התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שהתקנון לא נראה לי חאפרי, המשך ההתעקשות שלך לטעון שזה מה שאמרתי הוא… מגוחך?
לא, רני, מה שנראה לי חאפרי זו ההתעקשות החוזרת ונשנית שלך, לכל אורך הפתיל הזה, שלמרות בעיות מבעיות שונות – הגיוניות לחלוטין – שהציגו לך כאן לגבי התקנון בגירסתו העכשווית, אתה מסרב בכל תוקף לשנות אותו (או! סליחה, טעות! הסכמת להוריד *מילה אחת*, שממש לא הייתה במקום, וגם זה אחרי מסכת שכנועים שדרשה הרבה יזע ודמעות!) כי "תקנון לא צריך להיות מדויק". אם הוא לא צריך להיות מדויק, בשביל מה כתבתם אותו מלכתחילה? ובשביל מה דנתם בו כל כך הרבה?
ולגבי ההתלהבות שלי בתחילת הפתיל – אני עדיין מתלהבת מהתקנון. אני חושבת שזה יפה איך כיסיתם את כל הנושאים שדנו בהם. מצד שני, אני לא קראתי את התקנון במלואו, לא השקעתי בו את אותה תשומת לב שהשקיעו אנשים אחרים, ומה שחשוב מזה – להתלהבות שלי מהתקנון בכללותו אין שום קשר לעובדה שפריטים ספציפיים בו נראים לי ראויים לתיקון,לאחר שהסבו את תשומת לבי אליהם. התקנון טוב. לא מושלם.עברתם שוב, תיקנתם, תיקנתם שוב, שיפצתם, ניקיתם, סידרתם – עכשיו התקנון סגור סופית ואין בו יותר מקום לשיפוצים, כי הוא ממילא לא צריך לכסות את כל המקרים? זה מה שאתה אומר?
ואני אשאל אותך שוב: מאיפה הוצאת את העקרון שתקנון לא צריך לכסות את כל האפשרויות? בכל התקנונים שאני מכירה, זו תמיד השאיפה. נכון, זו שאיפה שאי אפשר באמת לקיים, אבל אפשר ללכת ולהתקרב אליה בתיקונים חוזרים ונשנים של התקנון על פי הנסיון. דבר שנראה שאתה ממש מתנגד לעשות.
תקנון לא נועד לכבול את הוועדה. תקנון נועד להגדיר בדיוק את הסמכויות שלה, בדיוק את מבנה הפרס, בדיוק את הכללים שלו, בדיוק מה טווח הגמישות של הוועדה. זה שלאנשי הוועדה יש שיקול דעת עוד לא סותר את העובדה שאם יש לך איזשהו כבוד לתקנון, אתה צריך לדאוג שהוא יהיה מדויק במידת האפשר.שאין פה יחסי עובד-מעביד. כך שבכל מקרה, אנחנו לא "עובדים" של ההוצאה, אלא קבלנים פרילנסרים. ומכיוון שכל מתרגם שאני מכירה עובד בהוצאות שונות מדי פעם, על פי מה שמתמזל לו, הייתה מתבקשת כאן דייקנות קצת גדולה יותר בהגדרות.
ותקנון לא צריך להיות כללי ולכסות טווח רחב. תקנון צריך להיות כמה שיותר מדויק, ואת זה משיגים בתיקונים ובתיקונים חוזרים על סמך הצטברות נסיון, כך שבכל פעם התקנון יותר מדויק ויותר נקי מחורים. מאיפה בדיוק יצא הקטע הזה שתקנון אמור להיות כללי ולכסות טווח רחב? זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני שומעת את הרעיון הזה.זה הופך לגטו רק בגלל התקנון (אני צריכה להזכיר לך מי כתב את התקנון?), שקובע שזה יהיה ככה. מכיוון שהרעיון הזה עלה (הרבה) לפני כתיבת התקנון, אין לי אלא להסיק מזה שכותבי התקנון לא חשבו את הרעיון הזה כראוי להתייחסות ולפיכך לא טרחו להשאיר לו מקום לפי התקנון שכתבו, או אפילו יותר מזה – רצו למנוע אפשרות לקיים את הרעיון הזה. אילו התקנון היה עולה לבחינת הציבור לפני אישורו, אולי מישהו היה מסב את תשומת לבכם לצורה שבה נעלתם את פרס גפן מלקבל שיטות הצבעה שונות. אבל אולי (רק אולי) לא רציתם שזה יקרה.
מוצאת חן בעיניך הסקת המסקנות שלי? לא חשבתי ככה.
