התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
של יצירה אבסטרקטית-סימבולית-פילוסופית, אז מלכתחילה התגובה שלי מוטה, אבל בהתחשב בזה, היה דבר אחד שהטריד אותי במיוחד: הסיפור הזה הוא מקרה קלאסי של כותב שאומר במקום להראות.
ה"סיפור" הזה (זה לא ממש סיפור, למעשה, יותר הגיג) נותן לנו רשימת מכולת של דברים שהגיבורה מרגישה או חושבת, אבל לא *מראה* לנו אותם. צורת הכתיבה הזאת מאד מייגעת, ואולי מתקבלת על הדעת כדי להעביר הגיג פילוסופי, אבל בהחלט לא כדי לכתוב סיפור נעים לקריאה.
אני חושבת שאפשר היה לבנות את זה בצורה הרבה יותר קריאה (ועם אותו מסר ורעיון בדיוק!) בלי לפרש מה הגיבורה חושבת ומרגישה, אלא להראות מעשים, אירועים, תגובות, ולתת לקורא לפתח את ההגיגים בעצמו.פחחחחחחחחחח!!! יש לך דעה הרבה יותר מדי חיובית על פוליטיקה בינלאומית אם נדמה לך ש*זאת* תהיה סיבה לפירוק ארגון כמו האו"ם.
והסוף *כל כך* מאכזב. סוף כזה פשוט לא מחזיק סיפור כל כך ארוך, כל כך מפורט, כל כך מלא תיאורים, ויותר מכל – כל כך רציני. הוא דבוק שם כמו גידול חייזרי, ופשוט לא מתחבר לכלום.
זה בעיקר מאכזב כי החלק הקודם כתוב סביר ומעלה. בהחלט מעורר ציפיה לאיזושהי התפתחות מעניינת. לא לבדיחה *כל כך* קלושה.הכתיבה טובה, במיוחד ההתחלה. קצב טוב, ניסוח טוב.
דברי הרופאים והפרוצדורות הרפואיות *כלל* לא משכנעים. הם מדברים בז'רגון מצוץ מן האצבע ובצורה שלא תואמת כלל את צורת דיבורם של רופאים, והבדיקות, השאלות, אפילו הביורוקרטיה הפשוטה, לא ריאליסטיים. מהירות התגליות בלתי סבירה – המהירות שבה הגינקולוג מעלה את הרעיון, המהירות שבה הפתולוג בודק אותו, וכולי.
הסיפור על הפורץ הצרפתי, שתקוע באמצע הסיפור, מסגיר את הרעיון בצורה מאד מאד חדה, כי הוא פשוט לא שייך, ומרגישים את זה.
ואחרון חביב: הרעיון עצמו אולי היה יכול לעבוד, אבל עם פיתוח ה-ר-ב-ה יותר מורכב מהפיתוח הפשטני שעשית לו. אני מעיזה להעלות את ההשערה שאין לך ידע רב ברפואה ובביולוגיה, ונאלצת לערפל את כל מה שקשור לתחומים האלה מסיבה זאת. כמו שהרעיון מנוסח כרגע הוא הרבה יותר מדי פשטני ולחלוטין לא אמין, והדיאלוג בין הרופאים מידרדר בסוף ממש לרמת הילדותיות בחוסר האמינות שלו.בחיאת, אנשים, עכשיו אתם הולכים להתחיל להתווכח למי מגיע קרדיט ולמה? כל הכבוד ל-ISF, שארגנו הקרנה ראשונים. כל הכבוד למועדון, שארגנו שלוש הקרנות בסינמטק. עכשיו כולם מרוצים?
אבל כבר ביטאתי אותה, יותר מפעם אחת, בבמות יותר מתאימות לדיונים כאלה… אז אני מציעה שאם אתה רוצה להמשיך להתווכח אתי, נפנה למקום שבו לא יעיפו אותנו החוצה מהצווארון…
זה סרט שראיתי אותו ואמרתי, "אוקיי, הם צודקים שהם לא הביאו אותו להקרנות מסחריות".
