- This topic has 24 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 11 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
-
"אנגף"…, "אנגף"… נשמע קול בוקע מהשעון שעל ידו. "כן אימא אני בא" ענה אנגף.
אוף, תמיד כשאני עושה משהו חשוב היא קוראת לי, למה זה אף פעם לא קורה כשהדודות מטינזול מגיעות.
"אז מה, אתה הולך?" שאל טארין.
"יש לי ברירה?".
"אבל עכשיו זה החלק הכי מגניב, אתה לא רוצה לראות איזה נמלות מוטנטיות יצאו מהמלכה?" הקשה שוב טארין.
"בטח שאני רוצה, אבל יש לי עכשיו ביה"ס , ואתה הרי יודע איך הורים מתעצבים בכל מה שקשור ללימודים. בפעם הקודמת שהברזתי הם כל כך התעצבנו שלא ראיתי אור יום כל הסוף שבוע".
"טוב, אז ביי. אבל תחזור אחרי השיעור, תכנתי כאן במחשבון כזה קוד גנטי שלא תצליח לזהות שהקן הזה היה אי פעם קן נמלים, אתה חייב לראות את זה".
אנגף סינן כמה מילים מבין שיניו, שאפילו טארין לא הצליח להבין וריחף במהירות לביתו.
המחשבון שעל ידו הכיר את הדרך והטיס אותו בבטחה, בעודו מתכנן קוד גנטי שיגרום למלכה של טארין להראות כמו פועלת פשוטה.
לפתע עלה רעיון במוחו. הוא שידר במוחו פקודה חדשה למחשב וזה בתגובה פתח מיד ערוץ תקשורת חדש.
"טארין, מה דעתך לבוא ללמוד אצלי? פלט לכיוון השעון, אחרי זה נוכל להמשיך ביחד בדיוק מהמקום שהפסקנו."
"אני לא יודע, בדיוק שיניתי את ה ד.נ.א של המלכה ואני רוצה לראות מה קורה."
"נו , עזוב את זה עכשיו. בא כבר יהיה הרבה יותר מגניב אחרי זה כשאני אכסח לך את הקן עם הנמלים שלי" צחק אנגף.
"אתה לא תצליח לכסח לאף אחד נמלה אחת, גם אם תעבוד על התכנונים שלך יום שלם."
"באמת?" התעצבן אנגף.
"כן"
"נו אז בא ללמוד איתי ואחרי זה נראה אותך מוכיח את זה, כל הנמלים שלך תמיד יוצאות פגומות."
"באמת?" התעצבן טארין.
"כן"
"בכלל, איזה שיעור יש לך עכשיו?"
"פיזיקה קוונטית" ענה אנגף.
"טוב בסדר, אני מגיע".
שני החברים הגיעו לביתו של אנגף, ונכנסו לחדר הלימודים.
"אני כאן אימא" צעק אנגף.
אימו של אנגף נכנסה לחדר כשלפתע הבחינה בטארין.
"שלום טארין, גם אתה רוצה ללמוד?" שאלה.
"כן אני צריך להשלים שיעורים בהסטוריה" ענה.
"כל הכבוד, איזה יופי של ילד. אתה רואה אנגף תלמד ממנו".
אנגף סיננן עוד כמה מילים מבין שיניו והתיישב בכיסא. טארין התיישב לידו וחיכה שאימו של אנגף תחבר את המשדר המוחי. הם הרגישו את העקצוץ המוכר כאשר המשדר התחיל להזין את מוחם ישירות בחומר הנלמד ומיד שקעו כל אחד לעולמו הוא.
אנגף חזר ראשון למציאות, הוא שנא את ההרגשה הכבדה בראשו, כאילו והתמלא בכל כך הרבה מני דברים בלתי חשובים שהרגיש מן צורך בלתי רצוני לפרוק את כל הכבדות הזו באיזה משחק מטופש. ומשחק מטופש שכזה בדיוק חיכה לו, הנמלים. נו מתי הוא כבר יתעורר. חשב בלבו.
