- This topic has 157 תגובות, 19 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
-
ורד טוכטרמן פרשה מוועד האגודה בתחילת השנה הנוכחית והותירה את הוועד עם שישה חברים.
ואין לי מושג למה יש לך הרגשה כזאת. יתכן מאוד שיש מה לשפר בגילוי "מאחורי הקלעים" של האגודה, אבל דווקא בזה היה שיפור משמעותי השנה – נפתח פורום פעילים שבו חברי אגודה משתתפים בדיונים על בעיות שמטרידות את הוועד או אותם, ופרוטוקולי ישיבות הוועד מתפרסמים באופן סדיר, (או בעיכוב של שבועות ספורים מטעמי עומס עבודה). יש דבר ספציפי שאתה מרגיש שאינך יודע או שאתה רק נהנה להטיח האשמות כלליות בעילום שם?
אגב, רק בעיני נראה תמוה שאדם שאינו מוכן אפילו להזדהות בשמו או בכינוי מוכר, השד יודע למה, בא בטענות על הסתרה?
-
לפני הכול, האם המבקרים האנונימיים המטופשים האלה של האגודה מוכנים פשוט *להפסיק*. מה כל כך מפחיד לעזאזל בלעמוד מאחורי הדעות שלך? אחד מכם חייב לשלוח לי איזה מייל קצר ולהסביר לי מה קרה לביצים של כולכם…
יש המון מה לשפר "מאחורי הקלעים", וגם ממש על הבמה – וצריך להתחיל בתגובות הוועד. למשל, בוא נסתכל על הבדיחה האחרונה הזו: "נפתח פורום פעילים שבו חברי אגודה משתתפים בדיונים…"
זה שקר מוחלט כמובן. ראשית, לא כל המשתתפים בפורום חברי אגודה. הפורום, כפי שנמסר לי כשביקשתי גישה אליו, הוא למען "פעילי עבר שהפסיקו לפעול, פעילי הווה, ואנשים שהביעו רצון לפעול בעתיד" – כשהערתי שאני שייך לשלושת הקבוצות גם יחד, נאמר לי שהפורום הוא לאנשים "נאמנים לאגודה". כן, במילים אלו ממש.
הפורום מתאפיין בהליכה בתלם, נאמנות לוועד, ומחסור מוחלט בביקורת אמיתית על הוועד. מחסור כל כך מוחלט, שבמהלך הוויכוחים על אייקון הזכירה היו"ר לחבר ועד שהוא צריך להיות "נאמן לאגודה ולא נאמן לאייקון". לא מפתיע שהפורום הוא גם הקרקע להצעה הכל כך מענגת לרשום את שמותיהם של אנשים שהצבעותיהם נחשדת באינטרסים מנוגדים! (כחלק ממאבק באותה השתלטות עוינת ששמענו עליה באסיפה האחרונה…)
לגבי השאלה בסוף: גם בעיניי תמוהה ההחלטה לכתוב באנונימיות; בפורום שלנו כותבים מבקרים אנונימיים כשהם מפחדים שיאשימו אותם בניגוד אינטרסים (למשל, אם ליאור מפורום תפוז יכתוב ביקורת על העמותה, לא יקשיבו לביקורת ברצינות כי הוא ידוע כשונא-עמותה גדול), או כי הם מפחדים שיכנסו בהם בפעם הבאה שיראו אותם בכנס. בפורום הזה, אני חושב שכותבים באנונימיות כשסתם רוצים להעליב את הוועד ו/או הפעילים. אם להזכיר את "מבקר אייקון" מלפני כמה חודשים, אני חושב שתמיד מדובר באנשים מקורבים לצלחת כזו או אחרת, שיש להם אג'נדה ברורה. אני לגמרי בעד זה, אגב. אני פשוט חושב שלאנשים צריכים להיות הביצים לעמוד מאחורי האג'נדה שלהם.
-
-
"הפורום מתאפיין בהליכה בתלם, נאמנות לוועד, ומחסור מוחלט בביקורת אמיתית על הוועד" זו שטות גמורה.
מה שהפורום כן מתאפיין בו הוא, אפשר לומר, נאמנות לאגודה, או לפחות הרצון של חברי הפורום לקדם את ענייני האגודה בין אם בביקורת שלילית (שלא חסר ממנה) וביקורת בונה, בין אם בהעלאת רעיונות לכל מיני דברים שקשורים לפעילות האגודה ודיון בהם ועד לחיפוש אחר מתנדבים לביצוע עבודות שונות.
התנגחויות באגודה, שזה מה שאתה עושה על בסיס קבוע (ולפעמים, לעיתים, אתה גם מוסיף קצת ביקורת בונה ולא סתם הטלת רפש) זה לא מה שאנחנו מחפשים בפורום הפעילים. בשביל זה יש את פורום האגודה. -
-
בנוגע להצעת רישום השמות:
היא מיותרת לחלוטין. מספיק שחבר אגודה יראה את כרטיס החברות שלו בכניסה לאולם כדי שיוכל להיכנס, לדבר ולהצביע באנונימיות כאוות נפשו.
אם רוצים למנוע הצבעת קטינים, שאסורה על פי החוק, ניתן לבדוק את שמו של כל אדם ברשימת החברים לפני שהוא מטיל את מעטפתו האטומה (או הפתק המקופל שלו) לקלפי, אין צורך לראות מה רשום בפתק.
אם מדובר בהצבעה גלויה של הרמת ידיים, ניתן לבקש מהקטינים באולם לצאת, או פשוט להתרכז לכמה דקות באחת הפינות, כדי שלא יתבלבלו ויספרו גם אותם בהצבעה. הרישום הוא מיותר, אנטי דמוקרטי, וחסר טעם. לכל אחד מותר להצביע על פי שיקול דעתו – לא משנה מה השיקולים הפנימיים שמניעים אותו: טובת האגודה או טובת משהו אחר, מההנחה הפשוטה שמרגע שהצטרפת לאגודה דעתך טובה ושווה לדעתו של כל חבר אגודה אחר. כל הנחה אחרת אינה לגטימית.
-
-
ואי התייחסות אליהן. יש תשובה נקודתית לכך שניתן יהיה לוודא שאנשים שאינם רשאים להצביע לא יצביעו, אבל זהו. אסור לעשות בשום אופן רישום של מי הצביע למה, גם לא לצורך ועדת ביקורת. ההיסטוריה האנושית מוכיחה השכם והערב שברגע שמידע כזה קיים מישהו כבר יעשה בו שימוש לא נאות. עדיף שהמידע הזה לא יהיה קיים כלל וכלל, במיוחד כיון שאין בו צורך.
ואני אגיד משהו נוסף, עבור כל אלה שהעלו את אותן תאוריות מטורפות:
אם מספיק אנשים מגוף מסוים מצטרפים לאגודה, בין אם מתוך מטרה מוצהרת לשנות את דרכה ובין אם לאו, הרי שברגע שהפכו לחברי אגודה מהמניין זכותם המלאה לעשות כך. אפילו אם זה מושך את האגודה לכיוון אחר לחלוטין. זו משמעותה של דמוקרטיה.אגב, אינני רואה שום סיבה שלא להרשות לאחד שמבין שלא להשתתף בפורום הפעילים של האגודה. הוא חבר אגודה, הוא מאד פעיל, ויש לו דעות מוצקות. עם חלקן אני מסכים, עם חלקן לא. אז מה? אם הוא חבר אגודה ופעיל בקהילה (ואי אפשר להגיד שהוא לא פעיל) יש לו זכות מלאה להשתתף בפורום הפעילים ולהביע את דעתו בדיונים הנערכים שם. זה כל כך מובן מאיליו בעיני שאני פשוט לא מבין מדוע לא ניתן לו עד עכשיו אישור להיכנס לשם. זה לא שחושפים שם את סודות הגרעין של צפון קוריאה, איראן ועירק. רבאק, קצת פרופורציות!
-
איפה הביקורת הבונה הזו? כי ממש חיפשתי, ופשוט לא מצאתי. ארבע דקות אחרי שהאבק שוקע על ביגור, מארגני ביגור עדיין ישנים בבית הספר כדי להחזיר את המפתחות, ואתה כבר יכול למצוא קיטורים בפורום שלנו. אמיר ארד רב איתי בפורום במשך שנתיים, והביא לרפורמה רבתי בדרך שבה אנחנו מנהלים אסיפות, עושים תקנון, ושאר "צרות" בירוקרטיות. האגודה שלנו מגלה, אחרי יותר מדי שנים, שהיא באופן שיטתי וגורף עוברת על החוק ואז? קול דממה דקה.
כנס עולמות היה כנס מושלם? כי אם לספור לפי מה שאני רואה כאן, אז כנראה שכן. אף אחד לא נאלץ לחכות בתור הלא נכון, רעב למוות, התעצבן על איחור של פאקינג חצי שעה בהרצאה שלו?
מאז אייקון, כתבו פה איזה שישה מבקרים אנונימיים שונים, כולל הדב*ל שפתח את הפתיל הזה. למה הם אנונימיים? זו לא קונספירציה – הסביבה החברתית של הפורום, ושל המתנדבים המשייכים עצמם לאגודה, כל כך מתנגדת לאמירות שליליות שהנימוס והנחמדות חנקו כל סיכוי לשינוי חיובי.
פורום הפעילים היקר שלך הוא מקום להעלאת רעיונות למרצ'נדייזינג – שזה נחמד, אבל לא סיבה לפתוח פורום סודי. התקשורת המובטחת בין הוועד לפעילים עדיין לקויה בהמון חסר (ע"ע "אי אפשר להרחיב על הדיבור, זה עדיין רעיונות ולא מציאות, כל מיני גופים עלומי שם פנו אלינו…" במיטב המסורת של "אל תעסיק את מוחך הקט, פעיל יקר, הוועד יחשוב במקומך"), ובינתיים? מכל הרעש וההמולה, הדבר היחידי שקיבלנו זה ביטויים חדשים ללקסיקון ההומור המקומי.
אושר.
-
"הדמוקרטיה" המהוללת של האגודה בפעולה…
הרעיון, מאחורי האמירה שיש "השתלטות עוינת" על האגודה, או המחשבה ששיקולים מסחריים (זה כמובן משפט חסר משמעות, שכל מטרתו היא לנפנף במילה "מסחריות" עם ערכיה השליליים כמה שיותר פעמים בנאום) יכולים להשפיע על האסיפה, כל כך מופרכים שלא שווה להתייחס אליהם בפני עצמם.
אלא רק בתור בסיס לשאלה: למה שלמישהו יהיה אכפת מהחלטות באסיפה? הן דקלרטיביות לגמרי, כל עוד הוועד לא נותן לאסיפה שום מידע מראש על שום דבר. חברי אגודה שומעים על הכול בדיעבד, ועל כן אין להם שום סיכוי להשפיע על התהליך. הם תמיד יכולים לבטל החלטות ועד בדיעבד – אבל זה כלי חזק מדי, שלא מתאים לענייני דיומא של האגודה.
בלי זרימת מידע חופשית, ובלי אלטרנטיבות, הבחירה היא חסרת משמעות. ועל כן גם ההצעה, הפשיסטית במידה מדהימה, לרשום הצבעות היא מיותרת.
-
-
אפילו כשאתה אומר דברים ענייניים, אתה חייב לסגור את ההודעה שלך בביוב מילולי מופרך על פאשיזם, כאילו אתה מנסה בכוח לגרום לאנשים להתעלם משאר הדברים שאמרת.
שאשכיל אותך בהגדרות מילוניות לפאשיזם, או שתסתפק בתזכורת על כך שהצבעה שמית (רעיון מיותר לחלוטין בעיניי, אבל כך גם הטענה שלך) נהוגה בכל הדמוקרטיות בעולם, וגם בעמותות רבות (לרוב גדולות הרבה יותר מאיתנו – למשל אגודות סטודנטים).
-
גם אני חושב שאני מדהים. כמעט בכל בוקר אני מדהים את עצמי מחדש…
תרשה לי ליישר את הבלבול – הצבעה שמית אינה פשיסטית. אם הניסוח שלי היה לקוי, זה רק בגלל שהרפש מלכלך לי את האותיות על המקלדת. ההצעה לרשום, בסתר, בלי פיקוח ובלי ביקורת, את שמות המצביעים בעד "הצעות הלוקות במסחריות", בעד "השתלטות עוינת על האגודה", וכך להפיץ תחושה של חשש ופחד, אחד מהשני, ומאויבים בלתי נראים שתמיד בשער, ותמיד עלולים להשמיד את האגודה, היא ההצעה הפשיסטית.
האגודה ניהלה דיון שלם, אסיפה מיוחדת ומבריקה, שבו חבריה המכובדים מתמודדים עם השאלה כבדת המשקל: איך להתמודד עם השתלטות עוינת. איפה ההשתלטות הזאת? איפה חברות הענק, איפה סטימצקי וצומת ספרים, עמותות מתחרות, או אולי מחתרות עמותתיות, ששולחות מרגלים, סבטורים, אינסטיגטורים, שכל מטרתם בחיים היא לפגוע באגודה?
כי חס וחלילה סטימצקי רוצים שתתחילו לנסות להשמיד עיר עתיקה אחרת? בבל, אולי?
אין לאגודה אויבים. אין קאבאל סודי של אוהבי ממון ושונאי מתנדבים שרוצים להשתלט על האגודה. אין סכנה שאם תתחילו לקרוא לאגודה "עמותה" אז פתאום 450 קוראי המכתב החודשי יקומו ויעזבו. אין חשש שאייקון ישחית אתכם. אין חשש שאגודת המתרגמים תשחית אתכם. אחרי חצי שנה של לזרוק עליכם בוץ אני מגיע למסקנה שאליה הייתי צריך להגיע מיד אחרי הוויכוח על פרס גפן: שאתם רוצים להישאר קטנים, וקטנים תישארו.
אין לי בעיה עם גופים קטנים וקהילתיים. אני אפילו חבר בכמה כאלה. יש לי בעיה עם גופים קטנים וקהילתיים שיושבים ודנים ברצינות בשאלה איך להתגונן בפני המון המונגולים שבפתח. היומרה, זו הבעיה שלי.
-
-
-
-
אני לא מבין את הדיון בכלל…
והיה והשתלטות עוינת עומדת בפתח – נצא מנקודת הנחה שמטרתה כלכלית – הפעלה של פעילים 'רדומים' כך שלא נוכל לזהות עלייה דראסטית בקצב ההצטרפות פשוט אינה כלכלית מכיוון שהתשלום לאותם חברי-דמה על זמנם יבטל את הרווחיות. במידה וההצטרפות של המוני חברים היא פתאומית וניתן לזהות אותה – אנחנו אנשים אינטיליגנטים ודברנים ואין סיבה שלא נוכל לברוא פיליבאסטרים למכביר עד שמאזן הכוחות יתוקן (שהרי יש סף לכמות החברים שהמשתלט יכול להוסיף תוך שימור האינטרס הכלכלי) וזהו. נניח שיש אלפי משתלטים עוינים בפתח – מה אכפת לנו?
ואחד שמבין – למה תיאוריית קונספירציה הנוגעת להשתלטות עוינת אינה כשרה בעוד שאחת הנוגעת לטיראניות של חברי הועד כן?
-
-
-
היו הרבה בעיות באסיפה האגודה ב"עולמות", אבל לא מה שאמרת. הדיון באפשרות של "השתלטות עוינת" היה בשוליים בלבד, ונדחה על-ידי כולם כאפשרות לא סבירה. עיקר הדיון עסק בדמוקרטיה ובפתיחות של האגודה לחברים חדשים., וזה היה השיקול העיקרי שבגללו הוחלט להישאר במבנה של חברות פתוחה. ניתן אולי לבוא בטענות אחרות כלפי ניהול הדיון הספציפי הזה (ובהרבה יותר טענות – מוצדקות – על ניהול הדיון שאחריו), למשל העובדה שלא הוצגה אלטרנטיבה מסודרת למבנה הקיים, אבל הטענה שכל הדיון, או רובו, או אפילו חלק גדול ממנו, עסק בשטות של אפשרות "ההשתלטות העוינת" פשוט אינה נכונה.
-
-
-
הרעיון הוא לערוך רישום, בהצבעות הגלויות בלבד (כלומר הצבעות בהרמת יד , לא הבחירות שנערכות בהצבעה עם פתקים), כאשר הרישום הזה יהיה *אך ורק בידי ועדת הביקורת* שתוודא: ראשית שספירת הקולות היתה תקינה (כלומר לא היתה טעות או בלבול בספירה), שנית לוודא שקטינים לא השתתפו בהצבעה ואחרון – לאור תיאוריות ההשתלטות העוינת וכולי – שאין קבוצה שמונהגת ע"י גורם מסחרי אשר ניסתה (או הצליחה) להטות הצבעה כדי להעביר החלטה שתיטיב עם אותו גורם מסחרי. (ודוגמה אחת כזו יכולה להיות שינוי בתקנון פרס גפן כדי שייטיב עם מו"ל מסוים, או למשל להפיק אירוע השקת ספר על חשבון האגודה).
כידוע, אף אחד לא קיבל את הרעיון שלי, סניף סניף
-
אין לי ספק שהרעיון נבע מתוך כוונות טובות, אבל הוא מאד בעייתי, מה גם שיש דרכים אחרות (אותן ציינתי פה בפתיל הזה בהודעה קודמת) כדי לוודא שקטינים לא ישתתפו בהצבעה ללא צורך ברישום מי הצביע עבור מה.
ובנוגע ל"השתלטות עויינת": אין לי מושג מה הרעיון הזה אמור אפילו להביע. הרי אפשר לקחת כל רעיון שעולה ולכנות אותו כך רק משום שאינו מוצא חן בעיני מישהו. אם יש מספיק חברים שתומכים ברעיון מסוים הכינוי לכך הוא דמוקרטיה ולא השתלטות עוינת, ולא משנה מהיכן נובע הרעיון. אף אחד לא חייב דין וחשבון לאף אחד מדוע הוא תומך ברעיון מסוים או לא. אפשר ללבן את זה בדיון, אבל אי אפשר למנוע מלקבל החלטות שהתקבלו בהצבעה, גם אם הן לא מוצאות חן בעיני מי שמתנגד לה (ותמיד יהיו מי שיתנגדו).
אגב, אם יקרה המקרה שבו המון אנשים יצטרפו לפתע כחברים לאגודה רק כדי לשנות מדיניות מסוימת באמצעים הדמוקרטיים של האגודה הרי שזה דבר טוב ומבורך ולא "השתלטות עוינת". זה אומר שלאגודה יהיו לפתע חברים רבים נוספים, ויותר מכך: שלחברים האלה ממש אכפת מהאגודה ודרכה עד כדי רצון לשנות דברים באופן אקטיבי. קשה לי לראות את הצד הלא טוב שבענין.
-
-
-
כדי שגוף מסחרי כלשהו ירצה להשפיע על האגודה מבפנים עליו להשקיע לא מעט ברישום חברים מטעמו מתוך ההנחה המובנית שהאגודה היא כזה מין כוח בעל השפעה על השוק שזה כדאי לו. ועוד, עליו להניח כי לאגודה יש השפעה ממשית על דעת הקהל . נו, הלוואי שנגיע למקום הזה. אנחנו כל כך רחוקים משם שלשבור עכשיו את הראש על בעיה פוטנציאלית שאולי תהיה בעוד המון זמן זה פשוט צחוק מהעבודה.
בוא נניח אפילו שמו"ל מסוים כל כך ירצה להשפיע על תוצאותיו של פרס גפן כדי שהוא יוכל אחר כך לשים מדבקה על ספר מסוים כדי להגדיל את סיכוייו המסחריים בשוק. המשמעות היא שאותו מו"ל יוציא סכום כסף גדול יותר מזה שיעלה לו להדפיס מהדורה של הספר כדי לצרף חברים לאגודה, כדי שאז יקנו חלק מהמדורה הזאת ובכל מקרה הוא לא יחזיר את ההשקעה ב"השתלטות" על האגודה. איך שלא תסתכל על זה זה מגוחך.
ואני תמה מה גרם למי שחשב על הרעיון הזה להעלות את הרעיון הנלוז. האם היה איזשהו ניסיון להשתלטות מסחרית/עויינת שגרם לו לחשוב שצריך לקבע כללים כדי למנוע את המצב הזה? הרי באותה מידה ניתן להעלות אינסוף תרחישים תיאורטיים ואז לקבוע עוד ועוד כללים כדי למנוע אותם. בדרך, מרוב השקעת אנרגיה, נשכח שאנו אמורים לקדם איזשהו רעיון, אבל היי, לפחות סתמנו עוד פרצה בחומה. אופס…הנה עוד אחת.
אני שמח שלאסיפה כללית היה מספיק שכל כדי להתעלם מכל הדבר המגוחך הזה.
-
-
-
-
אולי לא חולל שינוי מרחיק-לכת במדיניות האגודה, אבל כן נתן לחברי הועד (והם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה) אי-אילו כיוונים ונקודות-מבט חדשות. הדברים האלה עלו מתוך דיונים שהיתה בהם לעיתים קרובות חוסר-הסכמה גדולה בין המשתתפים, אבל נשמרה בהם גם תרבות-דיון, מבלי שיהיה צורך להעיר לאף-אחד בנושא.
תרבות הדיון הזו לא תישמר אם יפתחו את הפורום הזה לכל רוח. כתנאי מינימלי להשתתפות בפורום, היא נשמעת לי סבירה, -
רעיון מהפכני.
זכור לי שליאת ניסתה להפוך את תרבות ההתנדבות לתנאי מקדים להיותי "פעיל"…. זה לא ממש עבד. ע"ע המתנדבת שהביאה לי מים בעולמות האחרון… אני גם חושב שיש חוסר הסכמה חריף בין מה שאני חושב צריכה להיות תרבות ההתנדבות של "פעילים" ומה שליאת ושות' חושבים צריכה להיות התרבות.
אבל אם נחליף תרבות התנדבות בתרבות דיון… הרי בכל מקרה אנחנו מפרידים בין הדיבורים על הפעילות לבין הפעילות עצמה, ובין המדברים בפורום לבין הפעילים בשטח… אז בוא גם נפריד בין התרבות של המדברים לבין התרבות של העושים.
-
-
-
-
זה א-ב די בסיסי בכל הנוגע לדיונים שרוצים להוציא מהם משהו (ובדיונים בפורום הפעילים, כפי שציינתי, זה אכן קורה). באינטרנט לא כל-כך אימצו את הא-ב הזה, ולכן ממרבית הדיונים שנערכים בו לא יוצא שום דבר. זו הסיבה שהאגודה החליטה שבפורום הפעילים שלה יחרגו מהנורמה המקובלת באינטרנט, וזה עובד מצוין.
לגבי יתר הטענה שלך – אתה מבלבל בין הסיבה והתוצאה. השתתפות בפורום הפעילים לא מקנה לך את התואר "פעיל" – את התואר הזה אתה מרוויח במעשים (ועל המעשים שלך יש לך קבלות והערכה מכאן ועד להודעה חדשה). אבל לא מספיק להיות "פעיל" כדי להשתתף בפורום הזה – צריך גם יכולת להתנסח באופן העולה על זה של טרול-אינטרנטי מהשורה, ואת היכולת הזאת, לצערי, טרם הפגנת. -
של אסיפה כללית, אלא סתם לדיון פתוח.
כשרוצים להביא החלטה לאסיפה הכללית צריך להגיע עם איזושהי החלטה מגובשת מה רוצים לעשות. וזה לא קרה. לא היה נוסח מסודר של החלטה שאפשר היה להצביע עליה, אלא היו אמירות כלליות בלבד. בתור דיון על איך האגודה רואה את עצמה – זה היה אחלה. בתור הצעות להחלטה באסיפה כללית – זה היה חסר תועלת לגמרי.
-
גם אם לא יצאנו עם החלטות הרות גורל, אני אישית יצאתי מהאספה עם מושג הרבה יותר טוב בנוגע לסוגית החברים הצעירים, ועם הרגשה שהאגודה (במידה שמי שהיו באספה מייצגים אותה) בררה לעצמה כמה סוגיות שנפתחו בנושא המבנה שלה.
לצערי נאלצתי לצאת כעשר דקות לפני סוף האספה (הייתי צריך להתכונן להרצאה), ולכן לא נכחתי בסיכום הדיון השני. אני חייב להודות שהוא היה הרבה יותר בעייתי, אבל התחושה שלי לפחות הייתה שכן נאמרו שם דברים שעזרו לי לסדר את הסוגיה הזו (בעיקר כמה משפטים שאת אמרת).
-
-
העליתי את העניין לוועד, כדי לוודא שאין שינוי במדיניות.
פורום הפעילים פתוח לכל פעיל אגודה שמעוניין בכך ושבקשתו לכניסה לפורום אושרה על-ידי ועד האגודה. השאיפה היא לאשר את כולם, וכך אכן קרה עד כה עם כל מי שביקשו להצטרף לפורום (קרוב ל-70 איש, אם כי לרובם הוועד פנה מיוזמתו כשהפורום נוסד). יחד עם זה, הסינון הכרחי כדי למנוע כניסה של "טרולים" (ע"ע הודעותיך בפורומים בשבוע האחרון) ושל "מציצנים" סתם.
