- This topic has 51 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
סיפורו של הסופר הבריטי דיוויד לנגפורד, סוגים שונים של אפלה, תורגם ע"י עירית דורון וארז אברמוביץ ופורסם באתר "בלי פאניקה", המגזין של פורום מד"ב באורט. הסיפור עוסק בהשלכות חריגות של משחק קלפים סודי בהפסקות בית-הספר. מד"ב קשה מצוין.
הסיפור הוא השלישי מבין המועמדים להוגו בשנה זאת שמפורסם ב"בלי פאניקה". בנוסף לו נמצצאים שם גם "הפילים על נפטון" הקסום של מייק רזניק, ו"קדיש לניצול האחרון" של מיכאל בורשטיין.
תהנו (-:
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
שמבוסס מעצם טבעו על התבססות סביב שאלות טכנולוגיות שבאה הרב פעמים על חשבון חלקים אחרים בעלילה – אלה הספרותיים יותר.
זו בדיוק הסיבה שאני מעדיף לרוב ספרי "מד"ב רך" או חברתי. יש בהם פשוט הרבה יותר מורכבות והרבה יותר "סיפור".
ועדיין – מד"ב קשה הוא ז'אנר בפני עצמו, והקשה זה לא עניין של דרגה – אלא של תווית. מד"ב קשה הוא מד"ב שעוסק קודם כל בטכנולוגיה. לא הטכנולוגיה קשה אלא המד"ב.
וכיוון שאני חוזר על עצמי, נסיים כאן (-:
-
-
-
-
בכל מה שנוגע לפתיל הנוכחי, נראה לי שהראשונה שהזכירה ענייני כתיב היית את בעצמך
p-:לא הייתי מתרגש מזה יותר מדי. שגיאות כתיב יכולות להיות דבר צורם מאוד כשמדובר בסיפור (שאמור לעבור הגהה לפני הפרסום). לא יצא לי לראות כאן (או בפורומים אחרים) הרבה התקרצצויות על כתיב בכל הנוגע להודעות רגילות. שגיאות הקלדה יש לכולם
-
-
-
שמו של ז'אנר המדע הבדיוני, אם תשימי לב, כולל בו את המילה "מדע". נראה לי שמלכתחילה את מתנגדת להתמקדות הזו במשהו שמתייחס למדע (או טכנולוגיה). אז מה בעצם את מחפשת במדע בדיוני?
נדמה לי שהז'אנר (או תת הז'אנר) שאת מתעניינת בו הוא זה המכונה סליפסטרים (או "השם שניתן לז'אנר שבו כותבים סופרי מיין-סטרים כשהם כותבים ספרות פנטסטית או מד"בית למחצה אבל לא מוכנים להודות שזה מה שהם כותבים"…)
(והלינק בזכות דידי, עוד מהעבר הרחוק…) -
-
אני מסתכל מה כתוב על האריזה. אם כתוב "מדע בדיוני" אז כדאי מאוד שהוא יהיה באמת מדע בדיוני. אחרת הוא מופרך. אם מדובר באלגוריה פנטסטית… נראה שיותר מדי הוגואים הולכים לכל מיני סוגי ספרות פנטסטית שקרבתם למדע הבדיוני קלושה ביותר.
ובקשר לסיפור הנוכחי, אם מישהו היה מפרסם את הסיפור בפורום הסיפורים של האגודה, היו מעירים לו שמדעית יש בעיה בסיפור (או שהמורה למתמטיקה שם טועה). גדל וטיורינג לא הוכיחו שיש בעיות שיגרמו לכל מחשב לקרוס ללא אפשרות שיקום. גדל הראה שקבוצת אקסיומות המורכבת לפחות כמו תורת המספרים אינה יכולה להיות קונסיסטנטית ושלמה וטיורינג הראה שיש בעיות שמחשב לא יכול לענות עליהן תשובה נכונה תמיד. מכאן ועד "לקרוס ללא יכולת שיקום" הדרך ארוכה. כל הסיפור הזה מתבסס למעשה על טכנובאבל שגוי.