מחשב! נתן פקודה במוחו, מתי השיעור ייגמר?
"טארין ספג 67% משיעור 974670221" ענה המחשב.
אוף כמה זמן לוקח לו ללמוד את השיעור הזה, חשב אנגף. הוא פנה למחשבון שלו והתחיל לתכנן תוכניות גנטיות חדשות להפגת השעמום.
לאחר כמה זמן נשמע קול זמזום קל וטארין התעורר בכיסאו.
"ואוו איזה שיעור מעניין זה היה" אמר לאנגף. "זה היה על ימי הביניים אתה יודע איזה מלחמות היו שם? מלחמות הנמלים שלנו, זה כלום לעומת מה שקרה שם".
"אז מה דעתך לבנות מכונת זמן?" שאל אנגף.
"כן זה יהיה מגניב".
אנגף פנה לבנאי האוניברסאלי הביתי. "אני רוצה מכונת זמן" אמר.
"לא נמצאו תוכניות העונות לדרישה, אנא הזן תרשים בניה" ענה המחשב.
מוזר חשב אנגף, מעולם שמעתי על חפץ שהבנאי אוניברסאלי אינו יודע לבנות.
"אימא!!!" צעק בקול.
"כן" נשמעה צעקה מחדר אחר.
"למה אי אפשר לבנות מכונת זמן?"
היא נכנסה לחדר "לא יודעת למה אתה צריך מכונת זמן?"
"אני וטארין רוצים לחזור לימי הביניים".
"מה פתאום לחזור לימי הביניים זה מסוכן"
"נו, אימא אנחנו נזהר ניקח איתנו חליפת הגנה" התחנן אנגף.
"נו טוב. מחשב, צור בבקשה מכונת זמן!" אמרה האם.
"לא נמצאו תוכניות העונות לדרישה, אנא הזיני תרשים בניה" ענה.
"חמודי, אני לא יודעת מה קרה כנראה שאין ברשת תרשים למכונת זמן"
"אז איפה אפשר למצוא אחת כזו, או לפחות תרשים שלה?" שאל.
"תן לי לחשוב רגע" אמרה האם כשהיא מגרדת בראשה. "כשאני חושבת על זה מעולם לא שמעתי על מישהו שבנה מכונת זמן, היו כמה ניסיונות בהיסטוריה אבל כולן נסתיימו בצורה זו או אחרת ללא מכונה ממשית.
עכשיו כשאני חושבת על זה, הרבה מזל רע אפף תמיד את כל סיפור מכונות הזמן. כמה אנשים נפצעו בתאונות ולאחרים צצו בעיות משפחתיות שגרמו להם לזנוח את הפרוייקט."
"לא יכול להיות שאף אחד מעולם לא בנה מכונת זמן עובדת, לפי השיעור האחרון, פיזיקאלית זה אפשרי וכל דבר אפשרי, מישהו בהיסטוריה כבר בנה אותו" התרעם אנגף.
"אז אולי אתה תהיה הראשון" אמרה האם.
"כן, את תראי אני אבנה את מכונת הזמן הראשונה".
"נו, די כבר לקשקש בו נלך לנמלים" אמר טארין.
והשניים יצאו בריצה מהבית. ( הרי אסור לרחף בתוך הבית, ובטח לא כשאימא מסתכלת ).חלפו השנים ואנגף, שעבד בשנותיו הראשונות לאונברסיטה כטכנאי מעבדה, לא זנח את ההבטחה.
יום אחד כשניסה לסדר סט ניסויים במעבדת הכימיה של האוניברסיטה פגש את אנדרסה.
"היי אתה מסדר לנו את הניסויים לשיעור? שאלה.
"כן היו כאן בעיות אז זה לקח לי יותר זמן משתכננתי".