כלומר, התשובה היא "כן, אבל". הקריטריונים לכניסה הם פעילות באגודה ושהמצטרף אינו טרול. לאור החלק השני והודעותיך בשבוע האחרון, אני מאמין שיהיה קשה לשכנע את הוועד לגביך ספציפית. לא בגלל הדעות (אפילו להיפך – הן יתקבלו בברכה), אלא בגלל תרבות הדיון. האמירה בנוגע ל"נאמנות" נאמרה בשעתו מתוך ריתחה ולא ייצגה החלטה רשמית של הוועד.
-
-
למשל, שכל מי שטורח להירשם לאגודה ולהגיע לאסיפה מראה בזה אכפתיות מספיקה כדי שהדעה שלו תהיה רלוונטית, ולא עוינת בשום צורה. רגע, יכול להיות שהיו שם נקודות מבט *שונות* בדיון? לרגע היה נדמה לי שיש לי דעה משלי… אבל אני כנראה מתבלבלת, אני הרי קיימת כדי להנהן ולחייך לכל מה שאומר הוועד, לא? אחרת מה אני עושה בפורום הפעילים? זה לא שהיו שואלים אותי לדעתי סתם כי מעוניינים לדעת מה היא.
-
יש לי שאלה – אם הפורום הוא של האגודה, והוא פתוח בפני חברי אגודה ובפני מי שפעיל באגודה, למה לצרף חברי אגודה שאינם פעילים בה?
נכון שיש חברי אגודה שמאד פעילים בקהילת המד"ב הכללית אבל לא ראיתי אותם מעולם באירועים יחודיים של האגודה, לא שמעתי אותם יוזמים פעילות בתוך האגודה והתרומה שלהם לקהילה הייתה במסגרת חברותם בארגונים אחרים.
אז אם הקריטריון הוא פעיל באגודה ולא פעיל בקהילת המד"ב – אולי כדאי שיוכיח חבר האגודה המבקש להצטרף כיצד הוא תרם לאגודה וכיצד הוא מתכנן לתרום לפני שהועד מאשר את הצטרפותו?הבהרה:
הדברים נאמרים כדעה אישית של המחברת ואינם מהווים בכל דרך את דעתה של ועדת ביקורת, של הועד או של ממשלת ישראל.
המחברת אינה חיילת וגם אינה פלאפל. -
לרבים מחברי האגודה יש הזדהויות כפולות ומשולשות. חלקם פעילים באגודה אבל מזדהים יותר עם ארגון אחר, ואחרים מתעניינים רק בפעילות בכנסים והארגונים נמצאים אצלם בעדיפות הרבה יותר נמוכה. בפועל, הפעילות שלנו מבוססת לא רק על פטריוטים של האגודה, אלא גם על כל היתר, ואנחנו זקוקים לעזרתם ולתובנותיהם ונסיונם. יתר על כן, הזדהות היא הרבה פעמים דבר שנוצר בהדרגה, מתוך פעילות והשתתפות, כך שהאינטרס שלנו הוא להכניס כמה שיותר אנשים טובים למעגלים הפנימיים של העשייה וקבלת ההחלטות באגודה, בתקווה שמהם יצמח הדור הבא של הנהגת האגודה. פורום הפעילים הוא אחת הדרכים לעשות את זה, ואנחנו צריכים להשקיע גם בדרכים נוספות לטיפוח הפעילים באגודה ולשיתוף רב יותר שלהם.
-
-
מה זה הסיפור הזה עם הזדהויות? פטריוטיות?
תכף גם נבדוק את הנאמנות למפלגה. המלים האלה קיצוניות מידי לטעמי…
לא מעניין אותי מה עושה חבר אגודה בזמן שהוא לא פעיל באגודה, ולא מעניין אותי באיזה עוד ארגונים הוא חבר.
מה שחשוב לי שהוא פעיל באגודה.
יש המון אנשים שאני אשמח לשמוע את דעתם – מרביתם פעילים ותיקים בקהילה שמתנדבים סדרתית, אבל כל עוד הם לא מחדשים את חברותם באגודה אני אפילו לא אציע להזמין אותם.
מנגד, יש כמה אנשים שעל הנייר הם חברי אגודה אבל בפועל הפעילות שלהם בקהילה – פוריה ככל שתהיה – לא קשורה לאגודה. ולמרות שיש להם רעיונות טובים ומגוונים אני לא חושבת שפורום הפילים של האגודה הוא המקום המתאים עבורם.
והאינטרס שלנו הוא לא להכניס כמה שיותר אנשים טובים למעגלים הפנימיים – האינטרס הוא להכניס כמה שיותר חברי אגודה פעילים לפורום.ואותה הבהרה מקודם חלה גם כאן.
-
-
מקבלים תשובות מטומטמות. וההערה הזאת לא מתייחסת לשאלה שלך, אלא למי שהעלה בכלל את הנושא לדיון באסיפה, והאופן שבו הוא העלה אותו.
קיימות שתי אופציות:
1. האגודה משלמת כסף למישהו תמורת קבלת שירותים – היא יכולה להעסיק אותו כעובד או כנותן שירותים תמורת חשבונית. אפשר היה לקיים דיון על השאלה הזאת, אם מישהו היה מגדיר אותה כמו שצריך.
2. האגודה לא משלמת למישהו תמורת קבלת שירותים, אבל הוא מקבל כסף ממישהו אחר (כלומר מהסינמטק) – למיטב הבנתי, אין שום דבר שהאגודה יכולה לעשות בנושא, כי האגודה לא יכולה להגיד לסינמטק את מי להעסיק, וכמה לשלם לו. האסיפה הכללית לא תקיים דיון על משכורותיהם של הקופאים של הסינמטק או של אלון גרבוז או של עובדי הנקיון של הסינמטק – כי הם מחוץ לשליטתה. כמובן, אם הדיל עם הסינמטק אינו כדאי לאגודה – אולי כדאי שהאגודה לא תתקשר עם הסינמטק, אבל כרגע לא ממש ברור מה הדיל הזה, כיוון שאין הסכם עם הסינמטק.
בכל הדיון הזה אי אפשר היה להבין על מה מדברים – האם על השאלה הראשונה, השניה או שזה דיון "אנחנו שונאים את אורי". אם זו השאלה הראשונה – אז לא ממש ברור האם יש משהו שעומד על הפרק. אם זו השאלה השניה – אז אין מה לדון בזה כי זה לא בסמכות או בשליטה של האסיפה הכללית. אם זה דיון אישי על אורי – אז מן הראוי היה להציג אותו ככזה.
-
-
מה שאני אומרת מאד פשוט:
1. יש הרבה אנשים טובים וחכמים בקהילת המד"ב בארץ. חלקם חברי אגודה וחלקם לא.
2. מבין חברי האגודה יש כאלה שחברים "רק על הנייר" – לא פעילים באגודה אבל פעילים בארגוני מד"ב אחרים.
3. פורום הפילים של האגודה צריך לדעתי להיות פתוח בפני חברי האגודה שממש פעילים באגודה.
4. ניתן לבקש את חוות דעתם של פעילים אחרים בקהילה (אותם חכמים וטובים שהוזכרו בסעיף 1) גם ללא צורך לשתף אותם בפורום שנועד לפעילים של האגודה.
מקווה שעכשיו הבהרתי את עמדתי בנוגע לפעילי קהילה לעומת פעילי אגודה.
לי זה היה נראה טריוויאלי שתנאי בסיסי להשתתפות בפורום הפילים של האגודה יהיה ממש לפעול במסגרת האגודה. -
הדס, אני פשוט אוהב אותך. אהבת נצח. לנצח נצחים. תבטיחי שלעולם לא יקרה שום דבר רע, טוב?
אני רוצה גם להגיד, באותה נשימה, שאני שמח לראות סוף סוף את חברי האגודה נזכרים שהם חברי אגודה, ודורשים לקבל אסיפה מסודרת שבה הם נשאלים שאלות אמיתיות. אני רוצה רק לתקן את רז: אסיפה היא *המקום* לקביעת מדיניות. לעולם לא הוועד. תפקידו של הוועד הוא ליישם את המדיניות של העמותה, שאותה קובעת האסיפה, לא הפוך. האסיפה היא לא כלי בירוקרטי מיותר, שכל תפקידו לאשר תקציבים, לבחור שבעה אנשים מתוך שבעה מועמדים, האסיפה היא המקום שבו חברי העמותה, הבעלים האמיתיים של העמותה, אומרים לוועד, בא כוחם, מה הם רוצים שיקרה.
עמותה היא *לא* דמוקרטיה ייצוגית. ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית: הכנסת, הריבון, היא נציג העם. אבל בעלי העמותה הם הריבון של העמותה. כל פסיק בחוק העמותות, כל אמירה של רשם העמותות, כל ביקורת של החשב הכללי, תמיד מגיעים לאותו המקום: לוודא שחברי העמותה יודעים מה הוועד שלהם עושה, ולוודא שהם יכולים להשפיע עליו. האסיפה יכולה לפטר את הוועד, להכריח אותו לשנות החלטות, להכריח אותו לעשות דברים אחרים, אפילו להגביל את כוחו באמצעות ייסוד מוסדות נוספים (כמו נשיא עמותה, למשל), או לבחור נציגים אחרים שלהם תפקידים נבדלים מהוועד, שהוועד לא יכול לבטל או להשפיע עליהם. ועדת ביקורת ורואה החשבון של העמותה הם דוגמאות לתפקידים כאלו – זו הסיבה מאחורי הדרישה שהאסיפה תבחר רואה חשבון ותאשר את השכר שלו, דרישה שנראתה לרמי כחוק מעורפל ולא ברור. כי רואה החשבון עובד עבור העמותה, עבור בעליה, ולא עבור הוועד, מי שמנהל אותו בשטח.
עניין היידוע של חברי עמותה, התשובות המעורפלות לחברי עמותה (ושוב מחיאות כפיים סוערות לרותם, על הביקורת האמיצה והכל כך נכונה שלה), האמירה החוזרת ונשנית "הוועד מטפל בזה, אבל לא יכול לחשוף שום פרטים", אלו הדברים שכל כך הכעיסו אותי באסיפה שבה הייתי לפני חצי שנה (שבה היה כל כך קל להעמיד פנים שכל הביקורת שלי מגיעה מהרצון לעצבן ולהכעיס; ועל זה ייאמר, שוין). בלי שחברי עמותה יודעים מה הוועד עושה, אין להם שום יכולת להשפיע עליו, שום יכולת באמת לקבוע את המדיניות של העמותה שלהם.
ההבדל בין חברי עמותה ל"קטינים שהביעו רצון להיות חברי עמותה אבל אינם חברי עמותה ובינתיים הם רק חברי אגודה עם כל הזכויות של חברי עמותה אבל בלי להצביע או להיבחר" (או משהו), ההבדל בין חברי עמותה ל"סתם באי אייקון" הוא לא שהם מקבלים הנחות ואחרים לא. זו הסיבה שבגללה צריכים לשנות את מבנה האגודה, להבדיל בין אנשים שרוצים הנחות לאנשים שבאמת אכפת להם; כי האנשים האלה יכולים לשנות את מבנה הוועד בארבע דקות, הם יכולים לדרוש לראות כל מסמך שכל בעל תפקיד בעמותה אי פעם כתב (שקיפות, זוכרים?), הם יכולים, וצריכים, להגיד לוועד איזה סוג כנסים הם רוצים לראות, ובמה הם צריכים לעסוק, אם הוועד צריך לבנות ארמונות בחול או לדאוג סוף סוף לקבל תמיכה מהממשלה שכל כך מגיעה לאגודה, הם צריכים שיהיה להם אכפת מספיק כדי להתנדב בפעילויות, להבין על מה הם מדברים, וכשמגיעות הבחירות פעם בשנה, להיות מעורבים – לשאול את המתמודדים שאלות על המדיניות שלהם, על מה הם רוצים לקדם ("אני רוצה לארגן פילקים" זה לא מצע של חברת ועד, זה רצון של פעילה; נחמד, אבל ממש לא אותו הדבר), ולרצות לרוץ בעצמם.
אני לא בטוח שהדברים האלו יקרו, או שהם אפילו מתאימים לאגודה. הרושם החזק שלי הוא שלא – שחברי האגודה *רוצים* שהוועד יגיד להם מה לעשות, ולא ליהפך. וזה בסדר. צריך עדיין לעמוד בדרישות החוק (כמו לקבוע סדר יום לאסיפה מראש, לענות על שאלות של חברי עמותה, לא לשקר לקטינים, וכד'), אבל אם לא ממלאים את הדרישות הללו בתוכן, הן נשארות מה שהן כרגע: דרישות בירוקרטיות אפרוריות ולא חשובות.
-
"אני חבר ועד, אבל מה שאני אומר לא מייצג את החלק במוח שלי שמשפיע על החלטותיי כחבר ועד, אלא רק את החלק במוח שמייצג את מה שאני חושב"… אני גם יכול? אני לא באמת טרול, זה רק החלק במוח שלי שמדבר בפורום האגודה?
זכותו של הוועד להגיד מה שבא לו, כמובן. אבל לכם יש בעיה – אתה מבין, אני לא מאמין שזו באמת הסיבה. בדיוק כמו שאמרו לי "לא, בגלל הנאמנות", עכשיו יגידו לי "לא, כי אנחנו לא רוצים שתהיה טרול". בגלל שאם הסיבה הייתה הטרוליות, אז אין פשוט מזה: אני פשוט לא אהיה טרול.
יגידו אנשים (אולי אפילו בעץ הזה ממש!) "אנחנו לא מאמינים לך." אבל זו בעיה שלהם, לא שלי. אני יודע מה המילה שלי שווה. עכשיו, אם וועד האגודה לא יודע מה המילה שלי שווה… ובכן, אז זו הופכת להיות בעיה של כולנו… כי לא אכפת לי אם ועד האגודה חושב שאני לא נאמן לאגודה, או נעלב בקלות (או מודאג מרגשותיהם של פעיליו). אבל אם ועד האגודה לא סומך על המילה שלי, זו אמירה הרבה יותר רצינית, עם השלכות הרבה יותר נרחבות, מסתם "אתה דביל, לך."
-
-
התנהלות האגודה באופן כללי לגבי האסיפות הכלליות שלה, לא רק חבריה הקטינים, נראית לי כעבירה על החוק. עכשיו, לא רק האגודה עברה על החוק. זה גם נגד החוק להגיד "אני חבר עמותה" כשאתה לא, ואם מישהו בן 16 ניגש לקופות ואמר "אני חבר אגודה", אז גם הוא עבר על החוק.
אני לא שופט, אז לא לי להגיד "האגודה עברה על החוק", אני רק יכול להגיד מה שעבודה במשך השנתיים האחרונות כמזכיר של עמותות, מול רשם העמותות ואחרי מעבר ביקורת של החשב הכללי, גורמת לי לחשוב.
ואני חושב שאת טועה. ושהאגודה עוברת על החוק. אבל זה בסדר. כל עוד לא משלמים משכורות לאף אחד, לרשם העמותות לא באמת אכפת.
-
רני כתב שהמשכורת מגיעה מהסינמטק, אמבר ציינה שההסכם של אורי הוא מול הסינמטק ואין לועד יכולת להתערב.
שניהם צודקים 100% ואין לי בעיה עם זה.
אבל אני מבקשת לעלות פה שוב את השאלה, שאין צורך לתת עליה תשובה כעת אם הדברים עדיין עמומים – האם המשכורת היא מתוך תקציב הפסטיבל או לא?
אם כן, זה משנה את מצב העניינים וכל המכובדים המשתתפים בפתיל הזה כדאי שיהיו מודעים לכך.
במצב כזה מן הראוי שהועד יעלה את השאלה בפני האסיפה, כפי שתוכנן להיעשות (לא הייתי באסיפה אז אני לא יודעת איך זה בוצע) – האם רוצים לתגמל באמצעות שכר מתנדבים שעובדים על כנסים?
ואם יוחלט שלא, אז ההסכם מול הסינמטק צריך להיות כזה שיבהיר שמשכורות לא ישולמו מתוך תקציב הכנס.אם המשכורת מלכתחילה לא משולמת מתוך התקציב הנ"ל, אז אכן אין מה לעשות בנידון ואני מאחלת למנהל הצלחה בהמשך דרכו.
-
-
מהתגובה של רני למעלה אני חושבת שזה לא כ"כ ברור ("מכיון שמי שאמור לקבל תמורה כספית על עבודתו באייקון (אותה הוא עושה על חשבון העבודה והמשכורת שלו) אינו מקבל את התמורה הזו מתקציב האגודה. שמישהו יתקן אותי אם אני טועה.")
תקציב האגודה מתבסס לא מעט על רווחים מאייקון.
מכאן שכאשר מורידים סכום מסויים מהרווחים האלה (כי התקציב התנפח בכמה עשרות אלפי ש"ח עבור משכורת) נפגע גם תקציב האגודה. ומכאן שאכן ראוי לדון בנושא בפורום של אסיפה כללית.
רוצים שלא להתערב בזה? שההסכם עם הסינמטק יקבע שהמשכורת יורדת מרווחי הסינמטק – סתם פתרון לדוגמה.ושוב, על אף שגרייף "אוהב" את המשפט הזה – זו דעתי האישית כפעילה בקהילה ולא מבטאת בשום דרך את מחשבות והגיגיי ועדת הביקורת של האגודה.
תאמינו לי – יש לי פיצול אישיות שמאפשר לי לעשות את ההפרדה הזו… או שיש לי מספיק שכל ישר להבין שועדת ביקורת יכולה להתנגד רק לניהול לא תקין או כאשר יש פגיעה באינטרסים הכלכליים של האגודה ואילו לי כאדם פרטי יש זכות להתנגד לכל דבר – ובעיקר לעגבניות. -
אבל בדרכים שונות, ויש למצב פתרונות שונים ומשונים. בסופו של דבר, האגודה מצפה להרוויח מאייקון, כיוון שהיא מתבססת על רווחי אייקון למימון פעילויות אחרות. וכל הוצאה שלא תהיה מותנית בזה שבסופו של דבר – אייקון יהיה רווחי. והדיון עם הסינמטק צריך להתבסס על זה שאייקון יהיה רווחי.
מצד שני, לא צריך אסיפה כללית כדי להגיד לוועד שהם לא יכולים להוציא כסף אם אין לכך מקור הכנסה. את זה הוועד אמור לדעת לבד (כלומר, שאם הבעיה היחידה לתשלום המשכורת היא כלכלית- לא צריך להביא את זה לאסיפה).
-
ובחר להביא בפני האסיפה הכללית את ההחלטה האם לפצות, בצורת תשלום משכורת, מתנדבים שעובדים על כנסים.
מכיוון שנושא השכר אינו מכוסה בצורה מלאה בתקנון, הועד ראה לנכון להציג את העניין בפני האסיפה.
ואני, הן בתור חברה בועדת ביקורת והן בתור חברת אגודה, שמחה מאד שהנושא הוצג בפני האסיפה. לפחות חברי האגודה יכולים להרגיש שיש להם קצת שליטה על ענייני הכספים שלהם, בניגוד לחברי ארגונים אחרים. -
פשוט פספסתי את התגובות של הוועד…
להגיד שהתשלום לאורי "יוצא מתקציב האגודה" זה קצת מצחיק. התשלום לאורי, אם האגודה אכן תעשה אייקון בסינמטק (ואני חייב להגיד, לאור השבוע האחרון ומתוך ציפיה סמי-משועשעת לשבוע הקרוב, שאני מתחיל לפקפק באפשרות הזו), יוצא מתקציב הכנס בדיוק כמו בכל כנס אחר של האגודה. בדיוק כמו שתקציב עולמות כולל תשלום לאבטחה, או לחברת ניקיון, ואלו משלמות משכורת לעובדים שלהן. בדיוק כמו שתקציב אייקון כולל תשלום למשרד דפוס, וזה משלם משכורת לעובדים שלו.
בביגור האחרון היו לנו צליות; צליות שמעיין נייז'נה נידבה לנו, שהגיעו לביגור ברכב של מתנדב א' וחזרו למקומם ברכב של מתנדב ב'. אם למעיין לא היו צליות, היינו שוכרים צליות. בכסף. אם לא היו רכבים להביא ולהחזיר, היינו משלמים למונית שתעשה זאת. בכסף. כמו בכל דבר אחר, הכנס מוציא כסף על דברים שהוא לא מצליח להשיג ממתנדבים. הסיבה שמתייחסים רק למשכורת של אורי ולא למשכורת של אף אחד מעשרות האנשים האחרים שעובדים באייקון או עבור אייקון שלא בהתנדבות, היא שאורי נתפס, מסיבה תמוהה ולגמרי לא נכונה, כשווה לליאת שחר, או שי דינור, או עידן דקל, שמתנדבים בכנס ולא מקבלים עליו שכר. אם מתנדבי, ויותר חשוב מזה, ראשי, האגודה יבינו את ההבדל, אז ההבנה למה משלמים לאורי משכורת מיד תגיע גם.
אמירה אחת שהעלית צריכה התייחסות, ומעניין שהועלתה גם אצלנו: האם המשכורת לאורי פוגעת בשורה התחתונה של האגודה. התשובה היא לא. כשבונים את התקציב של אייקון עכשיו, בונים אותו עם סעיף משכורות, בדיוק כמו שבונים אותו עם סעיף של אבטחה, או סעיף ניקיון, או כל סעיף חיוני אחר, בניגוד לסעיפים אחרים שאינם חיוניים, כמו למשל הפקת מקור יקרה דוגמת ברמן. אני לא אומר שלא יהיו הפקות מקור; זו רק דוגמא. אני אומר שאם ההכנסות לא משתנות בצורה משמעותית, אז צריך לחלק את התקציב אחרת. הבחירה לחלק את התקציב כך שיהיה סעיף משכורות נובעת מההבנה שאם לא ישלמו משכורות, לא תהיה עבודה. או אם לחזור לדוגמא ממקודם, אם לא מצליחים למצוא צליות בחינם ורכב בחינם, אז צריך לשכור צליות ולשלם למונית.
-
והאמת – לא ממש מעניין אותי.
לי חשוב מה קורה באגודה. ונכון, ניתן "להחליק" את נושא השכר של מנהל הכנס (כל מנהל וכל כנס – לאו דווקא אורי ואייקון) ולהחליט שזה כמו לשלם למנקה.
אבל זה לא.
למה? כמה סיבות טובות:
1. עד עכשיו היה נהוג לעשות את העבודה הזו בהתנדבות. השינוי הזה הוא חד ולא מקובל באף אירוע אחר שהאגודה מפיקה או שותפה להפקה.
2. תשלום שכר למתנדב אחד עלולה ליצור פגיעה בכל מערך ההתנדבות. לא מאמין בזה? בוא נחכה ונארה מה יקרה השנה. אולי אני אתבדה, אולי לא…ויותר מעניין – בוא נראה איך זה ישפיע על כנסים אחרים.
3. כנסים לא מסחריים בחו"ל נעשים בהתנדבות וללא תשלום משכורות (ואם אני טועה, תקנו אותי אני מודה שאני מביאה כאן את הדברים משמיעה בלבד). ולכן השאלה היא למה באייקון כן צריך לשלם?
יכול להיות שמגיע למנהל כנס לקבל שכר.
זה לא משהו שאני שוללת על הסף (טוב, אני אישית כן, אבל נניח לזה לרגע).
הועד בחר להביא את העניין לידי האסיפה הכללית – שהם יכריעו בנושא. שלא יקום קול צעקה אח"כ ויקרא שנעשה מחטף ולא הייתה לועד הזה זכות לקבוע שמשלמים משכורות וכו'.
הועד ניסה להציג שקיפות מירבית בנושא ולקבל החלטה עקרונית – האם חברי האגודה מוכנים לתת תגמול למתנדבים.
הועד לא היה חייב לעשות את זה – כפי שציינת בלאו הכי יש גורמים שמשלמים להם תמורת שירותיהם, אבל הוא בחר בכל זאת להעלות את השאלה באסיפה מיוחדת ולדעתי הנסיון היה בהחלט במקום.חשבון תמיד היה הצד החלש שלי, מודה ומתוודה, אבל תסביר לי בבקשה – אם תקציב הכנס הוא 1000 לירות ומתוכן 100 לירות הולכות למשכורת – מכאן שכל רווח שיהיה בסוף הכנס יהיה קטן ב 100 לירות או שאירוע אחר בכנס מפסיד את ה 100 לירות האלה (לדוגמה הפקות מקור כפי שציינת).
בכל מקרה – זה יורד מהחשבון של מישהו לטובת משכורת שלא הייתה נהוגה עד היום. האם באמת צריך להנהיג משכורות בכנסים? זה כבר נושא לפתיל אחר. -
אני חושב שיש לכם הרבה מה ללמוד מאיך עושים דברים בעמותה, למשל איך מתייחסים לשכר ומשכורות בעמותה.
