- This topic has 26 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 18 שנים by
.
-
תגובות
-
-
שלום,
דבר ראשון ברצוני להודות לאגודה בכלל ולכל המוערבים באייקון בפרט על כנס מוצלח למדי. בשבילי אייקון הוא בעיקר הסופר-אורח שמגיע מחו"ל (כל אחד ומה שמעניין אותו אני מניח…) וממש שמחתי שהבאתו של גיימן התממשה לכדי מציאות.
מספר הערות, אם יורשה לי.
1. מכירת הכרטיסים לאירועי גיימן- כחבר אגודה, הנני זכאי להנחה על כל אירועי אייקון- וטוב שכך! אלא מה, ידידתי, אשר הינה מעריצה נלהבת ביותר של גיימן, אינה חברה באגודה. בעת שהכריזו על המכירה המוקדמת של הכרטיסים בחנות קומיקאזה- החלטנו ללכת ולרכוש כרטיסים יחדיו. אני כבר הכנתי לעצמי נאום שלם בראש אותו אנאם בפני ידידתי על כך שכדאי לה להצטרף השנה לאגודה מאחר והיא תקבל הנחה של 25 שקלים על כל הרצאה של גיימן מה שיוצא כשבעים וחמישה שקלים (בשעתו היו רק שלוש הופעות)- שהם כמעט כמו עלות החברות באגודה (היא סטודנטית). וכמובן, היא תקבל את המימד, תקבל עוד הנחות במהלך אייקון ובמהלך השנה כולה וכו' וכו'… להפתעתי, כאשר הגענו לחנות הוסבר לנו כי אני, כחבר אגודה יכול לקנות כמה כרטיסים שאני רק רוצה במחיר המוזל. על שום מה ולמה? מדוע מאפשרים לחברי האגודה הנחה? הרי מפני היותם חברי אגודה! מדוע שיאפשרו לי לקנות כמה כרטיסים שאני רק רוצה במיחר המוזל, אשר אותם אחלק לחברי אשר אינם חברי אגודה? כך יוצא שאחת הסיבות הטובות לחברות באגודה- נעלמת. לא קניתי כרטיסים להרצאות, אז איני יודע אם כך גם נהוג בנושא זה- אך אם הנוהל זהה- הרי שהמשגה גדול עוד יותר. מקרה שיבהיר עד כמה המצב אינו ברור לכולם כך קרה- התקשרתי לסינמטק על מנת לרכוש שני כרטיסים להרצאה החדשה של גיימן- ואכן רכשתי את שניהם במחיר מוזל. ביום שני, כאשר הגעתי לסינמטק- החלטתי לרכוש שלושה כרטיסים לסרט MIRROR MASK וכאשר עשיתי זאת, הוסבר לי כי אני אקבל רק אחד בהנחה. כנראה שהמדיניות בנושא הנחות הכרטיסים לא מומשה בצורה הטובה ביותר.
2. אירוע החתימות עם גיימן- השנה הוחלט על חלוקת כרטיסים בתור, על מנת לשמור על איזשהו סוג של סדר. כוונה בהחלט טובה, אך היישום היה מעט בעייתי. באירוע החתימות הראשון כאשר קיבלתי את הפתק הוסבר לי שאני לא יכול ללכת ואז לחזור לתור כאשר יגיעו לאיזור המספר שלי- אלא שאני חייב להשאר ולחכות. אז חיכיתי, ואחרי שעתיים החתמתי את גיימן החביב על שני ספרים. באירוע חתימות השני, אני לא נכחתי מאחר ועזרתי בספירת הקולות של פרס גפן. לעומת זאת ידידתי עמדה בתור. כאשר היא הגיעה אמרו לה שאין יותר כרטיסים- אבל היא חיכתה בתור בכל מקרה, כנראה בתקווה שישאר זמן. היא עמדה בתור בערך שעה וחצי, עד שהובהר לה שאם אין לה כרטיס היא לא תקבל חתימה ולכן היא ויתרה. הבעיה שלי בכל הסיפור היא לא שלא נתנו לה להחתים את גיימן- אלא שנתנו לאנשים אחרים שכן היה להם כרטיס- אבל בחרו לא לחכות בתור ולהסתובב ברחבי אייקון- להחתים את ספרם. נוצר עיוות מוחלט של הכוונה הטובה של המארגנים. אם לוקחים החלטה ומחלקים כרטיסים, בתנאי שנשארים לעמוד בתור- אז ראוי ליישם את ההחלטה ולעקוף אותה. אחרת, בפעם הבאה- רוב האנשים יקחו כרטיס וינדדו מהתור. וזה מצב שהוא לא הגיוני.
