- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 13 שנים, 2 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
ונוגה היה הכוכב השני מהשמש
הבית הראשון היה מרובע. לקירות היה מירקם חלק, אבל היו בהם חורים גדולים, שנראו כמו חרכים עשנים של הרי געש. הקירות היו גבוהים. בעצם אינסופיים. לא שאיזה יצור חיפש סוף במקום ההוא. חיו שם יצורים. שמם G. הם לא נזקקו למזון או למשקה או לכסות כלשהי. הבית סיפק להם את האטמוספירה המתאימה. הם חיו לנצח. הם לא נזקקו לדבר. הם היו נרדמים בבית הענקי ההוא עם הקירות הארוכים שהתנשאו לאינסוף. הם היו מתעוררים. הם היו הולכים לאורך הקירות. זמן לא הוגדר, כמובן. הם היו נעצרים, חוזרים, או נשארים במקום. ושוב היו נרדמים. זה היה בית, כלומר, דייריו היו זכאים להגנה. מדי פעם חלפה סערה אי שם, ומדי פעם נגעה בקירות. מדי פעם היה יורד חושך, ואחר כך חלק מהם היו חסרים, או שנוספו חדשים. הם לא חשבו, הם לא הרגישו. הבית שכן על רכס, שהוקף באגמים קטנים ובשורות הרים נמוכים. היו העמקים. – באחד מהעמקים האלה שכנו יצורים. הם כונו G)-) . הם חיו בכפר שבנו. היו להם בקתות מגורים, נפחיות, כמה חיות משק, מספר שדות לא גדולים. בערבים הארוכים הם היו רוקעים או טווים או מטפלים בחיות. הם לא נהגו להתרחק מסביבת הכפר. הם לא ידעו מה נמצא מעבר לרכס שהקיף את צידו של העמק. הם הרגישו מוגנים בכפר שלהם. מדי פעם הייתה חולפת סופה בהרים, אבל הכפר מעולם לא נפגע מסופות או משטפונות. תנאי האקלים היו מצוינים, התבואה הניבה, החיות היו בריאות, שבילי הכפר נסקלו והוקמו כיכר קטנה ובמה. שביל הוביל אל מחוץ לכפר, אבל יצורים לא עברו בו. והייתה הסערה האיומה. הוריקנים ענקיים הסתובבו במשך שבועות. קולות של התרסקות הרים וסלעים, גשם שהתיך את האדמה לביצות קדמוניות. יצורי העמק נאלצו לחפש מקום חדש. הם אספו את כלי המלאכה שלהם, רתמו את החיות, נטשו את הבקתות, והחלו במסע שלהם אל מעבר הרכס הרחוק. אחרי שני ימים הגיעו למעבר, בצידו השני היה עמק נוסף, דומה למדי לזה שגרו בו לפני הסערה. הם בנו בקתות, סדנאות, חרשו מספר שדות. לאחר זמן שוב חלפה סערה אימתנית. היא הותירה את הבקתות הרוסות ואת השדות שקועים בבוץ. הם שיקמו את הכפר ולאחר זמן הגיעה סערה נוספת. הם לקחו איתם את הציוד החיוני, נטשו את הבקתות שלהם ויצאו שוב אל עבר רכס ההרים הבא. הם חצו את ההרים, ומעברו השני שוב שכן עמק. הם חיפשו היטב, והחליטו לא להתמקם במרכז העמק אלא לבנות את הכפר שלהם בצמוד להר. הם בנו בקתות, גררו סלעים וגידרו את האיזור. הסערה הבאה הגיעה. את הכפר הבא שלהם בנו במערות ששכנו ברכס הבא. הסופה הפילה סלעים וחסמה את היציאה. נשארו ניצולים. הם הביטו על העמק. העמק היה דומה לאלה שקדמו לו, אבל הם הבחינו במשהו מנצנץ במרחק. לא היה להם מה להפסיד. הם הלכו שלושה ימים ושלושה לילות. על רכס הרים לא גבוה שכן מבנה ארוך וענקי, כולו עשוי ממתכת מבהיקה שהחזירה את האור וסינוורה למרחק עצום. המבנה היה בלתי אפשרי, טור ענקי של מתכת שהשתרע על גבעות והתמשך אל האופק. במקום שבו הסתיים המבנה החל כבר לרדת הלילה. נראה היה שזה קצה העולם.
