- This topic has 21 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בעוד הוא יושב על הכיסא החשמלי – מחכה לזרם הקר לעבור בו, לטגן כל תא בגופו ובמוחו – חשב על אי הצדק הנורא שבעולם, על כל הרשע ועל כל האימה.
הירח מבעד לחלון הנוטף ממים בישר לו שעוד מעט חצות, שעתו קרבה. כששני מחוגי השעון יתלכדו, מישהו אי שם בחדר מבעד לזכוכית ילחץ על כפתור שישלח אותו חזרה לאלוהיו. כאשר יעמוד מולו, יאלץ להודות בכשלונו בפנים מושפלות, לקבל על עצמו את גורל העולם.
ומה כבר עשה שמגיע לו למות בצורה כזאת, חצי מלאך, חצי בן-אדם, עם משימה לא מושלמת וגורל של עולם שלם מונח על כתפיו. אפילו הכומר סרב להאמין, "אלוהים לא נותן שליחויות כאלו", הוא אמר, "רק השטן". אך הכומר המסכן לא ידע, לא יכול היה לדעת את המשמעות הנוראה של דבריו – איך העז לקרוא לאלוהיו שטן, להשוות בין שני דברים כה שונים, כה מנוכרים אחד מהשני. הוא ניסה להסביר, אך הכומר אטם את אוזניו, התחבא מאחורי הצלב שבידיו. "אלוהים שלח אותי לגרש את הרוע מן העולם, למגר אותו ולעקור אותו משורשיו – מהאנשים הכופרים", חזר ואמר, ניסה לגרום לכומר להאמין. להאמין בשליחותו, לשלוח כל מקור של רשע לידי השטן, לעשות צדק בעולם. אך הכומר רק אמר, "לאף אחד אין זכות להרוג אנשים, גם לא לשליח האלוהים".הברקים הכו בשמיים, והרעמים הריעו לכבודם, נאנקים תחת כובד הענן. המים זלגו על החלון, נראו כמו וורידים, מתחברים ומתנתקים, חיים ומתים.
הוא סובב את ראשו מן החלון חזרה לעבר הדלת הנעולה, היא הזכירה לו את חדר החקירות בבנין המשטרה. הוא נזכר כיצד ישב שם לבד, בחדר עם השולחן הארוך, כבול באזיקים בידיו וברגליו. אז כבר היה ברור שהוא אשם – תפסו אותו קורע את בטנה של הגננת בגן הילדים, כשכל הפעוטות מסביב, ברקע צורחים ובוכים. כשהשוטרים כיוונו לכיוונו את אקדחיהם השלופים, צעק לעברם, "אל תתחרו במרעים, אל תקנאו ברשעים, כי לא תהיה אחרית לרע, נר רשעים ידעך. אל תקנאו באנשי רעה ואל תתאוו להיות איתם, כי שד יהגה ליבם".
החוקר נכנס מבעד לדלת החורקת, וטרק אותה בהינף יד מאחוריו. התיישב בצידו המרוחק של השולחן והניח עליו את ספל הקפה החם. טיפה קטנה זלגה מעבר לקצה הספל, נמשכה לאיטה לכיוון השולחן, יוצרת שביל חום של קפה על דופן הכוס. חדר החקירות הואר על ידי מנורה יחידה, מתנדנדת מצד לצד, מאירה לחילופין, פעם את הקיר הימני ופעם את הקיר השמאלי. החוקר נשם נשימה עמוקה ואמר, "רצחת עשרים אנשים, בניהם נהג מונית, מקבץ נדבות, חייל, סוחר סמים וגננת", "האם אתה מכחיש?"
"לא", הוא השיב, "כולם רשעים, הגיע זמנם, זכור כי אתה מתמודד פה נגד אלוהים, עובד השטן!"הדלת פתאום נפתחה, העירה אותו מחלומו, החזירה אותו למציאות, לחדר הנידון למוות – שם ישב על הכיסא הקר. הכומר הופיע מבעד לדלת ואמר, "הגיע הזמן".
כשהכל נגמר, הכומר התקרב לגופתו המתה. הוא הבחין בשתי בליטות קטנות על הגב. היו אלה כנפיים.
