התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אם קבוצת האנשים שמרכיבים את פורום אורט רוצים לדון בענייני האגודה בינם לבין עצמם, זו זכותם (או ליתר דיוק – זכותנו), ואין שום סיבה להפנות אותם למקום אחר. נקודת הראות של קבוצת האנשים המכונה "פורום אורט" היא לא בהכרח נקודת הראות של כלל חברי האגודה, וחברי פורום אורט לא בהכרח רוצים לדון בנושא עם כל המבקרים בפורום האגודה.
בכל אופן, כל עוד לא משפרים פה את הפורום ככה שהוא יהיה מסוגל לשאת פתילפלצת כמו שהיה בעניין ג'קאס בפורום אורט, הנושא חסר משמעות ממילא. אין שום סיכוי לקיים בפורום הזה דיון מהסוג שהיה שם. ואולי טוב שכך.שההערכה שלהם כלפי האינטליגנציה שלי נמוכה באופן מדהים.
כן, יש לי את זה בבוקמרקס. ו…? קודם כל, יוצא לי לעבוד מעוד מחשבים. שנית, יש המון אנשים שנכנסים מדי פעם לאתר. אבל הכי חשוב – הדף הראשון של האתר הוא הדף הייצוגי. הוא זה שמופיע בלינקים ובבאנרים של האגודה באתרים אחרים. ככזה, הוא צריך להיות *ייצוגי* – כלומר, לייצג את מה שבאמת יש באתר. אני אישית חושבת שאתר שנפתח בדף בחירה כזה הוא פחות מכובד, במיוחד כאשר הבחירה בין עברית לאנגלית היא לא בחירה שוות-ערך – כי האתר ה"אמיתי" הוא זה שבעברית, וזה שבאנגלית הוא בסך הכל דבר צדדי לשניים וחצי האנשים שירצו לגלות מה האגודה הזאת בכלל, ולא קוראים עברית.שהדף הראשי של האתר (www.sf-f.org.il) יפנה ישירות לגירסה העברית של האתר, ושהגישה לגירסה האנגלית תהיה דרך לינק בגירסה העברית. מכיוון שהרבה יותר מתשעים אחוז מהפונים לאתר זה (תקן אותי אם אני טועה, אם יש לך סטטיסטיקות) מעוניינים בגירסתו העברית, אני לא רואה מה הטעם לאלץ את כולם לעבור בדף הבחירה. תמצא איזשהו מקום בדף הראשי של אתר האגודה, תתקע בו את הלחצן של English, ושלום על ישראל.
1. פרסמי את זה גם ברשימת הדיוור של האגודה, אם את מנויה עליה.
2. התמונות של אייקון 2000 היו, אם זכרוני אינו מטעני, באתר של עודד, וצולמו על ידי עודד ועל ידי לי עדן. נסי ליצור קשר עם אחד מהם, אני מניחה שעדיין יש להם את התמונות איפה שהוא.אבל שהספקות לא יפריעו לך לנסות. אז תרגישו ספקות, ותנסו בכל זאת. מי יודע, אולי למרות כל הספקות, משהו טוב ייצא מזה?
בהחלט הצגתי אפשרות שעשויה לגרום להגברת ההשתתפות של חברי האגודה. ככל שאני יודעת, כשרואים פעילות של אחרים, זה מגביר את הנכונות לעשות.
האגודה, כך נראה, הגיעה להסדר עם אופוס שטופס הרשמה לאגודה יצורף לכל ספר בסדרת המד"ב של אופוס. אני די בטוחה שיש כמה וכמה חברי אגודה שלא יודעים מזה, כי מעולם לא קיבלנו על זה דיווח – גם אני גיליתי את זה לגמרי במקרה, וזה דווקא דבר שהייתי שמחה לדעת. מן הסתם יש עוד דברים כאלה, שבאופן טבעי אנחנו לא יודעים עליהם, כי לא סיפרו לנו… (וכן, גם נסיונות שנכשלו מעניינים אותנו – גם כדי לדעת שהם היו, וגם כי הם עשויים לעורר באנשים רעיונות לקשרים אחרים שהם יכולים לספק, "היי, האגודה ניסתה ליצור קשר עם אגף X במשרד Y ולא הצליחה? רגע, דוד שלי עובד באגף X של משרד Z, אולי אצלם כן נצליח?")
אני חשבתי יותר בכיוון של "בחודש זה וזה נעשו הצעדים הבאים:
החלטה 1, החלטה 2, החלטה 3.
נוצר קשר עם הגופים/האנשים הבאים לגבי…: גוף 1, גוף 2, גוף 3.