ושנית, ביקורות יהיו תמיד, אישומים יהיו תמיד, ואני אישית ממש לא הייתי רוצה שאם, נגיד, ייצא לי לזכות בפרס גפן, אנשים ירננו שזה רק בגלל שפרס גפן היה תפור ככה שרק הספר המוכר ביותר לחברי האגודה (נחש איזה ספר זה, בינתיים?) יוכל לזכות. זה נראה לך יותר טוב? אני אישית כבר זכיתי במספיק האשמות על רמאות וגניבת דעת הציבור התמים שיספיקו לי לכל חיי. באמת שלא חסר לי עוד מזה.
ולגבי "שנה-שנתיים ראשונות", אני חושבת שאתה תמים. יקח קצת יותר זמן מזה לבנות שוק מד"ב מקומי אמיתי, ואין שום סיבה שעד אז פרס גפן לא יהיה משקף באמת. אפשר לקבוע מראש מספר שנים שבהן הוא יהיה מבוסס על בחירת וועדה, או לתת לוועד להחליט על זה כל שנה מחדש. בשני המקרים, אתה מכסה את השנים שבהן ציבור המצביעים עדיין לא מספיק מייצג לצורך העניין.אנחנו כבר יודעים את זה די הרבה זמן, וגם מכמה פעמים שבהן הזכרת את זה כאן. הבעייה היא לא עם קיום או אי קיום הפרס, הבעייה היא עם דרך הקיום שלו, ועם העובדה שהוא לא מכוסה על ידי התקנון.
אני חוזרת על טענתי, שלא אוכל להדגיש אותה מספיק, שמבחינה סטטיסטית תהיה בעייה רצינית מאד עם פרס גפן לסופרים ישראליים שיהיה מבוסס על אותה שיטת הצבעה של פרס גפן לספרות כללית. אם אתה לא מאמין לי, תעשה דבר פשוט – שים ליד כל אחד מהספרים בטופס ההצבעה משבצת סימון קטנה ופשוטה של "קראתי את הספר". נדמה לי שהתוצאות של ניסוי כזה תהיינה מאירות עיניים בכל הנוגע לתקפות המדגם.מדבריך בנימוקים שלך לאורך הפתיל הזה היא חאפרית. לא, אני לא מתייחסת לעבודה שהושקעה בתקנון כחאפרית. אני מתייחסת להנמקות שלך כחאפריות.
בגדול, מה שעולה מדבריך זה "זה יהיה בסדר, נסתדר, העיקר שיש תקנון להראות". אני לא חושבת שזו גישה רצינית. אני לא חושבת שזה רציני להגיד "בכל תקנון יש חורים, אז מה זה משנה אם גם בשלנו יש". הרעיון הוא לא להגיד "אוקיי, יש חורים, ככה זה". הרעיון הוא תמיד לנסות לסתום כמה שיותר מהם, כשבכל שלב ובכל סיבוב מצטברים עוד לקחים לסתימת עוד חורים. התקנון לעולם לא יהיה מושלם, אבל תמיד אפשר *לשפר* אותו. או שנדמה לך שהגירסה הנוכחית של תקנון גפן חצובה בסלע, ונועדה להישאר בדיוק כמו שהיא למשך אלף השנים הקרובות או עד נפילת האימפריה הגלקטית, מה שיבוא קודם?
ולגבי "רק שלושה אנשים", כמה אנשים אתה חושב מסתובבים בפורום הזה, קראו את תקנון פרס גפן ברצינות, ויראו לנכון להשקיע זמן בלנתח אותו כאן מעל גבי הפורום? (אפילו אני לא). במקום להגיד בזלזול "רק שלושה אנשים", תביע קצת הערכה כלפי השלושה אנשים האלה, שלקחו מזמנם ועיינו בתקנון החדש, וניתחו בו את כל הסעיפים הבעייתיים לדעתם. זו השקעה שמעט אנשים מוכנים להשקיע, ככה סתם. ובמקום לעבור מהודעה להודעה ופשוט לפסול את כל מה שהם העלו, אולי תעצור, תחשוב קצת על כל דבר שהם העלו (ותנסה להוריד את האנטי האוטומטי שיש לך לכל ביקורת שמעלים על העבודה הנפלאה שלכם), ותשאל את עצמך – אולי באמת היה שווה לתקן את הסעיפים האלה? אולי באמת היה שווה להכין גירסה מתוקנת של התקנון, ולהביא אותה לאישור בפעם הבאה שתהיה הזדמנות לדבר כזה? לא בוער, באמת שלא.אם אתה מתעקש, מסיבה שלא ממש ברורה לי, שהפרס על ספר ישראלי יילך לפי הצבעת הקהל, אל תעשה את זה כמו שזה עכשיו, בדירוג. תן לאנשים לתת ציון לכל הספרים ברשימה, מ-1 עד 5, כשתהיה אופציה נוספת של "לא קראתי". בסוף חשב ממוצע על ההצבעות לכל הספרים. ככה גם תדע כמה אנשים קראו כל ספר, וגם תיתן סיכוי גם לספרים שהם אולי משובחים מאד, אבל מספר קטן יחסית של אנשים קראו אותו. המצב כרגע הוא שיש סטיות גדולות מדי במספר האנשים שקראו כל ספר, והתוצאה שתקבל, בצורה כמעט וודאית, בשיטה הנוכחית, היא שהספר שהכי הרבה אנשים מכירים הוא הספר שיזכה, בלי קשר לאיכות שלו.