3. עוד סוגיה בנושא החתמות הספרים- אני זוכר שקארד לא הסכים בזמנו להגביל הן את מספר הספרים שכל אחד יחתים לאחד והן את זמן אירוע החתימות. גיימן לא היה כזה (מאוד לגיטימי מצידו)- אבל האם לא ראוי היה להגביל את מספר החתימות לאחד? כך יותר אנשים היו מספיקים להחתים את הסופר. אני חושב שלעמוד בתור מספר שעות ולא לקבל חתימה זו עוגמת נפש שאפשר היה לפתור. עדיף שליותר אנשים תהיה חתימה אחת, מאשר פחות אנשים עם יותר ספרים חתומים.
בהקשר של גיימן, אני רוצה לציין שההחלטה להעביר את ההרצאות של גיימן לאולם אריסון על מנת שיותר אנשים יוכלו להכנס להרצאה הייתה מצויינת ומצדיקה את ההליכה הקצרה ממתחם הסינמטק לאולם עצמו.
4. אספת האגודה- אני רוצה לציין שזוהי האספה השלישית שאני לוקח בה חלק. התחושה האישית שלי הייתה שלא היה רצון מאוד גדול מצד הועד לדווח על השנה האחרונה לאספה השנתית, אלא יותר "בוא נגמור עם זה". ולמה קיבלתי תחושה כזו? א- כי הועד לא בא מיוזמתו והסביר מדוע אבדה התמיכה של מנהל התרבות ואם ד"ר לוטם לא היה מעלה את הסוגיה אני תוהה אם היו מדברים עליה בכלל. ב- האופן שבו נערכו מספר הצבעות. למשל בנושא הקוורום. אני זוכר את ג'ו, שזה הרגע סיים את תפקידו כיו"ר האגודה, עומד על הדלת (מיהר ללכת משהו) וצועק מי בעד מי נגד מספר שניות אחרי שחלק מהאנשים כבר קמו ללכת. גם כל העלאת הנושא התרחשה אחרי שחלק מהאנשים קיבלו את הרושם שהאספה נגמרה, והדיון על הנושא לא התקיים באוירה הראויה בעיני. קרן רצתה לבטל, ואז איכשהו הובן שאי אפשר לבטל את זה (לא הצלחתי להבין למה, כנראה עקב הרעש שנוצר בסוף) אלא רק לקצר את הזמן. בשורה התחתונה, מלבד התבוננת על המאזן- לא הרגשתי שהוועד שיתף אותי במעשיו בשנה החולפת. בהצלחותיו, כשלונותיו, רצונותיו. כן אני יודע שיש את עדכוני הועד- וזה באמת מוצלח, אבל האם לא ראוי שהועד שיוצא יסכם את השנה החולפת ביותר מהצגת מאזן ובקשה לשינוי הרצאות גפן? אפילו סתם לשתף בתהליך הבאתו של גיימן לארץ או בסופרים שמתכננים להביא לאייקון, ואני בטוח שניתן למצוא עוד דוגמאות. אני חושב שהאסיפה יכולה לשמש כמקור טוב מאוד של מידע לאנשים שהם לא בועד- והשנה זה פוספס. הסיבה העיקרית שאני בא לאספה היא על מנת לשמוע מה קורה באגודה שאני חבר בה, והייתי שמח אם ימצא המנגנון שהיא תנוצל טוב יותר.לסיכום, ברצוני להודות פעם נוספת לכל מארגני אייקון ולאחל מזל טוב והצלחה לועד החדש.
-
-
למיטב ידיעתי – ההנחיה היא למכור כרטיסי הנחה רק לחברי הארגונים השונים. נראה לי שפשוט קומיקזה והסינמטק לא הקפידו עליה.
