- This topic has 10 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
השוליים הסטטיסטיים
צרלי מנסון החל כורע תחת עומס הגופה שסחב. הצורך לגרור את הגופות כל הדרך הארוכה אל מרפסת אחוזת טייט-פולנסקי, יחד עם החום הנורא והזבובים המציקים, גרמו אפילו לבן האלוהים למחשבות ויתור אנושיות בהחלט. הוא נעצר לרגע למחות את הזעה ממצחו, מהרהר בתמונה הנוראה שנתגלתה לעיניו כשהגיעה לאחוזה. כל השמחה שחש כשסיפרו לו בני המשפחה על הצלחת הרצח, נעלמה בראותו את ערמת הגופות השרועות ללא סדר בחדר השינה. לא היה זה חזון הכאוס – ה"הלטר סקלטר" שלחש לו השטן כל לילה בחלומותיו, הייתה זו עבודה של חבורת ילדים שנמלטו בפחד לפני שנשלמה המשימה האמיתית.
אבל הדבר אינו כה נורא, לחש לעצמו, הם עוד ילמדו והאל נתן לו, לצארלי, את הראיה הנכונה ואת עוז הרוח כדי לקחת את החבל העבה ולחזור לבית החזירים – לחזור ולתלות אותם גבוה כך שכל העולם יצפה בהם ויחרד.סמרטוט לח, שנלחץ אל מצחו הלוהט, מנער את מנסון בהפתעה מהרהוריו. צעיר מזוקן בלבוש פשוט עומד לידו ומוחה בעדינות את זיעתו. מנסון מבצע תנועה מהירה לשליפת סכינו, וכמעט שומט את הגופה מעל כתפו.
"אין כל צורך בכך", אומר הצעיר בקול רך, "אני רק עובד משק הבית באחוזה – לא אהבתי את אדוניה העשירים ואין לי כל כוונה לפגוע בך, רק להקל מעט על סבלך". מנסון מסתכל בו בחשד, אבל מחזיר את הסכין לנדנו. בתחילה הוא עומד ומנסה לתהות על קנקנו של הצעיר, אולם לאחר מכן הוא מקבל את המצב, כפי שקיבל מצבים מוזרים רבים אחרים בחייו הנפתלים, וממשיך במסעו המייגע לעבר המרפסת.
הצעיר נילווה אליו בכל צעדיו, מעודד אותו, יוצק מים לפיו ולבסוף בהגיעם למרפסת, נוטל ממנו את מסעו הכבד. מנסון נשמט תשוש על הרצפה הלוהטת ובוהה בצל אותו מטילה הגופה פרושת הזרועות על הקרקע.
אימה זוחלת לאיטה ללבו, הוא מפנה את מבטו לכפות ידיו ורואה שהן מדממות ולרגע אינו בטוח אם זהו דם קורבנותיו או דמו הוא. האיש הצעיר מסתכל בו בחיוך אוהב, "אל תירא", הוא אומר, "במותך תעניק להם את נפשם". מנסון קם על רגליו בבעתה. הוא יודע שטרם הגיע הזמן, נותרו לו עוד דברים כה רבים לעשות, אנשים כה רבים להרוג, בחורות כה רכות לאהוב. "לא!", הוא צועק, כוחותיו חוזרים אליו כבמטה פלא והוא נמלט בריצה לכיוון שערי האחוזה הנטושים.האיש הצעיר מניח לגופה ליפול על האדמה. הוא צופה במנוסתו של מנסון עד שהוא נעלם באופק ואז מוציא מתרמיל גב מכשיר טלפון מסורבל שממנו מזדקרת אנטנה ועל גבו כתובות המילים – "תאגיד ראנד לניבוי אסטרטגי".
האיש שבקצהו השני של הטלפון אינו דורש ממנו שום צופן הזדהות, הוא מזהה את קולו של בנו בקלות ופונה אליו בטון אוהב אך ענייני בשאלה, "הגיע?"