כמובן, גם לשיטה זו יש בעיות משלה (כשיש מספר קטן מאד של אנשים שקראו ספר מסוים, נגיד אחד או שניים, וכשיש אפס), אבל היא קצת יותר הוגנת מהקודמת כשמדובר במספר קוראים קטן.
ולדעתי, מבחינה סטטיסטית טהורה, הדרך היחידה להתגבר על מספר הקוראים הקטן שידרגו את הספרים הישראליים היא לעשות בחירת וועדה. איך שלא תשחק עם המספרים, זו הדרך היחידה שהוגנת, כי אני צופה שיהיו לך סטיות גדולות מדי במספרי האנשים שקראו כל אחד מהספרים, ולמעשה המדגם לא ממש יהיה מייצג.התחרות פשוט לא הוגנת. עד היום, למשל, לא שמעתי אפילו על אדם אחד חוץ ממני שקרא את "ללא מילים" של אדי בן מיור (ואני מתכוונת אחרי אירוע הסופרים באייקון). איך בשם אלוהים ספר כזה יכול להתחרות עם ספר של ניל גיימן, שהמון אנשים יקנו פשוט בגלל השם?
אולי, פעם, בעתיד, כשיהיה לנו כאן שוק מד"ב מקומי מבוסס היטב, זה יהיה הוגן. היום? כשיש לנו קומץ ספרים ואפילו חובבי המד"ב השרופים ביותר לא בהכרח טורחים לקרוא אותם? חסר כל הגיון.
אנחנו רוצים לקדם את המד"ב המקומי, לא להשפיל אותו. נדמה לי, לפחות.ואני לא מסכימה איתה. תקנון, באופן כללי, נועד לכסות ככל האפשר את הקשת הרחבה של מקרים שעשויים לצוץ, כדי שאם בעתיד תהיה מחלוקת מכוערת עם אחד הסופרים או ההוצאות, הכל יהיה מכוסה בתקנון. אני לא מסכימה אתך שאפשר להתייחס לזה בצורה חאפרית (או "גמישה", אם תעדיף) כי זו גישה חובבנית ולא רצינית.
תקנון ששלושה אנשים הצליחו למצוא לו כלאחר יד כל כך הרבה ניטפוקים, הוא בעייתי. אולי תסכימו להודות בזה שהבייבי שלכם, למרות המאמצים שהשקעתם בו, הוא קצת בעייתי, ותחשבו איך לפתור את זה? או שכל מה שמעניין אותך זה איך לסתור את הטענות של אנשים "מבחוץ"?כשעוסקים בדבר מורכב וחשוף לניטפוקים כמו חיבור תקנון לפרס גפן, אולי יהיה זה צעד חכם להציג לציבור חברי האגודה טיוטה של התקנון לפני שמאשרים אותו סופית. לא, לא כי אנחנו צריכים לאשר לכם את מה שעשיתם, אלא כי כפי שכבר ראינו כאן, חברי האגודה מומחים בהעלאת ניטפוקים ובעיות אפשריות בתקנון.
אז אני בטוחה שיותר נוח לוועד לאשר את זה בינו לבין עצמו, ולהימנע מבלבול המוח שבהתייחסות להצעות חברי האגודה, אבל בכל זאת, אנחנו כבר רואים שיש כאן כמה וכמה נקודות הגיוניות מאד למחשבה, שעכשיו צריך להגיד עליהן "לא עכשיו, התקנון כבר מאושר, זה יהיה בלגן גדול מדי לשנות אותו".