הושגו ההישגים הבאים: הישג 1, הישג 2, הישג 3…"
אתם תופסים את הרעיון. זה יכול להיות קצר ותמציתי מאד, אבל לתת לחברי האגודה איזשהו מעקב לגבי מה קורה. נדמה לי שיש כמה וכמה דברים שועד האגודה עושה ושאין לנו מושג לגביהם.מי אומר משהו על "דמי החבר בוזבזו"??? כמובן שדמי החבר שלנו לא מבוזבזים. אבל לא יזיק לשפר את השקיפות באגודה, דבר שלדעתי יקטין תגובות מרירות כמו שצצות לפעמים, ויאפשר לאנשים להעריך *באמת* עד כמה הועד (ואנשים אחרים שעובדים איתו) קורע את התחת.
מה שעולה מהסקר. אבל סקר כזה יכול לתת לו מושג מה אנשים רוצים.
מבחינות רבות, אני יכולה לקבל את זה שאנשי הוועד מחליטים החלטות בניגוד לרצון חלק מאנשי האגודה. למה? כי הם שם, כי יש להם את כל העובדות ביד, וכי הם מכירים את החומר קצת יותר טוב מכפי שמכיר אותו חבר האגודה הממוצע. זה לא משנה את העובדה שסקר כזה יכול לתת לחברי הוועד מידע חשוב לגבי רצונות אנשי האגודה.
ואגב, אני לגמרי לא מאמינה שאם אכן יהיה סקר, זו תהיה התוצאה. אני מאמינה שהרצון הנחוש להיפרד מהמועדון לשלום הוא של קבוצה קטנה של אנשים, ושרוב חברי האגודה (בהנחה שיש להם מספיק מידע על הבעד והנגד) יעדיפו להמשיך לשתף פעולה עם המועדון.האגודה הזו נוהלה הרבה זמן על יסוד אידיאליזם. כל פעם ששאלו אנשים "אבל מה מקבל אדם שחותם על כרטיס חבר באגודה?" הם קיבלו את התשובה "את ההזדמנות לעזור לקדם את המד"ב בארץ".
למרבה הצער, התברר שמספר האנשים שהנימוק הזה עובד עליהם קטן באופן מצער. משום מה, הרבה אנשים חברים באגודה לא מטעמים אידיאולוגיים, אלא בשביל הכיף. הם לא מרגישים מחויבים להצטרף לרזיסטאנס. הם לא מרגישים מחוייבים לבוא לאסיפה השנתית. הם לא מרגישים מחויבים, למעשה, לעשות שום דבר, חוץ מלשלם את המאה ש"ח לשנה, ולתת לאגודה מספר כזה או אחר של חברים שהיא תוכל להשתמש בו כדי לומר לגופים רלוונטיים, "רואים? יש לנו כך וכך חברים. שווה להשקיע בנו".
אני מעדיפה לחיות במציאות. במציאות – כמו שאני מכירה אותה – יש באגודה בסביבות 200-250 חברים שלא מגיעים לאסיפה השנתית. הרוב. האם אנחנו רוצים לדעת מה החברים האלה חושבים, או שמצדנו הם יכולים ללכת להתעטש? איש איש ושיקוליו הוא.הרי חוקי הפורום לא נחצבו בבטון מזוין. זה לא שחברי הפורום שולפים כלי זין זה כנגד זה, הם בסך הכל יוצאים לקרב מזויינים במילים. הרי גם סעיף זין למטרות האגודה מעלה על נס את שיפור חופש הביטוי של חבריה. שנאמר: כל המזדיין בסבלנות, כאילו מסדיין בזבלנות. או משהו.
לכל אורך הדרך תמכתי בסקר מודפס, באייקון. לא קראת את ההודעות שלי?
ואני חושבת שזה אינטרס של הוועד לשמוע מה יש להמוני חברי האגודה להגיד. לא רק לקהילת האינטרנט, ולא רק למכורים מכולם, שטורחים לבוא לאסיפה השנתית.
אתה שוב ושוב מדבר כאילו שכל תפקידו של הוועד זה להיבחר מחדש, ושזה כל מה שעומד לנגד עיניהם. ככל שאני יודעת, מה שעומד לנגד עיני הוועד זה לקדם את האגודה, קודם כל. לפיכך, ככל שאני מבינה את זה, את חברי הוועד אמור לעניין מה חושבים כלל חברי האגודה, אפילו אם זה לא ישפיע על בחירתם מחדש או אי בחירתם.
החברים באגודה הם לא חברים שבויים. כשאדם לא מרוצה מתפקוד האגודה, ולא מרוצה מזה בצורה קיצונית, בדרך כלל הוא לא יבוא לאסיפה השנתית ויצביע נגד הוועד הנוכחי – הוא יפסיק לשלם את מיסי החבר שלו. זה מה שצריך להדאיג את כולנו, ואת חברי הוועד בפרט, לא השאלה אם יצביעו להם או לא יצביעו להם באסיפה השנתית. מכיוון שכך, נדמה לי שהפוליטיקה של הבחירות לוועד *קצת* פחות חשובה מאשר לשמוע מה יש לחברי האגודה להגיד.