אני הזמנתי ארבעה כרטיסי הנחה מהסינמטק להרצאה של גיימן ביום שני, ובאתי לאסוף אותם חמושה בכרטיסי החבר של כל המיועדים לכרטיס, אבל הבחורה שהוציאה לי את הכרטיסים בכלל לא רצתה להסתכל עליהם.
בקופות עצמן המצב היה יותר טוב. אבל מי שהזמין כרטיסים מראש ואז הוציא אותם בסינמט, לא ברור לי איך בכלל אפשר היה לנסות ולאכוף את זה.יש פה אפשרות להפסד כספי לא קטן לכנס. אני מקווה שהאחראים יחדדו את הנהלים בעניין הזה.
לגבי האסיפה – הפריעה לי שהיא היתה כל כך קצרה. היו איזה נושא או שניים שאני רציתי להעלות בעצמי, אבל פשוט לא היה זמן. שעה זה זמן קצר מדי לאסיפה הכללית. בסך הכל רק פעם בשנה יש פגישה של כל חברי האגודה (שרוצים להפגש), ושעה זה לא זמן מספיק. בגלל זה גם לא הבנתי מה היה כל כך דחוף לקצר את זמן ההמתנה לקווארום.
-
כעקרון, כרטיס חבר מקנה זכות לרכישת כרטיס אחד לאירוע אחד. אי אפשר לרכוש בכרטיס חבר כמה כרטיסים לאותו אירוע.
כאשר רוכשים טלפונית, מחייבים אותך על כמה כרטיסים שרכשת, אבל כאשר אתה לוקח את הכרטיסים במקום, אתה צריך להציג מספר כרטיסי חבר כמספר הכרטיסים שרכשת. אחרת יחייבו אותך על המחיר המלא (הרגיל). כנראה שהיתה תקלה כיוון שעבדו עם גורמי חוץ . נצטרך לשים לב לזה בפעם הבאה.
ולגבי השאלה הרביעית ובמיוחד לגבי מתן מידע לחברי האגודה, איך אני אגיד את זה. נראה לי שהדברים מדברים בעד עצמם. בא נהיה אופטימיים ונקווה שלוועד החדש יהיה על מה לדווח ורק דברים חיוביים. ולא הפסדי כספים ושאר עניינים עגומים.
-
-
ניל סיפר על אירוע חתימות מהגהינום בו הוא ישב וחתם במשך 14 שעות רצוף.
לצערינו הקולקטיבי אירוע כזה אכן קרה.
אני הייתי שם לאחר כל אירוע חתימות לראות את הסבל של שרירים תפוסים וידיים אדומות והתשישות הברורה בעיניים מאירוע של 3 שעות של חתימה וקשה לי לדמיין מה מרגיש אדם שחתם במשך 14 שעות רצוף בלי תלונה.
ניל הוא אדם נחמד מיסודו שבאמת מצטער על כך שהוא לא יכול לחתום לכל אחד ואחת על הספרים ואפילו מפגין סובלנות מעורבת ביצירתיות משועשעת עם דרישות מוזרות יותר כמו ציורי חתול על איברי גוף.
אם לא היינו מציבים לאירוע החתימות סוף הוא היה עלול להמשך שעות רבות.
אני בהחלט מבינה את עוגמת הנפש שתיארת ויכולה רק להסביר שנעשו מאמצים רבים בגבולות השפיות לשמור על הטעם הטוב וההגינות באירוע כזה אבל הבעייתיות הלוגיסטית הייתה עצומה.
אני יכולה לקרוא כאן להפגנת הגינות ויושר מצד הקהל אבל זו לא תהיה דרישה סבירה או מציאותית כפי שכולנו יודעים.
מה שאני כן יכולה לציין זה שבמהלך הכנס השתפרנו, למדנו ויישמנו לקחים מיום ליום.
אם נמצא שיטה טובה יותר שתעבוד טוב יותר תהיה בטוח שניישם גם אותה.
אתה מוזמן להעלות רעיונות ונבחן אותם ביחד.disclaimer : אני לא הייתי חלק מהנהלת הכנס, רק הייתי במקום הנכון בזמן הנכון כדי להיות עדה ראשונה לדרך בה דברים טופלו במקצועיות והגינות כמיטב היכולת. אני מתנצלת בפני הנהלת הכנס אם הצגתי כאן על דעת עצמי תשובה שלא תואמת את דעתכם.
