התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
מה הסעיף הזה עושה שם. האם זה נועד לוודא שלא תהיה שנה שהיו"ר יגיד "לא בא לי השנה" וישלח את אחד הגופרים למסור את פרס גפן במקומו? כי, אה, איכשהו נדמה לי שאנחנו *אמורים* לתת מספיק אמון בבנאדם שאנחנו בוחרים ליו"ר (או לוועד האגודה באופן כללי) כדי לדעת שהוא לא יבריז מהענקת הגפן. או שאני טועה?
באמת, הייתי שמחה לשמוע איזה הסבר מאחורי הקלעים לאיך נכנס לשם הסעיף הדי ביזארי ולא נחוץ הזה. האם זה באמת רק סעיף ייצוגי, לטובת הארגונים שאמורים לתת לנו כסף, כדי שיהיו רגועים שהיחס שלנו לפרס הזה מספיק ממלכתי?אויש, אז עכשיו אני מבינה גם שההצעה של רני לצרף אותי לועדת גפן לשנה הקרובה יורדת, אה? אוף, ואני כל כך בניתי על זה.
ואם נדמה לך שאני נותנת לכלבלב הפלסטלינה האשמאי להתקרב אלי עם שוט, אתה מה זה טועה. גם אני כבר תרגמתי עבורו דברים, אני יודעת למה הוא מסוגל.
גם את מי שמספק להם את בקבוקי המי-עדן שלהם, את בית הדפוס שעושה איתם עסקים, את רואה החשבון שלהם ואת החברה הקבלנית שמנקה שם בסוף יום העבודה. שהרי כל אלה קשורים איתם עסקית.
לא יודעת כמה חברים אופציונליים לוועדת גפן יש לנו מהסוג הזה, אבל זה לא נראה לי לגמרי הגיוני. צריך להיות ברור הקשר הישיר לתהליך הוצאת הספרים.מצד שני, אני תמיד תומכת בהצלפות פומביות, כל עוד אני לא מעורבת בהן בשום תפקיד. זה נורא מעייף, להצליף באנשים ברחובות.
להחיל על הפורום הזה את עקרון מס המריבות המוחל בהצלחה רבה בפורום מד"ב בתפוז. (העקרון אומר ככה: לא תתקיים מריבה בפורום אלא אם כן: א. נעשה בה שימוש בקללות מתחום המד"ב או הפנטזיה בלבד; ב. הקללות מצחיקות; ג. שולם תחילה מס מריבות בגובה שייקבע במקום לכיסן של מנהלות הפורום, שישמש לכל צורך שהן תראינה לנכון).
איכשהו נראה לי שהעקרון הזה יעודד אנשים להשתמש במייל לצרכים כאלה. מריבות במייל, בינתיים, הן בחינם…נניח שהוצאה מסוימת מוציאה לאור אסופה של סיפורי מד"ב ישראליים (תקראו לזה "עתידות", אם תרצו). האם, לפי כללי גפן, יהיה הספר מועמד לפרס גפן לספרי מקור (בהנחה שהקטגוריה אכן תתקיים השנה)? והאם, בנוסף לזה, יהיה כל אחד מהסיפורים בו מועמד לפרס גפן לסיפורי מקור?
לא שיש לי בעייה עם כל אחת מהאפשרויות, אני סתם רוצה לדעת.לתקן את הבעיות הבולטות שהסבו את תשומת לבכם אליהן.
גם לעולם אי אפשר לבנות בית שיהיה מושלם מבחינה מבנית, אבל בכל זאת אם מישהו יסב את תשומת לבך אל סדק, את תסתמי אותו. לא? או שמא בגלל שלעולם אי אפשר לחבר תקנון שיהיה מושלם וחסר חורים, עדיף לוותר מראש?המסמך הובא לעיונם של חברי העמותה. חברי העמותה הביעו הסתייגויות. המינימום שאני מצפה מהאנשים שאחראיים לתקנון הזה, זה להגיד "רשמנו לפנינו את ההסתייגויות ונביא אותן לדיון *בפעם הבאה* שנדון בתקנון הזה".
מכיוון ש"הפעם הבאה" מן הסתם תתקיים מתישהו במהרה בימינו אמן (שהרי יגיע מתישהו, לפני פרס גפן הבא, *איזשהו* צורך לשפץ משהו בתקנון), אפשר יהיה לקחת את ערימת הניטפוקים שהצטברה עד אז, לעבור עליה, ולבדוק אולי משהו ממנה שווה התייחסות.
וככה, גם נמנעת מלתקן אותו כל יומיים, וגם התייחסת לבעיות שהעלו חברי העמותה שלך.
אז נכון, להגיד "מה פתאום, לא צריך את זה בכלל" זה פתרון הרבה יותר קל ונעים לאגו. אבל האם הוא גם פתרון מוצדק יותר?
