- This topic has 17 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
ייתכן שאני פורץ לדלת פתוחה, או לדלת שנסגרה כבר מזמן, אבל איך זה שאין בפרס הגפן קטגוריה לתרגום הכי טוב? אני לא מתכוון קטגוריה שבה הספר המתורגם נבחר בשל איכויותיו של הספר, אלא לקטגוריה שבה התרגום נבחר בשל איכויותיו של התרגום. יש הרבה ספרים מתורגמים (ונקווה שיהיו עוד), הרבה מתרגמים מקצועיים, התרגום הוא חלק בלתי נפרד מעולם המד"ב הישראלי – האם לא כדאי להוסיף קטגוריה כזאת? (בפעם הבאה, כמובן.)
אפשר לעשות שתי קטגוריות – ספרים וסיפורים קצרים (הסיפורים של פרוייקט התרגומים בבלי פאניקה, הסיפורים המתורגמים בחלומות באספמיה, הסיפורים במימד העשירי).
-
לדעתי, יש בעייתיות מסוימת בהענקת פרס מסוג זה משום שפרס גפן הוא פרס בחירת קהל, וכדי להעניק פרס כזה – שהוא מקצועי במהותו – יש צורך בקהל של אנשי מקצוע. וכיון שאנשי המקצוע המתמחים בז'אנר הם מועטים למדי בארץ, הרי שעלולה להיווצר פה בעייתיות מסוימת של קבוצה קטנה (יחסית) המעניקה פרס לאנשים אחרים חברי אותה קבוצה.
כמובן שאם למישהו יש הצעה אחרת הוא מוזמן להציע אותה.
-
-
ולא שום דבר אחר.
נחזור רגע להסטוריה קצת. ברשותכם. פרס גפן הוא כולה בן 5 שנים. הוא חולק לראשונה בשנת 1999. בשלוש שנים הראשונות הוחלט שלא להוסיף קטיגוריות מעבר לשתיים המקוריות כדי לייצב את הפרס.
מרגע ששלושת השנים האלה נגמרו, יש כל הזמן לחצים להוסיף קטיגוריות חדשות. ובעצם – כל שנה מתווספת קטיגוריה. ויש לפחות עוד 5-6 קטיגוריות שיש להן תומכים.
לטעמי, השינויים התמידיים בפרס גפן לא ממש עוזרים לכבוד של הפרס וגם לא עודף קטיגוריות. בסופו של דבר, החשש הוא תמיד שאנשים לא ממש ירצו להצביע לכל כך הרבה קטיגוריות והן לא ממש יעניינו אותם והם גם יאבדו ענין בפרס. באיזשהו שלב אנחנו נצטרך לשים את הקו איפשהו ולומר שלמרות שמדובר בנושא חשוב – לא חייבים להכניס אותו לפרס גפן.
ועוד דבר, למיטב ידיעתי, אין פרס תרגום כללי. גם הגופים שמחלקים פרסים ספרותיים לא חשבו שיש סיבה לחלק פרס כזה. למה בעצם אנחנו קופצים בראש?
-
-
-
היו כאן הרבה ויכוחים על כן ועדה לא ועדה, ולא הגענו להסכמה כלשהי. אבל מבחינת רשימת המועמדים הראשונית (זו שנמסרה לחברי האגודה לבחירת חמשת המועמדים הסופיים), נראה שהרשימה הייתה עמוסה מדי. נראה שנדחסו לתוכה כל הספרים האפשריים שרק קורצים לז'אנר, כשמרביתם לא מוכרים כמעט לאיש.
אולי היה מקום להנהיג, אם לא ועדה, לפחות תהליך סינון מקדים כמו בפרס ההוגו, שבו (אם אני זוכרת נכון) נדרשת הגשת מועמדות על ידי מספר מסוים של גורמים כדי שמועמדותו של ספר תיחשב. אולי אין טעם להכליל ספר ברשימת המועמדים (כל עוד אכן מדובר בבחירת הקהל ולא בבחירת ועדה) אם אין מספר מסוים של אנשים שמוכנים לפחות לתת לו גב ולתמוך במועמדותו. -
-
-
-
-
-
-
מתוך הרשימה הבאמת ארוכה של ספרי מקור רק שניים למיטב ידיעתי היו קשורים לפריחה של המדע בדיוני (וגם תרמו לה לא מעט), הספרים של ורד ושל אדי. הספר שלי, למשל, יצא לאור מבלי שהמו"ל או אני ידענו שיש קהילה של חובבי מד"ב. כך, אני משוכנע, יצאו גם רוב הספרים ברשימה. הפריחה האחרונה רק תתרום להוצאת ספרי מד"ב מקורי.