הבית השני היה לוהט. אדום ולוהט. חצו אותו צהוב ולבן וכחול. אורורות ביתרו את האדמה האדומה, זרקורים לבנים וכחולים סרקו שמים ריקים. קרנים לבנות צרבו מכתשים והרים, יבשו את מה שנותר מקיום קודם. הגיאות רתחו מחום, ההרים נזלו אדמה מותכת. לעונות היה רצף קבוע, אבל מדי פעם השתבש הסדר ההגיוני ועונה צהובה חלפה לפני כחולה, כתמים אדומים התערבבו בעונה צהובה. חום נורא איין כל סיכוי, עד ששבה העונה האדומה והעניקה חיים אדומים לשומקום. העונה האדומה הוחלפה בכתמים צהובים. הייתה העונה הארוכה של הכתמים הלבנים והבלתי נסבלים, תקופות קצרות של כתמים כחולים. שסרקו את האדמה הצרובה. איך ניתן למנות משהו במקום כזה? איך ניתן לספור כמות של שום דבר? איך ניתן לחשב זמן שעשוי מכתמים אדומים וצהובים? אי אפשר להאמין שיצור כלשהו ישרוד את החום הנוראי, את חילופי העונות האיומים, את הזרקורים השורפים. שרדו שם יצורים, Y. הם חיו ומתו על פי העונות. הם נולדו בעונה האדומה, מתו כשהגיעה העונה הכחולה, שרדו את העונות הקצרות, נכחדו בעונת הכתמים הלבנים. העונה האדומה איפשרה להם לבנות, והם בנו מבנים קטנים שאותם יצרו מחומרים שמצאו בבית. תמיד מבנים קטנים. העונה הכחולה שמה קץ להתחלות שלהם. סנוורים היכו אותם, חום בלתי נסבל הקיף, הם זחלו ולפתו את החומר שהלך והתאדה, ונקווה לשלוליות כספית שהוסיפו לגדול. קרניים שרפו בהם ובחומר שבו השתמשו, שורפות למשך זמן כה רב. לא נוצר הרבה. לא נותר הרבה. כשחזרה העונה האדומה החלו שוב לבנות את המבנים הקטנים שלהם. הם תמיד בנו מבנים קטנים.
הבית השלישי פיכה. השלישי המה, שר וזרם ומילמל. כמויות עצומות של זרמים. זרמי רוח, זרמי מים, זרמים של מצבי רוח, זרמים של הבטחות למחר טוב יותר, זרמים של שירה, זרמים של תפילות, זרמים של צחוק מאושר, זרמים של יללות ונהמות וציקצוקי חיות וחרקים. נחילים של שרצים מעופפים המו באושר מעל ענפים ומתחת לסלעים, טורפי לילה הזרימו יללות מול הירח, ליליות וינשופים הציפו את האוויר במסקנות, להקות של ציפורים צייצו ליד נחלים שזרמו ומילמלו בכל מקום. בתי התפילה המו מתפילות ומקריאות אמן והללויה, כל סימטה, שבה אבני המרצפת הונחו בקוים זורמים וישרים, הייתה מלאה במוזיקה על כל גווניה. מוזיקה זרמה מקומות הקרקע, מוזיקה זרמה מהקומות הראשונות והשניות, מוזיקה זרמה מעליות הגג, ממעון השומר, מפעמוני הכניסה, משערי בתי הספר, מהמדשאות בגנים הציבוריים. כשהגיע הגשם הוא הוזרם בכמויות עצומות. גוונים אפורים כיסו את השמים, החלונות נסגרו כולם, הרחובות התרוקנו כולם. גוונים חומים ואפורים הציפו את הבית, ענפים שבורים וערימות של עלים הציפו את פינות הרחובות. זמן ארוך המשיך הגשם לזרום, וזמן רב אחר כך עדיין היו הרחובות מוצפים באדמה בוצית וחומה ובערימות של עלים וענפים שהצטברו לאורכם.
בבית רביעי התקיימו פעם חיים. קראו להם A, והם נעלמו לפני זמן רב. הם לא קיימים יותר, ואולי מעולם לא התקיימו. הבית עדיין קיים, אבל לא חי בו דבר, לא יצור, לא חפץ, לא יצור ביניים. אין בו זכרון, כי אין שם יצור שיזכור, אין בו עבר, כי לא נשאר עבר. משהו אידה את האטמוספירה, שאב את האבנים הקטנות, הותיר פני שטח חלקים ומצולקים. אין בו משב רוח או גל הדף. אין בו דבר שינוע או שישמיע קול. אף חיידק או אמבה או חד תא לא התפתח בבית במשך מיליונים על מיליונים של שנים. אף יצור לא התגורר בו מזה טריליוני שנות אור.
