- This topic has 58 תגובות, 12 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
המלחמה הותירה רק קומץ.
הם שרדו בקושי במסדרונות התת-קרקעיים, מתקיימים על מאגרי מזון משומר, נלחמים זה בזה ומזדווגים זה עם זה לסירוגין. צאצאיהם לא היו טובים מהם, שוכחים בהדרגה את גדולת אבותיהם. מעטים מהם עוד ניסו להתרומם מעל לחיפוש החייתי אחר אוכל, מלקטים את שרידי התפארת שאבדה, מחפשים דרכים לרומם את עצמם למדרגת אבותיהם.
וכאלה היו בני שבט ה^גוז^, כשמצאו את *הספר*.
כריכתו של *הספר* אבדה, אך ברור היה מתוכנו שהוא עוסק בדרכי יצירת התקשורת של האבות. מ*הספר* היה ברור שלאבות היתה דרך ליצור תקשורת בו-זמנית זה עם זה, דבר שלפי הספר היה אחראי להתפתחות המהירה של הידע והיכולת בימיהם. אמנם חלק מהבנת השפה המקורית אבדה עם הזמן, אבל את זאת הם יכלו עוד להבין מ*הספר*. בני ה^גוז^ נאנחו בפליאה. אילו רק יכלו גם הם לעשות זאת. אילו רק היתה גם להם תקשורת בו-זמנית.
ב*ספר* הם מצאו את שמו של הנס. השם המקודש מכל שם, השם אשר יביא להם את התרבות שייחלו לה.
"סיבי זכוכית" היה השם.
*הספר* הפליג בשבחם של אלה, בשבח התקשורת המהירה והמדויקת שהם אפשרו, בשבח ההתפתחות הטכנולוגית שהובילו אליה. ובני ה^גוז^ ידעו היכן הם יכולים למצוא סיבי זכוכית. לפני שנים, אחד מהם מצא מאגר נפלא שלהם, מבצבץ מהקירות. הם ענו לתיאור במדויק. בני ה^גוז^ התלחשו ביניהם ביראת כבוד – הייתכן כי סוף סוף נמצאה להם הדרך לשחזר את תהילת אבותיהם?
איש הכלים של ה^גוז^, האיש שעסק בפענוחו השקדני של הספר, פנה מייד לעבודה. הוא שיגר משלחת של ה^גוז^ אל המסדרון שבו ידע שימצאו את מאגר סיבי הזכוכית. מצדו, נפנה לייצר את שאר חלקיו של מכשיר התקשורת החדש, על פי הציור שהופיע בעמוד אחר בספר.
אנשי המשלחת חזרו. שניים נפלו חלל בדרך, לבני שבט אחר שטענו כי הסיבים היו בשטחם. אולם רוחם של שאר אנשי המשלחת היתה מרוממת. הם השיגו את הפלא.
איש הכלים נטל את הסיבים, שכה הרבה תקווה נשענה עליהם, והרכיב אותם במכשיר, מקפיד להתאים אותם לדגם המפורט שבספר. הוא מסר את קצה התקשורת האחד בידו של שולייתו, ושלח אותו אל המקום שהכין מראש. הם מתחו את המתקן, מקפידים למקם אותו לפי התמונה.
השוליה דיבר אל תוך פיית המתקן שבידו, העשויה קופסת שימורים עתיקה מהמאגרים המעטים שנותרו מהאבות. מתוך קופסת השימורים העתיקה שבקצהו השני של הסיב האופטי המתוח, שבידיו של איש הכלים של ה^גוז^, בקע קולו של השוליה, ברור וצלול.
דמעות עלו בעיניו של איש הכלים של ה^גוז^. הם הצליחו! תפארת אבותיהם בהישג ידם! -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
אם היתה פואנטה, יכול להיות שפספסתי אותה.
חוץ מזה, לא אמרתי שזה פרגמנט, אלא שזו התחושה שלי. ואני לא יודעת למה, זה מה שחשתי. את יודעת, יכול להיות שלאנשים שונים יהיו דעות שונות על אותה יצירה.
גם לא אמרתי שזה רע. אם לא שמת לב, אז לא החוויתי דעה חיובית או שלילית על הסיפור שלך.אפשר לקבל הסבר לגבי: "העובדה, שכרגיל לא הבנת מה הולך פה?"