ראשון אחרון ואחרון ראשון: כן, אם מתוך 1,000 לירות 100 לירות הולכות למשכורת, אז סעיף אחר "מפסיד" את הסכום הזה (שזה ניסוח מאוד מגמתי, אבל ניחא) – אבל זה בסדר. כי אם לא ישלמו את סעיף המשכורות, אז לא יהיה כנס גדול ומגניב בסינמטק. זה דומה להשכרת העירוני, או אוהל לדוכנים, או תשלום על ביטוח – ברור שאם מוציאים עליהם כסף אז הכסף הזה לא יוצא על דברים אחרים. אבל לולא היינו מוציאים את הכסף הזה, לא היינו יכולים לעשות כנס גדול ומגניב בסינמטק. חלק מהדברים שמוציאים עליהם כסף, אפשר לקבל בחינם. למשל, נניח שמנהל העירוני היה חובב שרוף של התחום – הוא היה יכול לתרום את העירוני. אז הכנס, אפקטיבית, מכניס עוד 35,000 ש"ח (כי הוא מקבל חסות השווה לעלות הזו). כך, למשל, אם מחליטים שחייבים מחשבים באייקון, אז משתדלים לקבל אותם בתרומה או בחסות. אבל אם אי אפשר, אז מוציאים עליהם כסף.
עכשיו, אני מאמין שניתן לעשות את עבודת מנהל הכנס בהתנדבות. אני מאמין שאדם יכול להתפטר מהעבודה שלו, ולהקדיש בין 8 ל-14 שעות ביום בעבודה על אייקון מעכשיו ועד אוקטובר. אם, למשל, יש לו קרן השתלמות, או שההורים שלו תומכים בו, או שיש לו בן-זוג עשיר. זה אפשרי. בהרבה עמותות אחרות אני רואה אנשים, בעיקר מבוגרים יותר ובפנסיה, עושים בדיוק את זה. אם יהיה מישהו כזה שייקח את הזמן הזה, אז סבבה. אבל אין. אז יש בדיוק שתי ברירות: לשלם את המשכורת הזו, או להחליט לא לעשות כנס גדול ומגניב בסינמטק. הוועד שלנו החליט לעשות כנס גדול ומגניב בסינמטק, ועל כן יש סעיף משכורת בתקציב.
ועכשיו תשובה יותר ספציפית:
1. עד עכשיו אורי היה פראייר, ובמחיר אישי כבד, מבחינה מקצועית וכלכלית, התנדב לעשות עבודה שמוגזם לבקש ממתנדב. אני בעיקר מאשים אותו – ברגע שאייקון התחיל לקחת לו 18 שעות ביום הוא היה צריך לעצור ולעשות חושבים. מה לעשות.2א. אני חושב שמה שפוגע במערך ההתנדבות זו המחשבה, שכמו שכתבתי קודם שהיא מוטעית לחלוטין, שאורי איכשהו נמצא באותה רמה כמו אחראית מודיעין, או הגופר שסוחב מים. לא כולם שווים; יש אנשים שהעבודה שלהם שווה יותר, שאי אפשר פשוט להחליף אותם ב-17 אנשים שכל אחד יעבוד 4 דקות ביום. העולם לא עובד ככה. אם צריך איש שיווק, אז צריך מישהו שמבין בשיווק. אם צריך אתר, אז צריך מישהו שיודע לעצב אתרים. ואם רוצים כנס גדול ומגניב, אז צריך מנהל שיכול, יודע, רוצה, ויש לו הזמן לעשות זאת. ובשביל זה צריך לשלם.
2ב. בוודאי שזה מקובל באירועים שהאגודה "מפיקה" (האגודה לא מפיקה את אייקון, ולא מפיקה את אייקון כבר חמש שנים לפחות, אבל זה נחמד להגיד…) – ב-2006 לא מצאו מי יעצב את התוכניה, אז עשתה את זה מישהי בתשלום. אם לא היינו מוצאים אחראי דוכנים, היינו לוקחים איש גיוס כספים בעמלה של 15% מההכנסות. למה שלא מתנדבים יעמדו מאחורי דוכן 10 שעות ביום וימכרו צ'יפס? למה שלא מתנדבים ינקו שירותים ורצפות במהלך הכנס במקום חברת ניקיון? כי בוחרים לשלם על זה משכורות. אלו בדיוק האמירות שפוגעות במערך המתנדבים – האמירה, שמתחילה בהנהגה של האגודה ופושה בכל רחבי הארגון, שאיכשהו לשלם לאורי זה "לא בסדר".
3. בואי נחליט על שפה משותפת: כנס מסחרי הוא כנס שעומדת מאחוריו חברה שמרוויחה כסף (כמו Gen Con), וכנס לא מסחרי הוא כנס שעומד מאחוריו ארגון ללא מטרות רווח (כמו אייקון, שעומד מאחוריו הסינמטק). יש כנסים גדולים שבהם מארגן הכנס לא מקבל משכורת. יש כנסים גדולים שבהם מארגני הכנס כן מקבלים משכורת. בכל הכנסים הללו יש גם מתנדבים – כי הכנסים הללו מוצאים שהרבה יותר נוח, והרבה יותר כיף לכולם, שהאיש מאחורי הקופות מבין את השפה של התוכן. למה אייקון צריך לשלם? בדיוק מאותה סיבה ש-Burning Man משלם לצוות האתר וההפקה שלו – כי הם עובדים כל השנה, ולא סביר לבקש עבודה כזו בהתנדבות. אבל צוות ההקמה שמגיע 3 שבועות קודם מקבל רק כניסה חינם לפסטיבל, ומתנדבים אחרים בפסטיבל אפילו את זה לא מקבלים. למה אייקון משלם לאורי? כי אין מי שיעשה את העבודה הזו בהתנדבות. אני אחזור על עצמי פעם שלישית – כל עוד עדיין תמשיכי לחשוב שזו עבודה שניתן לבקש ממישהו לבקש בהתנדבות, לא כי "לא מצאנו אף אחד" אלא כי "לא סביר בעליל לצפות שיעשו את זה בהתנדבות", לא תביני למה את משלמת לאורי.
לגבי הנוהל של הוועד בנושא, אני לא מסכים איתך (שקיפות מירבית? פחח) אבל זה לא נושא הפתיל, אז בפעם אחרת.
-
הוועד העלה את הנושא באסיפה, אבל לא ממש היה ברור מה הוא רוצה. האם זו שאלה עקרונית או שזו שאלה לגבי המשכורת של אורי.
בתור שאלה עקרונית, הוא לא ידע ממש איך להציג אותה, כיוון שבעצם – אין שאלה כזאת על הפרק, פרט למשכורת של אורי.
אם זו שאלת המשכורת של אורי – אז אין שום סיבה לדון בה באסיפה כי –
1. במאי לא מעלים שאלות כאלה – אחרי שהאגודה הסכימה לעקרון שאורי יקבל משכורת ואחרי שאורי כבר התחיל לעבוד, ואחרי שאין שום אופציית התארגנות אחרת. אחרי שגם ה-fall back position של האגודה (לעשות אייקון קטן) לא רלוונטית, כי אי אפשר להרים אייקון קטן מעכשיו עד אוקטובר.
2. אורי מקבל כסף מהסינמטק ולא מהאגודה – האגודה לא יכולה להשפיע על המשכורות שהסינמטק מוכן לשלם. בשלב הזה היא רק יכולה לשאוף שהדיל שלה עם הסינמטק יהיה הכי מוצלח שניתן, שיתן את מקסימום החופש ואת מקסימום הרווחים לאגודה. אבל בשביל זה לא צריך לקיים דיון ב אסיפה הכללית.
-
זה בהחלט לא היה העניין. העניין היה הצעה לשינוי מבנה האגודה שהועלתה בוועד (אני הייתי התומכת והמציעה העיקרית שלה), וזו הייתה מטרת האספה.
למעשה, לפני שפרשתי מהוועד ומפעילות באגודה, חלק ניכר מחברי הוועד (לא בטוחה אם כולם או חלקם) תמכו ברעיון לפחות במידה כלשהי. כמובן, לאחר שפרשתי מהוועד והפסקתי לדחוף את הנושא, העסק התמסמס, כצפוי. באופן טבעי, מאחר שלאחר שפרשתי לא היה עוד אף אחד בוועד שעניין אותו לקדם את הנושא, הנושא דעך לכלל כלום, לא הייתה לו הסברה רצינית בפורום הפעילים או בכל מקום אחר, ובאופן טבעי, הוא לא הגיע לשום מקום.
אגב, אני עומדת מאחורי מה שאמרתי אז (מה שאני אומרת, אגב, כבר די הרבה זמן): מבנה האגודה גרוע. יש בו בעיות מכאן ועד הודעה חדשה, שאת חלקן פירטתי באותו מסמך שרמי העלה בפורום הפעילים. אבל נכון לרגע זה, זה לא באמת מטריד אותי, אז מה זה משנה. -
תפסיק להתייחס במילה "דמוקרטיה" למבנה האגודה או כל ארגון אחר. זו מילת באז נהדרת, אני מסכימה, שנושאת איתה משמעויות רכות, נעימות ומלטפות מכאן ועד הודעה חדשה, אבל אם תבדוק במילון, תגלה ש"דמוקרטיה" זו צורת שלטון ומתייחסת למדינות. דמוקרטיה *אינה* צורת ניהול ואינה מתאימה לתיאור ארגונים, מאלף ואחת סיבות שאני באמת לא הולכת להתחיל להסביר כאן, בין השאר משום שלאדם עם מעט שכל ישר הן אמורות להיות מובנות מאליהן.
חפש מילה מתאימה יותר. -
-
-
מהסיבה הפשוטה שלא היה אף אחד שהיה לו חשוב לעשות הסברה כלשהי להצעה הזאת. מרגע שאין מישהו שידחוף אותה, וחברי הוועד לא להוטים לעשות את זה, מן הסתם אף אחד לא משתכנע בשום דבר.
שינויים מבניים אינם דבר שצומח מעצמו – הם דורשים אדם שידחוף אותם. כמו כל דבר אחר באגודה, אם אין בסביבה אדם שהנושא חשוב לו שיקדם אותם, זה לא קורה. ולא היה בסביבה אדם שהנושא היה חשוב לו, אז ברור שזה לא הגיע לשום מקום. -
אופס – נראה לי ששלחתי הודעה ריקה בטעות – נא להתעלם.
אני מפסיקה את הדיון הזה עכשיו כי הוא למוביל לשום מקום.
אני משוכנעת שניתן להרים כנסים גדולים ומגניבים גם ללא תשלום משכורות.
אתה חושב שלא.
אנחנו לא נצליח לשכנע אחד את השניה אז פשוט נראה לי מיותר לבזבז בייטים נוספים על העניין.
מה שלא מקובל עלי זה הזלזול שלך כלפי ועד האגודה – יכול להיות שהוא לא העלה את הדברים כמו שרצוי היה באסיפה, אבל אל תתיימר לדעת מה היה הרציונל מאחורי ההחלטה לעלות בכלל את הדיון.
אני מודעת לכך שחלק מתכתובות אישיות הגיעו לידיך – אבל עדיין אין לך תמונה מלאה של מה שהולך בועד ואודה לך אם תפסיק להתנהג כאילו הכל ידוע לך מלפני ולפנים. -
-
אדם נפלא, אבל מדי פעם לא מסכימים גם עם אנשים שאוהבים ומעריכים ומוקירים, וזו כנראה אחת מהן. כי אין לי ילה אחרת לתאר את ניהולו של ארגון שמוגדר מראש כדמוקרטי. ישנם ארגונים שבנויים אחרת, שלנו לא אחד מהם, הוא הוקם מראש כארגון שבו ועד האגודה נותן דין וחשבון לאסיפה ולחברי האגודה שבחרו באותו ועד. ופעולותיו של אותו ועד אמורות להיות שקופות (ואני לא אומר שהן לא) ממש כשם שדעתם של חברי האגודה יכולה להיות מובעת אך ורק באמצעות הצבעות שבהן אל להם לחשוש מלהביע את דעתם האמיתית, והדרך היחידה להבטיח שאכן כך יקרה הוא לא לרשום מי הצביע למה, אלא פשוט לספור קולות ותו לא. גם אם אין שום כוונה להשתמש במידע הזה לרעה (ואני מאמין שכך הוא, אחרת לא היתי יכול להמשיך ולהיות חבר באגודה) עדיין זה מריח לא טוב, אז לו רק כדי לשמור על אווירה טובה, הבה ונשמור את זה כך. בעצם, המשפט האחרון היה תיאורטי למדי, האסיפה החליטה לשמור את זה כך. בואי נסיים את זה בכך.
-
באופן כללי אני בעד שכל הציבור יאהב אותי ויעריך אותי, ואפילו חושבת שהיה ראוי שיחוקקו חוק בנושא. אבל דמוקרטיה זו עדיין צורת שלטון, לא צורת ניהול. אני ממש מצטערת, רני, באמת. עם המון אהבה, הוקרה, חיבה, אכפתיות, חיבוקים, פרפרים ושפנפנים מקפצים באחו. המון, באמת. ועדיין דמוקרטיה זו לא צורת ניהול. וזה, באמת, בלי שום קשר לדעה שאולי יש לי ואולי אין לי (רמז: אין לי. לא הייתי באספה ואין לי מושג אפילו באיזה הקשר זה עלה, וגם לא באמת מעניין אותי) בשאלה אם צריך לרשום שמות או לא צריך לרשום שמות בהצבעות או מה שזה לא יהיה.
דמוקרטיה זו לא צורת ניהול, והחשיבה שהיא כן תוקעת אותנו בהמון נקודות די דביליות. ארגונים לא מנוהלים באופן דמוקרטי מהמון סיבות. קודם כל, כי בניהול צריך שהאנשים שיודעים מה הם עושים יעשו את העבודה, לא האנשים הפופולריים. וחוץ מזה, כי במדינה, באופן סטטיסטי, הצבעה שמבוססת על בחירת הרוב יש לה משמעות כלשהי והיא אכן יכולה להצביע על הלך הרוחות במדינה. בארגון, ובפרט בארגון כמו האגודה שגוף המצביעים הפוטנציאליים שלו לא מגיע ל-450 איש, וגוף המצביעים הממשי שלו הוא פחות מעשירית מזה, לדמוקרטיה אין שום משמעות שהיא. אם מה שאתה רוצה לומר זה "אנחנו מקבלים את כל מי שרק רוצה לתת לנו כסף ושמחים לתת לו זכות הצבעה כי הוא, כאילו, נתן לנו כסף, וזה הקריטריון היחיד שלנו", בבקשה תנסח את זה ככה. זה מדויק יותר מאשר להגיד "אנחנו דמוקרטים, הו! בואו אלינו שחורים, לבנים, נשים, גברים, נמוכים, גבוהים, עניים, עשירים, ונאמץ אתכם אל לבנו, כי כאלה אנחנו, דמוקרטים!"
עשה לי טובה, רד (אתה וכל המשתתפים כאן) מהעץ הדמגוגי של דמוקרטיה, פאשיזם ומה שביניהם. נורא כיף להשתמש במילים האלה, הן מגניבות וטעונות ומוסיפות לנו נקודות אינסטנט בוויכוח (חבל שאי אפשר להרחיב את חוק גודווין – או לפחות את גרסתו הפופולרית – שיקיף גם את המילים האלה) אבל יהיה נחמד אם אנשים יטרחו להעלות בוויכוחים טיעונים ממשיים, ולא סתם את אוסף מילות הטישו החביב עליהם.
אנא, עזוב אותך מדמוקרטיה, פאשיזם, אמהות ועוגות תפוחים, או כל מילת טישו גדולה אחרת, וספר לנו במילים פשוטות למה נראה לך שרישום שמות (או מיון כפתורים, או מחיקת חובות, או אימוץ חייזרים, או קילוף שרוכים, או מה שזה לא יהיה שנמצא בדיון באותו רגע) טוב או לא טוב. אני די בטוחה שתצליח למצוא טיעון שלא יעשה שימוש במילים שנדמה לך שדי בהן במקום נימוק. -
נאמר לי שאני מעייף – אני מודה לך לפחות על ההזדמנות לאמן את המקלדת שלי עד כה…
ושוב אני אתחיל מהסוף – למעשה התמונה שלי היא אחת מהמלאות בסביבה – אני אמנם לא יודע מה קורה בוועד שלך, אבל אני יודע מה קורה באייקון יותר מהוועד שלך. כדי שזה לא ייצא קריפטי אני גם אסביר לך למה – יש איזו מגמה בהודעות של (מותר לכתוב שמות כאן? אני לא עוקב? בכל מקרה היא אישה נהדרת, אז נחשו לבד) שמאיצה בוועד כל הזמן לדבר עם אורי, לדבר עם אורי, לדבר עם אורי. הייתה לי הזכות להיות איש סגל אייקון בעמדה בכירה בשנתיים האחרונות, וגם לדבר הרבה עם אורי מעמדה של "נציג העמותות", קודם בצוות עם עידו ענבל שחיפש מנהל לאייקון, ואח"כ בישיבות שבהן הגיעו להסכמים כאלו ואחרים. בניגוד לוועד שלך, שממהר להוציא אמירות מטעות, מסולפות, ומכעיסות כמו "אורי מפר הסכמים", כשלי יש בעיה עם אורי אני קודם כל מדבר איתו ומנסה להבהיר את אי ההבנות שאולי נוצרות. אז כן, יש לי תמונה מלאה. תקשורת עם כולם זה דבר נפלא, אני ממליץ לוועד שלך לנסות אותה.
מטרת ההודעות שלי לא הייתה לשכנע אותך – ממילא החלטת מראש מהי "האמת" ואי אפשר להניע אותך ממנה. מטרתי הייתה להציג כאן עמדה שלצערי הרב אף חבר ועד אגודה אחר לא מציג – שההתעסקות המוגזמת במשכורת של אורי, או במבנה הבירוקרטי של אייקון (כן או לא חוזה עם הסינמטק, מי מחליט מתי תהיה איזו אסיפה באיזה גודל חדר, מפיקה/מנהלת/שותפה/אחות/סבתא, ושות') במקום בהתעסקות במה שאייקון עושה עבור האגודה ואיך לעשות דברים בתוך אייקון, תפגע לא רק באגודה (שזו בעיה שלכם) אלא גם באייקון (שזו בעיה של כולנו, גם שלי). במקום כל זה, מה שצריך לקרות כרגע זה דבר אחר: "הנה הדברים שאנחנו רוצים לעשות באייקון [מתחם קהילתי, רישום עוד חברים, קידום תחושת ההתנדבות, הגעה לקהל הרחב, הפצת הבשורה, מציאת אורחי כבוד מגניבים, פרסי גפן ועינת, בלה בלה בלה], בואו נחליט איך עושים אותם, ומי מתגייס לעזור לנו לעשות אותם?"
אפשר להרים כנסים גדולים ומגניבים ללא תשלום משכורות – ברגע שיהיו מתנדבים שיסכימו לעשות את העבודה ללא תשלום משכורות. עוד לא שמעתי איפה זה קורה. נתתי כמה סיטואציות שבהן זה יכול לקרות (כך שלהגיד "אני משוכנעת שניתן להרים כנסים גדולים" כאילו אמרתי שאי אפשר זה להציג את העמדה שלי בצורה מסולפת), אבל אף אחת מהן לא קרתה. אורי הוא לא בלתי ניתן להחלפה (למרות האגו) – אף אחד לא קם להחליפו. יכול להיות שעכשיו אני חוטא ומייחס לך דברים שלא אמרת, אבל האמירות שלך נשמעות כאילו איכשהו תשלום משכורת לאורי *מונע* ארגון כנסים גדולים ללא תשלום משכורות. אני חושב שזה לא נכון, אבל, שוב, ייתכן שפשוט לא אמרת את זה.
הזלזול שלי אולי לא מקובל, אבל הוא נובע מהמציאות – הוועד שלך עושה דברים לא נכון. יש דימוי שאני אוהב: "לדחוף דבש במעלה גבעה חולית" – ככה זה היה לעבוד מול הוועד שלך בשנה וחצי האחרונות. לשבת מול הוועד שלך במרץ, ואז במאי, ואז בספטמבר, ואז בנובמבר, ואז בינואר-פברואר, לנסות להעביר את דחיפות הנושא, את דרישות התפקיד, את חוסר היכולת למצוא מתנדבים שיעשו אותו… עכשיו לפתע פתאום מתעוררים ואומרים "טוב, נגיע להסכם לא טוב כי עכשיו מאי (!) אבל באוקטובר נפתח את הנושא שוב" כאילו רק עכשיו נודע שיש אייקון… לו היה רציונל, ניחא. אבל אין. הוועד שלך מגיב, במקום ליזום. זה לא מעורר הערכה. אחד הדברים שאתם אוהבים (ואני אומר אתם כי כמה וכמה באי פורום כבר העירו על זה) זה להתעצבן על הטרוליות שלי החל מאוקטובר. אבל אני לא הגעתי באוקטובר. אני הגעתי לפני שנתיים – הייתי מנומס, ונחמד, ופרקטי, וארגנתי ישיבות, והצעתי הצעות, ואמרתי אמירות. התגובות שקיבלתי היו "אתה לא יודע שום דבר", "נעשה את זה בדרך שלנו", ולאחר מעשה "אה, הדברים הללו בעצם היו רעיונות של אנשים אחרים, למה אתה גונב קרדיט?" עכשיו אני יושב בישיבות במאי, הוועד שלך מתעורר למציאות שתיארתי כבר במרץ 2007, את העבודה שהיה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב (למשל, להבין שמשלמים משכורת לפני חצי שנה, לגייס סגל בנובמבר, ולהתחיל לעבוד בינואר) לא עשו, וכל אותם גוררי רגליים אומרים עכשיו בדיוק מה שאת כותבת – אתה לא יודע יותר מאיתנו, נמשיך לעשות מה שאנחנו רוצים, למה שנקשיב לך.
הדרך שבה הוועד נוקט כרגע מוליכה בדיוק למקום אחד – אגודה קטנה ולא רלוונטית בתוך כנס שלא צריך אותה. כל מה שעשיתם בחצי שנה האחרונה היה להאשים את אורי – "הגולם קם על יוצרו", "אורי גנב את אייקון", "הנהלת אייקון לא דיווחה, לא שיתפה, לא נתנה", אכלו לכם, שתו לכם; מגיבים, מגיבים, מגיבים. אז לא. ככה לא עושים שום דבר. את רוצה שיפסיק הזלזול? אז צריכים לרדת מהגדר, ולהחליט אחת מהשתיים: או שאתם קהילה קטנה ומגניבה, והכול בהתנדבות, והכול חובבים, וכיף, וסבבה, ואז המקסימום האפשרי זה 30 פעילים ו"עולמות". או שאתם עמותה רצינית שרוצים באמת לשנות את הדרך שבה נתפסת ספרות ספקולטיבית בארץ, ואז אתם צריכים להתייחס לעבודה שלכם באותה מקצועיות ורצינות שבה דברים קורים בעולם "האמיתי". כי כרגע, מי שעושה את ההתייחסות הרצינית זה אייקון. ועם כל האהבה וההערכה שיש לי לאורי, אז אייקון זה לא מספיק.
-
באופן כללי חבל שאני לא מעורב יותר בדרך שבה האגודה עובדת מול אורי/אייקון/סינמטק. הבעיה היא שמסתבר שגרייף זה רעיל במנות גדולות….. נו שוין.
האמת היא שיש שאלה על הפרק, אני חושב שהוועד שלך פשוט לא ידע איך להעלות אותה. אני חושב שהשאלה על הפרק היא "מהי החיוניות של אייקון כפי שהוא לאגודה", ואני אסביר.
לקראת ביגור 4, כשהעבודה על הכנס הייתה ברמה קצת גבוהה ממאגר הפעילים באותה תקופה (וזה אחת היתרונות האולי סמויים של אייקון, איך שהוא משפר את מאגר הפעילים של העמותה…) לא נמצא צוות שיסכים לארגן את ביגור. ההצעה שהתקבלה בסופו של דבר הייתה של ערן מולוט וג'וני זילבר, לארגן את ביגור בעבור משכורת. אחד הדיונים שעלו הוא הדיון שהיה גם לכם: האם המשכורת תפגע במאגר הפעילים, איך יגיבו המתנדבים שלא מקבלים משכורת, וכו'. אבל חשוב מזה, עלה הדיון של כמה ביגור חשוב. חברי עמותה הגיעו להבנה שביגור הוא קריטי לעמותה עד כדי כך שגם האנשים ששנאו את רעיון המשכורת (כמוני, בזמנו), העדיפו ביגור עם משכורות על בלי ביגור בכלל.
אז יש שאלה על הפרק, ואפילו שאלה קריטית: עד כמה אייקון חשוב לאגודה, לפעיליה, ולקהל שלה? בגלל שברור מאליו שהמשכורת של אורי מושכת תשומת לב: זה כסף, זה סקסי, זה מגניב שאפשר עוד פעם ללהק את אורי כאיש הרע (אותו "משבץ התוכניה" מאגדות הילדים). מצד שני, ברור גם ששאלת המשכורת עצמה היא מגוחכת: האגודה בכל מקרה משלמת משכורות, וכנס גדול בסינמטק בכל מקרה ישלם משכורת למנהל שלו.
