התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שמות המאמרים לא מעידים לעתים קרובות על תוכנם, וכשאין אפילו את הליד, אין שום סיכוי למי שרואה אותם מבחוץ לדעת במה הם עוסקים.
"ספרים שלחברי ועדת גפן נראים מתאימים, יהיו מועמדים". אין שום רע בקצת שיקול דעת ושיפוט עצמאי.
למשל, ספר ילדים טוב ועשיר יהיה לדעתי מועמד ראוי יותר מאשר ספר נוער עילג ומחורבן שהרקע המד"בי שלו עלוב. אני חושבת שאולי ראוי לסמוך על חברי ועדת גפן להפעיל שיקול דעת.שיצא בסדרה חדשה של אופוס ("הספריה הפתוחה") רק כדי לא לשייך אותו "רשמית" לז'אנר המד"ב?
אה-הא. למה לא. תענישי את הסופרים על זה שההוצאות שלהם לא רוצות לקחת סיכונים כלכליים.הלב הרואה, מאת רז נדב, מודן 2003. עוד לא קראתי, אבל יש בו המון חתולים.
מידע נוסף אפשר למצוא באתר המחבר.
(וכן, שלחתי לך את זה גם באימייל, נודניק!)לגבי שיטת מתן הפרס. ספציפית, מה שמטריד אותי, זה העומס המוגזם שהיה של ספרים בקטגוריית ספר המקור שלא מתאימים לשם. האם לא ראוי ללמוד מההוגו ולמצוא דרך לסנן את הספרים שאין שום סיכוי שמישהו בכלל יתייחס אליהם כאל מועמדים רלוונטיים, כדי שלא יהיה כזה עומס מבלבל על המצביעים לשלב א'?
לעתים קרובות מדי נדמה לי שראיונות שנוגעים למד"ב – אלה שמצליחים להתפרסם בעיתונות – נעשים בדיוק בשיטה הזאת.