-
שיש לך בעייה מסוימת להבין נקודות בסיפורים שאת קוראת. לא פעם ראשונה, אפילו לא שניה.
הנה הסבר מפורט:
1. בני הגוז גילו ספר שעוסק בתקשורת. כנראה ספר לבני הנעורים.
2. גולת הכותרת של אמצעי התקשורת בספר היתה סיבי זכוכית. סיבים אלה, הידועים גם בשמם "סיבים אופטיים" משמשים לתקשורת מהירה ויעילה בשל יכולתם להעביר מידע בצורת קרן אור שאינה נפסדת (או כמעט אינה נפסדת) מהקצה האחד שלהם לקצה האחר. מהסיבים האלה עושים גם את הקישוטים המגניבים שנראים כמו תספורת פנקיסטית שיוצאים ממנה כל מיני צבעים בקצוות.
3. בני הגוז משיגים סיבים אופטיים שהם בזזו מתוך מוליך של סיבים אופטיים באחד הקירות, ומתחילים לבנות מתקן המתואר באחת מהתמונות בספר.
4. כשהמתקן בנוי, מתברר שהוא עשוי משתי קופסאות שימורים שביניהן מתוח כבל. במקרה שהיתה לך ילדות עשוקה, רק אסביר לך, שכולנו בנינו מתקנים כאלה בגן (שתי קופסאות לבן עם חבל מתוח ביניהן), שזהו מתקן תקשורת פרימיטיבי מאד, שפועל על העברה של רטטי הקול בחבל המתוח בין הקופסאות, כששתי הקופסאות משמשות כתיבת תהודה.
5. עיקרו של הסיפור, שמבוסס על הניגוד העז בין מה שאנחנו יודעים על התקשורת בסיבי זכוכית (תקשורת ברמה טכנולוגית גבוהה, שמבוססת על העברת קרן אור דרך הסיב) לבין מה שבני הגוז חושבים שהם יודעים על התקשורת בסיבי זכוכית (כשהם משתמשים בהם לבניית מכשיר תקשורת פרימיטיבי ברמת גנון) הוא מבט מבודח על הבעייתיות שבאינפורמציה לא מספקת ובהערצה העיוורת של הטכנולוגיה.
אם עולה בדעתך המשך לסיפור הזה, אנא שתפי אותי. ובפעם הבאה, אם את לא מבינה רעיון של סיפור, אל תתביישי לשאול. במיוחד אם נראה ששניים שלושה אנשים קודמים שקראו אותו כן הבינו את הרעיון שמאחוריו. -
זה שאני לא טורחת לכתוב את רשמי מכל סיפור שאני קוראת, לא אומר שאני לא מבינה אותו. לעתים קרובות מאוד אם שמת לב יש לי בעיות תחביריות ובעיות כתיב שאני מוצאת בסיפורים, ולא בעיות של הבנה.
ובדרך כלל בסיפורים שלא הבנתי אותם, היו בעיות רציניות של הבנת הנכתב – עובדה שגם אחרים לא הבינו אותם. נכון, היה סיפור אחד או שניים שרק אני לא הבנתי, כמו שהיו סיפורים אחרים שX לבדו לא הבין או שY לבדו לא הבין (לא NY חס וחלילה, אלא נעלם Y). אז סליחה, שהמוח שלי הוא לא העתק של המוח שלך.הדבר היחיד שלא הבנתי מהסיפור, הוא המבט המבודח שלך, שאותי לא בידח. כמו שאמרתי, אנשים שונים מתרשמים באופן שונה. אני לא רואה שום דבר מבודח באנשים שמוצאים ספר שמתאר טכנולוגיה מתקדמת עבורם, ומנסים ליישם אותה. אני דווקא נמלאתי הערצה אליהם וליוזמות המחקריות שלהם, ולהערכתי הם יגיעו רחוק. ובגלל נקודת המבט השונה שלי על החיים מזו שלך פספסתי את הפואנטה. קורה.
דרך אגב, אני רואה מזה, שגם אחרים לפני לא הבינו את הקטע על הקופסא עם הכבל. זאת אומרת, אני הבנתי מיד שזה מה שהם בנו, אבל אחרים כאן חשבו שלפיסות הזכוכית היה בזה תפקיד – וציינו שפיסות זכוכית לא יעשו את העבודה. אז אולי יש לקות בכתיבה שלך? יכול להיות דבר כזה? זה אפשרי?