-
בשנה שעברה היו לאסימובס בערך 10-15 מועמדויות להוגו ואני חושב שרוב הזוכים היו מהמועמדים שלו (אחד מהם הוא קנה אחרי שזכה אם אני לא טועה). אלה מהם שקראתי היו רכים (סוואנויק, ויליס).
לאנאלוג היה מועמד אחד (נובלטה מעולה על ילד שנולד עם ראש מעוות) שלא זכה (הפסיד לנובלטה של ויליס).
נראה לי שהם לקחו את עצמם בידיים והחליטו לפרסם סיפורים לפי טעמם של מצביעי וורלדקון. השנה אני חושב שמספר המועמדויות של אסימובס ואנאלוג כמעט שווה.
-
-
מעורר אצלי תחושת "דה ז'ה וו" חזקה, ומזכיר לי המון דיונים דומים מהעבר: מה זה מד"ב לעומת פנטסיה, מה זה מד"ב "קשה" לעומת "רך", מה זה "גל ישן" לעומת "חדש", מה זה "סייברפאנק" (לעומת מה?) ועוד כהנה וכהנה. זה יכול להיות מאוד מעניין, ולפעמים משעשע, ואפילו חשוב. אני לא בטוח אם זה *ממש* חשוב. לכל שני אנשים יהיו בכל אחת מהסוגיות הנ"ל לפחות שלוש דעות, בייחוד אם הם ישראלים
אבל בסופו של דבר מדובר בספרות. ספרות שנרצה לקרוא, שתסב לנו הנאה (אינטלקטואלית?), ותגרום לנו לחשוב. ספרות שאנחנו חשים שהיא שונה מה"מיינסטרים" המקובל. במה שונה? בכך שהיא מכילה מינון כזה או אחר של אלמנטים פנטסטיים – מבוססים או על ספקולציה מדעית-טכנולוגית, או על "פנטסיה טהורה", או שילוב כלשהו שלהם – כל אחד וטעמו.
מהו סיפור מד"ב "מושלם" לטעמי? כזה שגם מבוסס (לפחות חלקית) על ספקולציה מדעית/טכנולוגית מקורית ומעניינת, גם מכיל מרכיב חברתי- פסיכולוגי, גם כולל עלילה מרתקת, וגם כתוב היטב.
כמה יש כאלה? לא רבים מדי, למרבה הצער…
(נו טוף, אני מוכן לפעמים להתפשר על אלמנט כזה או אחר – עד גבול מסויים, וכשאני במצב רוח טוב במיוחד…) -
-
-
-
-
-
היא בעלת משמעות. בסופו של דבר, יש אנשים (כמוני) שמעדיפים מד"ב על פני פנטזיה, והסיכויים שייהנו מסיפור מד"ב גבוהים מהסיכויים שייהנו מסיפור פנטזיה. לפיכך, כשאני הולכת לקנות ספרים, יהיו פחות סיכויים שאקנה ספר עם תווית "פנטזיה" מאשר ספר עם תווית "מד"ב". כך גם לגבי מד"ב קשה ומד"ב רך – יש אנשים שלא אוהבים מד"ב רך, ולעומתם יש כאלה שלא אוהבים מד"ב קשה. לאנשים כאלה, יש משמעות לתיוג.