"אני שונאת את השיעורים האלה, הלכתי ללמוד עיתונאות מה אני צריכה לדעת כימיה. אפשר לחשוב שאני אתקע יום אחד על אי בודד ואצטרך להפיק דיו משבלולים. ומה אתך אתה סטודנט לכימיה?"
"לא אני לומד פיזיקה ממדית"
"מה פתאום? אני לא מכירה אף אחד שלומד את המקצוע הזה, למה בחרתה בו? אתה יודע שאין בזה כמעט עבודה".
"יכול להיות, אבל אני החלטתי שאני רוצה לבנות מכונת זמן".
"אתה צוחק עלי נכון?" צחקה אנדרסה.
"לא אני רציני לחלוטין"
"טוב, נגיד שאתה מעורער בנפשך ורוצה לבנות מכונת זמן. את החלק הראשון אני עוד מצליחה להבין לא חסרים כאן מטורפים באוניברסיטה, אבל למה לעזאזל אתה רוצה לבנות אותה. וגם אם אתה רוצה למה לא לחפש תוכנית בניה בספריה?"
"נעשה את הסיפור קצר, כי אני מוצא את עצמי חוזר עליו שוב ושוב וכבר אין לי כוח לזה, אבל – לאחר מחקרים מעמיקים בספרות הטכנית גיליתי שמעולם לא נוצרה אף מכונת זמן, בכל היסטוריה של האנושות.
כן, כן תקבלי את זה כעובדה. היו כמה ניסיונות בעבר אבל שום דבר רציני.
ולמרות שאין שום חוק פיזיקאלי הסותר את העובדה שניתן לבנות מכונה כזו, היא פשוט לא נבנתה."
"בסדר, לא צריך להתעצבן" אמרה אנדרסה. "אז תגיד לי מתוך עניין, מה קורה אם אתה חוזר בזמן והורג את אבא שלך?"
"אין לי מושג" ענה אנגף. אף פעם לא התעסקתי בצד הלוגי של העניין, אני רק יודע שמבחינה מתמטית ופיזקאלית אין שום בעיה."
אנדרסה חשבה מעט ואמרה "אתה יודע מה, באמת לא חשבתי על זה אף פעם, אבל לדעתי אי אפשר לבנות מכונת זמן"
"אבל אפשר, גדולי המוחות הסבירו כבר בכלליות כיצד לבנות מכונה כזו"
אנסרסה נאנחה "אז איך אתה פותר את פרדוקס המסע בזמן?"
"אני לא צריך לפתור אותו, אני מתעסק פיזיקה ולא בכל מני פילוספיות"
"שיהיה לך בהצלחה" אמרה אנדרסה ופנתה לעיסוקיה.החורף הגיע, אחריו האביב וחייו של אנגף המשיכו כרגיל עד שיום אחד טייל ברחובות העיר.
"מה קורה, אנגף" שמע צעקה מצידו השני של הרחוב, בחור נמוך נופף לעברו, כשהוא חוצה את הכביש בריצה. הוא נראה מוכר חשב… טארין, ההכרה קפצה פתאום למוחו.
"שנים שלא ראיתי אותך, מה אתה עושה בימים אילו?" שאל טארין.
"אה, אתה יודע איך זה. מתגלגלים מפה לשם, למדתי ביולוגיה באוניברסיטה, ובדיוק עכשיו אני עובד עם כמה מדענים על פיתוח נמלים המסוגלות לחיות על כוכבים שוממים, ולפלוט חמצן כתוצאת לוואי. אנחנו מנסים להאריץ כוכבים במהירות בצורה זו".
"מה אתה אומר. ומה קרה לכל הקשקושים שלך השהינו קטנים על מכונות זמן?".
"אה זה, יותר מדי אנשים אמרו לי בדיוק כמוך, שאני מקשקש שטויות ואין עבודה בפיזיקה ממדית. מסתבר שזה עבד והחלטתי לעבור למקצוע יותר רווחי."