"כנפי מלאך", מילמל הכומר,
"אלוהים אדירים, אנא לי סלח". -
פנטזיה קלושה ביותר, יותר עניין של תיאולוגיה או מיסטיקה, אבל נו טוב. גם העלילה מאד קלושה, אבל דווקא קיימת- גם אם אין בה הרבה התקדמות (במשפט אחד: רוצח, על הכסא החשמלי, מעלה פלאשבקים של הסיבות שהובילו אותו להיכן שהוא עכשיו).
ומכיוון שאין הרבה מה להגיד על סיפור קצר שכזה (מלבד זאת: אני לא יכול להניח את האצבע על הקו הדק בו הסיפור הופך מרע לסביר), אז קצת ננטפק.
אפילו לרוצח הכי נורא היו מבצעים לפחות בדיקה רפואית אחת, לפחות בשביל לראות האם אפשר להרוג אותו (מהפרדוקסים המשפטיים הכי מוזרים ישנה העובדה שאפשר להרוג רק אדם בריא). להניח שרק לאחר המוות נחשפו הכנפיים יראה יותר מדי כמו דאוס-אקס-מאכינה או מכשיר עלילתי.
בקשר לרציחות עצמן: כאן צריך פירוט, והרבה. כל עוד אין פירוט של הפשעים עליהם הוטל עונש מוות, למשל על הגננת, הכל נראה יותר מדי כמו פסיכופת שמנסה לתרץ את עצמו. למעשה, בשום שלב בסיפור, מלבד בפסקה האחרונה, אין שום אינדיקציה שהרוצח הוא יותר מפסיכופת שמתרץ את עצמו- ובשביל שהפואנטה (השחוקה) תחזיק מעמד, חייב להיות פיתוח דמות הרבה יותר גדול.
משהו על הוצאות להורג: זרם חשמל קר זוהי מליצה בעייתית. לזרם עצמו אין טמפרטורה, ולכן אי אפשר להגיד שהוא קר, אבל המעבר שלו דרך גוף אנושי הוא אכן חם ביותר. בנוסף, קשה לי להאמין שיבנו חדר הוצאה להורג עם חלון- בזבוז משווע של קיר חיצוני- וגם אם כן, הראש של הנידון יהיה מכוסה.
בסך הכל: נדוש, אבל יש פוטנציאל. תפתח את הדמות, את המניעים שלה, את כל הפרטים מסביב- ואולי יהיה לך סיפור טוב.
-
נתחיל בשמחתי…
הרעיון טוב, למרות שלא הייתי קורא לא מלאך, אולי כרוב.. אבל לא משנה. הפריע לי הרצון לפרוע שטרות כבר בהתחלה, כיוון שאין עלילה ממשית לסיפור, חבל שלא יצרת מסגרת, או לפחות התחלת ברצח האחרון. זה יכול היה להיות עוד פרק בתיקים באפלה, אבל לפחות תהיה סיבה לאפלוליות. סיבה לרצח. מה שאתה מייצר כאן ,זה מלאך משוגע. כי לי אין הסבר אחר לתובנות שהובילו אותו לרצח. לך יש?
נסיים בצערי…
לצערי גם אני מנסה לכתוב סיפור על מלאכים, ונראה לי שהקדמת אותי, לפחות בשימוש בשם.
בכל מקרה, אתה יכול לשפץ אותו, יש לך סגנון כתיבה טוב. היתה לך מוזה באותו יום. אני לפחות מרגיש את זה. תן לזה עוד יום, ותוסיף קצת בשר בבקשה…
-
עד כמה שאני יודעת, אין בשום מקום בעולם היום שימוש בכסא חשמלי להוצאות להורג. בארצות הברית משתמשים היום בזריקת רעל או בגז, ומאחר שארצות הברית היא המדינה המתורבתת היחידה שמוציאה להורג, בכל שאר המקומות שעושים את זה, עושים את זה בתלייה, בעריפת ראש, בירייה או בדרך מזעזעת אחרת.
זאת אומרת, שימוש בכסא חשמלי די ממקם את העלילה בארצות הברית בעבר הרחוק (או הקרוב, אם זה באחת מהמדינות הבודדות בארה"ב שלפני עשר שנים עוד השתמשו בכסא חשמלי) – אבל צריך לבדוק את זה. אני לא חושבת שכדאי למקם את העלילה בתקופת זמן המוגדרת כעבר, כי דבר כזה מן הסתם היה זוכה לתהודה עולמית, מה שלא קרה.