ולא אמרתי שיש לקות במקרה הזה, אלא שזו תמיד אופציה. ושוב, אנשים שונים מתרשמים באופן שונה.ונראה לי שאת/ה עדיין לא הבנת את מה שאני ציינתי.
פרגמנט מסיפור יכול להיות בעל התחלה, אמצע, סוף, פואנטה, מוסר השכל, דמויות מפותחות ועלילה מתוחכמת במיוחד. אפשר אפילו לכתוב אותו כסיפור בפני עצמו במקרה כזה ולהציג אותו בנפרד. אין בזה שום דבר רע או טוב.
בסיפור שלך היתה *לי* תחושה שזה נלקח מאיזה סיפור ארוך יותר. זה הכל. את/ה לא חייב/ת להסכים איתי, אבל אם לא מעניין אותך לדעת מה חושבים האנשים פה, אז בבקשה אל תפרסם/מי כאן את הסיפורים שלך. ואם זה כן מעניין אותך, אז נא לא לתקוף את המחשבות של האנשים ועוד בכזה זלזול. -
בשלב זה את מצליחה רק לבזות את עצמך.
"אחרים כאן חשבו שלפיסת הזכוכית יש בזה תפקיד"
וחשבנו כך בצדק.
תפקיד הסיבים אמור להיות העברת וויברציות בין שתי השפורפרות.
העובדה שחלקנו הסתייגנו מכך נובעת מחוסר הביטחון שסיבים אופטיים
אכן מסוגלים להעביר וויברציות, ולא משום סיבה אחרת.
ברור שמנקודת המבט של הסיפור הם *אמורים* להיות מסוגלים.ובאשר לנקודת הראות המבודחת על העולם הטכנולוגי, כלומר, השימוש הפרימיטיבי שנעשה בסיבים האופטיים, נסי לחשוב על דוגמאות מקבילות:
שימוש בתותח כאייל ניגוח
שימוש במצפן כאמצעי לקביעת הכיוון שבו אמורים ללכת
(במקום קביעת כיוון הצפון)
שימוש בכדורי רובה במקלע מהסוג העתיק (רוגטקה)וכו…וכו…
כל אחד מהרעינונות האלה היה יכול לשמש בסיס לסיפור דומה וכולם מבדחים למדי (לדעתי).
-
Evil כתב/ה:
>
> "אחרים כאן חשבו שלפיסת הזכוכית יש בזה תפקיד"
> וחשבנו כך בצדק.בוודאי שחשבתם כך בצדק, אבל זה לא מה שהיה כתוב בהסבר המפורט מאוד של הטטריס. הוא/היא כתב/ה בפירוש שהגוזים הצליחו לבנות צעצוע ישן של שתי קופסאות שחוט מחבר ביניהן, בעוד שבספר הוסבר על סיבים אופטיים. זו גם היתה התחושה שלי כשקראתי את הסיפור, אבל בהחלט אפשר היה להבין גם אחרת.
> תפקיד הסיבים אמור להיות העברת וויברציות בין שתי השפורפרות.
> העובדה שחלקנו הסתייגנו מכך נובעת מחוסר הביטחון שסיבים אופטיים
> אכן מסוגלים להעביר וויברציות, ולא משום סיבה אחרת.
> ברור שמנקודת המבט של הסיפור הם *אמורים* להיות מסוגלים.מההסבר של טטריס עלה שהם לא העבירו כלום, וזו היתה הפואנטה. אבל זה כמובן לא נאמר במפורש, ולכן זה גם לא היה חד משמעי. ניתן היה בקלות רבה להבין אחרת, וזה גם היה מסתדר מצויין עם ההגיון של הסיפור.
לא ציינתי את זה כדי לרדת על כל מי שכתב לפני, אלא כדי להסביר לטטריס את האבסורד שבירידה דווקא עלי – כשאפילו לא העברתי ביקורת. רק ציינתי תחושה.
(שמת לב מה היה פה? כתבתי שזה נראה כמו פרגמנט – שזה לא דבר שלילי – וקיבלתי תשובה בנוסח "כרגיל, את לא מבינה שום דבר" שלא קשור בכלל למה שכתבתי, ואחר כך הסבר מפורט כמו לילד בן שלוש שנועד "להסביר" את הסיפור לקשת ההבנה. מההסבר עלה שהיו כמה אנשים שלא ירדו לסוף דעתו/ה של המחבר/ת, אז ציינתי את זה כדי להראות לו/לה שבעצם הירידה דווקא עלי נבעה מכך שאני כתבתי משהו שנתפס (משום מה) כשלילי, בעוד שהאחרים כתבו בנימה חיובית.)