"מה אתה אומר, מי היה מאמין" צחק טארין, ושם ידו על כתפו של אנגף. "אז בא ואראה לך איפה אני עובד" אמר ומשך אותו לתוך המועדון שבפינת הרחוב.עוד חורף הגיע, ואחריו אביב נצחי, לאחר שהוחלט בהצבעה האחרונה כי זוהי העונה החביבה ביותר על האזרחים. השנים עברו ואנדרסה שהפכה בנתיים לעיתונאית בכירה, ישבה בכורסתה וסידרה את כותרות העיתון למחר בבוקר.
אפוא הימים ההם בהם כתבתי כתבות שער מרהיבות ועשיתי עבודת שטח אמיתית, חשבה כשהיא בוחנת את הפרסים שעיטרו את קירות משרדה. לפתע צדה עינה כתבה שולית שלא נכנסה למהדורת הבוקר. למען האמת צדה עינה תמונה אחת קטנה תחת הכותרת "חידוש: תוכנית הבראת כוכבים מתים, בעזרת נמלים".
היא זכרה את הבחור בתמונה. היה זה הבחור המשוגע ממעבדת הכימיה. מה קרה למכונת הזמן המופלא שלו. תהתה ולאחר מחשבה קלה רעיון החל להתגבש במוחה, זו ההזדמנות האחרונה שלי. הכתבה שתזעזע את העולם, הכתבה שבזכותה אזכר בהיסטוריה. הרהרה לעצה.
אך הפעם בניגוד לשנותיה הצעירות לא פתחה מיד בכתיבה. ניסיון רב צברה בכל שנותיה ככתבת שטח, ומספיק טעויות יכולות ללמד כל אדם פזיז שיהיה. היא נברה בכל הספרים ובדקה את כל הפרטים, אך לבסוף כשהייתה בטוחה בעצמה התיישבה בכורסת העור והחלה לכתוב.כותרת: מסע בזמן
רבים מאתנו מאמינים באמונות שונות ומשונות. אך דבר אחד משותף לכולן – לאדם רצון חופשי. …
המשך הכתבה… ( ניתן למצוא עותק בארכיב הראשי קובץ מס, 345-3828-97436 )
…
לא מסוגל אדם לחזור בזמן ולהרוג את אביו. ובעקבות פרדוקס זה ברור כי אין באפשרות האדם לחזור בזמן, ומצד שני אין בחוקי הטבע כל חוק האוסר זאת לכן האפשרות היחידה שנותרה. לאחר שפסלנו את כל האחרות, מופרכת ככל שתהיה היא: שהאדם, פשוט לא ינסה לחזור בזמן. ולמרות שאפשרות זו בלתי סבירה עד לכדי כמעט בלתי אפשרית. מכל האפשרויות ליקומים אשר בהם חיים בני אדם, רק יקום מסוג זה יכול להתקיים. היקום שלנו קיים ולכם מעולם ולעולם לא תנסה האנושות לחזור בו בזמן.
האדם חופשי ככל שירגיש, ושלא במודע חיי תמיד תחת אותן המגבלות. ומעשיו מוכתבים חלקם ככולם ע"י אותו כוח בלתי כתוב המונע ממנו את הרצון החופשי האמיתי, והמחזיק אותו בכלוב של אשליות הנותנות לו הרגשה כאילו אין דבר שאינו יכול לעשות אם רק ירצה בכך.אנדרסה נשענה אחורה בכיסאה.
נראה מה הסיכוי ליקום אשר כתבה כזו משודרת בכל הרשתות הגדולות. אמרה ולחצה על כפתור השלח. -
הרעיון מקורי, יחסית. מבחינת ביצוע טכני, הכתיבה זורמת אבל שזורה טעויות פיסוק מינוריות – שכיחת מרכאות. למשל, או נקודה איפה. שלא צריך. יש גם מילים שחסרות, משפטים לא תקניים – "נראה מה הסיכוי ליקום אשר כתבה כזו משודרת *בו* בכל הרשתות הגדולות."