מספיק טוב לראות אותו בדיוידי. גם האפקטים בו לא מספיק מרשימים כדי שתהיה הצדקה לראות אותו במסך גדול. וגם לא התחת של קלוני, אם כבר מדברים.המנוי, במקרה הזה.
אין לי מושג למה הבנאדם החליט ששישים ש"ח זה בסדר אבל שמונים לא. אולי הוא נעלב שלא מכירים בו כחייל, אפילו שהוא בקבע. אין לי מושג.
הנקודה היא, שהאנשים שיושבים בדוכן לא יכולים לחולל קסמים, ויש גבול כמה נלהב, נמרץ ואגרסיבי אפשר להיות. לפעמים לא מצליחים למכור, פשוט כי לא מצליחים…כנראה עזר שהחזקתי אצבעות כל השעות האלה. אפשר לשחרר כבר?
תודה והידד לכל העושים במלאכה. היה כנס נפלא, צפוף ונהדר. כל הכבוד.כדי שנהיה מוכנים להגיע למצב שבו גרסאות אלקטרוניות של הסיפורים יסתובבו להן להנאתן ברשת. אנחנו הרי מכירים היטב את השוק הישראלי: מספיק שיש עותק *אחד* אצל מישהו ששמר אצלו את הסיפורים, וכבר לכל הציבור יש עותקים. ולפני שמישהו אומר "מה פתאום" – כבר שמעתי על מספיק אנשים ששמרו לעצמם את הסיפורים שהיו באתר שלי, לפני שאלה הורדו משם לרגל קיבוצם בספר. אין לי ספק שזה יקרה גם במקרה כזה. אני גם לגמרי לא בטוחה שזה הולך מבחינת ההסכם שיש לנו עם הכותבים שלנו. אבל זה כבר סיפור אחר.
לדעתי, יש מה לדבר רק על המועמדים הסופיים – אולי – לא על שלב הסינון.
אבל ההחלטה הסופית שמורה למו"לנו הנועז. הוא זה שמסכן את כספו בעניין הזה, והוא זה שצריך להחליט.נדמה לי שלקראת גפן הקודם אפילו העליתי בשמחה את הרעיון שבכנס יוצגו הסיפורים המועמדים בשלב הסופי לקריאה במקום.
כמובן, יש לזכור שברשימת המועמדים הסופית אמורים להיות בסך הכל חמישה מועמדים, שזה כבר באמת לא נורא.
אבל על הרשימה המלאה – אין על מה לדבר בכלל.כולנו יודעים שפתחת פתיל חדש כי גם אתה רוצה עוגיות לימון.
הדעות הפרטיות שלי בנושא:
1. לדעתי אין כל כך הרבה קצרצרים מועמדים, וכרגע המצב לא נורא כל כך. לא נראה לי כמו רעיון טוב להזדרז כבר ולפרוש את הפרס על עוד קטגוריות. לא שאני נגד זה, אבל אולי כדאי לחכות עוד קצת, שיהיו יותר סיפורים מכל קטגוריה (ובכלל זה הקטגוריות הארוכות יותר), ושהפרס יתבסס יותר.
2. לא. אני יכולה לתת לך תשובה נחרצת בעניין הזה כי אני יודעת מה העמדה של חלומות באספמיה בנושא, וזה מספיק. הסיפורים של חלומות באספמיה לא יפורסמו ברשת לצורך ההצבעה. לגבי האחרים, זה נתון לשיקול הוועדה.
3. לעניות דעתי, אם רוצים לכלול פואמות בגפן, צריך לתת להן קטגוריה נפרדת – ושוב, כדאי לחכות עם זה קצת. פואמה היא צורה ספרותית שונה מאשר סיפור, היא משתמשת בכלים שונים ונשפטת בקריטריונים שונים, ולא נראה לי נכון לכלול אותן ביחד.
4. אני לא יודעת נחרצות, אבל כמדומתני שחברי ועדת גפן לא נבחרו כדי לשפוט בעצמם בין הסיפורים, כי אם כדי לנהל את תהליכי השיפוט. הקריטריונים לבחירת שופטים ולבחירת ועדה מארגנת אינם זהים.
ועכשיו אני אתן לאנשים מוסמכים יותר להגיב.