אחרי הכל לא הפריע לטטריס שלא הבנתי משהו (כי גם לא כתבתי שום דבר שממנו נשתמע חוסר הבנה), אלא הפריע לו/לה שאמרתי משהו שלא התפרש כהערצה מוחלטת ליצירה. יש לי תחושה שסיבילת הטטריס ואיל פרגרינו זה אותו דבר, אבל אין לי הוכחה (זה ששניהם גולשים בנט ויז'ן לא מוכיח שום דבר, כי יש המון אנשים כאלה).
אם לא, אז יש נקודות דמיון באופי שלהם. אם כן, אז אני מבינה למה ההתנפלות דווקא עלי וקשה להגיד שזה מביא לטטריס כבוד.ו Evil, אם הבנת מכל מה שכתבתי שאני טענתי משהו כלפיכם, אז אני מתנצלת מעומק ליבי, והסיבה נעוצה כנראה בכושר הביטוי שלי (ובעצבנות בה נכתבה הודעתי).
>
> ובאשר לנקודת הראות המבודחת על העולם הטכנולוגי, כלומר, השימוש
> הפרימיטיבי שנעשה בסיבים האופטיים, נסי לחשוב על דוגמאות מקבילות:
>
> שימוש בתותח כאייל ניגוח
> שימוש במצפן כאמצעי לקביעת הכיוון שבו אמורים ללכת
> (במקום קביעת כיוון הצפון)
> שימוש בכדורי רובה במקלע מהסוג העתיק (רוגטקה)
>
> וכו…וכו…
>
> כל אחד מהרעינונות האלה היה יכול לשמש בסיס לסיפור דומה וכולם
> מבדחים למדי (לדעתי).בהקשר הזה, זה מבדח אותך, אבל לא מבדח אותי. הומור זה עניין מאוד סובייקטיבי.
בהקשר שבו הובא השימוש בטכנולוגיה מתקדמת לצרכים פשוטים, אני לא ראיתי בדיחה. כמו שאמרתי, אני נמלאתי הערצה לחברה שבטית, שנתקלת בתיאור של טכנולוגיה מתקדמת, מנסה ליישם אותה כמיטב יכולתה, ואף מצליחה! (אולי לא כמו שהתכוונו, אבל נראה לי שהם ימשיכו לחקור בעניין, ויתקדמו הלאה).
אבל מובן, שכל זה לא קשור בכלל למריבה הקטנה שביני לבין טטריס. -
-
סיבי זכוכית *יכולים* לשמש להעברת ויברציות בין שתי כוסות לבן. כמו בערך כל חומר אחר, גם הם מעבירים ויברציות, ומספיק דקים כדי להעביר אותן כראוי. לפיכך, לבנות מהם "טלפון" משתי קופסאות שימורים וסיב זכוכית באמצע זה דבר שבהחלט יכול לעבוד, ואם נורא בא לך, את יכולה לבדוק את זה.
למרבה הפלא, הסיבה שסיבים אופטיים זוכים לכל כך הרבה כבוד בספרים על תקשורת, *אינה* בגלל יכולתם להעביר רטיטות בין שתי קופסאות שימורים, אלא בגלל יכולתם להעביר כמויות גדולות של אינפורמציה באמצעות אור. אכן, האנלוגיה בין השימוש בסיבים אופטיים להעברת רטיטות בין שתי קופסאות שימורים לבין השימוש, נאמר, בתותח, כאיל ניגוח, היא אנלוגיה טובה. כנ"ל, אפשר להשתמש במחשב על של "קריי" כבסיס להניח עליו חשבוניה. כמובן שאפשר. זה רק לא ממש יהיה ניצול יעיל של יכולותיו ושל העבודה שהושקעה כדי לייצר אותו.