הקטע המסביר את אי-היכולת לבנות מכונות זמן – רעיון מקורי לעילא ולאללה – לא אמין מספיק. היה כדאי להרחיב קצת, ולא לנסח את הפרדוקס של מסע בזמן פשוט בתור "אף אחד לא יכול להרוג את אבא שלו", אלא בצורה יותר מוכללת.
מה עוד… החברה טיפה עתידית מדי, בצורה שמזכירה את הג'טסונס – אנשים מרחפים הביתה וכאלה. אם זה לא הכרחי, עדיף להסתפק במשהו יותר סטנדרטי, כיוון שיותר מדי המצאות חדשות גורמות למעין ניכור בין הקורא לחברה עליה הוא קורא. דווקא כאן, כשהדגש הוא לא על זה, אפשר אולי לשנות כמה דברים שיהיו יותר הגיוניים.
לי אישית לקח כמה פסקאות כדי להבין שאנחנו *כן* מדברים על בני-אדם, וזה כשלעצמו סימן רע.אה, ושם. שם זה חלק בלתי נפרד מהיצירה. לא תרצה להוציא ספר שכותרתו תהיה "*סיפור נסיון שלישי וסיפורים אחרים – מאת אסף*".
מקווה שעזרתי. בהצלחה בהמשך.
-אבישי -
-
רעיון חדיש וסיפור נחמד.
בעייה אחת- גם בחברה עתידית, ילדים עדיין יהיו ילדים. אני יכול להבין איך ילדים יוכלו לשחק בדנ"א (עניין של קיטים ברורים ופשוטים מספיק בחברה מתקדמת שבה אתה לא צריך תואר שני רק בשביל להתקרב לPCR), אבל למה שילדים, אפילו עם שיעורים אוטומטיים, יצטרכו ללמוד פיזיקה קוונטית? בשביל ללמוד פיזיקה קוונטית אתה צריך ללמוד כל כך הרבה פיזיקה פשוטה יותר, שאף ילד נורמלי לא יצליח להבין את זה. לכל הרוחות, אני לומד בטכניון *ואני* לא מצליח להבין את זה! גם בחברות מפותחות טכנולוגית (וזה נוגע לרוב סופרי המד"ב. למה שתלמידי תיכון מסכנים בספר של היינליין יצטרכו ללמוד חשבון טנזורי?), עדיין ישנה עקומת לימוד. זה שיש ידע נרחב יותר בנושא X לא אומר שאין צורך ללמוד גם כל מה שהיה ידוע קודם. יש לנו את תורת היחסות כבר עשרות שנים ואנחנו עדיין לומדים פיזיקה ניוטונית. תן לילדים שלך לימודים נורמליים.
-
טוף
חביב ביותר
שים לב שבהתחלה הילד מדבר כמו מבוגר וזה מפריע
ועוד משהו, הסיפור מאוד טכני
חסר מעט ניצוץ, קסם, איך שלא תקרא לזה
אני לא אומר שצריך להתחיל לתאר את הבחורה והכל אבל כדי להראות לנו באיזו סביבה הם
חיים אתה יכול למשל לתת תאור קצרצר על המכשירים
או איך הבית נראה
סתם – להכניס קצת צבע לסיפור (טיפה) -
אתה מתעלם מהעובדה שאנחנו נאלצים ללמוד מתמטיקה גבוהה מהסוג שהורינו היו לומדים אם בכלל בכיתות י"ב. יש להניח שברגע שיהיה אפשר לדחוס את השיעורים עוד יותר תלמידים ילמדו
מתמטיקה ברמה עוד יותר גבוהה ויותר; זאת התעללות לשמה אבל עושים זאת יום ויומו. גנטיקה
ברמתה הבסיסית בהחלט עשויה להילמד בכיתות בית הספר היסודי(על חשבון מקצועות הומאניים
יותר כמו ספרות והיסטוריה).