השאלה הקריטית, שעליה האגודה עדיין לא ענתה (למרות שפאקינג מאי! רעבק!) היא: האם להיות חלק מכנס גדול ומגניב בסינמטק מספיק חשוב לנו, כך שנסכים להיות רק חלק ממנו, במקום מנהלים של כנס משלנו, ולהיות מתנדבים בתוך כנס שבו משלמים משכורות, במקום שכולם מתנדבים.
העמימות של הנושא היא כזו, שחלק מפעילי האגודה, אני בטוח (ע"ע הודעתה של חגית) עדיין חושבים שאפשרי לאגודה לנהל, לא רק להיות חלק מ, כנס גדול ומגניב בסינמטק, ועדיין אפשרי לעשות אותו בהתנדבות מלאה. מה שהוועד כשל לעשות, בגלל שהוא הציג את זה בתור "אין ברירה, אורי מכריח אותנו, לא מצאנו אף אחד, וגו'" זה להסביר לפעילים בדיוק מה שהבנו לפני ביגור 4 – שהשותפות באייקון היא קריטית לאגודה.
אגב, אני חושב שהוועד כשל בזה כי ייתכן (אבל אני לא יודע, ולא לגמרי בטוח בכך) שהוועד *בעצמו* לא חושב שזה נכון. ואז, בוודאי שאי אפשר לשכנע בכך את פעילי וקהל האגודה. אחרי הכול, הוועד עדיין לא מאמין ש"על אייקון מתחילים לעבוד בנובמבר" – זה נראה כאילו 99% מהאגודה חושבים שעל אייקון עובדים מיוני. אז למה לא להמשיך לגרור רגליים? לדחות את ההחלטה הלא נעימה והלא נוחה הזו, שאף אחד לא רוצה לעשות אותה?
אגב, יש בזה חלק שמובן לי לחלוטין, ואני מאוד מזדהה איתו. בפגישת עבודה בזמן האחרון, איזה פעיל כבד שלכם הפטיר, בסרקזם כואב "טוב, אני רק הקמתי את אייקון; מה אכפת לי מה יקרה איתו?" לי קל לדבר בריחוק ופרקטיות, כי אייקון הוא לא הכנס "שלי" כפי שחלק גדול מפעילי האגודה מרגישים שאייקון הוא כנס "שלהם". אבל (!) בדיוק בגלל זה זו שאלה קריטית, שצריך לדון בה. בדיוק בגלל זה אי אפשר להיות עמומים, ולתת לעולם להמשיך הלאה ולהחליט עבורכם. בדיוק בגלל זה צריך לעצור ולשאול:
רגע. כמה אייקון קריטי לנו? כמה הגודל שלו קריטי לנו? על מה אנחנו מוותרים כשאנחנו רק משתתפים באייקון ששייך לאנשים אחרים? והאם מה שאנחנו מרוויחים מאייקון שווה לנו את זה?
טרם ראיתי אפילו הודעה אחת, אחת!, של חבר ועד רנדומלי כזה או אחר שאשכרה עונה על השאלות הללו. שאומר בפה מלא לפעילים שלו, לא מהשפה אל החוץ, "אייקון קריטי לאגודה! הוא נותן לנו המון! ועל כן אנחנו מוכנים להקרבה הזו, ובשמחה עושים אותה, בגלל שאייקון זה חשוב!"
אייקון הוא כנס הדגל של האגודה; ולוותר עליו בלי לדון בשאלות הללו, אלא רק להתעסק שוב ושוב במיץ של הזבל בפח מאחורי הדירה של אורי, זה עצוב ברמות שקשה לתאר.
-
אבל הנ"ל צודק ברוב מה שהוא אומר. תקשורת – ובכלל זה עם ארגונים אחרים ועם אנשים שונים בקהילה (ובכלל זה אורי שהוזכר כאן) – היא לא הצד החזק של ועד האגודה, ובשנה החולפת הייתי עדה לכמה גרוע זה באמת יכול להיות. למעשה, זה חלק גדול ממכלול הסיבות שהניע אותי לפרוש.
ובאשר לתשלום משכורות למנהל אייקון: שמעתי שוב ושוב בשנה החולפת "אפשר למצוא מנהל שיעשה את זה בהתנדבות". מה שלא ראיתי זה ש*מצאו* מישהו כזה. וחיפשו, לפחות כמה פעמים, גם בנסיונות גיוס אישיים, כמה אנשים שהיה להם אינטרס חזק למצוא מישהו כזה, גם בהודעות ברחבי הקהילה. נכחתי בשיחות שבהן ניסו לחשוב על אנשים כאלה מרחבי הקהילה. לא נמצאו תוצאות מעשיות.
אז כן, נכון, אפשר. אני בטוחה. לכו תמצאו. ואני אומרת את זה בשיא הרצינות. לכו תמצאו. תשתדלו רק, אם אפשר, שזה יהיה מישהו שגם *יכול* באמת להרים אייקון כמו שצריך, ולא רק "הסכים" כי ביקשו ממנו נורא יפה. -
-
ברגע שמתחילים לרשום שמותיהם של מצביעים ולמה הם הצביעו, יכול לבוא אח"כ מאן דהוא ולומר: היי, ההצעה הזו שחבר א' הצביע בעדה, אינה לטובת האגודה. אותו חבר (נקרא לו א') אינו חבר נאמן לאגודה למרות כל פעילויותיו המוכחות למען האג'נדה של האגודה. ההצעה ש א' הצביע בעדה נועדה בעצם לאפשר השתלטות עוינת של חברי איגוד אחר כלשהו על האגודה ולמשוך אותה לכיוונים לא רצויים לאגודה. או משהו מעין זה. ברגע שמתחילים לרשום שמות של אנשים ולמען מי ומה הם הצביעו, אין לדעת כיצד זה יגמר. אבל, כמו שכבר ציינתי, זהו דיון תיאורטי למדי. ההצעה הזו נפלה, טוב שנפלה, ואנו די טוחנים מים עכשיו.
וחוץ מזה, כנציג נאמן של השיטה הדמוקרטית אני בהחלט בעד שיחוקקו חוק (באופן דמוקרטי, כמובן) שבו האזרחים כולם מחויבים לאהוב את בוג'י, ואף אגדיל עשות ואכריז כי מעתה יום ההולדת של בוג'י יקרא במדינת ישראל "יום בוג'י", ובו כל האזרחים יעלו מנחות, פרפרים, חיבוקים וכבשים מצוירות וחייכניות לאלת הפיצה הנדיבה הלא היא… תזכירי לי עוד פעם איך קוראים לך?
-
בין ההודעה שלך להודעה שלי – איפה אמרתי שתהיה בעיה בגיוס מתנדבים?
אלא אם את מנסה לטעון שאין רגשות שליליים כלפי האייקון הזה (שזו הייתה נקודת ההודעה שלי) ואז לא נותר לי אלא לקשר לכל הודעה שנכתבה בפורום הזה, וכל הודעה שנכתבה בפורום הפעילים, מאז אוקטובר פחות או יותר.
הבעיה היא לא גיוס פעילים (לאייקון יש מספיק משיכה משלו) אלא יחסי הציבור הגרועים שהאגודה עושה לכנס של עצמה, בקרב פעיליה ובקרב קהלה.
-
אז אתה גם יודע לא להיות טרול
בכל אופן, לגבי אייקון, אני די מסכים איתך. אפשר למצוא מנהל בהתנדבות (או כמה שיחלקו את העבודה) אבל המצב בפועל הוא שבאמת לא מצאו כזה. ואורי, אחרי הכל, התמקצע באייקון. ואני יודע שאורי הוא לא חביב [ועד] האגודה, אבל הוא יודע את העבודה וכל מה שהאגודה צריכה זה קצת לדחוף אותו לכיוון הרצוי לה מבחינת אירועים באייקון.
ואתה בהחלט צודק שכל הדברים האלה נמשכו (ונמשכים) יותר מדי זמן והזמן הולך ואוזל.
-
-
מה קורה כאן? ברגע שמקבלים חברות באגודה מפסיקים להקשיב? מפסיקים להבין עקרונות פשוטים?
האגודה לא יכולה "לדחוף את אורי". האגודה לא יכולה להשפיע על האירועים באייקון. זה לא עובד ככה. הוא לא איזה משרת נחות שכל מה שצריך זה לנפנף בידיים ולהגיד "תדאג שיהיה קידום, ותדאג שתהיה קהילה"!
כמה קשה להבין את הרעיונות הכי בסיסיים ב…משהו?
-
שאפילו היה די מעשי, ככל שאני זוכרת, והיה אמור לשמש כאיזה בסיס לעבודה על אייקון או משהו. זה מופיע בפרוטוקול של איזושהי ישיבת ועד.
מה הוועד עשה עם המסמך הזה מאז ומי אחראי על זה, ואיך זה בא לידי יישום מעשי אם בכלל – אין לי מושג, תודה לאל. בטח מישהו עושה עם זה משהו, אחרי הכל, היה לנו על זה דיון מאד ארוך ופרודוקטיבי. -
יום ההולדת שלי הוא אירוע פרטי, שנתיני המדינה הקטנים לא יתחבו לתוכו את כפותיהם המלוכלכות. פוי.
ובאשר לרישום שמות: אני חושבת שזה רעיון לא יעיל (עומס ביורוקרטי חסר תועלת – ואלוהים יודע שעומס ביורוקרטי זה לא דבר שחסר לנו), אבל אני לא שותפה לפחדך הנוראי מזה שהאגודה עלולה להפוך ל"אח הגדול" או לוועדה מסדרת או השד יודע מה. כדי שזה יקרה, לארגון צריך להיות כוח, וזה לא המצב כרגע.
לא חסרים בקהילה שלנו טינות אישיות, השמצות, גילויי אי-אמון והכפשות שנובעות מהם ועוד כהנה וכהנה. חפש בפורום הפעילים, תמצא דוגמאות יפות לזה (אם כי אני סבורה שחלק מזה נמחק מהפורום). זה קורה יפה מאד גם בלי רישום שמות, ולא רישום שמות הוא זה שיביא לאובדן האמון האישי כלפי פעילים. כשמישהו באגודה רוצה ללכלך על כל דמות שהיא בקהילה, הוא יכול לעשות את זה יפה מאד גם בלי לגבות את טענתו ברישומים כלשהם, ואני לא חושבת שרישומים ישנו משהו בזה. ברצינות, רני, לא ראית את זה קורה מספיק? -
שכל פעילי האגודה יודעים למה אייקון חשוב ולמה האגודה צריכה לצאת מגדרה כדי לשמור על אייקון ברמתו הנוכחית. זה נראה לי כל כך ברור שאף אחד לא טורח לקיים על זה דיון.
בסופו של דבר, זו היתה גם הסיבה שבגללה הוסכם על מתווה העבודה שהוצע מול הסינמטק ועם אורי. אני די מצטערת / כועסת / מעוצבנת לגלות שיש אנשים שוועד שחושבים שאין הסכם והדברים לא סגורים. אני מקווה שסיטואציה הזאת היא מאחורינו והאגודה תתחיל להיות גורם חיובי באייקון.
-
וזה למרות שלפחות אחד מחברי הוועד השתתף בדיון הזה מאז שאלתי: איפה זה התפרסם? אני יודעת ש*אני* פרסמתי את פרישתי בפורום הפעילים ובבלוג שלי, וכן בהודעות פזורות בפורום אורט. איפה היה הפרסום הרשמי של האגודה על פרישת אחת מחברות הוועד שלה? חיפשתי בפורום הזה ובאתר האגודה, וכן בכל המכתבים החודשיים מאז פברואר (פרשתי בתחילת מרץ, למיטב זכרוני), ולא מצאתי, אבל כמובן ייתכן שלא חיפשתי חזק מספיק.
-
-
-
אני די בטוחה שלפחות רוב חברי האגודה שותפים לתפיסה שאייקון חשוב לנו באופן מובן מאליו (מאחר שבשלבי המשבר הרציני עם אייקון נשמעו קולות שטענו שעדיף לנו לוותר על אייקון שנה או שנתיים כדי לבנות אותו מחדש יותר טוב, אני מסיקה שיש גם כאלה שלא, אבל הם מעטים) – מה שאת שוכחת זה שלמעשה, לאגודה אין הגדרה אחידה של מה זה אייקון ואיך הוא אמור להיראות.
בשנה החולפת התפתחו הרבה ויכוחים על הגודל של אייקון, על נחיצותו של פסטיבל הסרטים בתוכו, על כל מיני אלמנטים מהסוג הזה, כשיש שטוענים שאייקון גדול מדי ושצריך לצמצם אותו לגודל קל יותר לטיפול (שאז, גם ייתכן שאפשר יהיה למצוא לו מנהל/ים בקלות רבה יותר), ומאידך יש שטוענים שאייקון צריך לשמור על גודלו הנוכחי או אף לגדול. השאלה איזו משתי האפשרויות האלה משרתת טוב יותר את מטרותיה של האגודה באייקון היא שאלה טובה. אני מאמינה – ואמרתי את זה שוב ושוב – שאייקון גדול – אם כי לא בהכרח בגודלו הנוכחי או גדול יותר – הוא אייקון טוב יותר עבורנו. יש דברים שאפשר להשיג עם תקציבים גדולים ונראות גדולה שאי אפשר להשיג עם כנס קטן וחמוד (או אפילו בינוני וחמוד).
כל עוד אין הסכמה בנקודות האלה, אין הסכמה באגודה לגבי אייקון. ואם כי לא חייבת להיות הסכמה מלאה כדי שדברים יעבדו, לפעמים כשאי-ההסכמה הזאת נמצאת במקומות משפיעים מספיק, זה גורם לכך שדברים נתקעים פשוט כי יותר מדי כוחות סוחבים לכיוונים מנוגדים. למשל, אם יש כוחות משמעותיים בוועד האגודה שמאמינים באייקון קטן וכד', הרי שהאגודה לא בהכרח תפעל באופן שיקדם כראוי אייקון גדול, או אף עלולה לפגוע בקיומו של אייקון כזה. -
-
אלא לנושא שעלה לאורך הדיון הזה ואזכרת בהודעתך.
רגשות שליליים כלפי אייקון יש כבר שנים. חלק מזה הוא מה שטענתי כבר די הרבה זמן, בכל פורום אפשרי, שאייקון הפך את עצמו בעיני הקהילה ל"לא שלנו", ואין מה להיות מופתעים כשהקהילה מאבדת מנאמנותה כלפיו. אני יודעת שאייקון עושה עכשיו מאמצים להחזיר את הקהילה אל חיקו, ומקווה מאד שזה יעבוד. אבל אני ממש לא חושבת שהרגשות השליליים כלפי אייקון כרגע נובעים ממתן שכר למנהלים או מכל אחד מהנושאים שעלו בדיון הזה או באחרים בזמן האחרון. זה פשוט נובע מזה שאייקון נתפס בימינו כזר ומנוכר, מין פסטיבל גדול ונוצץ שמיועד ל*אחרים* ושדי מזניח "אותנו", וכאן אני מדברת קודם כל על תחושתו של החובב הפשוט שאינו נמצא במרכז הקלחת הפוליטית הקהילתית, אלא סתם נהנה מרוח הקהילתיות החמימה שחובבים נוטים לחפש. -
-
-
-
-
מאחר שאני ייסדתי את הפורום הזה והייתי אחראית על כל העבודה השחורה שהייתה כרוכה בהקמתו, כולל העקרונות המנחים בקבלת חברים, דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרישה הבסיסית לקבלה לפורום בתקופה שאני הייתי אחראית עליו (וכמובן, בעצה אחת עם כל חברי הוועד) הייתה קודם כל חברות תקפה באגודה. לא "פעילי עבר" ולא נעליים. יכולים להיות חברי אגודה בהווה שאינם *פעילים* בימינו אבל כן הוזמנו לפורום הפעילים (וזאת משום שהערכנו שמדובר באנשים שגם אם כעת אין להם זמן או רצון לפעול, עדיין דעתם, התובנות שלהם וכן הלאה הם תרומה חשובה לדיון), אבל הם עדיין חברי אגודה.
אין לי מושג אם זה השתנה מאז שפרשתי מתפקיד הניהול של הפורום. קשה לי להאמין, אבל מי יודע.לגבי שאר הקריטריונים, אין לי מושג. התחלנו במאגר התחלתי של פעילים שהזמנו, כשהרעיון היה שכל פעיל יכול להמליץ על פעילים אחרים, וכל חבר אגודה יכול לבקש להצטרף לפורום, כשהעיקרון המנחה היה השאלה אם הוא אכן אדם שמעוניין לקדם את האגודה ואת מטרותיה. זה, מן הסתם, מה שקיבל את ההגדרה "נאמנות", ובכנות, אני לא רואה מה הבעיה עם זה. נראה לי הגיוני לחלוטין שכשרוצים לגבש גוף פעילים של האגודה, שיפעל טוב גם ככוח עשייה וגם כגוף חברתי, אחת הדרישות תהיה הזדהות עם האגודה ועם מטרותיה ורצון לקדם אותה, מה שאפשר להגדיר במילה התמציתית "נאמנות". מה, היית מקבל לעמותה אדם שאתה לא יכול לסמוך עליו שהאינטרסים של העמותה הם מה שעומד בראש מעייניו כשהוא מבקש להצטרף אליה? אז נכון, פורום הפעילים של האגודה הוא גוף יותר אמורפי (ובפרט לא מחויב משפטית), אבל מבחינה חברתית וביצועית, הדרישות צריכות להיות אותן דרישות – גוף שיוכל לעבוד טוב ביחד כי לכל חבריו יש מטרה משותפת ואיזושהי תפישה משותפת של הדרך להשיג אותה.
-
-
-
-
וזה נכון ראשית כל לגבי הוועד – הוועד צריך להיות גורם פעיל ומעצב בתוך אייקון, ולא רוח מרחפת מעל פני תהום שדואגת לפקח ולדעת מה קורה, בלי להשפיע על השטח.
בנוסף – יכול להיות שהיה מסמך ארוך ומורכב, כשאני עבדתי עם עידו, ראיתי בדיוק ארבע מטרות לאגודה, ואף אחת מהן (מלבד "תהיה אסיפה כללית באייקון", שזו מטרה נאצלת בפני עצמה…) לא נוסחה בצורה שמאפשרת לעבוד איתה בשטח, מה שמשאיר לאורי חופש טוטאלי לפרש את מטרות האגודה איך שבא לו.
-
-
-
אז בהנחה שכל הקריטריונים האלה נשארו כשהיו, אך זה שאחד שמבין (ועוד כל כך טוב) לא הוזמן / לא אושרה כניסתו לפורום הפעילים? הרי הוא עונה על כל הקריטריונים: חבר אגודה, פעיל (אפילו מאד) ונאמן למטרות האגודה. ובנוסף לכל התכונות הנפלאות הללו יש לו גם דעות מאד מוצקות. איך זה שהוא עדיין לא שם? (ולו הדבר תלוי בי גם את חברו א.א. הייתי מכניס לשם, בטח ובטח אם הוא מנהל את אייקון עבור האגודה. כמה יותר פעיל מזה אפשר להיות? )
-
מה שיפה במילים, מה שנהדר במילים, זה שאפשר לעשות איתן דברים חדשים כל הזמן. אם אנחנו רוצים להיות דמוקרטים, ומחליטים שזה חשוב לנו, אז זה מה שנהיה – בדיוק כמו שאם פילקרים רוצים שמשהו יהיה פילק, הוא נהיה פילק.
הדיון באסיפה ובפורום אולי לא היה מקיף, אבל בשלב מסוים היתה הסכמה גורפת שאנחנו רוצים לעודד אנשים להצטרף לאגודה, לא לשדר שהיא סגורה, תודה. אולי ההחלטה שהתקבלה היא לא ההחלטה הנכונה, אבל זה מה שכל מי שהיה לו אכפת והגיע והצביע ורצה להשפיע חשב, אז טוב שהיא התקבלה. והיא התקבלה ככה בגלל שכל מי שהיה לו אכפת והגיע והצביע ורצה להשפיע, חשב בסופו של דבר שזה נחמד שכל מי שאכפת לו מספיק ויגיע ויצביע וירצה להשפיע יוכל להשפיע – אינטרסנטי ומזעזע, אני יודעת, שלא לדבר על חומר למשפט מסורבל מאין כמוהו, אבל בכל זאת גם קצת נחמד, לא?
אני לא יודעת, כל הפוליטיקה הזו באגודה שלי היא לא מה שהזמנתי. מישהו ראה את המלצר שלי? -
סבבה, תוכיחי לי שאת באמת מבינה את משמעות המילה ויודעת בדיוק מה ההשלכות שלה על מה שאת עושה. עד עכשיו לא ראיתי את זה.
כל עוד אנשים פה מקשקשים על האגודה כדמוקרטיה ועל כמה חשובים ערכי הדמוקרטיה לקיומה של האגודה או שטויות מעין אלה, זה רק מוכיח לי שהם משתמשים בבאז-וורד שהם לא טרחו לחשוב על משמעויותיה עד הסוף.
בואו נעשה לעצמנו טובה גדולה: אנחנו חובבי מד"ב, אנחנו מתגאים בזה שאנחנו חושבים בכוחות עצמנו ולא הולכים בעיוורון אחרי העדר וכל מיני שטויות כאלה. אז בואו באמת נעשה את זה, אה? בואו נימנע מהמילים הגדולות והמגניבות נורא שיש להן אפס משמעות אבל נותנות לנו המון כוח בוויכוח ומעלות דמעה בכל עין, ונלך על רעיונות אמיתיים, עם משמעות ותכלית, שאולי יעבדו פחות טוב ברמה הרגשית-דמגוגית, אבל עשויים לקדם אותנו יותר ברמה הפרקטית. -
אני – כאדם פרטי לחלוטין שכבר לא מעורב בשום קבלת החלטות בעניין, תודה לאל – ארשה לעצמי *לא* לנהל איתך דיון פומבי בפורום האגודה לגופם של בני אדם. מה יחליטו לעשות אנשים שכן עוסקים בקבלת החלטות בנושא אין לי מושג, אבל בעיניי יש בזה טעם לפגם, שמנהלים דיון כזה בפורום הזה. אין שום דרך לנהל דיון *מנומק* שכזה בלי סוג כלשהו של הלבנת פנים ברבים וזה פשוט מטופש. הנימוקים לקבלתו או אי-קבלתו של כל אדם לכל גוף שהוא אינם עניינו של הציבור תאב הסנסציות או מה שזה לא יהיה, וקשה לי להאמין שאתה היית רוצה שהדיון בבקשת הקבלה שלך לכל דבר שהוא יתקיים בפורום פומבי, ולא ברור לי למה אתה מנסה לעשות את זה לאחרים.
מה שכן, למה שלא תעלה את הנושא בפורום הפעילים? למיטב זכרוני, בתקנון הקצר להפליא שלו (שניסחתי בעצה אחת עם רמי ובאישור הוועד כולו כשזה היה תפקידי) מצוין שכל החברים מוזמנים להעלות כל נושא שהם רוצים לדיון ושקבלת חברים חדשים תהיה על פי החלטת חברי הפורום ובאישור הוועד. נו, אז אם חברי הפורום, לאחר דיון ענייני בנושא, יצביעו ויחליטו לקבל מישהו, אני משערת שהוועד לא יתנגד.
-
רק על עצמי לספר ידעתי, אבל בתור מי שהגיעה אליו לראשונה בגיל 16, וחוזרת אליו באדיקות שוב ושוב, גם כשאייקון עושה לי הכי רע, הוא עדיין עושה לי טוב. גם כשאני מרגישה שמנשלים אותי ובועטים בי ובכלל לא רוצים אותי שם, אני חוזרת לעוד – וכל מה שצריך כדי שאני אחזור באמת, ולא סתם מכוח הנוסטלגיה והאינרציה והאנשים שאפשר לראות רק שם, זה שהכנס יסמן לי, בתנועה קטנה כזו, לבוא להתקרב קצת. ירמוז לי שאני רצויה. אני ארוץ, רומסת בדרכי ילדים קטנים עם רובי לייזר, ואתייצב. כל מה שצריך זה שיפנקו אותי קצת ויגרדו לי את האוזניים (לא מילולית! ואתם יודעים מי אתם אם זה מופנה אליכם) ויגידו לי שאני חשובה, והופ – כל ה"מטענים" וה"שליליות" ומה-עוד-היה-שם נעלמים. לעשות קצת מקום בתוך הפסטיבל לקהילתיות ולשטויות ולאווירת-כנסים הזו שבה הכל מותר ומקבלים הכל ואפשר להיות משונים בלי שיסתכלו עלינו מוזר.
אז נכון, יש אנשים שנוטרים טינה בצורה יותר יסודית ממני, אבל אני חושבת שבבסיס כולנו רוצים לאהוב את אייקון, וליהנות ממנו, וכל מה שאנחנו צריכים זה הזדמנות. -
ומכיוון שמה שאני רוצה להגיד לא עונה לאף אחד מסויים וקצת לכולם ביחד, אני כותבת את זה כתגובה להודעה הזו, סתם כי השם שלי הוזכר בה.
אייקון הוא חשוב. אייקון הוא חשוב לאגודה, לז'אנר, לקהילה. אייקון כרגע הוא הכנס היחיד שפותח את התחביב שלנו לעולם החיצון. והוא עושה את זה בזכות החזון של אורי.