ובנקודה זו אני נכנעת. אם לא הבנת עד כה את הסיפור, כנראה שכבר לא תביני, ולא לי להסביר לך את זה. ובמקרה המסוים הזה, אני אפילו לא חושבת להתנצל על זה שלא הצלחתי להעביר לקוראים (ובמקרה זה: את) את כוונתי. לכל היותר, בפעם הבאה שאפרסם סיפור, אציין בתחילתו את דרישות הקדם לקריאתו, כמו הבנה מינימלית של שניים שלושה עקרונות מדעיים, ותפיסה מסוימת של מושג האירוניה. -
-
מתי האבקות הבוץ ? קרב הענקיות.
בפינה הימנית,באדום, טטריס הקלאסית, מישקל 94 קילו, 0 הפסדים וניצחון אחד !
בפינה השמאלית,בכחול,יעל הרומנטית,מישקל 16 קילו,המון נצחונות אבל כמה הפסדים !הימורים אצל Tokyo U, בעלי הכשרה רפואית מתבקשים לשהות בקרבה לזירה.
בהצלחה !
(אולי תשלימו ותתנשקו? סך הכל כולנו חברים {בערך}) -
-
ואפילו לא בתחושת נעלות. מדובר בחוסר סבלנות נטו.
מודה באשמה, אין לי סבלנות לאנשים שאין להם הבנה מינימלית. אין לי סבלנות לאנשים שלא מבינים הומור ואירוניה אם אין גאג בכל שורה או כותרת "בדיחה" למעלה. אין לי סבלנות לאנשים שעוסקים בחינוך כל העולם, על סמך איזושהי תפיסה משונה שבכל מקרה שלא הבינו משהו הפגם בהסבר ולא ביכולת ההבנה שלהם. פשוט אין לי. ומכיוון שלמרבה השמחה אין שום חוק שמחייב אותי להפגין סבלנות כלפי אנשים כאלה – אני לא. אני מותירה לך את תפקיד הקדושה, אם את מעוניינת בו – אני ויתרתי עליו מזמן. אולי תפקיד נאצל, אבל משעמם אימים.
אה, וגם אין לי כוונות להתבגר. בטח לא למטרה הזו. היו כבר מטרות ראויות יותר שלא התבגרתי לשמן, הכתיבה בפורום הזה בלי ספק לא תהיה זו שתצליח לעשות לי את זה. ושוב, אם את מעוניינת להיות האדם הבוגר כאן, אני בשמחה משאירה לך את התפקיד. תפקיד משעמם ומתועב. -
-
כזה שגורם לי, למשל, לא לבעוט במזכירות של קופת חולים, או לא לגנוב סוכריות מתינוקות – עושה אותי נאצלת וקדושה. אם כבר מדברים על מה שנמאס לך, לי נמאס מאנשים שחושבים שאינטליגנציה וכשרון כתיבה נותנים להם את הזכות להיות בוטים ומעליבים לאנשים אחרים. אני לא רואה אתכם, האנשים שלא בחרו בתפקיד ה"משעמם ומתועב" של אדם בוגר, אומרים לאנשים בלימודים או במקום העבודה "נמאס לי לדבר איתך, כי אתה לא קולט כלום. עכשיו סתום ותן לחכמים ממך לדבר." משום מה, בפורומים זה יותר קל.
-
-
לא להיות מנומסת אינו האינטליגנציה או יכולת הכתיבה (שוב – לראות את זה כמחמאה?) אלא פשוט העובדה שאני עושה את זה, בלי לבקש רשות. כל אדם יכול להיות לא מנומס, ובאמת לא צריך אינטליגנציה או יכולת כתיבה כלשהן בשביל זה.
ואת רואה? כשנמאס לך ממשהו, את מנסה לעצור אותו. גם באמירות לא ממש מנומסות כמו "תתבגרו כבר" (כמה שזכור לי, להגיד למישהו שהוא לא בוגר לא נחשב אמירה מנומסת) וכדומה. למה שאת תנסי למנוע את מה שנמאס לך ממנו, ואני לא אנסה למנוע את מה שנמאס לי ממנו?
ואגב, בעיני עצוב מאד שאדם לא מכיר את מגבלות האינטליגנציה/הידע שלו. אני מעולם לא ניסיתי להעביר ביקורת על המאמרים של גל. למה? כי אני לא מתמצאת מספיק בביולוגיה בשביל זה. באותה מידה לא אנסה להעביר ביקורת על מאמרים בפיזיקה, אסטרונומיה, מתמטיקה, היסטוריה, ועוד מגוון נרחב של נושאים שאני לא מספיק מתמצאת בהם. אז תתפלאי, אני בהחלט חושבת שאדם צריך להגביל את מה שהוא אומר על פי היכולות שלו. כלומר, זה לא שהוא חייב, אבל זה יוצא דבילי אם לא.