מה ששלמקו כתב על הבדיקה הרפואית הוא כמובן נכון. אני לעולם לא אשכח איך הראו בטלויזיה שבודקים למר וגברת צ'אושסקו את לחץ הדם לפני שיורים בהם. אם תכניס לסיפור את הבדיקה, ואת העובדה שהכנפיים יצאו לאחר המוות, זה יפתור את הבעיה.
ובהתייחס לסיפור: כמו שציינו לפני יש המון עבודה, צריך לפתח דמויות ועלילה ועוד.
אני מאוד אוהבת את הרעיונות שלך, אבל הם פשוט לא מפותחים. אתה נותן למישהו לקרוא את הסיפורים לפני שאתה מפרסם אותם פה?
-
א. מחכה לזרם לעבור..לטגן.. הוא שימוש לא נכון. צ"ל מחכה לזרם שיעבור.
ב. אומנם הוא מלאך, אבל הוא לא צריך לצטט את כל התנ"ך כשבאים לתפוס אותו. אתה צריך משהו הרבה יותר קצר וקולע.
ג. באופן אישי יש לי בעיה עם שליחים אלוהיים שמתנהגים בצורה מטופשת. בסדר, הוא צריך להרוג רשעים, אבל למה לרטש את הבטן של הגננת כשכל הילדים מסתכלים? אי אפשר לחכות לערב ולשחוט אותה בדיסקרטיות? במיוחד שהוא יודע שיש לו משימה לטווח ארוך, ושאם ייתפס הוא לא ישלים אותה. מלאך שלא מסוגל לדחות סיפוקים?? -
אל תבהיר מראש שמדובר במלאך. אין צורך. רמוז שהוא אינו שפוי, שכולם מפקפקים בו, שמערערים על החלטת בית המשפט להוציא להורג אדם בלתי שפוי.
אולי זה בדיוק עשוי להיות קישור להפיכת הסיפור למדבי יותר. מקם את הסיפור בעתיד הקרוב. האלימות גואה, והאמונה מתפוגגת לאיטה. ננקטים צעדים דרסטיים להוריד את הפשיעה. על רקע זה גם מחליט הספק מלאך ספק משוגע לנקות את העולם.
-
-
אמרתי שזה נראה כמו. במצב הנוכחעף הפואנטה נראית פשוט- בהעדר מילה אחת- מודבקת. אין מספיק התפתחות שמובילה אליה. במילים אחרות: מכיוון שהסיפור כולו כתוב מנ'ודת הראות של הרוצח, אנחנו לא מתקרבים אפילו להרגשה שאולי הוא לא מלאך. מכיוון שכל הסיפור מבוסס על כך שהגיבור מתייחס אל עצמו כאל מלאך, האישור בסוף שהוא באמת מלאך הוא מיותר ומודבק. אם לעומת זאת, היה עולה הספק שמא הוא סתם פסיכופט משיחי- הרי שהאישור הסופי היה משמעותי. אבל עכשיו- לא…
-
לא הקפדתי כל כך לבדוק פרטים על הוצאות להורג ועל השפעת החשמל על הגוף מכיוון שיותר היה חשוב לי להעביר את ההרגשה והאווירה הכללית של הסיפור, מאשר את הפרטים המדויקים. כל התיאורים האלו נועדו ליצור אווירה אפלה משהו – "זרם קר", "הירח מבעד לחלון הנוטף ממים", "הכיסא הקר", וכו'…
העלילה של הסיפור, כפי ששמתם לב, לא מתבססת על המציאות.הרוצח/מלאך באמת מוצג כפסיכופת שמנסה לתרץ את הרציחות שלו. "אלוהים שלח אותי לגרש את הרוע מן העולם" הוא אומר. הוא מאמין שהוא בשליחות אלוהית שבה הוא צריך להרוג את כל החוטאים (כל בני האדם בעצם). כמובן שאף אחד לא מאמין לו, עד סוף הסיפור שבו הכומר מגלה את האמת (ואולי זה אומר משהו על אלוהים?..)
ההרגשה של אלון נכונה, היתה לי מוזה באותו יום, או בעצם לילה. חבל באמת שלא פיתחתי את זה במשך עוד כמה לילות ואז היה במה לנגוס.
