התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שכל הזמן חושבים "איך נסבך *לעצמנו* את החיים". אנשים ש – אם יותר לי להעיד על עיסתי – עייפים מאד כרגע.
לסבך לרני את החיים זה בונוס נלווה ולא צפוי.מעולם לא עלה על דעתו של איש באגודה.
או שעלה, אבל הוחלט להימנע מזה, כי אנחנו מעדיפים לשמור את האגודה בסוד ולא לחשוף אותה בעיתונים.
או אולי כי לא התחשק לאף אחד ליידע את העיתונים בנושא, מתוך עצלות.כן, אני סרקסטית. אני חושבת שלהעלות רעיון כזה מתוך מחשבה שאף אחד לא חשב על רעיון כל כך גאוני קודם זה מינימום זלזול באינטליגנציה של האנשים שעושים את העבודה. או מה נדמה לך, שאם זה היה אפשרי, האגודה לא היתה מכניסה כבר מודעות בגודל של דף אמצע בכל העיתונים הגדולים?
ניסית פעם להכניס ידיעות / מודעות / שורות / מה שזה לא יהיה לעיתונות / טלוויזיה / רדיו / כל מדיום אחר שעולה בדעתך? יש לך מושג כמה שזה קשה? יש לך מושג כמה עולות מודעות בעיתונים? יש לך מושג כמה קשה לשכנע אנשי עיתונות לכתוב על מד"ב?
וברצינות נדמה לך שאף אחד באגודה לא חשב על זה קודם?אמרתי שהם רק חלק מהתקציב, ולמיטב ידיעתי אפילו לא חלק גדול ממנו.
אבל מצד שני, מה אני יודעת. אני וכסף זה שני דברים שלא ממש קשורים זה לזה.(שהיא השיטה הפשוטה ביותר אך הקשה ביותר לביצוע), ובהמשך למה שנאמר בהודעות הקודמות, מתבקשות בדיוק שתי דרכים כדי להגדיל את מספר המצטרפים לאגודה, ואני אשמח לשמוע עוד:
1. לעורר את רגשותיהם האידיאליסטיים של אנשים, במסרים שמדגישים כמה טוב שיש אגודה, שיסבו את תשומת לבם של חובבי מד"ב לכמות השינויים הברוכים בז'אנר שלא היו מתרחשים ללא האגודה, לפעילויות האגודה שלא היו מתקיימות אילולא היתה קיימת וכולי.
2. להגדיל את הערך החומרי שחובב מד"ב מצוי מקבל מחברות באגודה. אני מניחה שהאגודה כבר ניסתה לפעול בכיוון, אבל אולי זה זמן טוב לסיעור מוחות לגבי דברים שהאגודה יכולה לסדר ו*לא עולים כסף*. למשל, האם האגודה יכולה להגיע להסכמים לגבי הנחות לסרטי קולנוע מסוימים? אולי הנחות על ספרים? אולי רעיונות אחרים שלא עולים על דעתי? דברים מהסוג הזה שיכולים למשוך אנשים בלי לעלות לאגודה כסף ממש.
ובמה שנוגע להגעה לקהל רחב – גם זה דבר שצריך לטפל בו. היה יכול להיות נחמד אילו האגודה יכלה להרשות לעצמה קמפיין פרסומי גדול עם איש יחסי ציבור מקצועי בתשלום ומודעות בכל העיתונים, אבל מכיוון שזה נשאר רק חלום, האם יש דרכים להגיע לקהל רחב יותר שאנחנו לא ממצים? מה לגבי ארגון הרצאות בבתי ספר? או באוניברסיטאות? אירועים מקומיים קטנים? נוכחות בשבוע הספר? אולי, נגיד, אפשר למצוא דרך להשתחל לדוכן של אחת ההוצאות עם המימד?
בקיצור, נראה לי שזה קורא לסיעור מוחות. למה שלא נארגן אחד?
אה, כן, דבר אחרון: מספר החברים באגודה לא נראה לי החלק החיוני ביותר בעניין, מכיוון שלמיטב הבנתי, רוב תקציב האגודה לא בא דווקא ממנויים. מצד שני, מספר החברים באגודה משמעותי כשמדובר בהשגת תמיכה מארגונים שונים. אז למה לא לארגן חברות מדורגת? "חבר מלא", שמקבל את כל הבונוסים (כולל זכות הצבעה באספה השנתית) ומשלם מחיר מלא, ו"חבר תומך" (או תמצאו לזה איזה שם מופלץ אחר), במחיר הצטרפות סמלי (לכיסוי עלויות, מן הסתם), שרק מקבל עדכונים בדואר, ורשום במצבת חברי האגודה לצורך הצגה לספונסורים אפשריים וכדומה?בדיוק מאותה סיבה שאנשים קונים ספרי מד"ב ולא עושים חברות באגודה. כי הם רוצים את הסחורה, לא לתמוך בארגון כלשהו. מה כל כך מוזר בזה?
זה לא עניין של אנטי. כלומר, כן, מן הסתם יש קבוצה (ואני מעזה לנחש שלא גדולה במיוחד, כי למרות שהשלולית השוקקת של האינטרנט נראית לנו כמו כל העולם, היא לא ממש כל העולם) של אנשים שיש להם אנטי לאגודה. אבל הרוב לא עושים חברות באגודה מאותה סיבה שהם לא עושים חברות בהמון ארגונים אחרים שהם אולי מזדהים עם המטרות שלהם – זה לא מספיק חשוב להם.
בתכל'ס, לרוב הציבור חברות באגודה לא נותנת תמורה משמעותית ביד. החברות באגודה (חוץ מהתמיכה במד"ב בישראל, כן, כן) נותנת מנוי למימד העשירי והנחות בכניסה לכנסים. זה לא מה שאני הייתי מגדירה משיכה מספקת למי שלא מעניינת אותו האידיאולוגיה, ורק רוצה תמורה חומרית לכסף שלו, שזה הרוב. חלומות באספמיה זה תמורה חומרית ישירה וברורה מאד – משלמים כסף, מקבלים חוברת, בלי אידיאולוגיות ובלי פוליטיקה.
עם זאת, אני באמת מקווה שעם הזמן העסק ישתנה. פשוט כי נגיע לתודעה של יותר אנשים.א. כל הכבוד לך. חוסר עמוד שדרה זה תכונה חיובית.
ב. נשמח לארגן לך סד שיחזיק את הגב שלך ישר.
ג. הידד לאחראית המתנדבים הנמרצת שלנו, שאין איש שמסוגל לעמוד בפני חיוכה המקסים, אפילו בטלפון.אנשים שמתכוונים ברצינות לתת/לקחת שוחד לא דנים בזה בפורום פומבי. לא חושבת שבאמת יש אנשים שיקחו דבר כזה ברצינות.