כשאדם מנסה, בנפיחות מה, להעביר ביקורות על דברים שהוא לא ממש מפגין בהם יכולת הבנה מרשימה, זה מצער בעיני. אני תמיד תוהה אם אותו אדם לא קולט בעצמו כמה שהוא עושה צחוק מעצמו. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
נעלה מבינתי מדוע את מנסה שוב ושוב להסביר, לאדם שכנראה אינו מוכן לקבל את מגבלותיו ולנסות לשפר אותן, במטרה להנעים לעצמו ולסובבים אותו את השיחה ומתעקש שוב ושוב לנהוג בגסות רוח.
אם כי אני מסכימה עם דבריך לחלוטין.ולטטריס:
נסי נא לרגע, לרדת מהאולימפוס עליו את נמצאת אל מרבית האנושות, אני יודעת זה באמת קשה. אבל אנשים מביעים דעות, אם אין להם תואר שלישי בפיזיקה, כימיה, אמנות או כל דבר אחר. אין זה קשור לידע הכללי שיכול להיות לאדם זה או אחר, מאהבתו לנושא מסויים.
אני לדוגמא, סטודנטית לאמנות. אבל, יש לי ידע נרחב ברפואה, מיתולוגיות שונות, ארכיאולוגיה ונושאים רבים אחרים. האם זה הופך אותי לטפשה אם אני מנסה להעיר משהו על פיסיקה? לא זה לא! אנשים מספיק חכמים היו מעירים לי כי טעיתי בדעתי ומסבירים למה, במקום לפתוח בהתלהמות שמתאימה לשוק ולא לפורום דיונים.ולמה זה קשור לעניינו?
יכול מאד להיות שליעל, יש ידע רב בפיזיקה למשל – אין את יודעת!!! הבעות הזלזול בחוכמתה של יעל, שלצערך אני מעריכה מאד, העידו, אם כבר, על חוסר יכולתך להתמודד עם דעות שונות משלך. גם צורת ההתבטאות בה בחרת אינה מעידה חוסר סבלנות, היא מעידה רק על דבר אחד – חוסר מוחלט בנימוסים ובהתבטאות אנושית.
גם במידה ויעל טעתה, זו רק טעות היא אנושית מותר לה! כולנו טועים מתישהו, אין זה מצירך תגובה קשה כשלך. היא לא עמדה לרצוח אותך, ואם לא טעיתי אפילו העריכה מאד אלמנטים מסויימים בסיפור שלך.אם יעל מצאה לנכון להעיר כי לפי דעתה סיבים אופטיים אינם יכולים למלא את התפקיד לו הועדת להם (גם אם היא לא התייחסה לעניין כלל). אי ההסכמה עם טענתה, עדיין לא נותנת לך הזכות לפתוח בהתפרצות גסת רוח, אשר אינה מעלה את ערכך אלא מורידה אותו.
אם את רוצה לדוגמא טובה לכך קראי בבקשה את הדיון הקטן שנערך ביני לבין קפטן ישראל בהקשר לסיפורו "ג'וני המהיר: איש מחוץ לזמן" בו הערתי לו על משהו והוא פתח בהתפרצות, מתוך ההנחה, המוטעית לחלוטין, כי אינני מבינה כלל בנושא עליו אני מדברת. לצערי, נאלצתי ולא בצורה יפה, להוכיח לו עד כמה הוא טועה.ולבסוף אני מוצאת כי ההתחבאות מאחורי חוסר סבלנות הינה לכל היותר – עלובה.
חוסר סבלנות אינו מקנה לך את הזכות להתנסח בצורה בה ניסחת את דבריך, אם כי זה יכול להסביר בהחלט את הרמה הנמוכה אליה ירדת.