-
-
-
-
כמישהו המנסה לכתוב בעצמו, אומר משהו לא פופלרי במיוחד, הפורום אינו דין שעל פיו ישק דבר. המלצתי הכנה היא באמת לשפר את הסיפור, ולפרסם אותו במקום אחר. לדוגמא, במה חדשה. למדתי מהאנשים בפורום המון, ורוב הביקורות הינן ברכה עבורי, אבל, רובן, לדעתי, צרות מכדי להכיל את מירב ההשקפות שניתן לקבל על סיפור. את כל הסיפורים שפירסמתי באתר, תיקנתי ופרסמתי בבמה חדשה, לאחר מכן דחפתי אותם לכל פורום אפשרי, רק כדי לקבל ביקורות נוספות, חלקן באמת היו שיטחיות וחלקן האחר הוכיח שזהו צעד שנכון לעשותו.
ואסכם בשורה נוספת, שחבר טוב מאד המליץ לי: חכה עוד יום אחד, אתה תראה את הסיפור שכתבת בפן אחר לגמרי. לי זה עדיין קשה ליישום, אולי לך זה יהיה יותר קל.
בהצלחה.
-
בפורום ישנם אנשים מזנים רבים, אבל עם מטרה אחת. המטרה היא קודם כל לפלל לסיפור טוב, אבל אם לא אז לפחות לבקר אותו, דבר לגיטימי בהחלט. אומנם, זהו אתר מדע בידיוני ופנטזיה, והסיפורים בפורום הזה אמורים לעסוק במדע בידיוני ופנטזיה, אבל קודם כל הם אמורים להיות סיפורים, אחר כך סיפורי מדע בדיוני. משום מה יש לי את התחושה שישנה צרות עין מעקצצת בסוג הביקורות, שאני עדיין לא הצלחתי לשים עליה את האצבע. אשמח לראות אתכם פותחים במקצת את העיניים ומסתכלים סביב.
-
-
-
הסיפור חפוז.
אפשר לנטפק פרטים אלה ואחרים, אפשר להשתעשע בויכוחים תאולוגיים, אך שורש העניין הוא – אין בסיפור מספיק… סיפור. הדמות הראשית קלושה ונטולת מניע, העלילה כמעט ולא קיימת, הפואנטה לא מספקת.
מה לעשות? כמה עצות:
1. לא כל רעיון יכול לשמש, לבדו, כבסיס טוב לסיפור. לפעמים, כבמקרה זה, הרעיון "רזה" מדי. נסה לאגור רעיונות ולהשתמש, בכל סיפור, בכמה מהם.
2. לפני פרסום סיפור כאן (או בכל מקום אחר), חכה יום יומיים. *בלי* לקרוא אותו שוב ושוב. קריאה לאחר פרק זמן ארוך תזכה אותך, אולי, במעט פרספקטיבה.
3. המנע ככל האפשר מדמויות ונושאים נדושים. למשל – מדוע כומר, דוקא? מה מעניין יותר בו מאשר באימאם או, ירחם אללה על נשמות החוטאים, רבי?זהו להיום.
-
אני מפרסם חלק מהסיפורים בבמה חדשה ושם התגובות שונות למדי. הסיבה שאני מפרסם את הסיפורים גם כאן היא בגלל שאני רוצה לשמוע חוות דעת של כמה שיותר אנשים, מכמה שיותר סוגים.
אני לא לוקח את התגובות והדעות כאן כאמת מוחלטת, מכיוון שקיבלתי רושם שלאנשים כאן יש נקודת מבט די צרה בכל מה שקשור לסיפורים. לעומת זאת, אני כן מעריך את האנשים כאן ואני כן לוקח את תגובותיהם ברצינות.
-
רוב באי הפורום הזה באים מרקע של הרבה מאוד מד"ב ופנטסיה. לכן נקודת המבט שלהם שונה מאשר של באי במה חדשה או של פורומים אחרים.
מה שאתה קורא לו נקודת מבט צרה, הוא בעצם נקודת מבט ששואבת ממקורות משותפים.
לדוגמה: אם תכתוב חיבור בתנ"ך, ותראה אותו לדוקטור למקרא, תקבל נקודת מבט מקצועית מאוד. אם תראה אותו לבן של השכנה, שהוא סטודנט לכלכלה שבקושי הצליח לעבור את הבגרות בתנ"ך מרוב שהוא שונא את זה, תקבל נקודת מבט שונה לחלוטין. אם תראה אותו לחבר של הבן, שלומד איתו אבל קורא תנ"ך להנאתו כבר שנים, תקבל שוב נקודת מבט אחרת.