נכון שהתיוג הזה לעולם לא יהיה במאה אחוז – יש חפיפות בין כל הז'אנרים ותת הז'אנרים. אבל אני לא חושבת שזה נכון להגיד שהתיוג הוא חסר משמעות – הוא כן נותן מידע מסוים לגבי הסיכויים שלנו לאהוב סיפור או ספר מסוים. -
למרות חיבת היתר שאני רוכש למד"ב "קשה", לא אוהב תיוג, כי אין לזה סוף – כדי לתייג באופן מדויק זה יביא אותנו לאבסורדים כמו "הספר X מאת Y הינו שתי חמישיות מד"ב קשה, חמישית מד"ב רך, חמישית פנטסיה סוריאליסטית, וחמישית פנטסיה גוטית עם קמצוץ של סייברפאנק". (על מרכיבים נעין אלה או אחרים אפשר כמובן לרמוז במלל המתאר את הספר, בהקדמה וכו' – אם כי אישית אני מעדיף כמה פרטים כלליים על הספר, ללא תיוגים מאולצים למיניהם).
יש ספרי מד"ב או פנטסיה מצוינים שיצאו לאור ללא כל תיוג על גבם, וזכו להצלחה גדולה (אולי דווקא בגלל העדר התיוג). דוגמאות קלאסיות: 1984, "עולם חדש ונועז", "המנון ללייבוביץ" (בגירסת הרומן, לא הסיפור הקצר), כל ספרי טולקין, אחדים מספרי סטניסלב לם, ועוד. אם אינני טועה, אפילו על רבי המכר של מייקל קרייטון או סטיפן קינג (שאינני נמנה עם מעריציהם הגדולים) לא תמצאי את התווית "מד"ב" או "פנטסיה", למרות שכל חובבי הז'אנר יגדירו אותם ככאלה. -
מצד אחד אתה אומר שאתה חובב מד"ב קשה, מצד שני אתה אומר שאתה נגד תיוג. אבל מעצם זה שאתה יודע שאתה חובב מד"ב קשה, אתה מן הסתם יודע אילו ספרים נכללים בקטגוריה הזו, וזה אומר שכבר תייגת אותם בעצמך…
אני חושבת שמה שאתה מתנגד לו זה התיוג על ידי הוצאות הספרים, ועם זה אני מסכימה. לא תמיד להוצאת הספרים יש מושג, וידוע היטב שיש סופרים שלא מסכימים שיתייגו אותם כמד"ב או פנטזיה למרות שהם כן. אבל ממילא, אני לא מתייחסת לתיוג של הוצאות הספרים, אלא לאופן שבו חובבים מקטלגים את הספרים. -
ציינתי את העדפותי האישיות לאור ההנחה הרווחת שחובבי "מד"ב קשה" הם גם "חובבי תיוג", ואני אייני רואה עצמי ככזה. אני מסכים שהתכוונתי בעיקר לתיוג של הוצאות הספרים. וגם של חנויות הספרים (למרות ההגדרה המפורסמת האומרת ש"מד"ב זה כל מה שמונח על המדפים שמודבקת עליהם התווית 'מד"ב' "). אני מעדיף לעלעל בספר, להתרשם (או לשמוע/לקרוא עליו איפה שהוא קודם), ולגלות תוך כדי קריאה אם אני אוהב אותו או לא. אם נהניתי, וגם היה שם יסוד מדעי-ספקולטיבי מוצלח במיוחד, אז הנאתי שלמה עוד יותר. לא רוצה להיות כבול מראש בהגדרות, תגיות, קיטלוגים, וכו'. גם אינני רואה סיבה מיוחדת להתאמץ ולקטלג לעצמי את הספר *אחרי* קריאתו.
-
-
אני מוצא הרבה פעמים שעצם התיוג של ספר לתוך ז'אנר כלשהו (או יותר מז'אנר אחד) מסייע לפענח אותו תחת מסגרת נוספת ולהוסיף עוד רבדים ואיכויות לקריאה. אחרי הכל, התיוג נושא עמו מטען מסויים של ציפיות ושל כלים ספרותיים ורעיוניים שמקושרים לז'אנר הנ"ל.
רוב הביקורות שאני כותב ב"בלי פאניקה" מנסות לתת לקוראים הפוטנציאליים גישה למסגרות האלה ולהעשיר בכך את הקריאה שלהם. אני מקווה שזה גם עוזר לאחדים.