אפשר להסכים או לא להסכים עם החזון הזה, אפשר להגיד שאנחנו לא צריכים אף אחד חוץ מעצמנו, ולהמשיך לקיים כנסים קטנים, הפונים אל קהל החובבים שנבנה במשך השנים האחרונות (לא מעט בזכות אייקון), לא נכיר לאנשים חדשים את התחביב, לא יהיו הקרנות בכורה של סרטים, לא יהיו אורחי כבוד בעלי שם (ובבקשה אל תתנו לי רשימת אורחי כבוד שהגיעו לכנסים שהם לא אייקון, כולנו יודעים איך זה הלך), לא יהיו שיתופי פעולה עם שגרירויות או עם ערוצי טלויזיה.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזלת בכנסים הקטנים, אני חושבת שהם מאוד חשובים, ניהלתי ואנהל לא מעט מהם. אבל הם לא נותנים לנו את הבמה שאייקון נותן לנו.ובאשר לנושא המשכורת: נראה לי שקיימת הסכמה לתשלום משכורות עבור עבודה מקצועית, אז בואו נגדיר רגע את המושג עבודה מקצועית. אדם הוא מקצוען כאשר הוא רוכש מקצוע לאחר תקופת לימוד או התנסות של כמה שנים. אורי עונה בדיוק להגדרה הזו.
-
אם הגעתי למסקנה, גיבשתי דעה והצבעתי בעבורה, המינימום שאת יכולה לעשות זה להאמין לי כשאני אומרת שחשבתי על זה, ושבהיותי אינדיבידואלית ואינטליגנטית, יש סיבה שהגעתי למסקנה אליה הגעתי.
אני יודעת שהאגודה היא ארגון, אבל בשבילי היא גם סוג של מיקרוקוסמוס – והייתי רוצה לראות אותה כמה שיותר אידילית, כמה שיותר קרובה למשהו שהייתי רוצה להיות חלק ממנו, כי אני באמת רוצה להיות חלק ממנה. וזה כולל את הדמוקרטיה הזו, שכל כך מפריעה לך: פתיחות לכולם, קבלה של אנשים חדשים והנכונות להקשיב להם ולתת להם להשפיע, ופחות פוליטיקה ופחד מאנשים שחושבים אחרת מאיתנו שאולי ייקחו את מה ששלנו וישנו אותו, ויי זמיר. כל ההצעות שעלו לשינוי מבני של האגודה הובילו לפחות ויותר מכל הדברים האלה, בהתאמה.כן, אני יודעת, התפיסה שלי רומנטית-נאיבית ועיוורת למציאות. זה עולה לי ב*המון* מאמצים לשמור אותה כזו, זו לא הנטייה הטבעית שלי. אני רוצה שהאגודה תהפוך להיות הבית שלי, לא המפלגה שלי או העבודה שלי, או המפעל שמייצר את התכנים שלי או עוד פיסת מציאות אפרורית בעולם של מציאויות אפרוריות. מותר לי לבחור לחלום על דמוקרטיה, גם אם אני יודעת שהיישום של דמוקרטיה הוא פגום וקשה ובעייתי ולא בהכרח מוצא חן בעינייך (ואולי גם לא בעיני). ומותר לי לחשוב שזכות הצבעה לכל חבר אגודה היא הכרחית לשמירה על רוח קהילתית, התנדבותית ואגודתית, או שערך ערטילאי חשוב מספיק מבחינתי לשלם עליו את המחיר בו הוא יעלה לי, ולהגיד את זה.
-
עם הפקת לקחים ממה שהיה בשנים קודמות והתייעצות עם גורמים שונים בקהילה.
האם זה ייעשה באופן מושלם מלכתחילה? לא חושבת. אבל אני מאמינה שהשנה יהיה שיפור.
חוץ מזה, אייקון *לעולם* לא יהיה שוב הכנס הקטן והקהילתי שבו הרגשנו הכי בבית בעולם – וטוב שכך. הוא לא צריך ולא יכול להיות כזה, ובתמורה הוא נותן לנו דברים מדהימים אחרים, ששום כנס אחר לא נותן. -
למרבה הצער, מהניסוחים כאן בפורום, אנשים לא חושבים כשהם *מנסחים* את הדעה שלהם. הם פשוט משתמשים בניסוח הכי נוח, שיהיה הכי קל להגיע איתו ללב ההמונים. "דמוקרטיה". מיד כל העיניים מצטעפות ואף אחד לא עוצר לחשוב מה בעצם זה אומר, איך בעצם זה קשור לאגודה, ולמה בעצם זה חשוב. הרי כולנו יודעים שדמוקרטיה זה טוב, לא? אז מספיק שנגיד את המילה הזאת בהודעותינו ומיד ייראה כאילו נימקנו הכל. אנחנו, הרי, בצד של הטובים.
זו עצלנות מחשבתית. זו עצלנות ניסוחית. זה פופוליזם. זה חוסר כבוד לשותפים לדיון ולנושא עצמו. דמוקרטיה, בנושאים הנידונים כאן, לא אומרת כלום ולא מנמקת כלום. זה סתם משהו מצועף ומקסים כזה שכולנו שמחים לשמור לו מקום בלבנו, אבל לא באמת אומר שום דבר ולא באמת מצדיק שום דבר. -
ולא אמרתי שהוא צריך להיות (למרות שכן יש דברים שהייתי מוותרת עליהם – למשל הילדים והלייזרים, שהפגיעה שלהם ושל הוריהם באווירת הפסטיכנס היתה אנושה). רק אמרתי שהוא צריך לעשות קצת מקום גם בשבילי.
מהאנשים שאני אוהבת יש לי די מעט דרישות – קצת צומי, קצת פינוק, ואני מרוצה עד הגג. לענייננו, אייקון הוא מישהו שאני אוהבת, שהזניח אותי באופן די נפשע בשנים האחרונות. אבל אני מאוד מוכנה לסלוח ולשכוח אם הוא יראה נכונות מינימלית להחזיר לי אהבה. -
-
בפאסיביות אופיינית.
ב-2004, האגודה נתנה לנו את איתמר, שלא עשה כלום ופוטר אחרי שלא עשה כלום. אחריו הגיעה הדס, מאוחר מדי מכדי שתוכל לעשות משהו ניהולי, אלא בעיקר עבודה בשטח. 2005 ו-2006 הביאו לנו שני "מנהלים מטעם" שעסקו איש בתחומו (כרמל בלוגיסטיקה, רז בקולנוע), אבל לא בעבודה ניהולית. את העבודה הזו עשה אורי: להחליט על הגודל של אייקון, על התחומים שבהם יתעסק והצורה שבה יעשה זאת, ולוודא שההחלטות הניהוליות הללו מיושמות בשטח. במילים אחרות, הוא ניהל את אייקון. הוועד, מצידו, לא דרש מפעיליו שיעשו עבודה ניהולית, לדעתי, מחוסר הבנה מוחלט במה זה אומר. התואר, "מנהל מטעם", היה מספיק. העובדה שהעבודה לא נעשתה באמת, לא עניינה אף אחד. וכך אורי נישאר לנהל את אייקון לבדו.לא היה קשה לראות לאן אורי לוקח את אייקון: הקולוסיאום ב-2004, תחילת העבודה על פסטיבל הקולנוע ב-2005 כדי שיהפוך לגדול ומרשים ב-2006, הזזת התחום החובבני (דוכן יד שניה, דוכני אמנים קטנים) לעירוני, שכירת מתחמים נוספים והעלאת הפקות יקרות בהם, כל אלו הם תרגום של הראיה של אורי את התחום למעשים בשטח. בשום נקודה ועד האגודה לא הפך עצמו לחלק מתהליך קבלת ההחלטות, אלא תמיד הגיע לאחר מעשה, ולרוב גם באיחור של כמה שנים, כדי לקטר. אני בכוונה משתמש בפעלים אקטיביים – אני מכיר את הטענות של פעילים ואף חלק מהוועד שאורי "דחק את רגליי האגודה מאייקון" – וזה שטויות. זה קל לא להיות חלק מעבודה ניהולית, זה תמיד יותר כיף לעשות מאשר לשבת מסביב לשולחן ולדבר. לרוב, גם קל להתעלם מהעבודה שנעשית בזמן "ניהול". אבל שם זה קורה – ואם מתעלמים מעבודה, היא לא נעלמת, פשוט אחרים עושים אותה איך שהם רוצים.
האמירה, אחרי 2006, "אורי אביב הוא מנהל הכנס היחיד" לא הייתה הכרזת מדיניות, אלא יותר תיאור המציאות. אבל גם מהאמירה הזו הוועד התעלם. המציאות הייתה שאז לא היה רוב, לא בוועד ולא בקרב פעילי האגודה, להעברת הכנס לניהול יחיד של אורי. למרות שנאמר לוועד ולליאת, בכל צורה ואופן שניתן לדמיין, שאורי הוא מנהל הכנס, הוועד התייחס לשינוי כסמנטיקה בלבד. ליאת הייתה עדיין "נציגתנו באייקון", הדיווחים שלה לוועד נתפסו כמספיקים, ושוב פעם הוועד גילה את עצמו מחוץ לתהליך קבלת ההחלטות. אני מאמין שזו הסיבה לתחושה ש"לקחו לכם את אייקון" – כי כשאמרו לכם, במפורש, שאת אייקון מנהל אורי, בחרתם להתעלם.
גם מטרות ניהוליות, שאיתן אורי יוכל לעבוד, לא היו. במהלך העבודה על 2007, גיליתי לזוועתי שלאגודה אין מטרות באייקון! לאחר דרישה (שאני בטוח שקרן לקחה עליה קרדיט מתישהו) קיבלנו דף עם שש (שש? אני זוכר שש) נקודות שהן המטרות באייקון. מלבד "שתהיה אסיפה שנתית" לא היה שום דבר שאפשר לעבוד איתו. "שאייקון ירוויח כסף" זו לא מטרה ניהולית – גם 200 שקל זה רווח. להגיד "אייקון זה 20% מהתקציב השנתי של האגודה , ועל כן אייקון צריך להרוויח כך וכך" זו מטרה שאפשר לעבוד איתה, ואז מנהל אייקון יכול לשאוף להשיג אותה. גם "תחושת שייכות" זה משהו שאפשר לבדוק רק בדיעבד, ולא לצפות שאיכשהו אורי ידע לקרוא את המחשבות של עופר לובזנס (כאיש קהילה ופעיל; לא האיש באמת, אז לא להיעלב) חצי שנה *מראש* ואיך לגרום לו להרגיש "שייך". במקום לדבר על מטרות ניהוליות, הוועד בחר להעסיק את עצמו בזוטות, בכלים שבהם מנהל אייקון משתמש, ולא במטרות שהוא צריך להשיג. "פרס גפן" זה כלי. "שיותר אנשים יקראו מד"ב" זו מטרה. מנהל אייקון הוא זה שצריך להחליט באיזה כלים להשתמש, והאגודה צריכה להעסיק את עצמה במטרות שלקראתן צריך לחתור. לא הפוך.
אז איפה אנחנו עכשיו? שוב מאוחר מדי, שוב מתעלמים מהמציאות ומאמירות שאמרו לכם חודשים ושנים מראש, ושוב פעם בפאסיביות. אולי הפעם יהיה שונה – מבנה ועדות התוכן נותן יכולת רבה למי שבתוכן להשפיע על איך אייקון יראה ומה הוא יעשה לקהל שלו. אבל עדיין אורי הוא זה שמחליט על מבנה הוועדות, ועל איזה נושאים הן דנות. אם האגודה משפיעה על החברים בוועדות, מה טוב. אבל זה לא מפסיק – אם האגודה לא תהפוך את עצמה לחלק מתהליך קבלת ההחלטות, היא תמצא את עצמה שוב פעם בחוץ. זה חייב להתחיל מההבנה מה האגודה יודעת ולא יודעת לעשות, ומה האגודה רוצה להשיג ולא רוצה להשיג באייקון. מכיוון שאני פסימי, אני לא מאמין שזה יקרה. אבל מי יודע – טעיתי בעבר.
-
ההגדרה שלך, "אווירת-כנסים הזו שבה הכל מותר ומקבלים הכל ואפשר להיות משונים בלי שיסתכלו עלינו מוזר", שהיא זו שאני בדרך משתמש כשמתחילים לזרוק מילים כמו "קהילה" לאוויר, לא יכולה להיות באייקון.
אני מכיר את זה שיש ועדת תוכן קהילתית, וסבבה שמסמנים שאכפת לנו, אבל דברים לא יכולים להיות גם כן וגם לא – או שיש המון רעש, או שיש שקט. או שיש ארבעים אירועים במקביל, או שיש ארבע. או שצועקים לכולם "היי, לא משנה מי אתם, בואו לאייקון", או שמנסים למשוך קהל מסוג מאוד מסוים.
יש משפט שאני אוהב "אם תשים כפית מי שופכין בחבית יין, היא תהפוך למי שופכין. אבל, אם תשים כפית יין בחבית מי שופכין, היא תישאר חבית מי שופכין." יש דברים, שגם מעט מהם משנה את האופי של הכול, ויש דברים שאם תשימי מעט זה לא יעזור לכלום.
-
אני מדברת על החובבים. אתה מדבר על האגודה. החובבים הם מספר גדול ואמורפי של אנשים שחלקם לא חברי אגודה כלל, וחלקם לא חברי אגודה פעילים.
את החובבים לא מעניינת פוליטיקה ארגונית. או שכן מעניינת את חלקם, אבל לא ככלל. את החובבים מעניין איך אייקון בשבילם. ומבחינתם זה לא משנה מה הייתה מעורבות האגודה באייקון – מבחינתם מעניין איזו תחושה הם מקבלים באייקון. והתחושה שהם מקבלים באייקון לא קשורה לשאלה אם האגודה כן-או-לא הייתה מעורבת במידה משמעותית באייקון – היא קשורה, נטו, לאיך נעשה אייקון על ידי מי שעשה אותו בפועל.
האם זה היה תפקיד האגודה לעמוד על האינטרס הקהילתי באייקון? אולי. אין לי מושג, ולא ממש מטריד אותי. נראה לפעמים שאתה מתייחס לאגודה כאיזה מין אליל כל-יכול, שהיה צריך לסדר הכל, או משהו כזה. אבל האגודה היא לא אליל כל-יכול, והיא גם לא גוף אימפוטנטי חסר מעש, היא בדיוק כמו הארגונים האחרים בתחום – קבוצה של אנשים בעלי עניין שעושים מה שמצליח להם לעשות באותו רגע. נכון להיום – ביציבות גדולה יותר מאשר הארגונים האחרים בתחום.
הנקודה שלי היא שאנחנו לא מדברים על אותו דבר. תחושתם של החובבים – אלה שלא נמצאים פה בשביל הפוליטיקה אלא בשביל החובבו?ת – היא שאייקון הפנה להם עורף. לא שהאגודה הניחה לאייקון להחליק מבין אצבעותיה. שאייקון הפנה להם עורף. האם זה נכון? ברור שזה נכון, משום שלאדם שניהל את אייקון לא הייתה הערכה נכונה של חשיבות הקהילה ושל הדינמיקה בה. אני משערת שההנחה שלו הייתה שהקהילה היא קהל שבוי שימשיך לאהוב את אייקון בכל מקרה, ושצריך לכוון את המבט למטרות הגדולות והחיצוניות. שיקול שיש בו היגיון מסוים, אבל לא מספק – אייקון צריך את הקהילה וימשיך להצטרך אותה, כבסיס לכוח אדם, לאנרגיה, לבאז, לאיזושהי דינמיות. ובלי קהילה ש*תאהב* את אייקון, הוא ימצא את עצמו בבעיה רצינית.
אז זה באמת לא קשור למידת האקטיביות של האגודה בנושא. אולי אם האגודה הייתה אקטיבית יותר, אייקון היה קהילתי יותר, ואולי לא. אחרי הכל, גם באגודה היו (ויש, תשאל את רני, למשל) לא מעט קולות שנטו לכיוון של אייקון גדול יותר שפונה לקהל החיצוני יותר מאשר לקהל הקהילתי. הבעייתיות ביחס לקהילה נובעת בעיקר מהתפישה הזאת – השגויה – שמאחר שקהילת החובבים היא קהל שבוי, אפשר לכוון כמעט את כל המאמצים כלפי חוץ ו – בוא נקרא לזה "לזלזל" – בקהילה ובצרכיה באייקון. -
אנשים מרגישים חלק מקהילה גם כשמערבים אותם באופן אקטיבי בעשייה (למעשה, אני מאמינה שמכל הדרכים השונות האפשריות לתחושת קהילתיות, *עשייה* היא החזקה ביותר. התנדבות, יצירה, כל הדברים האלה). אנשים מרגישים חלק מקהילה גם כשמקצים מקומות מתאימים שבהם הקהילה יכולה להתכנס. אנשים מרגישים חלק מקהילה במגוון דרכים שונות, גם אם הם לא יכולים להשרות את רוח הקהילתיות על כל הכנס ועל כל מתחמיו.
אם אתה בא ברוח כזאת של הכל-או-כלום, אז אוקיי, אבדה הקהילתיות באייקון ומתה, ואוי לנו ואבוי לראשנו, כי לא תהיה דרך לעצור את המגמה הקיימת של בריחת קהל החובבים מאייקון ושל הירידה הגוברת באכפתיות כלפיו, מה שאני לא חושבת שיבשר טובות לעתידו של אייקון. אני, אישית, לא חושבת שהרוח הזאת נכונה. -
בעיקר בכנס שיש בו מתחמים נפרדים – יכול להיות רעש באחד ושקט באחר, למשל, בזמנים שונים.
ברור שברגע שאתה מכניס לכנס המוני אנשים שהם לא חלק מהקהילה, אינדיבידואלים מסוימים ימשכו מבטים משונים – אבל מאנשים אחרים, הם יקבלו מבטי הערכה. השאלה היא בכמות, ובמי האנשים האלה שאנחנו מזמינים לאייקון: האם מדובר באנשים שאוהבים מדע בדיוני ופנטזיה, שייהנו מהתכנים, שאולי יצטרפו לקהילה ואולי לא אבל שאין להם שום דבר נגדה, או אנשים שצריכים בייביסיטר לילדים לכמה שעות והיו מעדיפים שיהיו פחות מהאנשים-המוזרים-האלה בסביבת המלאכים הקטנים שלהם. אני כל הזמן חוזרת לאותה דוגמה, כי זה מה שהכי הפריע לי באייקון האחרון, אבל בעיקרון התחושה הזו שדוחקים אותנו ומסתירים אותנו מעיני ה"ציבור", שמעדיפים אנשים ודברים שאין להם שום קשר לתחום בגלל שהם יביאו כסף (כמה משתלם באמת היה מתחם הלייזר, והאם מישהו יוכל להסביר לי מה הקשר שלו למשהו?) על פני אנשים שיתרמו לכנס מזמנם וממרצם ורוצים שהוא יצליח, פשוט מעליבה. בשלב מסוים, העלבון הזה יצטבר לכמות כזו שאנשים יעדיפו לא להגיע לאייקון – אנחנו נאמנים, לא מזוכיסטים.הכנס *לא* צריך לחזור להיות קטנטן כדי שהקהילה תרגיש בו טוב, לדעתי. הוא כן צריך להראות לה שהוא רוצה אותה שם – להקדיש איזה סלוט או שניים בפריים-טיים לדברים קהילתיים וכיפיים, גם אם זה אומר קיצוץ קל בהכנסות, לעשות מקום לדברים שהם קצת אחרים, לעודד התנדבות קהילתית ולא כלכלית (כלומר להתייחס למתנדבים כאנשים ששם לא רק בשביל הכרטיסים, ואולי לארגן להם קצת פעילות גיבוש ואווירה), למשל לארגן הקרנות של סרטי קאלט בזמנים שבהם אנשים יכולים *להגיע* אליהן, כדי שהם לא ירגישו פגועים ומוזנחים כי הם נורא רצו לראות הנסיכה הקסומה עם כל החברים בקון ושתי (2!) ההקרנות היו בשבת/חג כשאין אוטובוסים. הדברים האלה לא צריכים לבוא על חשבון הפניה של אייקון החוצה, אלא להיערך לצידה. זה בעיקר, כפי שאמרתי, עניין של כוונה – באופן אישי, אם אני ארגיש רצויה באייקון, אני אקבל את השינויים שהוא עובר בהרבה יותר הבנה, בדיוק כמו שפעם הייתי מקבלת בהבנה את האיחורים והתקלות הטכניות – כי מה ש*משנה* נמצא שם, וכל השאר הוא מבחינתי פרטים טריוויאלים.
-
גם אייקון זה "אנשים", ולהגיד שאני חושב שהאגודה היא סוג של "אליל כל יכול" זו אפילו לא בדיחה עצובה.
כשאני מסתכל על הפעילים ועל הקהל שלי, אז הטענות שלהם אחרות לחלוטין מהטענות של הפעילים והקהל שמשייך עצמו בעיקר לאגודה. אני, כנציג של ארגון המבוסס על הפעילים והקהל הזה, התפקיד שלי הוא לנסות להשיג עבורם באייקון מה שהם רוצים. ועד האגודה, כמנהל ארגון מבוסס פעילים וקהילה, צריך לנסות להשיג עבורם מה שהם רוצים באייקון. מנהל אייקון הוא לא נציג האנשים האלה, ועשה מה שראה כטובת אייקון. טעה? אולי. זה לא קשור למה שאמרתי.
-
אתה משייך את כל מי שאינו "הפעילים והקהל שלך" לאגודה. השיוך הזה אינו נכון. לא כל מי ששייך לקהילה שלנו אבל אינו רולפלייר כהזדהות עיקרית מזדהה עם האגודה.
אתה אמרת משהו בנוסח, "אייקון 'דחה' את האגודה ולכן החובבים הרגישו דחויים". מה שאני אומרת לך זה שחלק גדול מקהילת החובבים בכלל לא מתעניין במערכת היחסים בין אייקון והאגודה, ואילו אייקון היה פונה אל הקהילה במידה מינימלית מסוימת, לקהילת החובבים הכללית זה לא ממש היה משנה מה קורה בין אייקון לבין האגודה והם לא היו מרגישים דחויים. הקשר הסיבתי שניסית לבסס בהסבר שלך לא תואם את המצב בשטח.
האגודה מנסה לייצג את האינטרסים של הצד הקהילתי? נכון.
הסיבה לזה שהקהילה מרגישה דחויה זה כי האגודה לא שיחקה תפקיד מספיק משמעותי באייקון? לא נכון.
הקהילה מרגישה דחויה, נטו, בגלל מה שאייקון נותן לה. לא בגלל מערכת היחסים בין אייקון לאגודה.
האם אייקון צריך לתת לקהילה רק אם האגודה גורמת לזה? התשובה, כמובן, תלויה באינטרסים של אייקון ובמה שאייקון מנסה להיות. נכון להיום, התשובה לדעתי היא לא: האינטרסים של אייקון ככנס (בלי קשר כרגע לתפקידים שהוא נועד למלא עבור גופים אחרים, רק מה שטוב עבורו ככנס) דורשים לשמור על אהדת הקהילה. זה לא קשור לשאלה עד כמה האגודה דוחפת לכיוון הזה. ההשקעה של אייקון בקהילה לא צריכה להיות מבוססת על זה שגוף כלשהו שומר על האינטרס הזה. היא צריכה להיות מבוססת על זה שאייקון עצמו זקוק למערכת היחסים שלו עם הקהילה. -
הסוד הוא מתחמים, וקצת יחס לקהילה- אירועים קהילתיים לא חייבים לשבת בסינמטק 1, אבל לא צריך לתת לנו את ההרגשה שרודפים אותנו עד קצווי ארץ.אפשר, נניח, לארגן מיקום נתון שיהיה "חדר זולא" או משהו דומה- לדוגמא אוהל בדואי במגרש שהיה בו הלייזרקווסט שיתפקד כ"פונדק" וכמה שולחנות למיבים.אירוע קהילתי או שניים בזמנים שנוח לאנשים להגיע ומופיעים בתוכניה וכו'.
ואולי הכי חשוב: לגרום למתנדבים להרגיש רצויים- אם זה אירוע מתנדבים או חזרה על הרצאה/הקרנה פופולרית שידוע שלא היתה להם יכולת להגיע אליה או כל דבר אחר.אייקון האחרון היה הפעם הראשונה ששמעתי אחראי מתנדבים באייקון מודיעים(למעשה, כמעט מתחננים) שצריך עוד אנשים בפתיחת תדרוך המתנדבים.זה לא ממש מבשר טובות מבחינת כ"א.
-
יש לזכור שאייקון הוא עוד כנס בשנה- זה שממוקם בסוכות.
נכון שהוא הכי גדול כרגע. נכון שהוא הראשון שאי פעם הקמנו כאגודה.
ויפה שלאורי יש חזון. זה עקרון ניהולי ידוע שקשה להתקדם כשאין מטרה לחתור אליה.
אבל אייקון לא לבד והוא לא הפרוייקט היחיד שממלא את מטרות האגודה.
יש לאגודה והיו לה בעבר הקרוב והרחוק עוד הרבה ערוצים בהם היא עבדה ועובדת על מגעים מיחוץ לקהילה.