יכול להיות שהדוקטור וחובב התנ"ך יאמרו לך: "השתגעת? אוריה החיתי לא התאבד. הוא לא רץ מרצונו קדימה." בעוד שהבן של השכנה יגיד: "אחלא חיבור. היה מישהו בשם אוריה החיתי?"כאן זה אותו דבר. מאחר שרוב האנשים בפורום קוראים המון מד"ב ופנטסיה, עצם העובדה שמדובר בסיפור פנטסיה או מד"ב לא תגרום להם לפתוח את הפה בתמהון ולהלל אותך על רעיונות חדשניים (כמו שקורה אצל אנשים שלא נחשפים למד"ב מעבר לסדרת מסע בן כוכבים וסרט פעם בשלוש שנים). כאן אנשים יעירו לך על פרטים קטנים בסגנון, "אוריה החיתי לא התאבד", או "לא הגיוני שאח יהיה מופתע מהתעוררות של חולה אבל גם מוכן לה בו זמנית" או "קראנו סיפורי מו"ד שלושים אלף פעם, ושלך גם כתוב רע" (האחרון לא קשור לסיפורים שלך, אלא לשל מישהו אחר).
בבמה חדשה ובפורומים של כתיבה יוצרת, רוב המבקרים הם לא קוראים כבדים של מד"ב ופנטסיה, אלא קוראים את זה מדי פעם. לכן הם ידלגו על הפרטים הקטנים (והמעצבנים) ויתמקדו בשאלה האם הם אהבו את הרעיון או לא, או את הסיפור כמו שיכול היה להיות לאחר עריכה ושכתוב כבדים (לפני שאלה נעשו). גם התגובות שלהם יהיו בהתאם: "ניסוי שמפתח כוחות בשפני הנסיון. רעיון אדיר…" או, "אלפים וגמדים, סיפור ממש מעניין. רק פעם אחת ראיתי ספר שהם הופיעו בו".למשל, לפני שנתיים בערך מישהו פרסם בפורום מד"ב של נענע סיפור בהמשכים פרי עטו. הצצתי בזה ואחרי שלוש פסקאות הבנתי שזה אחד הדברים היותר גרועים שיצא לי לראות. לא היתה שם נקודה אחת לרפואה, העלילה היתה מבולבלת ביותר, הדמויות מטופשות ועוד. כל התגובות למטה היו בסגנון של: "וואו, מדהים, פרסם עוד." אתה יודע מה? לא נראה לי שהם באמת חשבו ככה. הם רק רצו להיות נחמדים.
פה אף אחד לא רוצה להיות נחמד, ואנשים אומרים מה שהם חושבים. באופן אישי, כשאני נתקלת בסיפור שכתוב רע מבחינה של פיסוק, תחביר ושגיאות כתיב (לא אצלך, חס וחלילה), אני לא יכולה להתחיל לנתח אותו ספרותית. אני אפילו נעלבת מכך שנתנו לי לקרוא את זה. אם כמו בסיפור הקודם שלך, יש המון פרטים שלא מסתדרים אחד עם השני, קשה לי להסתכל על התמונה הכללית. זו לא נקודת מבט צרה, זו נקודת מבט של מישהו שרעיון לבד לא מספיק לו, אלא הוא צריך שהסיפור יהיה בנוי נכון. אני כמו אותו סטודנט חובב תנ"ך, שיעיר לך שאוריה החיתי לא התאבד. יש בפורום הזה גם אנשים שהם כמו הדוקטור, שעלולים לקרוע את החיבור בגלל הטעות הזו. מן הצד השני, לא היו עד עכשיו בפורום הזה אנשים כמו הבן של השכנה שאין לו מושג ירוק בתנ"ך, ומתלהבים מהעובדה שזה חיבור בתנ"ך.
