התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ידעתי ששכחתי *איזשהו* סופר משעמם.
________________
כן, אני חושבת שקורדוויינר סמית משעמם. למה, מה תעשו לי?בדרך כלל אני מעדיפה בנוסף לצומי גם הערצה אינסופית וסגידה בלתי מתפשרת, אבל בינתיים אני מוכנה להסתפק בתשובה הנ"ל.
"פרס הזועם לספרות מד"ב ופנטזיה". בכל קטגוריה, הזוכים יכולים להיבחר מבין הבאים: פיליפ ק' דיק, אלפרד בסטר, נ' יניב.
(היפותטית, כן?), והמצב היה דומה, והייתי רוצה לשמור על יחסים טובים עם המגזין אשר פרסם את סיפוריי מתוך תקווה שהוא ימשיך לפרסם יצירות שלי, הייתי מתאמת את זה עם אותו מגזין קודם, גם אם הזכויות עדיין בידי, ובמיוחד אם קיים חשש שהפרסום יגרום נזק כלכלי לאותו מגזין.
אני לא חושבת שאיזשהו מגזין שפוי בדעתו ימשיך לפרסם יצירות של מישהו שבחר ביודעין לגרום לו נזק כלכלי על ידי פרסום חומר מהמגזין במקום אחר ללא תיאום. אבל הכל ספקולציה. אהמ.ושאפילו חורג מהמסגרת הפאלית הקבועה, למה לא פסלון שיתבסס על סמל האגודה? הווה אומר, סדרה של טבעות בגודל הולך וקטן (יותר מאשר בסמל עצמו, שבו נדמה לי שהן קטנות רק כפונקציה של הפרספקטיבה), מרותכות לכן? סמל האגודה, אודה ואתוודה, מאד מוצא חן בעיניי, ויש לו את המראה שמרמז על מנהרת זמן / חור תולעת / מערבולת או מה שלא יעלה דמיונכם הפרוע. זה אבסטרקטי (שלא כמו רעיון החללית הקורני משהו), זה אסתטי – משהו שאפשר להציב על המדף בגאווה, ונדמה לי שזה גם לא מסובך מדי לייצור.
כספר הטוב של השנה.
אם להוגו לא היתה כבר כזו יוקרה, אני לא בטוחה שהוא היה עומד במכה הזאת. וכולם יודעים שאני מאד אוהבת את ספרי הארי פוטר. אבל…קודם כל, הסיפור שהכותב הכי אוהב אינו בהכרח הסיפור שגם הקהל יאהב. מנסיון.
שנית, וזו היתה התמיהה שלי גם ביחס לכמה דברים אחרים שרצו לעשות בפרס ובסוף ירדו מהם: המטרה שלנו היא לעודד את הכותבים המקצועיים, יותר מכל. אנחנו רוצים לעודד אנשים לכתוב *הרבה*, באופן קבוע, להתמקצע. לא לפרסם סיפור אחד בשנה. לתת לאדם שפרסם חמישה סיפורים בשנה את אותו ייצוג כמו לאדם שפרסם סיפור אחד, זה בהחלט חוסר הגינות.כלומר, במה שנוגע לאקדמיה. קהל חברי האגודה הם לא ועדת מומחים, איך שלא תסתכל על זה. לא, אני לא מזלזלת בקהל חברי האגודה, אבל אני מכירה רבים מהם, ורובם בהחלט לא עונים להגדרה של "מומחים".