הבית החמישי היה מסודר. אולי מסודר מדי. והיו בו זמן, מרחק, חישובי זמן. היו מפות שסימנו מקומות, היו אמצעים להגיע ממקום למקום. היו מפות שסימנו תחנות דרכים, היו מפות שסימנו איזורי מגורים, מפות של שמות היצורים לפי אלפא-בתא, מפות ממודרגות של יצורים, לפי גיל לפי גודל וצורה. היו רישומים בנמלי תעופה, של כל יצור שעלה למטוס, של כל מקום אליו רצו להגיע. היו רישומים של משקל היצורים ושל הארוחות שאכלו היצורים. אפשר היה להחנות את הרכב בפניה מהכביש המהיר ולהרשם במוטל קטן. היה רישום של כל מי שפנה מהכביש המהיר למוטלים קטנים. היו רישומים בדלפק הקבלה. נבדקו תעודות מזהות. היה אפשר לעצור בסופרמקט בעיר קטנה ולקנות ארגז בקבוקי שתיה. היה רישום של כל מי שקנה בקבוקי שתיה. היה אפשר לשבת על החוף עם ארגז בקבוקי שתיה ולשתות כל הלילה. בבוקר היה נערך רישום של כל מי שנמצא על החוף. היה אפשר להגיע באוטובוס ממקום למקום. בכל תחנה היה רישום של הנמצאים העולים והיורדים באוטובוסים. אפשר היה להתחתן. אפשר היה להתגרש. היו רישומים של שמות הבעל והאישה. היו רישומים של האותיות השניות בשם הפרטי של הבעל והאישה.היו רישומים של שמות ילדים, שמות הסב והסבתה שלהם. שמות החיבה שלהם. היו רישומים של הזמן המדויק שבו השמש שקעה, של הזמן המדויק שבו השמש זרחה. היו רישומים של מספר הכוכבים ביקום, של מספר הפלנטות המקיפות כל שמש, מספר הזריחות והשקיעות בכל פלנטה. מספר היצורים החיים בכל גלקסיה. רישומים של מספר הבתים ותכולתם. לא היה צורך במספרים, מכיוון שהרשומות קבעו את מיקום הדברים וההשתייכות שלהם. גם הזמן היה רק כלי שבו השתמשו כדי להדגיש פרטים ברשומות. והיה הזכרון. זכרו שם שירים, זכרו שם מנגינות, זכרו זנים שנכחדו, זכרו את התקוות שלהם, את העתיד שתכננו. זכרו הרס וחורבן. זכרו ים וגאות. זכרו שקט נצחי ושלווה לבנה, זכרו מישורים גדולים ובתרים עצומים באדמה. זכרו כוכבים ושמים ריקים, זכרו שמשות וירחים. ערמות של זכרונות רוכזו במקומות מוסתרים, במרתפים, בארונות כלים, בעליות גג ומתחת גגוני אשפה.
הבית השישי. #**~# @@**) ||^& ^^ $ ##*
הבית השביעי: בריאה. הומו ספיינס התעורר בבוקר עם כאב ראש. 'זה השפעת הזאתי' הוא חשב לעצמו כשהשתרך אל חדר האמבטיה כבר שבוע ועדיין חולה. הוא בלע כדור נגד כאב ראש והחליט להתאושש. למישחת השיניים היה טעם חריף ומרענן, הוא שרט את עצמו בגילוח. בעוד המים לקפה מבעבעים, הוא ריפרף בכותרות העיתונים. הוא ספר שני שיטפונות, רעידת אדמה קלה, ותאונת דרכים קשה, לפני שהגיע למדור הכלכלי. החברה שמייצרת דבקים לתעשייה עלתה בבורסה, בעוד שהחברה שמייצרת ניילון מתכלה ירדה, כמה חברות היי-טק קנו אחת את השניה, מנכ"לים במשרדים חסרי ברגים ומפכ"לים בסדנאות תעשייתיות נקיות הצטלמו בפוזות דומות. למיץ התפוזים היה טעם תעשייתי. הוא בדק את הקרטון, ריחרח אותו אפילו. מי הברז היו מפולרים, הוא שתה את הקפה שלו. נגס בטוסט שרוף עם ריבה בטעם תות. הוא נדחס למכונית שלו, עדיין מטושטש מהקימה המאוחרת. הוא התעורר ברמזור, כדי לצפור לאידיוט מקדימה שלא רצה לזוז. הוא הבטיח לעצמו לקחת חופשה ולנסוע לאיזה אי, עם עצים וחוף. ציפורים. הוא פתח את החלון, בוקר של זיהום אוויר התפשט במכונית. כשחזר בערב מהעבודה עצר בסופרמרקט, קנה כמה ארוחות מוכנות שהופיעו בפרסומת, כמה שקיות חטיפים, משקאות אנרגיה שמכילים תמציות טבעיות. הערב משחק כדורסל בטלוויזיה.
-
-
-
-