המלצתי אליך במקרה זה הינה (וגם ליעל אם כבר מדברים על זה שלוחה המלצה דומה): אם את קוראת דבר שמרטיח את דמך, אל תעני באותו רגע. קחי לך את השעה או שעתיים לחשוב על זה,לנסח משהו שיראה חכם מספיק בשביל לא להיות תגובה נזעמת, חסרת פרופורציות ומתלהמת. תראי אז, כי תגובותיהם של אנשים יהיו שונות לחלוטין. -
-
-
-
-
איך אנשים שכותבים בפורום יכולים לא להפנים את ההוראה הפשוטה – לקרוא כל דבר שמעצבן אתכם שוב ולראות אם הבנתם ואם זה יכול להתפרש אחרת. נו באמת, כאילו, זה מה-זה בסיסי.
טטריס, כל מה שיעל אמרה זה שמבחינתה זה לא הצחיק. אז הסברת לה את הפואנטה. אז היא אמרה "הבנתי את הפואנטה, זה לא הצחיק אותי". אז החלטת שהיא טיפשה כי היא לא הבינה את הפואנטה, והסברת לה שוב.
כל הכבוד על ההשקעה, אבל תחשבי לרגע – האם יתכן כי יעל באמת הבינה את הפואנטה (אם לא בהתחלה אז לאחר ההסבר הראשוני שלך) וזה באמת לא הצחיק אותה? כמו, שלמשל, זה לא הצחיק אותי?בנוסף לכך, הדברים שאמרת לגבי בגרות (תפקיד משעמם ומתועב, אם אינני טועה) מבטאים בדיוק את הגישה הילדותית של "אין לי את זה, אז זה בטח גרוע". אבל אני מניח שאין טעם להגיד לך שאת ילדותית כשאת אומרת שבגרות זה פיכסה.
אם את מתכוונת לתקוף את יכולתי המנטליות ולטעון שלא הבנתי את הסיפור שלך, אנא הסתפקי בנוסח המקוצר (לאמור: "לא הבנתי אותך. זהו.") .
תודה.
-
-
מה שיעל אמרה, ושלא הסכמתי איתו, היה שהסיפור הוא פרגמנט. הוא לא. ולפיכך, מה שאני הסברתי לה זה לא מה מצחיק בסיפור, אלא מה עושה אותו סיפור סגור. למעשה, מבחינת המבנה שלו, בכלל אי אפשר להרחיב אותו הלאה (לא בתור אותו סיפור). נכון שנעשה פה שימוש במבנה שכביכול נלקח מאפוס גדול יותר, אבל המבנה הזה שימש פה בכוונה כדי להדגיש את הניגוד. ניגוד כזה מודגש הרבה יותר בסיפור שהוא כביכול חלק מהיסטוריה.
ובאשר לסוגיית ה"מצחיק/לא מצחיק" – מה אני אגיד לך, גם אותי הסיפור הזה לא מצחיק. הוא מעולם לא נועד לגרום לקורא לשחרר צחוק בריא ולהתפתל על הרצפה כשהוא אוחז בבטנו, ולא ברור לי איפה בדיוק ראית שאמרתי את זה. הוא נועד לגרום לקורא לחייך חיוך עגום לנוכח האירוניה שביכולתו המוגבלת של האדם לזהות גדולה אמיתית, ואולי גם לשאול את עצמו אם אנחנו לא עלולים להיות בדיוק באותם מצבים בלי להיות מודעים להם, באותו רגע. ההומור של הסיפור הוא לא הומור בנוסח דגלאס אדאמס. ממש לא. הוא עדיין קיים – יש פה מבט משועשע על סיטואציה מגוחכת משהו מחיי האדם. אבל זה בהחלט לא הומור מהסוג שנועד לגרום לך לצחוק בלי שליטה.
עכשיו אתה רשאי להמשיך לפרש את דברי על סמך מה שלא אמרתי, או על סמך מה שנדמה לך שאמרתי, או על סמך מה שאמרתי והוצא מהקשרו. אני חושבת שהסברתי מספיק לגבי כל מה ששאלו אותי, ולפיכך אסתפק בכך. -
אני לא יודעת אם את ואיל פרגרינו זה אותו אדם או לא, אבל בכל מקרה, רק אל תחליפי ניק. זה די ברור שיש לך עוד ניק בפורום הזה שאת לא חושפת (את ההסבר החליפי להתנפלות שלך אני לא אכתוב כאן מפאת כבוד הפורום).
אחרי הפגנת הבגרות שלך קודם, לא נראה לי שיש טעם בכלל להמשיך להתדיין. בבקשה אל תשלחי סיפורים בשם אחר מלבד טטריס, כדי שאני אדע לא להתייחס אליהם יותר.