אהבתי את הסיפור.נ.ב.
אולי הילדים היו גאונים? -
-
אוף איתך, טרי. מילא ארבעה (!) סימני קריאה. זה דוחה, אבל זה קביל יחסית (רק בגלל שזה השתרש). אבל נקודה *ואחריה* ארבעה (!) סימני קריאה?
לא, תן לי לנסח את זה מחדש.
נקודה *ואחריה* ארבעה (!) סימני קריאה?????????זה ממש מרגיז בעיניים, ובכלל. אולי תשתדל בכל זאת? אתה יכול להשיג אימפקט הרבה יותר רציני דווקא בשימוש בשפה לא-מתלהטת.
אבל זה באמת לא המקום לדיון הזה. וחוץ מזה, מה זה הקטע הזה של להעביר ביקורת על תגובה? אני חייב להפסיק עם זה.שלך,
אבישי -
-
-
-
-
-
-
ההודעה הזאת נראית כאילו עברת על הסיפור שורה שורה וחיפשת טעויות. בחייכם חברה, אפשר לנסות גם להנות מהסיפור ולא להתעקב על כל פסיק.
עכשיו, הרעיון של חברה עתידנית מידי אומנם צורם בסיפורים ארוכים אולם לדעתי בסיפורים קצרים מאין זה הדבר אפילו מוסיף קסם מסויים לסיפור. בסיפור זה, המובא דרך עינהם של ילדים, אין כל קושי להתחבר אל העולם והחברה שבו המתוארת בכל כך הרבה אנושיות (האימא הקוראת לבנה לחזור הביתה ללמוד הוא רעיון הנלקח בשלמותו מתקופתינו ועם זאת הוא אינו מפריע למשך העלילה).
זאת ועוד, גם אם היה הדבר מפריע, לא הייתי מציע לוותר עליו כי אם לנסות לתקנו משום שהוא למעשה מוביל לרעיון המרכזי בסיפור (ילדים המחליטים כמאין משחק לבנות מכונת זמן).אני אישית נהנתי מאוד מהסיפור, המשך כך אסף.
-
-
הביקורת שאתה כתבת רלוונטית לגמרי, אם כי לא הייתי ממליץ להוסיף תיאורים מיותרים העלולים לפגוע באופיה הסוחף של העלילה.
הגבתי אל ההודעה של אבישי (האם זה הניק הקודם שלך?) אשר הרושם שקיבלתי ממנה היה כי הכותב מעיר יותר על סימני פיסוק מאשר על הסיפור עצמו.
אני פונה בהזדמנות זו לכל חברי הפורום, כאשר אתם מגיבים על סיפור נסו להתעמק יותר בצורת הכתיבה, בעלילת הסיפור ובאופיו ולא במשפטים הלא תקינים או הפיסוק השגוי שבו (אלא אם כן הדבר מודגש יתר על המידה ומפריע לקריאה ולהבנה). בסיפור זה למשל לא הייתה כל הצדקה להיטפל לעובדה כי חסר פסיק במקום זה או אחר משום שלמרות שגיאה זו הסיפור קולח וקל להבנה. -
תראה, העומד (אם אני יכול לקרוא לך העומד):
קודם כל, אני לא – ובשום זמן לא הייתי – טרי רוז, ויתרה מכך: הוא איננו – ובשום זמן לא היה – אני. מצד שני, בעולם שבו מדונה יכולה לשיר "לייק אה וירג'ין" כנראה שהכל אפשרי.עכשיו לעניין.