"הגיע, הגיע", עונה הבן ומוסיף "אתה יכול למסור לפון נוימן שאני חייב לו הזמנה לבירה".
"זו הייתה התערבות מטופשת", אומר האב, "המתאם של מופע מנסון לרצח קנדי היה כמעט ודאי".
"תמסור תודה לסי אי איי, בשמי", אומר הצעיר והסרקזם שבקולו עוברת אפילו דרך רמות הקידוד הקולי המורכבות של המכשיר. "מה היה אמור לקרות עכשיו?", הוא שואל.
"אהה, אתה יודע", עונה האב, "הרצח משאיר רושם עצום, מנסון הופך לאליל המונים, הסכסוך הבין גזעי מחריף, פון נוימן צופה אנרכיה מוחלטת בטוח של שנתיים, למרות שלדעתי הוא פסימי".
שתיקה אופפת למספר רגעים את הדוברים, כשלבסוף אומר האב, "נו, בכל מקרה עכשיו הכל מסודר?"
"כן", אומר הצעיר, "הגופות לא נתלו, מנסון ברח מפה כמו שפן, וליתר ביטחון גם הכנסתי לו כמה מיליגרמים טובים של אל אס די מחוזק למערכת".
"יפה", אומר האב, "עוד שתיים שלוש רציחות והעסק ייגמר עם מנסון בכלא או בבית משוגעים, סיים את העסק וחזור לבסיס, אני כבר מתגעגע", הוסיף בפרץ רגשות לא אופייני. הבן החזיר את הטלפון למקומו והעמיס שוב את הגופה על כתפו. הוא החל במסע הארוך חזרה הביתה. -
-
הסיפור חביב, וכתוב לגמרי לא רע, אבל ידעתי מראש מה יהיה הסוף, כי כבר קראתי משהו נורא דומה. נדמה לי שזו היתה נובלה, ואני ממש לא זוכרת איך קוראים לה. כיכב בה גזע של יצורים בשם בני חם, והם עסקו בבימוי סרטים בכדור הארץ, תוך כדי ביום כל המלחמות הגדולות של האנושות עבור סאגה של סרטים שנקראה אפוס המלחמה.
היה שם סיפור די מסובך, עם התאהבות של אחד מהם בבת אנוש שהיתה ביתו של מישהו שתוכנת מאז היוולדו כדי שירצח את אשתו יום אחד, כמובן תוך כדי הסרטת כל התהליך עבור הקולנוע החייזרי.ממש אותו רעיון שלך. אם מעולם לא קראת את הסיפור שתיארתי, אז קבל ח"ח על הרעיון. אם כן, אז היית צריך לציין את המקור.
ובכל מקרה, חזק ואמץ!
-
מעולם לא קראתי ולא שמעתי על הסיפור המדובר (למען האמת זה גם לא נשמע לי ממש דומה לסיפור שלי, אם כי מעניין).
ההשראה לסיפור הגיע בעיקר מקריאת הביוגרפיה של מנסון, שיש בה כמה חללים מעניינים בהתרחשויות רצח טייט-פולנסקי.
אני מניח שניתן למצוא דמיון בין הסיפור שלי לכל סיפור, קונספירציההסטוריה סודית.
בכל זאת, ניסיתי לתת דגש יחודי בניסיון יצירת המטאפורה המיסטית והדילמה שהיא יוצרת ביחס לטוב ולרע. -
-
-
אם זה באמת הספר (אני ממש לא זוכרת), אז הרעיון מאוד דומה. אבל זה לא קשור, אני מאמינה ל crowly שלא קרא אותו קודם, ולכן גם נתתי לו ח"ח על הרעיון. אחרי הכל הסיפור שלו כתוב ממש טוב, והרעיון יפה.
כבר קרה לי שחשבתי על רעיון מבריק לדעתי, וגיליתי אותו מאוחר יותר באיזה ספר שנכתב לפני עשרים שנה. קורה.