את היית שותפה עיקרית לתהליך הזה בכך שניהלת את הכנסים שלנו בשיתוף עם האוניברסיטאות.
יש כיום לפחות עוד שני פרוייקטים פעילים שאינם קשורים לאייקון ובהחלט מקדמים את הזאנר והאגודה גם יחד- שניהם תחת פיקוחי האישי ולאחד מהם – הגדול יותר והמהותי יותר- כבר סירבת לעזור על הסף עוד לפני שראית על מה מדובר.
ויש עוד שני פרוייקטים מרתקים שצריכים עוד קצת עבודת הכנה לקראת השנה הבאה. -
-
את משייכת לי לוגיקה שלא עשיתי, ואז מתנגדת לה. יופי טופי.
אני אחזור על עצמי:
1. האגודה (ועד, פעילים, מנהל מטעם, לא אכפת לי) אומרת שקהילה זה חשוב.
2. רק האגודה אומרת את זה. העקמ"ת, למשל, אומרת שאנחנו רוצים קהל רחב וכללי ככל האפשר, ושילדי רוקי ילכו לעשן במקום אחר. לנו יש את ביגור בשביל "תחושת שייכות" ו"תחושת קהילתיות".
3. אורי אביב עושה צעדים שמטרתם הברורה היא לפנות לקהל רחב וכללי ככל האפשר. העמותה נאבקת למצוא דרכים להגיע לקהל הזה (משחקי שער, קולנוארפים, קולוסיאום לסוגיו), האגודה מקטרת.
4. סגל אייקון מגלה (ההפתעה!) שכאשר דוחים את הקהילה, המתנדבים שמגיעים מתוך הקהילה הזו גם מפסיקים להגיע. באסה.
5. האגודה מאשימה את אורי שהוא לא קהילתי, ומקטרת על זה שהוא הורס את אייקון.עכשיו, את שאלת "איך האגודה איבדה שליטה על אייקון", ואני עניתי לזה. אני לא אמרתי "האגודה הבריחה את הקהילה" – מה שאמרתי היה "אם אורי עשה דברים לא טובים לדעתכם, אז היה צריך לעשות משהו, כלשהו, איפשהו, כדי לנסות לשנות את זה".
עכשיו את אומרת "תפסיק לדבר ברבים, לא כל מי שהוא לא אתה הוא האגודה" – אבל אני לא מדבר אל הקהילה ברבים. הקהילה ברבים לא מעניינת אותי. הדבר היחידי שמעניין אותי זה הוועד ופעיליו; כל מי שמוציא עצמו מהקבוצה הזו, מפסיק לעניין אותי (בהקשר של הדיונים בפורום הזה, במידה וזה לא ברור מאליו).
-
"רק על נקודה אחת אנחנו לא מסכימים: אייקון לא "הפך את עצמו" ללא קהילתי. האגודה עשתה את זה."
צר לי, משם התחלת, וזו האמירה שהתנגדתי לה, שאתה עכשיו טוען שלא קשורה למה שאמרת. *זה* מה שאמרת, ו*זה* מה שהתנגדתי לו.
אייקון הפך את עצמו ללא קהילתי. שהאגודה אולי לא עשתה מספיק כדי למנוע את זה? יכול להיות. אבל אייקון הוא זה שהפך את עצמו לפסטיבל נוצץ שמשאיר את הקהילה בעדיפות אחרונה, בזמן שהיה לו אינטרס – שמשום מה רק עכשיו הוא מגלה אותו – לשים את הקהילה בעדיפות טיפה יותר גבוהה.
זה נורא נחמד לומר כל הזמן "האגודה הייתה צריכה לעשות ככה" ו"האגודה הייתה צריכה לעשות ככה", אבל הקהילה היא לא נכס פרטי של האגודה, ויש דברים שאייקון – כגוף שפועל פחות או יותר כמודולה עצמאית, כפי שמיצב את עצמו בשנים האחרונות – היה צריך לעשות בפני עצמו, גם בלי לחכות שאמא-אגודה תגיד לו לעשות. עם כל הכבוד למעורבות שהאגודה צריכה לגלות באייקון או משהו, באייקון שותפים (או לפחות היו שותפים) עוד שני גופים, והסגל שלו היה אמור להיות מורכב מחבורה של אנשים עם ראש גדול ויכולת חשיבה ופעולה עצמאית, שהכנס עצמו חשוב להם, ושלא צריכים שאמא-אגודה תרדוף אחריהם כל הזמן עם המוצץ ותסביר להם את עובדות החיים, כמו, נגיד, שאם אתה מנכר מעליך את קהילת החובבים, פתאום חסרים לך חובבים שיתנדבו. -
את צודקת, הניסוח היה לא מדויק, אבל אם הלכתי לתקן את עצמי, הוכחת בהמשך ההודעה שכדאי שלא אעשה זאת:
אייקון לא "מיצב את עצמו בשנים האחרונות [כמודולה עצמאית]", האגודה השאירה אותו לבד להתנהל כמודולה עצמאית. היוזמה הייתה אצל האגודה.
הסגל עם הראש הגדול ואחד משני הארגונים האחרים (לא מדבר בשם סטארבייס) לא *רצו* להתנגד למהלכים של אורי. אייקון צריך להיות פחות קהילתי. לא עם קהילה סגורה וקטנה באיזה גטו מאחורה.
זו האמירה הכי מכעיסה בעולם: הייתם צריכים לדעת את זה לבד. למה? אם זה היה חשוב לוועד ולפעילי האגודה, אז הם היו צריכים לדאוג לזה. לא לחכות בפאסיביות אופיינית שיעשו את זה עבורם.
-
אתה באמת חושב שאורי *לא* היה צריך לדעת לבד שאם הוא מתרחק מהקהילה, הקהילה תתרחק ממנו? אתה באמת חושב שאם האגודה לא שם לומר את זה, אין צורך שאדם שמנהל כנס על בסיס התנדבות קהילתית ובאז קהילתי יידע את זה בעצמו?
רבאק, איתי. מרוב הלהיטות שלך להפיל הכל על האגודה, אתה אפילו לא עוצר לחשוב. ונניח שהאגודה גם לא הייתה מתעניינת בקהילתיות או השד יודע מה. האפשרות קיימת, אתה יודע. האפשרות שכל הארגונים המעורבים באייקון לא יציבו קהילתיות בראש מעייניהם קיימת.
אז נניח שזה היה המצב. ואייקון היה מצפצף על הקהילה, בתמיכתם של כל הארגונים שמעורבים בו, ואז היה קורה בדיוק מה שקורה עכשיו. האם שוב זו אשמת האגודה?
אתה החלטת שקהילתיות זו אחריות של האגודה, ומשם ואילך שום דבר לא יעזור. אבל קהילתיות זו לא אחריות בלעדית של האגודה, וזה מה שאני מנסה להגיד לך כל הזמן הזה. זה שהאגודה בוחרת לקדם קהילתיות (כלומר, כשהפעילים בה מחזיקים באג'נדה כזאת), סבבה. אבל אייקון – ככנס, כגוף שעוסק בתחום התמחות מסוים ואמור לעשות אותו טוב – אמור לדעת בעצמו.
מה לעזאזל כל כך מכעיס ב"הייתם אמורים לדעת בעצמכם"? אם מישהו מתמחה עשר שנים בכנסי מדע בדיוני, אתה לא מצפה שהוא יבין בעצמו שכנס שמתבסס על קהילת חובבים צריך את הקהילה? אם אנשים באותה קהילה אומרים לו שוב ושוב (יכולתי לקשר לך לעשרות ויכוחי פורום שבהם, במשך שנים, אנשי קהילה מחו על התרחקותו של אייקון מהקהילה והזהירו מפני התרחקות מקבילה של הקהילה מאייקון, ואושיות אייקון שונות צחקו להם בפרצוף), והכתובת על הקיר במשך שנים, למה בדיוק הוא לא אמור להבין את זה בעצמו? כי הוא ילד קטן? כי חייב להיות גוף שידחוף את הנושא הקהילתי, או שהאנשים שמנהלים את הכנס לא יוכלו להבין בעצמם שצריך? כי אנשים שמתעסקים בניהול כנסים במשך שנים לא צריכים להיות עם היד על הדופק בעצמם? כי אם לא אומרים להם מה לעשות, הם לא צריכים לדעת? למה, כשאתה מנהל משהו, אתה מצפה שיגידו לך כל הזמן מה לעשות כדי שזה יעבוד כמו שצריך? למה, כאילו אורי עשה *רק* מה שעשו לו לעשות, ולא חשב על שום דבר בעצמו?
נו, אז זו האמירה הכי מכעיסה בעולם. אז תכעס. סלח לי אם לא אתרשם. -
-
-
יכול להיות שזו טעות להגיב כאן, אבל למקרה שזה לא ברור, אני אכן קורא את הפתיל, כמו גם פתילים רבים אחרים, וגם מסוגל להגיב. אבל… אין לי כוונה להיכנס לדו-קרב, לשוני או אחר, עם ורד או עם אף אחד אחר. וודאי ובוודאי שאין לי את הפנאי להיכנס להתנצחות לשונית או רעיונית.
אבל ורד החלה לומר משהו, וחשוב לי להגיב לה, וחשוב לי להגיב בפומבי, היות ודבריה נאמרו בפומבי.
החזון שמלווה אותי כמנהל וכמארגן מאז מעולם, החל בסטארבייס, גומר באייקון וכלה בכל מה שבין לבין, היה כיצד לגרום ליותר אנשים לצפות, לקרוא, לכבד, להעריך וליהנות מהתחביב שלי, *שלנו*. ראיתי ועודי רואה זאת כמנהל, שליחות. בהמשך, כמנהל, בזכות המנגנון שאני עומד בראשו והכלים שרכשתי בעצמי ושקיימים במסגרת המננגון (סגל נלהב, אנשי מקצוע, קשרים עסקיים ועוד), התווסף לחזון שלי ולשליחות שלי, האימפרטיבה של "לגרום לדברים לקרות" – להיות גורם מאפשר לאנשים אחרים עם פרויקט ועם חזון – עם הרצון העז ללכת בכיוון הזה אבל לא בהכרח עם כל הכלים שברשותי, כמנהל אייקון, לגרום לפרויקט שלהם לקרות במסגרת הכלים העומדים לרשותי.
ככל שאני ראיתי את זה, הייתי הכי קהילתי בעולם (whatever that means), כי קידמתי את תחום התוכן שלנו למקומות אליהם "כולנו" (מסתבר שלא בהכרח) רוצים להגיע. לא עוד להיות מושפעים ע"י ערוצי תוכן טלוויזיוניים, אלא להשפיע, לא עוד צרכנים של מפיצי הסרטים, אלא שותפים, לא עוד להיות לקוחות של מו"לים, אלא קבוצת-לובי איתה נושאים ונותנים.
בעבר, היה לי ברור מאליו שכל אדם שמצטרף לשורות הסגל המארגן באייקון (ובעבר גם בסטארבייס) שותף לתחושת השליחות הזו, שותף לרצון העז הזה, להפיץ את הבשורה, באיזושהי מסגרת מתוך חנות המסגרות העצומה שלנו – לימוד מדב"ב בבתי הספר כסוגה ספרותית ככל סוגה אחרת, הגעתם של אורחי כבוד לארץ כדבר שגרתי, קיומו של פסטיבל סרטי מד"ב / פנטסיה, יציאתם לאור של ספרי מקור ותרגומים כענין של מה בכך ועוד ועוד ועוד…
היה לי ברור שכשאנשים מקטרים שמסע בין כוכבים אינה משודרת בטלוויזיה (סליחה על הדוגמא הכי בנאלית בעולם), והם רוצים לעשות בקשר לזה משהו, אז הם באמת מעוניינים לקום ולעשות! והנה, בתום תקופה של 10 שנים, אני יודע למה מסע בין כוכבים אינה משודרת בטלוויזיה הישראלית, ויודע על מי וכיצד ניתן להשפיע ע"מ שכן תשודר (וזה… לא יקרה… אבל אני מקווה שהסרט יצא בארץ…)
אחת הריאליזציות שלי בשנה-שנתיים האחרונות היא שלא כולם חדורים בתחושת השליחות הזו (מוזר, אז למה הם מתנדבים? למה בעצם הם עושים משהו ארגוני בקהילה?) ושיש סיבות נוספות לכך שהם מתנדבים ומארגנים דברים באייקון ובכלל. אז את תחושת השליחות שמתי לרגע בצד ובחנתי ולמדתי בעזרתם של אנשים רבים מדוע אנשים מתנדבים באייקון וכיצד מאפשרים להם להמשיך ולעשות זאת, ולא רק זה, אלא בחנתי את החוויה ההתנדבותית וכיצד גורמים לה להיות חוויה מהנה, כיפית, מלאת חוויות בכל מקרה, בין אם אתה חדור תחושת שליחות, בין אם אתה מעוניין להתמקצע בתחום כלשהו ולהוסיף את אייקון לרזומה שלך, ובין אם אתה עושה את זה כי זו מסגרת חברתית כיפית והחברים שלך עושים את זה. אגב, בכל מקרה, לדעתי, כולם נגועים במידה מסוימת בחיידק השליחות, אבל ללא ספק קיימות מספר רב של סיבות ראשוניות לאנשים להתנדב.
אז כן, מוזר היה לי ללמוד שהאנשים שסביבי לא חדורים באותה תחושת שליחות שאני חדור בה (אם כי, חלקם כן…). תחושת השליחות שלי תודלקה לא מעט ממטרותיהם של הארגונים שראיתי כשליחם, הארגונים שמבחינתי מייצגים לא מעט מקהל חובבי ה"hardcore". אז התפכחות אחת הייתה לי בסטארבייס, כשמרבית החבר'ה שם החליטו שלא מעניין אותם באמת להשפיע על גורמי השידור והפצת הסרטים בארץ, הם לא מעוניינים להביא אורחי כבוד לארץ ולא ממש מעוניינים להיות יותר מ"מועדון צפייה בפרקי מסע בין כוכבים וסטארגייט בסלון של אחד החברים או באולם של אבא של מה-שמו". התפכחות שניה הייתה לי כשהבנתי שאמנם מטרותיה של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה רשומות באתר האינטרנט שלה, אבל זה לא באמת אומר שאלו מטרותיה, ושאחת ממטרותיה המרכזיות כעת היא "שימור המסגרת החברתית-קהילתית שנוצרה במסגרת האגודה". וכשאת אומרת "קהילה", אני די בטוח שאת מתכוונת לזה. תטעי אותי אם אני צודק.
ניהלתי מאות שיחות בחודשים האחרונים עם עשרות אנשים. כמספר האנשים ב"קהילה", כך גם ההגדרות לקהילה ולגבולותיה. את חושבת שכשאת אומרת "קהילה", כל האנשים שסביבך מבינים למה את מתכוונת, אבל הם לא. לפעמים ההגדרות חופפות קצת יותר, לפעמים, הן רחוקות שמים וארץ.
אייקון, ובטח שאני, לא "התרחקנו מהקהילה" במוצהר וביודעין. האגודה לא בנתה סביבה את כלל קהילת החובבים הארצית. ה"קהילה" שאת מתייחסת אליה היא איזושהי בועה אמורפית של אנשים סביב האגודה. אין לי בעיה עם זה, רק חשוב מאוד שגם האגודה כגורם וגם את ואני, כולנו נדע על מה אנחנו מדברים. במציאות כרגע נוצרו להן הרבה מאוד קהילות חובבים, גדולות יותר או פחות, ספוראדיות, מתחזקות ומתחלשות עם הזמן. "קהילת האגודה" היא אחת מהן, והיא בין הגדולות, אם לא הגדולה ביותר. אבל בגלל ההזנייה של המונח הזה, כל קבוצת חובבים שרוצה לקבל איזשהו יחס, מכנה עצמה קהילה. R2-D2 ו-C-3P0 באמצע המדבר הם פאקינג קהילת הדרואידים של טאטואין, וזכאים להתייחסות בעקבות זאת.
אז לצערך, אבל בעיקר לצערי, אין "קהילה" אחת, יש את הקהילה שאת מדברת עליה, ויש הרבה מאוד קהילות חובבים אחרות שמגדירות עצמן כנפרדות מזו שאת מדברת עליה. הן אינם חלק מהקהילה שלך, וזה למען האמת אחד הדברים שמגדירים אותן. אייקון הוא המקום ל*חובבים כולם*, וככזה פונה אל כלל קהילות החובבים, אבל בעקבות זאת, בהכרח לא פונה אל אף אחת מהן ספציפית. כשאייקון פונה אל כלל החובבים, בהכרח כל חובב וחובב לא ירגיש בו לחלוטין בבית. וזה בסדר. כי אייקון הוא כנס הדגל של החנונים בארץ. ויש בו גם רולפליירים וגם טרקיז וגם באפיסטיות, וגם חובבי קומיקס, וגם חובבי ספרות וגם חובבי קולנוע. וכן, הרבה מאוד מוגלגים, כדי להעשיר את הקהילות, לרענן את מאגר הגנים, לייצר חובבים חדשים, ולגרום ליותר אנשים לצפות, לקרוא, לכבד, להעריך וליהנות מהתחביב של כולנו.
נוצרה מורכבות עצומה בטיפול במרקם האנושי של החובבים והקהילה באייקון, בעקבות המצב הזה, ואני מקווה שאייקון יעמוד באתגר הזה. ללא ספק נוצר מצב שבו אייקון הרגיש פחות ופחות כמו הבית של "קהילת האגודה", אם בגלל שילובן של יותר ויותר קהילות אחרות, ואם בגלל ההצלחה של אייקון, שהביאה לכך שאט-אט יותר ויותר "מוגלגים" מגיעים לאייקון – אם היחס בין "חובב harcore" למוגלג הוא 1:2, אז החובב עדיין ירגיש בבית, אם היחס הוא 1:10, החובב ירגיש זאת קצת פחות.
זה אתגר עצום לגרום לחובבי hardcore שמונים 1000-2000 איש, על שייכותם לקהילות שונות, להרגיש "במקום", "בבית", ולצד זאת להביא קרוב ל-20,000 איש אל אייקון, ולגרום לכולם ליהנות בו זמנית. אני מאמין שנצליח באתגר הזה.
ללא ספק יש affinity בי קהילת המתנדבים והמארגנים של אייקון (וכזו בוודאות יש גם כן) לבין "קהילת האגודה", ולכן חשובה לי כמנהל ההנאה והתחושה הטובה של *שתיהן*.
האגודה היא זו שחרטה על דגלה את המילה "קהילתיות", לדעתי, מבלי לרדת לעומקה של משמעות המילה. האגודה היא זו שהציגה עצמה לא פעם כנציגתה של *ה*קהילה, אבל למעשה, היא נציגתה של קהילה. קהילה גדולה, משמעותית, אבל אחת מיני רבות. גם לעמותה לקידום משחקי תפקידים יש קהילה, והקהילה הזו מרגישה הרבה יותר לא שייכת באייקון מאשר קהילת האגודה, וגם זה נושא שמחייב התייחסות והתמודדות, אם הכנס הזה אמור להיות כנס חשוב ומרכזי גם של העמותה למ"ת.
הסיטואציה כ"כ מורכבת, ומתסכל לשמוע סיסמאות נזרקות לאוויר דוגמת "התרחקות מהקהילה", שגם אם יש בה אמת (ואני יודע היטב שיש בה אמת), מה שעומד מאחוריה דורש ניתוח מעמיק ומדובר באתגר עצום. לומר שבנקל הייתי צריך לעלות על זה, זה מעצבן. זה משהו שכולם ידעו ואף אחד לא טרח לומר? כי כולם רצו "קידום", כולם רצו "קהל חדש", איך עושים את זה לצד שימור הישן? איך עושים את זה בסביבת מרובת-קהילות ותחומי תוכן? איך עושים את זה בכלל? את יכולה לומר כמובן שאני מתבכיין שיש לי עבודה קשה, וזה כמובן נכון. יש לי עבודה קשה, והנה אני מתבכיין. העבודה הזו היא באותה המידה עבודתו של וועד האגודה והאגודה ככלל, אם הבנתי את מטרותיה של האגודה נכונה. אז אמורים להיות לי שותפים לעבודה הזו ולאתגר הזה.
אז אני מאמין שנעשית המון עבודה בנושא הזה באייקון הנוכחי, ואני חושב שאת ורבים בפורום הזה עדים לחלקה. אבל זה לא מספיק, כי אייקון קורה פעם בשנה, וקהילות, ארגונים ותחומי תוכן חיים לאורך כל השנה. לדעתי האישית, אחת ממטרותיה של האגודה צריכה להיות ייצוגם של כלל קהילות החובבים, תחומי החובבות והיותה ארגון אב לכלל ארגוני החובבות בארץ (אני חושב שזה בין מטרות האגודה הרשמיות). אני מאוד אשמח לעבוד מול גורם כזה, והאגודה נשמעת לי כמו הגורם הנכון. אבל זו המון עבודה, וכל עוד היא לא תיעשה, האגודה תהיה ארגון חשוב אחד וקהילה גדולה אחת, אבל שווה בין שווים במסגרת החובבים, בה ארגונים רבים וקהילות רבות.
-
קודם כל, מושג הקהילה שלנו לא שונה במיוחד. כפי שניסיתי להסביר לאיתי, "קהילה" זה לא רק מה שסביב האגודה. זה אכן דבר אמורפי ורחב.
שנית, השאלה למה אנשים מתנדבים היא שאלה טובה שלא תכוסה בדיון אחד בפורום. מנקודת מבט של אחת הפסיכים האלה שאמנם חדורי אידיאולוגיה וכאלה, אבל בהחלט לא מתנדבים *בגלל* האידיאולוגיה, התשובה שלי מאד פשוטה: זה כיף. אני חושבת שזה מכסה את זה גם עבור מתנדבים אחרים. אבל לא סתם "כיף" – זה כיף חברתי, כיף שמבוסס על זה שהחברים שלי שם ושזה נותן לכולנו הזדמנויות לעשות דברים ביחד ולהרחיב את המעגל בהתמדה. וזה הבסיס העיקרי של הקהילה ושל העשייה הקהילתית – חברים. לא הזדהות ארגונית, לא אידיאולוגיה, אלא העובדה ש"כל החברים שלי שם, אז גם אני". זה הכוח המניע הגדול ביותר בקהילתיות, העובדה שבני אדם נוטים ללכת אחרי החברים שלהם. לכן גם דרך הגיוס הטובה ביותר מאז ומעולם לא הייתה מודעות בפורומים, אלא "חבר מביא חבר".
וזה מה שאני מדברת עליו כשאני מדברת על "קהילה". המקום המאד אמורפי הזה שמאפשר לחברים לעשות דברים ביחד. זה יכול להיות ליצור ביחד, לארגן ביחד, לעשות פוליטיקה נתעבת ביחד, להרים הפקות ביחד, לשבת ביחד בקפיטריה בין (או במקום) הרצאות, להיות גופרים ביחד וכן הלאה. גיבוש חברתי וכל הג'ז הזה.
אייקון שמבוסס על משתתפים שהם לא יותר מצרכני קצה לא יכול לספק את זה. וזו הייתה הבעיה הגדולה של אייקון בשנים האחרונות, שהוא הפך לפסטיבל שמבקריו הם צרכני קצה. צרכן תרבות, להבדיל מחובב, לא יוצר קהילה. אין לו צורך כזה, אין שום דבר שיוביל לזה. צרכן תרבות לא מחויב, לא מתמכר, לא נהיה מחובר בטבורו לקהילה שתספק את ההתמכרות הזאת, ולא מתנדב. צרכן תרבות פשוט בא, צורך את מה שנותנים לו, פעם מאירוע תרבות אחד, פעם מאחר, בלי סנטימנטים מיוחדים.
ולגבי "לא טרחו לומר" – ברור שטרחו לומר. אנחנו אומרים את זה כבר שנים. המשפט "אייקון יאבד את הקהילה" נאמר בווריאציות שונות ומשונות במגוון ויכוחים בנושא. נכון, רבים מהם הם ויכוחים פורומיים, שאני יודעת שאתה נוטה לזלזל בהם (אם כי, אם יש דרך טובה יותר לרכז במקום אחד את דעותיהם של אנשים רבים ממקומות שונים, אני לא מכירה אותה), אבל הנושא עלה שוב ושוב, במגוון נקודות. זה עלה לגבי דוכן יד שנייה. זה עלה לגבי הכרטיסים למתנדבים. זה עלה לגבי שיקולי תוכנייה שונים. זה עלה באלף ואחד דיונים (אפשר למצוא רבים מהם בפורום אורט) שבהם אמרנו שוב ושוב, "אייקון מאבד את הקהילה", באלף ניסוחים שונים.
אז אף אחד לא אמר? אולי אף אחד שמנהל כנסים. אולי אף אחד שמדבר איתך בטלפון או פנים אל פנים, להבדיל מדיון פורומי. אולי אף אחד שאתה נוטה להחשיב כ"מישהו". אבל זה בהחלט לא היה "אף אחד". הדברים נאמרו הרבה מאד פעמים, שוב ושוב, וזכו לזלזול שוב ושוב. מי אמר אותם? דוברים מה"קהילה". לא מהאגודה, לא מארגון כלשהו שכביכול אמור לקדם את הנושא, לא מסגל אייקון, לא מגוף כלשהו שאפשר לזהות בבירור. מה"קהילה", אותו גוף אמורפי ולא ברור. אל תגיד "לא אמרו". אמרו, אמרו, רק אולי לא בדרך שגורמת לך להקשיב.