-
-
זכה מעולם בהוגו.
והערה נוספת – מד"ב הוא שם כללי שמאגד בתוכו הרבה יותר מאשר רק את ספרי המד"ב הקשה הטכנולוגי, וטוב שכך. בשנים האחרונות המגמה נעה לעבר ספרי מד"ב שכוללים בתוכם מרכיבים נוספים ועומק ספרותי שאינם אופייניים בהכרח למד"ב הקשה. בעיניי זו מגמה מבורכת. אני יכול, כמובן, להבין, שמי שמחבבים במיוחד מד"ב קשה קלאסי, מתקשים להסתדר עם המגמה הזאת.
-
-
אני בסך הכל, כפי שהתברר לי מהסבריך ומהסברים של אנשי אגודה נוספים, לא אוהבת מדע בדיוני "קשה".
בעצם, כל חיי התייחסתי למדע בדיוני כאל "קשה" בלבד. ולכן ספריו של רוי בראדברי, שאותם אני אוהבת מאוד מילדות, לא נחשבו בעיני כמדע בדיוני בכלל ( לכן יכולתי להרשות לעצמי לאהוב אותו
אז לגבי רוי – כיצד מסווגים "הכרוניקות ממאדים" ? -
-
-
זה שאהבת את סיפורי ריי ברדבורי זה מצויין. זה שלא זיהית אותם עם מד"ב ממחיש את הבעייתיות של ההגדרות, התיוגים וכו'. אני מניח שכל חובבי המד"ב יגדירו את יצירותיו של ברדבורי בכלל, ואת "רשימות מו המאדים" בפרט, בתור מד"ב, ללא היסוס. חלקם אולי יטענו שזה מד"ב לא ממש "קשה", אולי מד"ב "רך". מעצם העובדה שסיפור מתרחש בפלנטה אחרת הוא ייתפס בדרך כלל כמד"ב, גם אם היסוד המדעי כמעט ואינו קיים. או קחי למשל מה שנהוג לכנות "היסטוריה חלופית" (כגון סיפור המתאר את העולם שלנו שבו גרמניה ניצחה במלחמת העולם). אנשים יכנו סיפור כזה "מד"ב חברתי". אם לסיפור יתלווה הסבר פסאודו-מדעי (למשל, בונים מכונת זמן, חוזרים אחורה בזמן ומשנים משהו בהיסטוריה), אז הוא יקבל "כאילו" נופך של מד"ב "קשה" (הדגש על "כאילו").
והנה, הצלחת לסבך אותי בהגדרות ותיוגים שאמרתי שאני לא אוהב
-
-
לשני המגזינים אמנם יש בסה"כ צביון מאד מובהק, אבל שני העורכים בוחרים על פי טעמם את
הסיפורים שנשלחים אליהם. דוזואה, עורך אסימוב'ז, במיוחד, אומר בכל הזדמנות שהוא שמח לפרסם סיפורי מד"ב קשה, אם הם טובים בעיניו.אבל בדרך כלל סופרים גם שולחים את הסיפורים לשוק שנראה להם מתאים במיוחד. כך יוצא שאנלוג מקבל את רוב הסיפורים ה"קשים" ואסימוב'ז את רוב ה"חברתיים".
אגב, היתרון הגדול באמת של אסימוב'ז הוא לא במועמדויות, כי אם בזכיות. כנראה שיש מתאם גדול יותר בין הדמוגרפיה של מנויי אסימוב'ז וחברי הוועידה העולמית מאשר בין הדמוגרפיה של מנויי אנלוג (עדיין קבוצה גדולה יותר בכמה אלפים מזאת של אסימוב'ז) וחברי הוועידה.
או שדוזואה הוא פשוט עורך טוב יותר. אין ספק שהוא מוציא לאור מגזין ש*אני* אוהב יותר.
-