היתרון בחוות הדעת של האנשים מהסוג האחרון (הלא בקיאים), שהם באמת יכולים לתת לך נקודת מבט יותר כוללת על טיב הסיפור מעבר לשאלת הרעיון והפרטים הקטנים גם כשהוא לא טוב. הדברים האלה פחות יטרידו אותם. אתה יכול לתת להם לקרוא סיפור מחורבן, והם ימצאו את הנקודות הטובות בקלות רבה ויתמקדו בהן, וידונו בהתלהבות בנקודות שאני אפסול מראש. אתה יכול ללמוד מזה הרבה.
אף תגובה כאן היא לא אמת מוחלטת. כל תגובה משקפת את האישיות של הכותב, הנסיון שלו בכתיבה, כמות המד"ב, הפנטסיה והספרות הכללית שבעברו, את ההשכלה שלו ואת מצב הרוח שלו באותו רגע. לראיה, הויכוחים הלוהטים שיש כאן בין המבקרים. ככל שתקבל יותר תגובות ומאנשים שונים, כך תלמד יותר (בתנאי כמובן שתהיה פתוח גם לביקורת).
-
אבל למעשה, אני מסכים עם כל מה שכתבת…
לא התכוונתי להעליב או למתוח ביקורת שלילית באמרי "נקודת מבט צרה", אלא רק ציינתי את העובדה שיש כאן אנשים מסוג מסויים שחושבים בדרך מסויימת, וכן גם תגובותיהם מסוג מסויים.
הסוג הזה של ביקורת חשוב לי מכיוון שהוא מתייחס לתוכן הסיפור, לאיכות שלו ולרלוונטיות שלו למד"ב או פנטסיה – בדיוק כפי שממומחה לתנ"ך יתיחס לחיבור בתנ"ך. -
(תיאורטית) לקרוא סיפור *כסיפור*.
נכון, יש כאן כמה מנטפקים, אך נראה לי כי רוב הנוכחים כאן, למרות ביקורתיותם הרבה (והמבורכת!), יודעים לראות את *הסיפור*, הרבה לפני הפרטים הטכניים (קרי – אופן כתיבה, סגנון, הגיון).
הבעיה היא, כמובן, ריבוי המקרים בהם אין מדובר בסיפור אלא ברעיון גלמי, בהתחלה ללא סוף או בסתם חיקוי עצוב של משהו אחר. או אז נוטים חלק מעמיתי להתייחס לרעיון בלבד (שהרי אין דבר מלבדו), וכך יכול הכותב למצוא ביקורות "מעודדות" – הרי אמרו לו שהרעיון נחמד! אבל הסיפור עצמו…דעתי (האליטיסטית במוצהר) היא כי ביקורותיהם של אנשים שאינם קוראי-ספרים, או כאלה הרגילים לקרוא סיפורי חובבים בלבד, אינן שוות מאומה. *מאומה*. אנשים אלה יכולים, כפי שהוזכר למעלה, להתפעל אפילו מעצם הרעיון של כתיבת סיפור. כדי להשתפר (וזו מטרת פורום זה – לשפר את איכות הכותבים) הכותב זקוק לביקורות כבדות עד רצחניות – החל בענייני כתיב וסגנון וכלה ברמה הרעיונית והסיפורית.
מומלץ מאד לקרוא את כל המאמרים הנוגעים לכתיבה המופיעים בכללי הפורום שלנו. הם מועילים גם לאלה המעוניינים לכתוב ספרות בכלל – לאו דוקא מד"ב או פנטסיה. -
אכן, אין כאן הרבה סיפור.
רוצח חושב שהוא מלאך – כולם חושבים שהוא משוגע – בסוף הוא באמת מלאך. לגמרי לא מפתיע.
אין דמויות אמיתיות: הרוצח/מלאך הוא סטריאוטיפי ואת הכומר אנחנו לא מכירים מספיק כדי שההפתעה שלו בסוף תהיה מעניינת.
עשה תרגיל: כתוב את כל הסיפור מנקודת מבט אחרת. של הכומר. של כתב חדשות המתאר את השתלשלות העניינים. של הגננת. של אלוהים. או אפילו כולן ביחד.
דיברת על אווירה, אבל התיאורים שאתה מביא הם ברובם קלישאיים וכלליים, ואינם יוצרים את האווירה המבוקשת. הוא באמת חשב על *כל* הרשע ועל *כל* האימה? אולי תפרט קצת? תן לנו משהו שמייחד את הרוצח/מלאך הזה מכל אחד אחר שפגשנו? שם, אולי?
-