-
-
-
-
ההיגיון המתמטי היה אומר לרכז כמה שיותר חתימות בידי אדם אחד, כי החלק שלוקח יותר זמן זה ההיכרות, פתיחת הספר, בירור השם, כל זה. אם אדם מביא שני ספרים לחתימה – נגיד, אחד לעצמו ואחד לידיד הנפש שלו – זה חסכוני יותר מאשר אם שניהם מביאים ספר אחד לאיש – זמן החתימה פר ספר יורד.
כמובן, אנשים הם סוציומטים וחמדניים ורוצים הכל לעצמם.
-
-
-
-
-
ועם מספר הטלפון של שי בספיד דיאל או לחילופין – לאשתך יש אותו בספיד דיאל. כנראה שאני מחברת את הניק לבנאדם הלא נכון.
אבל אם לא, אפשר לשלוח מייל לצוות הכספים של אייקון (המיל באתר) או למרכז ההזמנות של אייקון או לתפוס את מי שיש לו תג שכתוב עליו "צוות כספים".
הבעיה היא שכל עוד אנחנו בסינמטק, לעולם נצטרך לעשות אאוטסורסינג של חלק מהקופות של אייקון. מעבר לכך, קומיקזה נתנו לנו שירות. מצד שני, אף פעם אי אפשר להיות בטוחים שהמתנדב שלנו גם זוכר את כל מה שהוא צריך לדעת. בקיצור, נצטרך לעבוד על זה אבל אני חושדת שאין פתרון מושלם.
-
-
-
(1) אנשים התחילו להצטבר בתור להחתמה יותר משעתיים לפני הזמן. חלוקת המספרים לא נועדה שאנשים לא יקומו לכמה דקות כדי למתוח את האיברים אחרי שהם ישבו/עמדו במשך 3 שעות אלא יותר כדי למנוע מצב שפתאום מגיע מישהו ואומר "אבל אני מספר 12" אחרי שמספר 130 הגיע. מה היתה הברירה? להציב זקיפים לאורך כל התור במשך כל הזמן הזה ולהצליף במי שזז בכיוון הלא נכון? השיטה הזאת דאגה שקודם כל יהיה סדר בתור ואנשים לא יוכלו להדחף סתם מקדימה ואפשרה גם לנו להגיד לאנשים ממתי סביר שהם לא יקבלו את החתימה. אדם שבחר לעמוד בתור במשך 3 שעות למרות שאמרו לו מראש שהסבירות שהוא יקבל חתימה היא אפסית עשה את זה מרצונו החופשי ולא יכול לבוא בטענות על שום דבר.
(2) גם מספר הפריטים אצל קארד הוגבל. זכרונך פשוט מטעה אותך. היו כמה הבדלים מהותיים בין שני המקרים: (א) לקארד היה אירוע החתמות אחד. אף אחד לא צפה מראש את מה שקרה. לגיימן היו ארבעה אירועים, שכל אחד ואחד מהם התרחב אל מעבר לזמן שהוקצה לו.
(3) הורדת מספר הפריטים לאחד לא היה משנה את המצב בצורה מהותית. אפשר להכנס לחשבון המדויק של הזמנים, אבל אני לא חושב שזה מאוד רלוונטי. מרבית הזמן הולכת על הגשת הספרים, על ה"שלום שלום", על לחיצת היד ודברים כאלה. התוספת של הספר השני היא במקרה הגרוע תוספת של עוד 7-10 שניות.
(4) באירוע השני מה שעשינו זה לאסוף פריט אחד מכל אלה שנשארו מאחור ונשבעו באמא שלהם שהם לא יכולים להגיע לאירוע הבא, ואז לקחת את הערימה אליו והוא חתם עליהם ללא הקדשה. זהו תהליך מהיר בהרבה, אבל בטח לא המצב האידיאלי.