הרי להגיד שהסיפור יפה כל אחד יכול, וזה גם מאבד משמעות אחרי הפעם הראשונה. מטרתה של ביקורת, מבחינתי ואני בטוח שגם מבחינתך, היא לגרום לשיפור בסיפור הבא שיצא מתחת ידיו של אותו סופר. אני קורא את הסיפור וכותב מה פגם לי בחוויה, זו מבחינתי אמת המידה לדברים כאלה. הפריעה לי החברה העתידית, הערתי על זה. הפריעה לי אי-האמינות של הפרדוקס, הערתי על זה. *הפריעו לי סימני הפיסוק, הערתי גם על זה*. אתה אומר שאין הצדקה לתקן כאלה דברים – להיפך. אחד הדברים שכותבים חובבים עושים הכי גרוע הוא עניין סימני הפיסוק והכתיבה הנכונה, וזה, כבסיס לכל השאר, חייב להיות ברמה סבירה לפני שמתחילים לבקר דברים אחרים. לאדם שלא עבר מספיק על הסיפור שלו כדי לשים מרכאות איפה שצריך אני לא אכתוב שהמוטיבים הנוצריים ביצירה שלו מוסווים מדי ואולי לא גלויים מספיק לעין בלתי-מזויינת; לאדם שלא עבר מספיק על הסיפור שלו כדי לשים מרכאות איפה שצריך אני אכתוב לשים מרכאות איפה שצריך. (לא אישי, אני מדבר בצורה כללית על הרבה כותבים כאן). אתה טוען שזה לא הפריע מספיק על מנת להצדיק תיקון – העובדה שאדם אחד העיר על זה מעידה שזה כן הפריע מספיק (אני יודע שמבחינה לוגית טהורה זה לא קביל, אבל אתה מבין למה אני מתכוון). מה עוד… אה: ברור שלא צריך "לוותר" על רעיון החברה העתידית אלא "לשפר אותו". הרי אף יוצר לא יסכים לוותר על משהו שכתב. (כמעט. הנהלת אבישי בע"מ שומרת לה את הזכות לחזור מהכרזה זו בכל עת. עכשיו. לא, בעצם עוד לא). חוץ מזה, דבר אחרון – החלק המדבר על סימני פיסוק תופס חצי מהמקום שתופס החלק שמדבר על ביקורת "עניינית" יותר, וגם זה רק בגלל ציטוטים.אני מתחיל לאבד את עצמי, אז אסכם: התגובה לדעתי יכולה וחייבת לכלול ביקורת על אלמנטים טכניים בכתיבה, *אבל* לא לוותר על ביקורת "עניינית" יותר. אף אחד לא היה קטנוני כאן; אף אחד לא חיפש שעירים לעזאזל. כתבתי על מה שלדעתי פגום בסיפור או בדרך הכתיבה שלו, ואשמח אם אקבל ביקורת דומה על סיפורים שלי. הפאן הטכני לדעתי לא פחות חשוב מזה הספרותי, כיוון שאנו עוסקים בפורום כתיבת סיפורים ולא בפורום העלאת רעיונות מד"בניקיים.
אשמח לקבל ממך תגובה, וסליחה על האורך. כמו כן סליחה אם התגובה נשמעת מתנשאת משהו; לא הייתה כוונה כזו.
-אבישי
(ספירה מהירה של סימני הקריאה בהודעתי תוכיח לכל דורש כי אינני טרי רוז) -
דבר ראשון, מסתבר שכן קוראים (או לפחות קראו) לך אלמוני. זה שם הכותב שמופיע ליד ההודעה הקודמת שלך.
דבר שני, אמרת ש"אנחנו נאלצים ללמוד מתמטיקה שההורים שלנו למדו אם בכלל בכיתה י"ב". מזה משתמע שאנחנו לומדים עכשיו, נניח בכיתה י', דברים שההורים שלנו למדו רק בי"ב או בכלל לא. הטיעון שלך הוא הרי שלימודי המתמטיקה שלנו מתקדמים יותר מבדור הקודם.