-
אל דאגה, אין לי כוונה להצטרף לדיון בפורום, זה גוזל זמן ואנרגיה שאני מעוניין להשקיע ב… את יודעת… לעשות דברים. זו רחוקה מלהיות מסגרת הדיון היחידה. אני מקווה שזו התשובה המנומקת האחרונה שלי, כי בדיוני פורומים קטונתי.
ראשית, הגדרתי את מושג "הקהילה" שאת מדברת עליה כעל קבוצת אנשים שבאופן אמורפי כלשהו מתכתבת עם האגודה. זו אינה קהילת החובבים היחידה, או הקהילה היחידה שמקומה באייקון. זו קהילה, אחת מיני רבות. גדולה יותר מאחרות. נראה לי שזו אחת הבעיות הנוכחיות של האגודה, הדיסוננס הזה.
כיף חברתי היא אולי התשובה *שלך* למדוע אנשים מתנדבים, והיא סיבה חשובה ללא ספק, אבל ללא ספק גם לא היחידה, ובכל מקרה, לא שאלתי את השאלה הזו אותך או בפורום, ועל כן אין צורך בתשובה. ציינתי שהשאלה נשאלה, התדיינה ואף קיבלה מענה מצד אנשי המקצוע בתחום. אני מגיב על זה רק ע"מ להבהיר כי בבניית מסגרת התנדבותית *ארוכת-טווח*, אחת הסיבות הטובות פחות להתנדבות היא "כי חבר שלי עושה את זה". זה אינסנטיב מאוד לא מחייב או קבוע. לצד הסיבה הזו, צריך להבין את הסיבות האחרות להתנדבות ולטפח גם אותן, כי קשרים חברתיים הם עניין ארעי, בעוד הזדהות עם ארגון ועם מטרה, או שאיבת ערך לקידום עצמי מעצם הפעילות, הם משהו שכל אדם יכול להתחבר אליו. מן הסתם, חשוב שיהיה לו כייף בזמן ההתנדבות שלו. בכל מקרה, זה נושא לעיסוק ע"י אנשי המקצוע העוסקים בכך באגודה ובאייקון, לא בפורום.
"אייקון שמבוסס על משתתפים שהם לא יותר מצרכני קצה", זו הסתכלות שגויה, היות וכל צרכן קצה הוא חובב של תחומים שונים, משייך את עצמו לקהילה אחת או מספר קהילות שונות, למסגרת חברתית אחת או מספר מסגרות חברתיות. כשאייקון פונה למספר מסגרות חברתיות, מספר קהילות, וודאי שכל קהילה בנפרד, בבואה אל האירוע, תרגיש שהיא לא לבד ותרגיש פחות "בבית" מאשר בכנס שרק אנשיה מארגנים וחבריה בלבד מגיעים אליו.
ולבסוף, לגבי מה שנאמר או לא נאמר….תקראי שוב את הפסקה שכתבתי… ברור שהוצהר לא פעם ולא עשרים ש"לא כייף לי באייקון", זה קלי קלות. גם אני בקהילה וגמני כחבר קהילה אמרתי את זה. אבל אי אפשר לרצות הכל – גם אורחי כבוד מחו"ל, וגם 20,000 איש, וגם שאופוס יוציאו את הספר השלישי בטרילוגיה, וגם שיפרסמו את הסיפור שכתבתי במימד, וגם שימכרו את הספר שלי בדוכן היד-שניה ב-50 ש"ח, וגם שאני אפגוש את כל החברים שלי באייקון תוך 5 דקות מרגע הגעתי, וגם שיהיה את ההרצאה הכי מעניינת בעולם על פאנפיקים שמשלבים בין הארי פוטר לבאפי, וגם שייצא לי מכל זה זיון עם הבחורה שתמיד רציתי בתיכון, כי גיליתי שהיא חנונית של הארי פוטר בהרצאה. כלומר, אפשר לרצות את הכל, אבל צריך להיות גם בן חמש כדי להאמין שזה לא רק אפשרי, אלא "מגיע לי".
אם קידום התחום חשוב לא פחות מהמסגרת החברתית, אזי צריך לשמוח ולצהול כאשר ולו אחת מהמטרות מושגת.
יכול להיות שחברי קהילת האגודה שגדלו ב-5-6-7 השנים האחרונות התפנקו, גדלו בסביבה מרובת כנסים, תכנים וחובבים סביבם, ושכחו איך זה כשאי אפשר היה לפגוש חובב אחר, כשלא היו *בכלל* פעילויות לאורך השנה. השנים האחרונות מאופיינות בחיזוק והידוק קהילת האגודה, ע"ח פניה לקהל חדש וקידום התוכן והתחום. יש לא מעט רתיעה מכל המוגלגים שמגיעים "מבחוץ" לאייקון. לדעתי חשוב שקהילת האגודה תיזכר שזו הסיבה המקורית בעטיה הוקמה האגודה – הפצת הבשורה בדרכים שונות ומגוונות – כפי שניתן בנקל לראות ממטרות האגודה, שאם זכרוני אינו מטעני לא מזכירות את המילה "קהילה". זה משהו שהאגודה צריכה לעשות, להרשים את מטרותיה על חברי קהילתה, ולרתום אותם לטובתה. לחילופין, האגודה יכולה להחליט לשנות את מטרותיהן, או שחברים משפיעים בקהילתה יכולים לפעול למען שינוי מטרות הארגון שלהם, ולהחליט להיות ארגון שמטרתו הראשונית, או לפחות אחת מהן, היא גיבוש חברתי ותחושת קהילה במסגרתו. לטעמי האישי, זה כיוון לא נכון לאגודה, אולם לצערי הרב, ייתכן וזה יתאים יותר לחברי האגודה, מהמנטליות שאני חש כרגע בארגון.
-
אתם מתעקשים להניח שהקהילה שאנחנו מדברים עליה היא "קהילת האגודה"- כלומר חברי האגודה בעבר ובהווה, אולי עם עוד כמה ספיחים.אבל הקהילה היא לא רק אלה- היא גם חברי סטארבייס, וחברי העמותה, וסתם אנשים שלא חברים, לא היו חברים, ולא יהיו חברים בשום ארגון.הקהילה היא גוף כ"כ אמורפי שיהיה לי יותר קשה להגדיר "חבר קהילה" מאשר לשופט המפורסם היה קשה להגדיר "פורנוגרפיה".
אני חושב שמוסכם על כולנו שאייקון בשנים האחרונות התרחק מהקהילה, ויש בזה בעייתיות כי הקהילה היא בסופו של יום מאגר המתנדבים בפוטנציה של אייקון.כי חובבים, כמו שליאור ג' היה יכול לספר לך(הוא אפילו עשה על זה תיזה
, הם הרבה יותר מצרכני קצה- הם אנשים שלוקחים את הטקסט שנותנים להם ומכופפים אותו, מפתלים אותו ועושים ממנו שמיניות באוויר:כי זה הכיף שלהם.מעבר לזה, התנדבות על בסיס חברתי ועל בסיס יצירה של קהילת מתנדבים "מכורה" היא אולי אחת הדרכים הכי בטוחות להבטיח התנדבות מתמשכת, משתי סיבות:קודם כל כי בסופו של יום בני אדם הם יצורים חברתיים, ולכן הם יסבלו הרבה יותר סינג'ור מחברים שלהם ואם החברים שלהם לא שם הרבה פעמים גם הם לא יגיעו, ודבר שני כזו קהילה נוטה "לאסוף" אנשים חדשים כשהחברים שלה יוצרים קשרים מחוץ לקהילה("בוא תתנדב באייקון, זה מגניב וכיף!") כך שכל עוד דואגים לטפח אותה היא די משמרת את גודלה או אפילו גדלה.עשיית דברים מתוך אידיאולוגיה היא מניע הרבה יותר נדיר, והרבה פחות אמין- כי גם אידיאולוגיה משתנה, וגם הרבה יותר קל לרוב האנשים להפסיק לעשות משהו שמגיע מהשכל וקשה להם יותר להפסיק משהו שמגיע מהרגש. -
-
חוץ מלהשתתף בדיונים בפורומים, אני ארשה לעצמי להמשיך. כמובן, בלי הגזמה – יש גם פורומים אחרים שאני צריכה להקדיש להם תשומת לב.
כפי שעופר אמר לך, הטעות הזאת, של חיבור בין "הקהילה" לבין "האגודה" כביכול אנחנו מדברים על דברים קשורים כשאנחנו מדברים על שתי אלה, חוזרת שוב ושוב אצלך ואצל איתי, וזה *לא ככה*. אם תסתכל במתנדבים, אתה תראה שבדרך כלל, ההתנדבות לא קשורה בשיוך ארגוני. לא סתם יש לך גרעין של אנשים שמתנדבים באופן קבוע גם באייקון, גם בביגור, גם בעולמות וגם באלוהים יודע מה עוד. יש לך אנשים שעוברים מארגון לארגון וממשיכים להתנדב לאותם דברים. ההזדהות הארגונית משפיעה, אבל לא עד כדי כך הרבה, ו"קהילת האגודה" זה מושג שאני לא משייכת את עצמי אליו, ואני מאמינה שכך גם רבים אחרים. כשאני מדברת על "קהילה", אני מדברת באופן כללי על הגוף האמורפי הכולל של "חובבים", האנשים שהנושא מעניין אותם לא כצרכני קצה של תרבות אלא כחובבים. לא רק על החברים שלי, לא רק על האנשים שמסתובבים סביב האגודה – אני מדברת על תופעה חברתית כללית והדינמיקה שמאפיינת אותה.
אין לי מושג מי הם "אנשי המקצוע" שאתה מדבר עליהם – פסיכולוגים חברתיים? חוקרי המונים? מומחים בשטיפת מוח? יועצים ארגוניים? – אבל אם אתה אומר ש"הם אמרו", אזוי, שיהיה. אני, כפי שאמרתי, לא רואה שום כוח חזק יותר מאשר הצד החברתי של החובבות. ככלל, אצל בני אדם, הצד החברתי נוטה להיות כוח מניע חזק יותר מאשר אמונות, עמדות ושאר ירקות (מכיר את הקטע הזה שלוחמים שמקריבים את עצמם בדרך כלל עושים את זה כי חברים שלהם בסביבה? אפילו ברגעי מבחן כאלה הצד החברתי חזק מהצד האידיאולוגי). דווקא רשתות חברתיות (להבדיל מקשרים חברתיים אינדיבידואליים) הן עניין יציב בהרבה מאשר הזדהות ארגונית או שאיבת ערך לקידום עצמי, אבל אם אתה אומר… נו, אני כבר שנים לא "אנשי מקצוע" בשום תחום קשור, אז מה אני אגיד.
אתה אומר שההסתכלות שלי, על משתתפי אייקון כצרכני קצה, היא שגויה. טוב, צר לי, אני מדווחת מה שאני רואה. אולי זו לא הסתכלות מוצלחת, אבל זו *המציאות*. זה שכל צרכן קצה הוא סוג של חובב עוד לא אומר שהיחס שלו לאייקון יהיה יחס של חובב. והחובבים בימינו מתייחסים לאייקון כסוג של צרכני קצה כי זה מה שאייקון נותן להם. כשאתה אומר לאנשים שוב ושוב במשך שנים (ואני לא מתכוונת מילולית בהכרח), "אייקון הוא לא שלכם, הוא שלנו, אנשי המקצוע בתחום, אתם רק בואו אליו ותקבלו מה שאנחנו נותנים לכם", בסופו של דבר הם מאמינים לך ומתנהגים בהתאם. כמו צרכני קצה. אופס.
זה שאי אפשר לעשות הכל ושבשביל אייקון גדול צריך להקריב – רגע, אני כבר רצה לספר על זה לשאר החובבים. אה, בעצם כבר אמרתי להם את זה, לא מעט פעמים, בשנים האחרונות, ממש באותן מילים. אבל אתה יודע מה? זה לא ממש עוזר הרבה, להסביר דברים לאנשים. כי ככל שתיתן להם נימוקים הגיוניים, לשכנע אנשים בהיגיון לא יעזור לך. אם אנשים לא מרגישים נכון, הם לא מרגישים נכון, וזה מה שקובע דפוסי התנהגות קבוצתיים, מה שאנשים מרגישים, לא מה שאנשים מבינים בהיגיון. אה, לא שאני "אנשי מקצוע" בתחום או משהו.
אתה לא יכול להגיד "קיבלתם את קידום התחום, אז בואו תאהבו את הכנס ותשתקו". זה לא עובד ככה. אנשים מאד שמחים על קידום התחום, ועדיין לא מרגישים בבית באייקון, ומה לעשות, חובבות לא נגזרת מזה שאנשים נורא מתלהבים שמקדמים להם את התחום ושיקולים רציונליים מהסוג הזה, חובבות נגזרת מזה שאנשים מרגישים בבית. שהם מרגישים שייכים, חופשיים, שמחים, יצירתיים, חברותיים, כל הדברים שהולכים עם חובבות. אתה חושב שתצליח לשכנע את הקהילה (לא האגודה, רבאק, לא האגודה, האגודה היא כולה ארגון, היא לא הקהילה!) לאהוב את אייקון על סמך הרעיון הזה? נו, בהצלחה. אני סקפטית. אבל שוב, כזכור, אני לא אשת מקצוע בתחום. איזה תחום זה היה, תזכיר לי שוב?
-
ציטוט מפוסט הראשון שלי:
ניהלתי מאות שיחות בחודשים האחרונים עם עשרות אנשים. כמספר האנשים ב"קהילה", כך גם ההגדרות לקהילה ולגבולותיה. את חושבת שכשאת אומרת "קהילה", כל האנשים שסביבך מבינים למה את מתכוונת, אבל הם לא. לפעמים ההגדרות חופפות קצת יותר, לפעמים, הן רחוקות שמים וארץ.
אני עדיין עומד מאחוריו. כי אם תדברו עם אנשים מסוימים מסטארבייס, הם יגידו שהם ב"קהילה אחרת" מזו "של האגודה". כנ"ל מעריכי טולקין וכנ"ל חובבי קומיקס. וזה Common Knowledge, וכמוהו גם כי הסגרגציה המוכוונת הזו, גורמת לכל כך הרבה חיכוכים, ויכוחים ובעיות בשנים האחרונות – לראיה מצבו של כנס עולמות, לראיה קיומם של שני "כנסי ספרות פנטסיה חובביים" בקיץ, ועוד, ועוד, ועוד.
ומשם ההמשך מהפוסט הבא שלי:
הגדרתי [לעצם קיום השיחה] את מושג "הקהילה" שאת מדברת עליה כעל קבוצת אנשים שבאופן אמורפי כלשהו מתכתבת עם האגודה. זו אינה קהילת החובבים היחידה, או הקהילה היחידה שמקומה באייקון. זו קהילה, אחת מיני רבות. גדולה יותר מאחרות. נראה לי שזו אחת הבעיות הנוכחיות של האגודה, הדיסוננס הזה.
גם מאחוריו אני עדיין עומד.
כי זו אחת הדרכים של מספר גדל והולך של אנשים לזהות את עצמם, להרחיק את עצמם מהארגון שנקרא האגודה ולשייך את עצמם ל"קהילה", וכן, זו קהילה שמסונפת לאותו ארגון, כי זו אינה הקהילה שעוטפת ארגונים אחרים.
ומשם, לכאן:
האגודה צריכה להזכיר לקהילתה את הסיבה המקורית בעטיה הוקמה האגודה – הפצת הבשורה בדרכים שונות ומגוונות – כפי שניתן בנקל לראות ממטרות האגודה, שאם זכרוני אינו מטעני לא מזכירות את המילה "קהילה", להרשים את מטרותיה על חברי קהילתה, ולרתום אותם לטובתה. לחילופין, האגודה יכולה להחליט לשנות את מטרותיה, או שחברים משפיעים בקהילתה יכולים לפעול למען שינוי מטרות הארגון שלהם, ולהחליט להיות ארגון שמטרתו הראשונית, או לפחות אחת מהן, היא גיבוש חברתי ותחושת קהילה במסגרתו. לטעמי האישי, זה כיוון לא נכון לאגודה, אולם לצערי הרב, ייתכן וזה יתאים יותר לחברי האגודה, מהמנטליות שאני חש כרגע בארגון.
-
הכישורים והניסיון של מנהלי מתנדבים בכנסים הגדולים של השנים האחרונות הם כישורים וניסיון מקצועיים, והם אנשי המקצוע בסקטור שתיארת – "תחום ההתנדבות המאוד ספציפי והייחודי למדי שלנו".
אם כי, תחום התנדבות ככלל הוא לא ייחודי לנו בשום צורה – יש הרבה מאוד עמותות והרבה מאוד ארגונים המתבססים באופן חלקי או מלא על מתנדבים, הן בארץ והן בעולם, ואפשר וכדאי וצריך ללמוד איך הם עושים את זה, כפי שעשינו ואנו עושים. בוודאי שיש בתחום זה אנשי מקצוע – שיודעים איך לפעול לגיוס מתנדבים בארץ, ומכירים ארגונים בעולם (דוגמת כנסים אחרים, פסטיבלים אחרים) ויודעים כיצד זה נעשה שם.
לבסוף, יש גם אנשים שתפקידם לקבוע מה תהיה המדיניות בנוגע להתנדבות, מה שייקבע בסופו של דבר את אופי ההתנדבות בארגון – ואלו אנשי וועד האגודה מחד (לגבי הארגון שלהם), ואנשי הסגל הרלוונטיים לכך בכל כנס ספציפי, לגבי הכנס שלהם, בכפוף למדיניות האגודה והוועד שלה (במקרה של כנסים של האגודה).
כל אלו *תפקידם* לדעת יותר על התנדבות מאשר מתנדבים סדרתיים בכנסים.
-
מבחינתי, בשאלה הספציפית הזאת הארגונים חסרי משמעות. כשאני אומרת "קהילה" אני לא מתייחסת לקהילה ספציפית. אני מתייחסת לדינמיקה חברתית מסוימת שמתאפיינת בתכונות מסוימות. אני לא מדברת על אנשים ספציפיים, אני מדברת על תופעה.
זה לא משנה לאיזו "קהילה" משתייך אדם, ברגע שהוא "קהילתי", יהיו דברים מסוימים שידברו אליו ויגרמו לו להרגיש בבית, ודברים אחרים שלא. הצרכים שאני חושבת שאייקון צריך לענות עליהם – גם אם לא באותה רמה כמו כנסים קטנים יותר ו"קהילתיים" יותר – הם צרכים כלליים, שלא מתייחסים לקהילה אחת ספציפית, אלא באופן כללי לדינמיקה האופיינית לקונספט הזה. זו דינמיקה שעובדת על כמה עקרונות שאפשר לענות עליהם גם אם אתה לא יודע מה ההזדהות הספציפית של הפרטים.
למשל, "להרגיש חלק". אחד המאפיינים החשובים ביותר של קהילתיות זה שחבריה מרגישים חלק מהעשייה, מההחלטה, מכל הדברים החשובים. הם אולי הבורג הכי קטן במערכת, אבל הם מרגישים שהם חלק – חלק *חשוב* – מהעשייה. יכולת לראות את זה במשך שנים בפורום אורט, כשהיו דיונים סוערים ומלוהטים על "אייקון לאן". אתה יכול לראות היטב בימינו שכמעט אין כאלה יותר. למה אין כאלה יותר? כי אנשים הפסיקו להרגיש חלק, ולפיכך זה כבר לא עד כדי כך נוגע להם. מבין את הנקודה שלי? תגרום לאנשים להרגיש חלק מאייקון, הם ישקיעו באייקון אנרגיות. תגרום לאנשים להרגיש שאייקון זה של מישהו אחר, הם לא ישקיעו באייקון אנרגיות. ככה פועלים בני אדם, אני בספק אם תצליח לשנות אותם רק כי זה נראה לך לא הגיוני.
אתה רוצה שהאגודה תחנך את חובביה. למרבה הצער, אני חוששת שזה לא יעבוד, בדיוק בגלל הסיבה שאמרתי. יש דרכים מסוימות שבהן בני אדם פועלים. יש מניעים מסוימים שדוחפים בני אדם לעשות דברים כאלה ואחרים. האגודה יכולה לספר לחובביה עד מחרתיים שאייקון זה חשוב, שאייקון זה טוב, שאייקון מקדם ועושה ובונה. אם החובבים לא *ירגישו* שאייקון שייך להם, אז בהחלט ייתכן שהם יהנהנו בראשם ויגידו, "כן, כן, אייקון עושה דברים טובים, אנחנו בעד אייקון, אייקון זה אחלה", אבל זה לא יעורר אצלם את הערך הרגשי שגורם לחובבים להזניח את העבודה, הלימודים והמשפחה כדי לתרום כל מה שיש להם לכנס של חמישה ימים (או שלושה, או שבעה, לא משנה).
אתה מנסה לשכנע אותנו בדברים שלא צריך לשכנע אותנו בהם. אני מאמינה, ונדמה לי שכולנו מאמינים, שאייקון גדול ומקצועי זה טוב. אני מאמינה שאייקון מביא לנו הישגים גדולים ובונה לנו דברים נפלאים. אני מאמינה שמידה מסוימת של קהילתיות היא קורבן שחייבים להקריב כדי להשיג את מה שיש לאייקון לתת לנו, ששום כנס אחר לא יכול לתת. אני מסבירה את הדברים האלה כבר שנים לאנשים שמבכים את אייקון הישן והטוב. אבל האמונות האלה לא משנות הרבה. אנחנו מדברים פה על השאלה למה אנשי "הקהילה" לא מרגישים יותר שאייקון שייך להם, וזה גורם לכך שהרבה פחות אכפת להם מאייקון. והתשובה לזה לא נמצאת ברעיונות שאתה מעלה. הם רעיונות יפים, ונכונים, ואידיאליסטיים, והם לא יעבדו כדי לפתור את הבעיה הספציפית הזאת. כשאתה מטפל בקבוצות של בני אדם, אתה צריך לטפל במה שגורם להם לעשות דברים כקבוצה, לא בשכנוע אינדיבידואלי. ומה שעובד על קבוצות זה רגשות, לא היגיון. תגרום לחובבים *להרגיש* נכון, והם יבואו. תספר להם כמה שאייקון חשוב וטוב ומועיל, והם יילכו להשקיע את האנרגיה שלהם במשהו אחר, משהו שהם *אוהבים*.
-
והם יוכלו להגיד לי – כמו שהם אומרים למתנדבים שלהם – הנה, הבן אדם הזה חי בזכותך, או למשפחה הזו יש מה לאכול בזכותך, או הילדים האלה לא ישנו ברחוב בזכותך, או במדינת העולם השלישי הזו עוד ילד יודע לקרוא בזכותך, ואני ארגיש ששיפרתי קצת את העולם, ושאני אדם טוב, וכולנו נשמח ונעלוז.
אבל ההתנדבות שלנו היא *לא* ההתנדבות הזו. אנחנו לא משפרים את העולם, אנחנו משפרים את העולם *שלנו*. משקיעים במשהו שאנחנו אוהבים, כי אנחנו אוהבים אותו, וכי זה כיף לנו. זו התנדבות שונה לחלוטין, והיא פועלת אחרת. הסגל ואחראי המתנדבים מבינים הרבה במתנדבים, ואלה מהם שאני מכירה הם אנשים נהדרים, אבל הם בדיוק האנשים שמתנדבים אחרת – שמוכנים להקריב ימים שבועות וחודשים בשביל אידיאל. הם נפלאים, והם *מעטים*, ורוב המתנדבים עושים את זה אחרת. אתם רוצים לדעת על התנדבות? למה לא להעביר שאלון קצר לכל המתנדבים באייקון? למה לא להעביר שאלונים לכל באי אייקון ולשאול מה היה גורם להם להתנדב? למה לא להקשיב לאנשים שמתנדבים ולשאול באיזה כנסים הם התנדבו ובאיזה לא ולמה? לפעמים הדיון האקדמי יכול להיות אינטליגנטי ומנומק ומלומד ומנותק מהמציאות. -
ציטוט מהפוסט הראשון שלי:
ניהלתי מאות שיחות בחודשים האחרונים עם עשרות אנשים. כמספר האנשים ב"קהילה", כך גם ההגדרות לקהילה ולגבולותיה. את חושבת שכשאת אומרת "קהילה", כל האנשים שסביבך מבינים למה את מתכוונת, אבל הם לא. לפעמים ההגדרות חופפות קצת יותר, לפעמים, הן רחוקות שמים וארץ.
אני עדיין עומד מאחוריו. כי אם תדברו עם אנשים מסוימים מסטארבייס, הם יגידו שהם ב"קהילה אחרת" מזו "של האגודה". כנ"ל מעריכי טולקין וכנ"ל חובבי קומיקס. וזה Common Knowledge, וכמוהו גם כי הסגרגציה המוכוונת הזו, גורמת לכל כך הרבה חיכוכים, ויכוחים ובעיות בשנים האחרונות – לראיה מצבו של כנס עולמות, לראיה קיומם של שני "כנסי ספרות פנטסיה חובביים" בקיץ, ועוד, ועוד, ועוד.