-
-
-
בוץ! בוץ!
אהם.
ובכן.
יואילו הגברות הנכבדות לפתור את סכסוכיהן באופן תרבותי בבריכת הבוץ (המנצחת יוצאת על ארבע, השניה על הרצפה), ובלבד שיפטרו אותנו מענשו של ויכוח עצוב ומתמשך זה. גם אם רחומה נפשה של מנהלת הפורום, הרי שאני עצמי איני כזה כלל וכלל, וסבלנותי עומדת לפקוע – מה עוד כי איני נגוע בעודפי תכונה זו מלכתחילה. על כן – קפדו הריב האוילי בטרם אקפדו אני, ודי לחכימא באיום בוטה.
ואשר למקפצי "חופש הביטוי בפורום" – אין דבר כזה ולא יהיה. למה? ככה. כי אני החלטתי.
לוחמי החופש מוזמנים לגשת לואללה, לפורומי כתיבה יוצרת, או לכל מקום אחר בו נוהגים מונגולואידי הרשת להתקבץ – אני בטוח כי הם ישתלבו שם מיד ללא כל בעיות. *כאן*, לעומת זאת, אנו מנסים לשמור על רמה כלשהי, גם אם קשה הדבר לכמה מאתנו.
והיה ונתקף אחד מאתנו חמת זעם איומה לנוכח טמטומו של מגיב זה או אחר, על שלא הבינו ואפילו, שומו שמיים, קרא לו בשם זה או אחר בהיסח הדעת, יואיל נא להביע את דעתו המדויקת על מושא זעמו, בלוית שמות תואר הולמים ונאים, כינויי חיבה אלו ואחרים, אפילו גידוף או שניים על דרך הלצון – *בדואר אלקטרוני* בלבד. לא כאן. -
-
-
-
-
-
המלה bloody משמשת כמלת-גנאי נלוית כללית, כמו damned, על מנת להביע הרגשה של רוגז. למשל:
This movie is annoying |-> This movie is bloody annoying
פעולה זו מוסיפה נופך של עצבנות. מצד שני, ישנם כאלה שאצלם זו הנורמה. אבל לא משנה.לפיכך, הביטוי bloody hell משמש כמו לעזאזל. אם כי, ניתן לאמרו בתמיהה, ואז משמעותו הי כשל מה לעזאזל.
-
-
-
-
-
אני כתבתי בהודעתי המקורית:
> זה נראה כמו פרגמנט מסיפור אחר, ולא כמו סיפור עצמאי שעומד
> בפני עצמו.את כתבת בדיוק מעלי:
> מה שיעל אמרה, ושלא הסכמתי איתו, היה שהסיפור הוא פרגמנט.
[נחתך]לא כתבתי שזה פרגמנט אלא שזה נראה כמו פרגמנט. (יחי ההבדל הסמנטי הקטן).
זאת אומרת, ניסיתי להעביר תחושה, ולא לקבוע עמדה, ומכאן השימוש ב"נראה כמו" שאינו חד משמעי ואינו קובע עובדות.
לדוגמה, קיים פרח שדומה בצורתו לדבורה ששמו פרח כרגע מראשי, ונוהגים לומר שהוא "נראה כמו דבורה". אף אחד לא מתכוון לומר שהוא באמת דבורה, אלא רק מזכיר אותה בצורתו – וזה כדי למשוך צרעות שיאבקו אותו, דרך אגב.> נכון שנעשה פה שימוש במבנה
> שכביכול נלקח מאפוס גדול יותר, אבל המבנה הזה שימש פה בכוונה כדי
> להדגיש את הניגוד.
[נחתך]מבנה שנלקח מאפוס גדול יותר נקרא פרגמנט או מקטע או פרק או עוד שמות שיכולים לבוא בחשבון. אם באמת נעשה פה שימוש במבנה שכביכול נלקח מאפוס גדול יותר, אז אין שום סיבה לוגית שזה לא יראה לאנשים מסוימים כמו פרגמנט (ולא משנה מה הסיבה למבנה הזה), וגם אין שום סיבה לוגית להתנפלות שלך עלי.
מבחינתי זה הסוף. (ואל תטרחי להגיב בסגנון של "ככה זה, ודי", כי זה לא ממש תורם לאף אחד).
-
-