אם אתה לומד באוניברסיטה אינפי ואלגברה שהוריך למדו בי"ב, הרי שלימודי המתמטיקה של הוריך מתקדמים יותר משלך, וזה סותר את הטענה שלך (שהלימודים נדחסים יותר בכל דור ולכן העתיד המתואר בסיפור הוא הגיוני).
-
אני מסכים בפה מלא כי ביקורת שלילית בונה עדיפה במקרים רבים על פני ביקורת חיובית חסרת תוכן ממשי, אינני מסכים, לאומת זאת, אם טענתך, כפי שהיא משתמעת, כי בפורום זה יש לעודד פירסום סיפורים ראשוניים גולמיים, הדורשים שיפור, במטרה שחברי הפורום יעזרו לתקנם.
אני רואה בפורום מאין במה בה ניתן לפרסם סיפורים, להגיב ולשמוע הערות על סיפוריך. מקום שמטרתו לפרסם סיפורים *מוגמרים* לאחר שעברו את שלב ההגיה והספלר. איני רואה צורך לתקן סיפורים שעברו את שלב זה ונותרו אם טעויות מינוריות: אין לתיקון שכזה כל ערך שכן הכותב כבר עשה את המאמץ, הוא אינו יפרסם בשנית את הגירסה המתוקנת של הסיפור ובסיפור הבא שיפרסם כאן יש לקוות שהוא יעשה את אותו המאמץ לשמור על רמת שגיאות סבירה.
אם בכל זאת מפורסם כאן סיפור שהטעויות בו בולטות וגורמות לו להיות לא נוח לקריאה זהו פשוט זילזול באנשים שבאים לקרוא סיפורים רציניים ומוגמרים ואיני רואה כל סיבה לנסות להגיב על סיפור שכזה.
כפי שאני הבנתי זאת, זהו אינו פורום כתיבה יוצרת בנושא מד"ב ולכן אין לעודד תיקון של שגיאות בהתנסחות ובתחביר, זאת אפילו מבלי להתיחס לערך האומנותי אשר קיים לפעמים במשפטים לא תקניים. -
-
דבר ראשון, אם עברו חמישים שנה מאז שההורים שלך היו בתיכון לתקופה שאתה בתיכון אני חייב להוריד בפני המשפחה שלך את הכובע…
דבר שני ועיקרי, איך אתה בדיוק יכול להתבסס על פטפוטים כמדד להשוואה? ברור שמה שאתה עושה עכשיו, מנסה להבין חומר חדש, ישמע הרבה יותר קשה מאשר דברים שאנשים למדו לפני עשרות שנים, סביר להניח שכבר למדו דברים קשים יותר, ובכל מקרה מבינים את החומר.
ודרך אגב, פעם פחות התחשבו בתלמידים ומבחנים היו קשים יותר.
-
-
אבישי ואני יכולים להיות אותו אדם באיזשהו יקום
בכל זאת מדובר פה במד"ב
וברצינות
מישהו (יכול להיות אבישי) העיר לי על טעויות של פסיקים ועניינים
עכשיו הסיפור שלי שוכתב לפי הערות אלו והוא הרבה יותר טוב!
וזה מעולה
הרי לא כל מי שמפרסם פה – אם בכלל – יודע לכתוב כמו שצריך
אנשים שכתבו סיפור ועשו לו הגהה בהכרח הוציאו זהב תחת ידיהם
בפורום זה אפשר להגיד לאנשים כאלה
"תקשיבו – לא הוצאתם זהב תחת ידיכם"
למה לא?
כל ביקורת היא דבר מבורך…
אני קיבלתי כזאת ביקורת ומאוד נהניתי ממנה כמו גם
נעזרתי בה ביותר
אז בבקשה לא להפסיק עם הביקורות הללו – העומד – אם אתה לא רוצה אל תקרא אותם
ואבישי – להיות טרי רוז זה לא כזה נורא
כמו שחברי לבמה חדשה אומרטרי רוז טרי רוז
מרגיש תמיד כמו אגוז…
-