אני יודע שאני רוצה להוציא עוד שני ספרים בחמש השנים הקרובות, ועכשיו אנשים יודעים מי אני. את רוצה להוציא ספר, נכון? זאת אומרת, אני יודע שקשה לך לכתוב דברים ארוכים, אבל אני משוכנע שאם תתאמצי תצליחי. אנשים קראו את חלומות באספמיה ויודעים מי את. אני משוכנע שתוך שנתיים או שלוש יצוצו לפחות שני ספרים של כותבים ש'גדלו' בחלומות באספמיה, ובשנים שאחריהן אני מקווה שהמספר יגדל. בהחלט סביר שורד תוציא עוד ספר (הוא אמר בלי מידע כלשהו). ככל שההוצאות יראו שקונים ספרים מקוריים ושהספרים ברמה ושחלקם (כמובן) זוכה בפרס גפן ובצדק, כך הן ישמחו להוציא עוד ספרים. וכל זה עוד בלי לספור את המספר הזהה (אני מניח) של ספרי מד"ב שיצאו בלי שום קשר, כפי שיצאו בחמשת השנים האחרונות.
-
-
ז"א, אני בהחלט מקווה כך – והוא ספר טוב ומגיע לו להמכר היטב, אבל גם הספר של ורד הוא ספר טוב וזה לא עוזר לו להמכר היטב.
וכמובן זו השאלה החשובה שתקבע האם ההוצאות יוציאו הרבה ספרי מד"ב או רק מעט – האם הספרים נמכרים היטב או לא.
וכמובן – זה שיש כל מיני אנשים שאוהבים מד"ב אבל פשוט לא מאמינים במד"ב מקורי ולא יתנו לו בכלל צ'אנס – זה כמובן לא עוזר.
-
טוב, אולי לא הבעייה העיקרית, אבל אחת הבעיות העיקריות.
במה שנוגע לספר שלי, די פישלנו עם יחסי הציבור, מסדרה של סיבות שלא זה המקום להכנס אליהן. אין לי מושג כמה יחסי ציבור מוצלחים היו עוזרים, אבל העובדה שלא היו די בעייתית.
בכל מקרה, אי אפשר להסתמך על ההוצאות שיעשו יחסי ציבור נלהבים לספר מד"ב של סופר לא מוכר, מהסיבה הפשוטה שקשה לצפות שאלה יחזירו את עצמם (יחסי ציבור זה דבר יקר). מי שיכול להרשות לעצמו יחסי ציבור מקצועיים יש לו יותר סיכוי להשתחל לאנשהו, רק שמה לעשות, זה דבר יקר. זה *מתחיל* מסביבות הארבעת אלפים ש"ח, והשמיים הם הגבול. -
את טועה בכך שאת חושבת שהסיבה שההוצאות הוציאו את הספרים המקוריים היא כסף. אם זה היה המצב, אף אחד לא היה מעיז להיות הראשון שמוציא ספר מד"ב ישראלי ראוי לשמו. אני כמובן לא יודע מה היה באופוס, אבל אני מניח שהיתה החלטה מלמעלה להמר על מד"ב ישראלי, ובמקרה הכי גרוע לפצות על ההפסדים באמצעות חלק מהכסף של רבי המכר שלהם. אז הם פנו לורד, שהם ידעו שהיא כותבת טוב, והם ידעו שהרבה אנשים בקהילת המד"ב מכירים אותה. אבל הם גם פנו לאדי, שאף אחד לא הכיר אותו. יש בזה מעין 'ציונות', וטוב שכך. במקרה שלי, ביתן לא מתלהב ממד"ב והוא לא הוציא את הספר שלי כדי לקדם מד"ב. הוא חשב שהספר שלי הוא ספר טוב בלי קשר למדע בדיוני. שנינו לא ידענו שיש קהילה (ואח"כ כשסיפרתי לו שיש הוא לא התרשם), והוא הזהיר אותי מראש שמדע בדיוני לא מוכר ושהספר יפסיד. הוא עשה את זה מ'ציונות' שלו, מתוך רצון לקדם ספרות טובה, גם אם הוא יצא בהפסד. למזלנו הספר כיסה את ההוצאות שלו ועוד קצת. ולספר מד"ב חדש שיצא בינואר ע"י סופר שאף אחד לא שמע עליו, לדעתי זה מדהים.