(5) ניסינו לבוא לקראת הקהל בכל דרך אפשרית. גיימן עצמו האריך את האירוע ככל הניתן – וכך מנע מעצמו מנוחה מינימלית בין החתימות לאירועים בהם הוא היה צריך לעמוד על הבמה שעתיים ולבדר אנשים, ומשם ללכת לעוד אירוע ולבדר אנשים אחרים. היינו הוגנים ככל הניתן – הודענו לאנשים מראש אם הם הגיעו מאוחר מידי. בנסיבות מיוחדות כמו נשים בהריון או כאלו שבאו עם תינוקות – לא הכרחנו אותם לעמוד שעות בתור, אבל בסופו של דבר צריך לדעת מתי לשים גבול.
-
-
ראשית בנושא הזמן / מיקום.
עוד לפני אייקון הועלה כאן עניין הנושא שקשה למצוא את זמנה ומיקומה של האספה בתוכנייה. זה לא השתפר במהלך אייקון עצמו כאשר הכרוזים לפני ההרצאות (לפחות בפעמיים הזכורות לי) הודיעו על השעה ועל כך שעדיין לא נקבע מיקום. היו פעמים שבהן לא הייתה כל התייחסות לנושא האספה, מתוך שכחה או מתוך כך שאיש לא טרח לתדרך את הכרוזים.
שעה או שעתיים לפני מועד האספה מיקומה עדיין היה בגדר שמועה לגבי ("אשכול שש, כנראה"), וכששאלתי את רמי גם הוא לא ידע לתת לי תשובה מדויקת יותר.
אני שמעתי סופית על שינוי המקום רק כחמישים דקות לפני האספה עצמה (תודה, חגית!).העובדה שכל העסק התנהל באופן כה אקראי ולא מוגדר, מראשית עד אחרית, מאוד צרמה לי.
ושנית לגבי התנהלות האספה עצמה.
אני חשתי מאוד לא נוח עם העובדה שנראה שלאספה אין שום מבנה מוגדר. אני לא מצפה לסדר יום ולמתן רשות דיבור או משהו כזה. אבל נראה שאף אחד לא משתדל לפחות להקנות חזות של דיון מסודר שבו סיכום כלשהו של העניינים שנדונו.זה חרה לי במיוחד בכל הנוגע להצבעות. שוב, אני לא מבקש הליכי הצבעה נוקשים – רק תחושה שמישהו מציג בצורה מסודרת את נושאי ההצבעה, פוקח עין על מה שקורה ומציג בצורה מסורת את ההחלטות שהתקבלו.
אני חושב שיותר סדר היה עוזר לניהול האספה ולכך שלאנשים היה קל יותר לעקוב אחר ההחלטות שהתקבלו. אני חושב גם שזה היה מקנה לאספה (או לפחות לנאספים) תחושה של כובד ראש שחסרה קצת לטעמי. האספה, שאמורה להיות הגוף הריבוני, נפגשת פעם אחת בשנה ויש מקום להפוך את הדיון לקצת יותר נשלט. אולי תחושה כזו אפילו תשכנע אנשים שהחלטות חשובות מתקבלות באספה ותשכנע יותר אנשים להגיע אליה ולהשתתף בהחלטות.
-
ארררג.
לחצתי על האנטר במקום על טאב.
עיון קצר בתקנון האגודה (הלא כ"כ קצר) מראה כי יש צורך במזכיר ומנהל לאסיפה. בתור חברת ועדת ביקורת אני מוכנה להתחייב שבאסיפה הרשמית הבאה (פגוש את הועד לדוגמה אינו מוגדר כאסיפה רשמית) אכן יהיו מזכיר ומנהל ושהאסיפה תתנהל בצורה קצת יותר מאורגנת.
עניין נוסף שלדעתי הפריע לאסיפה הוא התפקיד הכפול של חברי הועד – מרביתם היו אנשי סגל באייקון ולכן היו עסוקים מאד ונאלצו לצאת לפני תום הדיונים. אני מאמינה שמצב זה יחזור על עצמו גם שנה הבאה.
אל תבינו אותי לא נכון – אני מאד שמחה שחברי ועד ממלאים תפקידי סגל באיקון, אני רק מציגה את הבעיה.
הפתרון היחיד שאני רואה לנושא זה הוא להפריד בין האסיפה ובין אייקון. אולי להעביר את האסיפה למועד אחר בו יש אירוע של האגודה. -
-
-
-
-
-
-
