התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
טובים וראויים. אחד מהם נשאר בחוץ בלי סיבה טובה של ממש…
גם אני הצבעתי לרותם, אגב, וזה בלי להכיר אותה באופן אישי, אבל אני לא צריכה להכיר מישהו באופן אישי. מספיק לי שהאנשים הנכונים ממליצים עליו, כדי לדעת שהוא ראוי.
ויש לי תחושה שבשנה הבאה היא כן תיבחר.שארז דיווח עליהם לגבי המחזור הכספי והרווחים של האגודה בשנתיים האחרונות, כי באספה היה קצת קשה לשמוע. האם ארז יהיה מוכן לסבר את אוזנינו (ועינינו) בכמה מספרים משמחים?
שאני לא רואה את זה נגמר בשום מקום. הדס, כמו שאני חושבת שדי ברור, לא תתקפל ותכריז "כן, צדקתם, הייתי לא הוגנת כלפיכם", ואת לא תחזרי בך מדעתך שנעשה פה דבר לא הוגן. כך שכל מה שיהיה לנו זו חזרה שוב ושוב על אותן טענות (שכבר חזרו כאן כמה פעמים), עם המון שפה לא נעימה, ובלי להגיע לשום מקום.
אם אני, במקומך, הייתי שותקת ומפסיקה את הוויכוח בגלל זה? מה פתאום, כולם יודעים שאני מתעקשת תמיד לומר את המילה האחרונה, בין אם יש בזה טעם ובין אם לא. אבל את לא אני…הבנו איך כל אחד פה תופס את המצב. הבנו מי כועס על מי ולמה. אני לא חושבת שיש טעם במכות המילוליות האלה עכשיו, במיוחד מכיוון שברור שזה לא יגיע לשום מקום – אף אחד פה לא הולך להשתכנע בדברי האחרים.
דבר אחד שעלה מכל הדיון הזה הוא שכנראה יש מקום להסיק מסקנות לכנסים עתידיים לגבי חלוקת זמנו של אורח הכבוד (אם יהיה, אינשאללה) כך שגם המתנדבים ואנשי הצוות יזכו לצ'ופר שלהם, וכולל התחשבות בעיכובים הלא צפויים והבלתי נמנעים. אני מציעה להכניס את זה לרשימת ה"דברים לזכור בכנסים הבאים" ולהמשיך הלאה, ולהפסיק כאן את ההתכתשות הזאת שלא מגיעה לשום מקום.ש*יש* מה לעשות, ורצוי לגלות מה זה ולעשות את זה, וזה, כמובן, מעבר ל"אחלה כנס וכל הכבוד". חייבים להסיק מסקנות שישפרו את הנקודה הזאת, כי אני, כפי שציינתי כבר פה או במקום אחר, ארתע מלהמליץ לאנשים (כפי שעשיתי השנה) להשתמש בשירותי הדוכן בעתיד, כל עוד לא יימצא לכך פתרון.
אגב, הייתי בעבר אחראית דוכן יד שניה, ויש לי היכרות לא רעה עם הבעיות הלוגיסטיות שהולכות עם זה, כך שיש לי המון הערכה לאנשים שעשו את העבודה, אבל גם חוסר נכונות מובנה להרים ידיים ולהגיד "ככה זה".לארוחת ערב עם קארד, ומי שיש לו תלונות בנושא, מוזמן להטיח אותן גם בי.
אין בכך כדי לקבוע דעה לגבי כל שאר מה שאמרת – אני כבר מבולבלת מדי מהסיפור הזה, וחושבת שהצטברו בו הרבה יותר מדי מרירויות וטינות אישיות שלא היו צריכות לבוא לידי ביטוי, ונורא חבל לי על זה.
אבל על הנקודה הספציפית הזאת אני לא יכולה שלא להיות הוגנת ולהתוודות על כך שגם אני חטאתי בחטא נורא זה. אגב, הייתי עושה את זה שוב, אם היו שואלים אותי שוב היום, כי האיש הוא בן הזוג שלי ואני מעוניינת שהוא ילך אתי לאירועים כאלה, דבר שמן הסתם יש בו מן המחריד והמזעזע, אבל אני מאז ומעולם הייתי אדם שנוטה לעשות דברים מחרידים ומזעזעים.