את טועה בכך שאת לא מזהה את המהפכה האדירה בשטח ואיך הכל משתנה. בלי פאניקה והמימד העשירי מגבירים את המודעות של אנשים למדע בדיוני שמתרחש היום בחו"ל (בניגוד למד"ב של שנות השישים, עליו גדלתי בשנות השמונים). התמורות להן גורם חלומות באספמיה רק מתחילות, והן כבר ענקיות. יש מד"ב ישראלי. יש שמות והכרה של שמות. יש אנשים שמנסים ומשתפרים, מקבלים פידבק מקצועי, ומחזירים סיפורים מקצועיים ברמה גבוהה. גם אם המגזין היה קורס היום (חס וחלילה!) אנחנו נרגיש את ההדים למשך שנים.
עד כמה משנה רק הרעיון שאת מזהה את השם של הסופר? הספר שלי התחיל באמת למכור, לא כשהוא יצא, ולא כשיצאו שתי ביקורות מאוד חיוביות מיד אחרי. הוא התחיל למכור אחרי שפרסמתי כמה סיפורים באספמיה, ואחרי שיצא בבלי פאניקה 'הצל של אלוהים'. אנשים ידעו מראש מה הם קונים ואיזו רמה של ספר הם קונים.
דברים לא נשארים אותו דבר. היו המון טעויות שלא יחזרו על עצמן. כולם הסיקו מסקנות. הכל היה ראשוני, ועכשיו הוא לא. פעם היתה סטיגמה לא רק בקרב העם אלא גם בקרב הקהילה, שאני מודה שגם אני הייתי שותף לאמונה בה: 'מד"ב ישראלי? עזבו.' היום, אם היא לא נעלמה, היא נחלשה מאוד. האייקון גדל משנה לשנה. אורסון סקוט קארד מגיע (וגם זה עוזר). פרס הגפן שכיבד את היצירה העברית גם בשנה שעברה (הידע ההיסטורי שלי מתחיל מהשנה שעברה) והשנה הוא מכבד את היצירה המקומית עוד יותר עם פרס לספר המקורי. והעובדה שפרס כספי יצורף לו מכבד את היצירה המקומית עוד יותר. דברים ענקים קורים (הודות לאנשים מדהימים) לאחרונה וממשיכים לקרות.
והטעות הכי גדולה שלך, לדעתי, היא במחשבה שמבחינת ההוצאות לאור הכל נשאר אותו דבר. אין שמץ של סיבה, בתנאים שנוצרו, שההוצאות לאור לא ימשיכו – מתוך ציונות ומתוך ידיעה שהסיכון הרבה יותר קטן – להוציא פה ושם עוד ספרים ישראלים ע"י סופרים שהם יודעים שיספקו את הסחורה, ושהם יודעים שהם מוכרים אוטומטית X ספרים. אני בוודאי חוטא ביהירות, אבל אני לא רואה שום סיבה שביתן או כל אחת מההוצאות הפעילות במד"ב לא יסכימו להוציא את הספר הבא שלי. הם יודעים מראש איזו איכות הם מקבלים, הם יודעים מראש שהשם שלי מוכר, וכיוון שהספר החדש פונה גם לקהל הישן וגם לקהל חדש, ייתכן אפילו שהוא ימכור יותר. אבל הקטע הוא לא המכירות, אני באמת חושב שלא. אני חושב שהקטע הוא השם והכבוד. תסתכלי על הליין של אופוס, למשל. בין דברים שסביר מאוד שיהיו רבי מכר, יש כמה ספרים מכובדים ביותר שהם הימור (וכל הכבוד לכל הנוגעים בדבר). זה חלק מהעניין. ולהוציא ספר מדע בדיוני ישראלי טוב – גם זה חלק מהעניין וכבוד גדול.
טוב, די.
-
