- This topic has 14 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 11 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בעקבות כמה דיונים שהתעוררו לאחרונה במקומות שונים בנושא, עלו כמה סוגיות לגבי פרס גפן.
למשל, הבעייתיות שבשיטת ההצבעה (שכבר נידונה גם באתר האגודה) שנותנת עדיפות חזקה לספרים שיש להם קהל קוראים גדול. במקרה שלנו, קשה להאמין ששני הזוכים בקטגוריות המתורגמות השנה זכו כי הם ספרים כל כך איכותיים, וסביר יותר להניח שזה נובע מהעובדה ששניהם ספרים בסדרה של רבי מכר לגיל הנעורים (האם זה המקום להצטער על כך שאין קטגוריה נפרדת ל"נוער"? אה, לא, שכחתי, ניסינו את זה *שנה אחת שלמה* וזה לא עבד. או משהו).
בעיה נוספת היא שעם ההצבעה האינטרנטית, קל במידה מטרידה לפאנדומים ספציפיים לשלוח את מעריציהם להצביע בדיוק לספר אחד בכל הרשימה (אני יודעת בוודאות שהיו חברים שלי שהצביעו ככה ל"דם כחול", בלי הסטטיסטיקות אי אפשר לדעת כמה הצבעות בודדות כאלה היו בסך הכל).
דידי הציע (לא בפעם הראשונה) לעבור לשיטת ההצבעה המשמשת בפרס הוגו, שהיא שיטה שאמורה לצמצם את כוחם של מועמדים המוניים אך פחות מוצלחים מעין אלה. לא יודעת אם זה באמת הפיתרון, אבל אולי שווה לשקול את זה. אני מצטטת ממנו:
Final results in each category are determined via the 'Australian ballot preference system': all first-place votes are tabulated; the entry with the fewest votes is eliminated; second-place votes from eliminated ballots become first-place votes; this is repeated until a nominee achieves a majority. For second-place, the winner's votes are dropped, and second-place votes from those ballots become first-place votes, and the process is repeated. And so on for third and fourth places.
הדיון שהיה באתר האגודה:
http://www.sf-f.org.il/story?id=1445 -
-
-
-
בהוגו בשנה שעברה, בקטגוריית הפרזנטציה הדרמטית הקצרה הטובה ביותר, הדבר שקיבל את הכי הרבה קולות למקום הראשון היה Fuck Me Ray Bradbury. אבל מכיוון שרוב המצביעים לא דירגו אותו בכלל, או דירגו אותו נמוך מאד, הוא זכה בסופו של דבר במקום הרביעי, בעוד שפרקי סוף העונה של הדוקטור לקחו את הפרס. http://www.thehugoawards.org/content/pdf/2011%20Final%20Ballot.pdf
וגם:
עוד דוגמה. השנה, בקטגוריית האמן החובב, היה לרנדל מונרו יתרון מסיבי בסיבוב הראשון. אבל שוב, היתרון הזה נשחק מסיבוב לסיבוב, והוא הפסיד למורין סטארקי: http://www.thehugoawards.org/content/pdf/2012HugoVotingReport.pdf
כי רנדל מונרו הוא שם ה-ר-ב-ה יותר גדול, אבל לרוב המצביעים לא היה עניין להעניק הוגו חובבים למישהו שמתפרנס מאד יפה מהאמנות שלו, ואולי גם לא היה להם עניין להעניק הוגו "אמן" למישהו שהגאונות שלו, יש להודות, היא בכתיבה שלו ולא בציור.
(אני מניח הנחות בנוגע למניעים של המצביעים, אבל ההתפלגות ההצבעות די ברורה) -
-
-
לגבי שיטת ההצבעה – הנושא עלה גם במאמר הדיעה של רמי ובשולחן העגול במהלך אייקון.
לגבי פרסום ההתפלגות – אנחנו, מול הועד בוחנים מחדש את הנושא.דרך-אגב, אם תהיה היענות יכול להיות שנעשה פגישה נוספת בסגנון השולחן העגול מתישהו בחודש הבא.
הפגישה הקודמת הייתה דלה במשתתפים, אני מקווה שבגלל שהיא הייתה מול אירועים מעניינים ולא בגלל חוסר עניין. -
הבעיה המהותית בשיטת ההצבעה הנוכחית היא שהקהל שמצביע לגפן הרבה פחות מתמצא מועמדים מאשר מצביעי הוגו, למשל. "הגוף הבוחר" בוורלדקון מורכב בחלקו הגדול מאנשים שמעורים מאוד בתחום וקראו את רוב המועמדים או את כולם. דמי ההשתתפות בוורלקון עוזרים גם הם בסינון "מצביעים לא מיומנים" או מניפולציות מאורגנות על ההצבעה.
באייקון המצב שונה לגמרי – גם אני לא ראיתי את נתוני ההצבעה של השנים האחרונות, אבל על פי התרשמותי משיחות עם מצביעים נראה שרוב המצביעים קראו חלק קטן עד קטן מאוד מהיצירות המועמדות ונוטים להצביע לדבר האחד שהם אהבו במקרה הטוב, או לזה שהם זיהו במקרה הרע.
השיטה של פרס הוגו מיועדת למצביעים בקיאים בתחום – כאלה שידרגו את רוב המועמדים בכל קטגוריה. כשאנשים רבים מצביעים למועמד אחד בלבד, לא רק שהיא לא תעזור לשפר את התוצאות, אלא היא עלולה אפילו להזיק ולתת משקל חיובי נוסף למי שיש קבוצה של אנשים שחפצים ביקרם ומצביעים רק להם. אם רוצים לאמץ את שיטת ההצבעה הזאת, זה חייב להיות יחד עם אמצעי שיחייב הצבעה לכמה מועמדים – מה שכמובן יקטין משמעותית את מספר המצביעים הכולל.
-
-
-
-
ההנחה שמספר הספרים להם אדם מצביע משקף בקיאות היא בעייתית, לדעתי. אני לא קורא את כל המועמדים בקטגוריות הספרים, כי יש ספרים שלא נראים לי שיעניינו אותי, ויש ספרים שאני פשוט לא מספיק להגיע אליהם. אני לא חושב שאני היחיד.
מעבר לכך, נראה לי סופר בעייתי ברמה העקרונית לתעדף הצבעה של אדם אחד על ההצבעה של אחר.
-
-
-
