הפורום הזה נותן לאנשים במה לשאול שאלות, אבל תשובות אין צורך לתת?
היי, אתם שם, למעלה, עם הקדילק, תתעוררו! אנשים פה שאלו שאלה!כבר ציינתי במקום אחר באתר זה שאני לא משתתפת יותר בתחרויות של האגודה, כי מקובל שמי שהוציא ספר לא משתתף בתחרות מסוג זה (בדרך כלל זה מופיע בחוקים, אפילו).
ולגבי האורך – אתה יכול רק לחלום שתהיה תחרות עם סיפורים של ששת אלפים עד תשעת אלפים מילים. עד היום, האורך המקסימלי לסיפור בתחרויות היה אלף מאתיים מילה, ומאד קשה לי להאמין שמישהו מהשופטים ההיפותטיים יסכים לסיפורים ארוכים מזה משמעותית.
ואגב, אפשר לכתוב גם סיפורים קצרים ואף קצרצרים על מסעות. באמת שאפשר. סיפור לא מחייב לתאר את כל אורכו של המסע מתחילתו ועד סופו…אך הנ"ל כבר עוררה כמה ויכוחים בפורום אורט, עד שדידי בא ופרש עליה את חסותו בטענה שהיא ידידה שלו. מאז נראה שלא עונים לה יותר…
כל בנאדם שאומר על גשר של ציפורים שהוא ספר רע ובוסרי, ושנדמה לו שמה שנזכר בהודעה למעלה זה כל מה שיצא השנה במד"ב, ראוי לרחמים במקרה הטוב.
הייתי אומרת לך בסוד שאם אני זוכרת נכון, פרדוקס התאומים עובד בדיוק הפוך (הווה אומר, ככל שאתה מתקרב למהירות האור, הזמן עובר אצלך לאט יותר מאשר בחוץ, כלומר שבוועד האגודה אמור לעבור רק יום, כשאצלנו עובר שבוע).
אבל אם הייתי אומרת לך את זה, הייתי הורסת לעצמי טיעון מושלם. למה לעשות דבר כזה?שהאגודה נעה בה.
וועד האגודה נע במהירות קרובה למהירות האור. במהירויות כאלו, הזמן מתארך. לכן, אצלם עובר חודש כשאצלנו בקושי עובר שבוע. (כל זה, כמובן, אפילו בלי להשתמש במכונת הזמן של האגודה. הם משתמשים פשוט בכל טריק אפשרי כדי להספיק את כל ההכנות לאייקון בזמן…)
מה אתה רוצה, אגודה עם ועד איטי?________________
הערה: נא לא לתקן לי שגיאות הקשורות לפיזיקה ולתורת היחסות. אני מעדיפה לשמר את בורותי בנושא, במיוחד כשהיא משרתת אותי כל כך יפה.
הפוכה.
פרס גפן הוא אחד הדברים שהכי באינטרס של האגודה שיכירו אותו. הגישה היא לא "בתוך כמה שנים הוא יהיה מוכר" – דברים כאלה, מה לעשות, לא קורים מעצמם, ופרס גפן לא מספיק צעיר כדי שנוכל להגיד "אוקיי, זה שלא מכירים אותנו זה כי לא נתנו לזה מספיק זמן".
הגישה היא "הבה נהפוך את פרס גפן למוכר יותר, ואז יהיה לו ערך גדול יותר מבחינת הוצאות הספרים, ולאגודה יהיה יותר כוח והיא תהיה יותר מוכרת".
אם נשב על התחת ונחכה לרגע הנפלא שבו המון אנשים יידעו מה זה פרס גפן, זה לא יקרה. אנחנו צריכים לדאוג שכל מי שרק יכול להכיר מה זה פרס גפן, יכיר.
כמובן, הדרך הקלה לדאוג לזה היא לתת פרס של מאה אלף ש"ח לסופרים הזוכים. אבל מכיוון שזה לא יקרה, כנראה שצריך למצוא דרך אחרת להביא את זה לתודעת הקהל…
