התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הטיעונים של קיפוד, הוא עניין קנה המידה.
בפרסי בחירת הקהל, בדרך כלל לא כל הקהל יקרא את כל הספרים. מצד שני, בעייה חמורה נוצרת אם כל הקהל או קרוב לכל הקהל לא קרא *כלל* חלק מהספרים, ואם להרבה מהספרים היה מספר קוראים נמוך מאד. אחוז ה"אי קריאה", אני חוששת, יהיה גבוה בהרבה ממה שהיה מקובל עלינו.
מכיוון שבימינו המודעות למד"ב מקורי נמוכה מאד, אני מעריכה שמספר האנשים מבין המצביעים שאכן קראו את הספרים שהם מצביעים להם נמוך. אני מעריכה שיהיו ספרים שאיש מבין המצביעים לא קרא (או מספר שקרוב מאד לאפס). אני חושבת שיש כאן הבדל בקנה מידה. קשה לי להאמין שדבר דומה יקרה בהוגו.
לא נראה לי נכון להציב את הגבולות בצורה חדה וחלקה. זו לא רק שאלה של "האם זה נסבל שחלק מהמצביעים לא קראו חלק מהספרים", זו גם שאלה של "כמה".הייתי מציעה אפשרות בדף ההצבעה גם לסמן X ליד כל ספר שלא קראו. ככה נוכל לקבל מושג הרבה יותר טוב בעניין הזה.
למה שתיארת. המדובר בספר מאד מאד מפורסם, שאנשים רבים חיכו שנים רבות שיתורגם, ואני די בטוחה שחלק מהאנשים שהצביעו לו לא קראו אותו בכלל. זה ספר שנעשה על פיו סרט, ושההייפ שלו היה כל כך גדול שגם הצליחו לארגן עליו כתבה במוסף של עיתון יומי גדול. הוא בהחלט לא דוגמה לספר אלמוני ושכוח שמתמודד מול תותחים כבדים.
וכבר הטריד אותי לא מעט, שלא יהיו לך ספקות בנושא. בכל אופן, אני מאמינה שזה לא רלוונטי, כי הצפי שלי הוא שאו שהספר של גיא חסון יזכה (הוא חדש יותר, ואני לא אובייקטיבית אבל נדמה לי שגיא גם כותב טוב יותר), או שנגיד, גל אמיר (שזכה לחשיפה תקשורתית נאה ואפילו עומדים לעשות סרט על ספרו), או כל מועמד מפתיע אחר, יעקוף את כולם בסיבוב בגלל סיבות אחרות.
מצד שני, למשל, אני חושדת של"הדרך לגן עדן" אין כל כך סיכוי, למרות שהוא ספר משובח ולמרות שכותבתו היא כנראה המפורסמת ביותר ברשימה ההיא, פשוט כי הוא ישן מדי ומעטים מדי קראו אותו. וזה בהחלט דבר שמטריד אותי.
בקיצור, לא יודעת. הקול שלי הולך ל"הבוגד ממנדגן", כידוע.ואני מסכימה עם רני, שאם הוחלט שפרס גפן הוא בחירת הקהל, הוא צריך להיות בחירת הקהל, למרות שאני לא בטוחה שזה פוסל את האפשרות של ועדה בשלביו הראשונים.
המנגנון הנוכחי אכן לא לגמרי הוגן כלפי סיפורים שלא פורסמו ברשת, ואולי היה מקום להפריד את המדיום הפרסומי, כלומר "הסיפור המודפס הטוב ביותר" ו"סיפור האינטרנט הטוב ביותר" (אמרתי אולי! אל תסקלו אותי עכשיו! אני רק מעלה רעיונות), אבל מה לעשות, שום מנגנון של בחירת הקהל לא לגמרי הוגן מהבחינה הזאת – אני בטוחה שלסיפורים שהתפרסמו במגזינים קטנים בארה"ב יש סיכוי הרבה יותר קטן לזכות בהוגו מאשר לאלה שהתפרסמו במגזינים עם תפוצה גדולה, גם אם הם ההארה הגדולה לאנושות. מה לעשות, זה מה יש. אם נחשוב פעם להקים פרס מקביל לגפן, שיהיה מבוסס על בחירת ועדה ולא על בחירת הקהל, זה אולי יתוקן. אבל זה "אם" די גדול.ככל שהמדגם קטן יותר, כך גדלה ההסתברות להטיות שונות ומשונות, וכך גדלה ההסתברות שהתוצאה שהתקבלה מקורה בשונות מקרית. סטטיסטיקה בסיסית. אנחנו מדברים פה על מדגם ממש ממש קטן.
כשמדובר בוועדה המצב שונה – מלכתחילה מוותרים על הנסיון "לייצג את הקהל", ומעבירים את ההחלטה לאנשים שאמורים להתמצא בתחומם. הבעייה שלי היא שיהיה קצת קשה למצוא חברים לוועדה הנ"ל שלא יהיו מעורבים באף אחד מהפרויקטים בתחום, ועדיין יהיו מספיק מומחים… כמעט כל האנשים שאני מצליחה לחשוב עליהם מעורבים באתר האגודה, במימד, בבלי פאניקה או בחלומות באספמיה, או בארבעתם גם יחד…הוא במספרים. יש לנו גם הרבה פחות מצביעים, פוטנציאליים ולמעשה. זה יוצר הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית על משמעות התוצאות.
אבל זה לא כדי לקבוע עמדה, רק כדי לציין נקודה שצריך להתייחס אליה. מספר המצביעים בארץ נורא קטן (נדמה לי שאפילו קטן ממספר הסיפורים המועמדים? הייתכן? או שאני מתבלבלת? כמה הצביעו בשנה שעברה לשלב המוקדמות?), מה שמהווה בעייה רצינית מבחינה סטטיסטית.נחכה ונראה את התוצאות? האם באמת יש יתרון לסיפורים שפורסמו ברשת? זה דבר שעדיף לבדוק לפני שקובעים עמדה, לא?