(נהפוך הוא, זו אפילו מחמאה, לחשוב לבד על רעיון שעלה גם בדעתו של פרנק הרברט, אם זה הוא). -
בחוגי המד"ב באינטרנט מסתובב לו הביטוי "פילים עגומים" (על שם סיפור של ספיידר רובינסון שהופיע באוסף זוכי ההוגו שיצא בהוצאת כתר), כדי להתייחס לרעיון שכבר קראת פעם במקום אחר. זה כשלעצמו לא משנה.
הבעייה שלי שאני פשוט בכלל בכלל לא מצליחה לראות את הדמיון בין מה שתיארת לבין הסיפור הזה. אני מאד אשמח להסבר, כי נראה לי שיש משהו מאד בסיסי במה שאת אומרת שלא הבנתי. -
אני מניחה שהסיפור שכיוונתי אליו הוא אכן "גזע אדונים" של פרנק הרברט כפי שציין ארז. אני לא זוכרת את השם של הספר, אבל באמת קראתי אותו בתקופת ההתלהבות שלי אחרי חולית, כך שזה יכול להיות.
בספר "גזע אדונים" מתואר מפעל שלם של סרטי קולנוע שמוסרט בכדור הארץ. לא מדובר בסרטים על סמך אירועים שהיו, אלא בבימוי אירועים לצורך הסרטתם. הקורא מגלה לתדהמתו שאירועים טראומתיים רבים בהיסטוריה האנושית, כמו מלחמות העולם, בויימו כדי שאפשר יהיה להקרין אותם במעין בתי קולנוע חייזריים להנאת הצופים. הכוונה היא לכך שרוב האירועים הללו פשוט לא היו קורים ללא התערבותם של החייזרים.
הספר נפתח בכך שאדם רוצח את אשתו. במהלך הספר ביתו של האיש מגלה שבעצם מאז שהוא נולד, טרחו החייזרים, בני חם, לגרום לו לטראומות שונות (הורים מכים, מורים מתעללים…) שיתפרצו בעתיד ברצח אשתו, שצולם כמובן עבור הסרט. הם הפכו את אביה לפסיכי בשם האומנות שלהם.
מובן שהספר מפורט ומתוחכם ושיאו בנקודה שאני לא אגלה כאן, כי היא לא קשורה לדיון שלנו. אבל זה ספר, לא סיפור קצר, ובספר אפשר להעביר הרבה מאוד תכנים שבלתי אפשרי להעביר בסיפור קצר.כשקראתי את הסיפור של crowley, הייתה לי תחושה חזקה של דז'ה וו, וכל העלילה של גזע אדונים, שקראתי לפני לפחות שמונה שנים קפצה לי לראש. הנושא של תכנות מישהו לרצח מאוד דומה בשני הסיפורים, אלא אם כן לא הבנתי את הסיפור של crowley (דבר שבהחלט יתכן, דרך אגב). בוודאי שלא מדובר באותה עלילה, ובוודאי שלא באותם מניעים לעלילה ולא באותו מסר שמעבירים הכותבים בשני הסיפורים. אבל יש דמיון גדול ברעיון, וזה מה שציינתי.
-
בקווים כלליים, הרעיון בסיפור של קראולי היה שהנטיות הרצחניות כבר היו שם. המטרה של תאגיד ראנד היתה למנוע את מנסון מלהפוך לאליל המונים, מה שהוא כבר היה בדרך להיות, ובכך למנוע את כל מה שעתיד היה לבוא לאחר מכן. הסיפור מסביר כמה נקודות תמוהות בפרשת הלטר-סקלטר, כמו העובדה, לדוגמה, שחלק מהגופות לא נמצאו במקום הנכון, וכמו העובדה שמנסון, למרות הפופולריות הגוברת שלו, לא הפך לאליל המונים אלא סתם נמק בכלא.
הבעייה העיקרית, בעיני, עם הסיפור, היא שהוא דורש היכרות רבה מדי עם פרטי הפרשה כדי להתרשם ממנו או להבין אותו באמת. -
-