ומשם ההמשך מהפוסט הבא שלי:
הגדרתי [לעצם קיום השיחה] את מושג "הקהילה" שאת מדברת עליה כעל קבוצת אנשים שבאופן אמורפי כלשהו מתכתבת עם האגודה. זו אינה קהילת החובבים היחידה, או הקהילה היחידה שמקומה באייקון. זו קהילה, אחת מיני רבות. גדולה יותר מאחרות. נראה לי שזו אחת הבעיות הנוכחיות של האגודה, הדיסוננס הזה.
גם מאחוריו אני עדיין עומד.
כי זו אחת הדרכים של מספר גדל והולך של אנשים לזהות את עצמם, להרחיק את עצמם מהארגון שנקרא האגודה ולשייך את עצמם ל"קהילה", וכן, זו קהילה שמסונפת לאותו ארגון, כי זו אינה הקהילה שעוטפת ארגונים אחרים.
בפוסט שלך לא הגדרת "קהילה" אלא "תחושת קהילתיות" והאופן שבו התחושה הזו קיימת בכל קהילה בנפרד. סבבה. זה לא מבטל את קיומה של "קהילת האגודה" אליה מרבית המשתתפים בפורום הזה משתייכים, גם אם הם אינם חברי אגודה.
ככל שאירוע מקדיש מעצמו יותר לטובת פניה לקהילה מסוימת, הוא מאפשר את השיחה בין אותם חברי קהילה אבל לא מאפשר את השיחה בין חברי קהילות אחרות באותו אירוע. כנס שפתוח לכל החובבים, כל מסגרת חברתית של חובבים בנפרד לא תרגיש בו בבית, באותה המידה והיה זה "כנס שלה, ורק שלה, לתכנים ולקהילה שלה". לראיה עולמות, שהוא מספר כנסים בו-זמנית, ולא כנס אחד קוהרנטי, ולראייה כנסי ביגור, פנטסיקון ומיתופיה שהם כנסים קהילתיים פאר-אקסלאנס ומצוינים במה שהם עושים.
כפי שציינתי, האגודה יכולה לשנות את אופי קהילת החובבים שאופפת אותה, וודאי ובוודאי שהיא יכולה. שינוי תפישתי כזה הוא תהליך ארוך וקשה, אבל נעשו דברים קשים יותר בעולם. למעשה, אם להתייחס לרגע אל וועד האגודה שלא כאל שליחים של האסיפה אלא כמנהיגים ומובילים, *תפקידו* של הוועד הוא להתוות דרך לחברי האגודה ולפעיליה, להוביל אותם למימוש מטרות האגודה (ולעמוד לבחירה פעם בשנה, ולהישפט ע"י ציבור חברי האגודה במידה והם מובילים אותם לכיוון שהם אינם רוצים ללכת אליו). במידה וקיים פער בין מטרות האגודה לבין ציפיות קהילתה, זהו דיסוננס חמור שיפגע בוועד מלהוביל את האגודה למימוש מטרותיה, וזה אכן *תפקידו* לרתום את הקהילה למטרותיו, או לחשוב מחדש על המטרות הללו, ולפעול לשנותן. כמובן שגם חברי קהילת האגודה יכולים לעשות את, אבל רק מתוקף יוזמה אישית של אנשים המשפיעים או המעוניינים להשפיע, ולא מתוקף *אחריותם*.
-
אם כי אני מעלה את גרינפיס ואמנסטי בדוגמאותיי לא מעט, אני לא מתכוון לארגונים כאלו.
וודאי שכשאנו בוחנים את החוויה ההתנדבותית באייקון, אנו מודעים לכך שהמניע להתנדבות אינו כשל מתנדב בגרינפיס (אם כי, אני חייב לציין, שזה הפתיע אותי, כי *מבחינתי* זה אותו הדבר, אבל על זה כתבתי בפוסט הראשון שלי).
יש הרבה אירועי, פסטיבלי וכנסי ז'אנר וחובבות בעולם, ומהם אנו יכולים ללמוד. יש הרבה אירועים תרבותיים בארץ, וגם מהם אנחנו יכולים ללמוד.
ויחד עם זאת, אפשר לנתח את הסיבות להתנדבות ולהשוותן בכל מיני מסגרות – גם בין גרינפיס ואמנסטי לבין האגודה, רק כדוגמא – כי גם בגרינפיס ואמנסטי, מתנדבים שכייף להם יעשו עבודה טובה יותר ממתנדבים שלא כייף להם. ואת יודעת מה – גם עובדים בשכר יעשו עבודה טובה יותר כשכייף להם…
חלק מהידע המקצועי הנרחב של מנהלי המתנדבים נובע משאלונים שתיארת, כמו גם מהיכרות אישית ואינטימית עם כמות עצומה של מתנדבים בכל המסגרות הארגוניות. זה לא אומר שהם יודעים הכל, וזה לא אומר שאין מה לשפר בעבודתם, אבל הם אוטוריטות לתחומם – הם מכירים את פרופיל המתנדב ויודעים באיזה כנסים הוא המתנדב ומדוע הוא התנדב בהם…
אני לא יודע על איזה דיון "אקדמי" את מדברת, אבל שיחה בין אנשי מקצוע עם חזון, חיבור לשטח, וסמכות להחליט ולבצע, היא המסגרת בה מקבלים החלטות ומבצעים אותן. דיון בפורום מתחיל ונגמר כמה שהוא – דיון בפורום.
-
-
אני רוצה לציין שמבחינתי, ונדמה לי שלא רק מבחינתי, קידום המד"ב הוא גם עניין אידיאולוגי. לא רק כי "אני אוהבת מד"ב וזה מגניב ונורא כיף להתנדב" (גם), אלא גם כי אני מאמינה שדמיון ופתיחות לרעיונות חדשים ומתיחה של גבולות רעיוניים ונכונות לשאול שאלות ולחשוב עצמאית – כל אלה דברים שהחברה שלנו צריכה כאוויר לנשימה, ואלה דברים שמד"ב יכול לעודד. זו אולי לא תרומה מיידית לרווחתם של בני אדם כמו להאכיל את הרעבים ולרפא את החולים, אבל זו נראית לי תרומה משמעותית מאד לחברה שלנו כחברה.
-
כמו כל סוג אחר של צורת תקשורת, היא יכולה להיות פוריה ולהביא תוצאות מעשיות, והיא יכולה להיות רק טחינת מים, וזה תלוי רק בבני האדם המעורבים.
רק בתור דוגמה אחת: "חלומות באספמיה" נולד מדיון בפורום. הוא לא היה נולד אילולא הדיון שהוביל להפרחת רעיונות, להבעת רצון, ולהחלטה לבצע. הוא לא היה נולד גם אם בין המשתתפים בדיון לא היו אנשים בעלי יכולת ביצוע שהחליטו לבצע את זה. אני מביאה את זה כדוגמה לדבר ש*אני* הייתי מעורבת בו (ולכן יכולה לדבר עליו במידת מה של סמכות) וכדי להבהיר שהזלזול שלך בדיוני פורום לא במקום. -
חשוב לי שלא ישתמע שהדיון בינינו הוא סמנטי. אנחנו מדברים באותה השפה, אבל אומרים דברים שונים, וכנראה שאחד מאיתנו טועה, ומהיכרות שלי עם עצמי, זה לא אני.
לשיטתך, וגם להבנתי, קהילה היא מסגרת חברתית שמקורה בתחום תוכן, עניין או עיסוק המשותפים לכל החברים במסגרת. זו "קהילה".
אנא תקני אותי אם אני טועה בנקודה זו.
הגדרה זו מוצאת ביטוי מאוד נכון ב"שטח" – שכן יש בתחום החובבות הישראלי מספר מסגרות חברתיות *שונות*, המבוססות בדיוק על זה – ובהיותם קהילות של חובבים, הם מובדלות בראש ובראשונה ע"י תחומי תוכן שונים, אבל גם הבדילו עצמ לעיסוקים שונים – קבוצה חברתית אחת מארגנת את מיתופיה, בעוד אחרת מארגנת את פנטסיקון. שלישית מאגנת את ביגור. רביעית בכלל מארגת את קאבום, או שזה היה באנג, או קפאו, אני כבר לא זוכר.
אנשים היא נקודת המוצא – הם המרכיבים את הקהילות השונות הללו.
ישנן "קהילות" שמחוברות האחת לשניה בצורה טובה יותר, ויש כאלו המנותקות האחת מהשניה לחלוטין, הכל בזכות אנשים המשייכים את עצמם גם לכאן וגם לכאן, או שיש להם חברים גם כאן וגם כאן. השגרירות והאגודה, העמותה והאגודה. פעם הייתה affinity גבוהה מאוד בין "חובבות באפי" ל"טולקינאים", ולו בגלל שאילן שמעוני נשוי לאיילת קובלסמן-שמעוני. אז עכשיו ליאת שחר ורותם ברוכין (ורבים אחרים) מהווות גשרים כאלו.
במרקם חברתי רב-קהילתי, אי אפשר לדבר על "כנס קהילתי" שפונה למספר קהילות זו-זמנית, בלי שהוא יהיה מחולק ל"תת-כנסים" (אולם א' – באפי, אולם ב' – סטאר טרק או לחלופין 20% מהתכנים של טולקין, 25% של "האגודה").
ולבסוף, את חוזרת לדבר על "תחושת קהילתיות" אמורפית שמשותפת לכולם. זה לא שאין צדק באמירה הזו, אבל זה כמו לומר "השניצל של אמא שלי הוא הכי טוב בעולם". וודאי שזה נכון, וזה נכון לגבי כולם, אבל "השניצל של אמא שלי" הוא שם לוגי, ומשתנה מאדם לאדם – כל אדם מדבר על שניצל שונה. כך גם כל אדם מקושר לקהילה *שונה*. (המממ… שניצל של אמא…).
ונו נקודת המחלוקת מבחינתי, והסתירה שאני מוצא בגישה שלך – כי ההתהוות של "קהילה" היא סביב מסגרת חברתית מסוימת, ו"תחושת הקהילתיות" שלי נובעת מההגדרה שלי לשייכותי באותה "קהילה". אבל ישנן מספר מסגרות חברתיות נפרדות, hence מספר קהילות נפרדות. כפי שיש אמהות נפרדות ושניצלים נפרדים, אבל עדיין אותה תחושה נפלאה של "השניצל של אמא" אצל כולם.
את מבלבלת בין השם הלוגי לשם הפיסי, בין "השניצל של אמא" לבין "השניצל של אמא *שלך*".
ולכן אני מפנה אותך כל פעם מחדש ל"קהילת האגודה", כי את יכולה לדבר בשם תחושת הקהילתיות שלך ותחושת הקהילתיות שאת חשה סביביך, אבל לא בשם תחושת הקהילתיות של אילן אמינוב, יואב גבע, ארז זבולון, עופר ברנשטיין או לירון אפריאט.
-
אתה מדבר על "קהילה" כעל קבוצה ספציפית של אנשים. אני מדברת על "קהילה" כסוג של דינמיקה חברתית שמאפיינת טיפוס מסוים של אנשים. על הדינמיקה הזאת אפשר לענות גם אם אתה לא עונה על צרכי התוכן האינדיבידואליים או מספק מרחב ביטוי לתת-הקהילה הספציפית. תחושת הזדהות כללית, עם עצם ההשתתפות וההתנדבות באייקון, ולאו דווקא תחושת הזדהות ספציפית.
אפשר לגרום לאנשים להרגיש שייכים וקהילתיים גם אם אתה לא מספק להם את הצרכים של ה"קהילה" הספציפית שלהם. יותר מזה, אחד היתרונות הגדולים של אייקון – אחד ההישגים שהוא כן משיג בתחום הזה, וחבל שלא יותר – זה יצירת שיתוף רחב יותר של תחושת ה"קהילתיות" הזאת, מעבר ל"קהילות התוכן" הספציפיות.
כשאדם מתנדב לאייקון, הוא לא עושה את זה (בדרך כלל, טוב?) כי מספקים לו תכני באפי וכי יש לו בסביבה חברים מקהילת הבאפי הפרטית שלו. הוא עושה את זה כחלק ממשהו רחב ואמורפי יותר. ואת המשהו הרחב והאמורפי יותר – התחושה הנעימה והקהילתית הזאת – צריך לספק ברמה הגלובלית, לא ברמה הספציפית של קהילה זו או קהילה אחרת. לא צריך לספק לכל אחד את השניצל של אמא שלו, וגם לא צריך שכל אחד יביא את השניצל של אמא מהבית – צריך שהשניצל המקומי יעורר בהם בפני עצמו תחושת שייכות ונוסטלגיה. שאנשים ידברו על "השניצל של אייקון", וזה יעורר בהם אהדה וגעגוע.
למה אנחנו מדברים בשניצלים? פתאום נזכרתי בשניצליה שליד אייקון ונהייתי רעבה, אם כבר מדברים על נוסטלגיה. -
כי זה בערך איך שאני רואה את זה- למרות שאירועים של הטולקינאים באופן כללי לא ממש מעניינים אותי, מבחינתי הם עדיין חלק מ"קהילת החובבים", וזה נכון גם לגבי חברי אמא"י ושאר מה שאתה קורא "קהילות", מבחינתי כולן תת קהילות של קהילת החובבים הישראלית הביצתית וה(יחסית) קטנה.זה אולי נכון שבח"ול האנשים האלה בקושי היו פוגשים אחד את השני וכנראה היו נוצרות קהילות נפרדות, אבל החובבות הישראלית כ"כ קטנה וצפופה שבסופו של יום באמת יש "קהילה"(או "מטאקהילה" אם תרצה) אחת.
אני יכול גם להגיד לך שששמעתי את אותן תלונות מרוב החובבים שאני מכיר לגבי אייקון, בלי קשר אם הם חובבים מהקהילה שקרובה לאגודה או מהקהילה שיותר קרובה לסטארבייס או אמא"י או מה שלא יהיה, וכל הטענות הסתכמו בזה שהיתה הרגשה שאייקון לא רוצה את הקהילה של החובבים ההרד קור(שבישראל הם הרבה פעמים, לפחות בדור שלי, גם מולטי-חובבים) אלא רק את האנשים מבחוץ.ואני יכול להגיד לך שחלק גדול מחוסר האכפתיות כלפי אייקון נובע בדיוק מזה- שנים דפקו לנו בראש בפורומים שמי שלא אירגן כנס שלא יפתח את הפה,ואני מזמין אותך לקרוא כמה דיונים בפורום אורט אם אתה רוצה לרענן את זכרונך , מה שגרם לאנשים להגיד בשלב מסויים "יודעים מה, הם לא רוצים עזרה?שלא יבואו אלינו".הגישה הזו בפורומים היתה רק חלק מגישה כוללת של אייקון כגוף כלפי תחושת הקהילתיות(מתי לאחרונה היה אירוע סיום?שלוש שנים?ארבע?) שאמרה שקהילתיות זה לא טוב כי אנחנו רוצים לפנות החוצה- מה שאייקון קיבל בתגובה היה המקבילה המעשית של "למה שנעזור לכם אם לא כיף לנו?" שהיא אנושית די צפויה, ואני חושב שהרבה מצרות כוח האדם של אייקון בשנה האחרונה נבעו בדיוק מהקטע הזה.
אז איך לדעתי מתקנים?לא חייבים לתת לכל קהילה אירוע, אבל לדעתי צריך לעשות מתחם איזשהו של אירועים קהילתיים אם זה פילקים, או הקראה דרמטית של מילון אבן שושן או זירה משפטית שבה מגנים על רוחו של גארי גייגקס נגד אישומים בעידוד אלימות הנוער.ואולי אפילו פונדק כמו שהיה ב"ביגור" ו"עולמות", כדי שיהיה מקום שאנשים שרוצים יוכלו קצת להשתגע ולהרגיש שהם בכנס עם החברים ולא באו להיות תצוגה למוגלגים.
-
-
האם דו-שיח החרשים שביניכם לא נובע מכך שיש עוד קהילה (ומשום מה לא הזכירו אותה כאן)? מדובר ב"קהילת אייקון".
יותר מאדם אחד שעבדתי מולו בעולמות דיברו על אייקון כקהילה בפני עצמה, לכן לאורי נדמה שאייקון מספק את תחושת ה"קהילתיות חוצה קהילות", למרות שמי שלא בתוך הקהילה הזו (אייקון) ומביט מהצד בהחלט מרגיש שאייקון "כבר לא קהילתי". -
שאלת כן / לא (1)… האם "קהילה" היא מסגרת חברתית שמקורה בתחום תוכן, עניין או עיסוק משותפים?
בהנחה שהתשובה היא "כן", שאלת כן / לא נוספת (1 א')… האם נכון לומר שקיימות מספר מסגרות חברתיות *שונות* בתחום החובבות הישראלית שעונה על ההגדרה הזו.
שאלת כן / לא (2)… האם "תחושת קהילה" זה משהו שיש (או אין, או יש חלקית) לאנשים במסגרת מסוימת (ארגון, אירוע, פורום אינטרנטי), בעקבות ההווי החברתי שנוצר במסגרת הזו.
בציפיה לתשובה "כן" לשאלה מס' 2, בהקשר של אייקון, ההבנה שלי היא כי את מדברת על "תחושת הקהילתיות" שיש לחובבי Hardcore שמבקרים באייקון, בלי קשר הכרחי לשייכות ל"קהילה" מסוימת. ולמעשה, ככל שאייקון גדל ותפח, העבודה עליו החלה מוקדם יותר ושילבה אנשים רבים יותר, נוצרה סביב התחושה הזו דבר שאנשים מכנים "קהילת אייקון".
אז על התחושה הזו אנו עובדים בצורה מאוד משמעותית השנה, כך שהיא אכן תחוזק באופן ניכר. הסיסמא שנתתי לזה היא "תחושת קטפולטה" (אם כי "השניצל של אייקון" יכול גם כן להתאים). אותה בדיחה שאת ואני וכל הקוראים מכירים (ומי שלא מכיר, חסרה לו אבן בניין קהילתית…), אבל היא לא בדיחת באפי ולא בדיחת רוקי ולא בדיחת סטאר טרק, היא בדיחת אייקון, והיא מחברת בינינו בגלל שהיינו יחד באותו המקום ובאותו הזמן וצחקנו יחד.
אבל… האתגר (שאני מאמין גדול בו ובחשיבות של להצליח בו) הוא כפול:
*(1)* לאפשר את תחושת הקהילתיות הזו *למי שרוצה בה*, ולא לכפות אותה על כל מבקר, לאפשר אותה כחוויה מבלי שזה יוריד מיכולתנו למשוך את הקהל הרחב
*(2)* לאפשר תחושת שייכות לקהילה הזו מבלי שזה יבוא בקונפליקט ישיר עם תחושת השייכות עם קהילות אחרות, לחזק את "אני אייקוניסט" מבלי להוריד מ"אני באפיסט" או "אני טרקי".
אני עדיין לא יודע איך עושים את זה עד הסוף, אבל בשביל זה יש אנשים חכמים ממני בוועדה העוסקת בנושא זה, בתקווה שהם יהיו כלי אפקטיבי ע"מ לענות לאתגר הזה.
ולכל זה ועוד התכוונתי כשכתבתי שהאגודה זורקת את המילים "קהילה" ו"קהילתיות" לאוויר מבלי באמת לרדת לעומק משמעותן, ומעט המחשבה על הנושא מניבה סיסמאות כמו "דוכן יד שניה הוא קהילתי". לא היה דוכן יד-שניה בעולמות האחרון. האם זה עשה את הכנס לפחות "קהילתי"?
-
עלולה לגרום לעדי יוגב להרביץ לך. היא די בטראומה מהקטע הזה, כפי שיודע מי שהיה באירוע הפילקים בעולמות…
אני בהחלט מקווה שהמאמץ באייקון אכן יקדם את העסק, אם כי צריך לזכור שתחושת קהילתיות היא לא דבר שנולד רק מתוכן. כפי שאמרתי קודם, אספקת תכנים הופכת אנשים למשתמשי קצה, גם אם התכנים האלה "קהילתיים" לכאורה.
תחושת הקהילתיות החזקה באמת סביב אייקון הייתה בתקופה שבה כל החובבים הרגישו שאייקון הוא "שלהם". שזה אומר שחובבים התנדבו, וזה גם אומר שחובבים לקחו אישית דברים באייקון וניהלו דיונים ארוכים כאורך הגלות באורט ובמקומות אחרים על אספקטים שונים של אייקון, איך הוא צריך להיראות, מה נכון ומה לא נכון בו, עד שהתפתחה, בהדרגה, תחושת ההדרה של החובבים מאייקון, כך שהיום אותם חובבים כבר לא משלים את עצמם שאייקון הוא "שלהם", ולפיכך לא מתעוררות אותן אמוציות לגביו כפי שהתעוררו פעם.
האם אתה מסוגל לתת לחובבים את התחושה הזאת מחדש? האם אתה *רוצה*? או שאתה מתכוון להסתפק ברמת התוכן, השמורה המגודרת שאמורה לתת לחובבים תחושת בית על ידי דברים שהוכנו עבורם על ידי אחרים ולפי החלטת אחרים? כי זה משהו, כן, אבל לעניות דעתי זה לא מספיק – כדי להחזיר לחובבים את התחושה שאייקון הוא שלהם, יהיה צורך למצוא דרכים כלשהן שבהן אייקון (או חלקים ממנו) אכן יחזור במידה מסוימת להיות *של* החובבים – שתהיה להם איזושהי השפעה ואיזושהי דריסת רגל על מה זה אייקון בשבילם (מעבר לתשובה הקבועה של "רוצים להשפיע על אייקון, תתנדבו לסגל", שלא כולם בנויים לה).
האם זה אפשרי? האם זה רצוי? האם ניתן יהיה עדיין לאזן את זה עם ההתמקצעות של אייקון והפנייה שלו לקהל הרחב? אין לי מושג. אבל בתפישה שלי, כדי באמת להחזיר את התמכרות החובבים לאייקון – זו שגורמת לזה שכשיש אייקון לוקחים חופש מהעבודה אפילו אם הבוס מתנגד, ולא מגיעים "ליום רביעי, אולי, אם אני אצליח לצאת מהעבודה בזמן" – זה מה שצריך לעשות. לתת לחובבים תחושת מעורבות ובעלות מחודשת.
-
-
והתגובה שהם מקבלים היא, "לא, זה בסדר, אנחנו מקבלים עצות רק ממי שבאמת מבינים בזה".
תראה, אני לא אומרת שאני יכולה לדבר בשם כל המתנדבים, אבל בתור מישהי שעברה במהלך השנים מהתנדבות-כי-למי-יש-כסף להתנדבות-כי-זה-כיף להתנדבות-אידיאולוגית וחצי הדרך בחזרה להתנדבות-כי-זה-כיף, אולי כן יש לי משהו מעניין להגיד בנושא? ותעזוב אותי – יש כאן אנשים שמתנדבים הרבה יותר שנים ממני, שעשו את זה בהרבה יותר תפקידים וכנסים, שמציעים לך את התובנות שלהם. להקשיב להם זה לא רק יעיל מבחינתך כי אתה מקבל אינפורמציה שאתה זקוק לה, אלא גם יעיל מבחינתך כי אתה עושה להם מקום באייקון – לא עלתה כאן בדיון השאלה איך אפשר לעשות את זה? אז הנה, מתנדבים כבדים, אנשי קהילה מסוג זה או אחר, רוצים לתרום לאייקון ולהרגיש בו קצת יותר בבית בזכות זה. למה לא לתת להם?ואותי, שוב לשם הדגמה וכי רק על עצמי לדבר ידעתי, אף אחד אף פעם לא שאל למה התנדבתי בכנס כלשהו ולא באחר, אף פעם לא מילאתי שאלון משוב על ההתנדבות או על הכנס, ואף פעם לא ביקשו את עצתי (זה שאני נותנת אותה בכל זאת זה מה שנחשב על ידי אנשים מסוימים כחלק מהקסם שלי, ועל ידי שאר האוכלוסיה כפגם האופי העיקרי שלי). ואתה יודע מה? ברגע שמבקשים את העצה שלך, ואתה נותן אותה, ומקשיבים לך בתשומת לב, הדיון הזה הופך את התוצר לקצת יותר שלך, ואכפת לך ממנו יותר. אפילו כשההשפעה לא אמיתית (יש ניסויים של פסיכולוגיה חברתית על חשיבה מאגית – למשל זה שאתה מעודד קבוצת כדורסל גורם לך לחשוב שהניצחון שלה הוא קצת בזכותך), בטח ובטח כשהיא כן והדברים שאמרת משתקפים בתוצר. כבר אמרתי קודם שכל מה שאני רוצה זה להרגיש שלאייקון קצת אכפת – הקשבה זה אכפתיות, ואכפתיות זה מה שמביא אנשים למשמרת ההתנדבות שלהם ישר מביה"ח, על משככי כאבים, כי הם הבטיחו לבוא לעזור עם הכנס. כרגע, מה שבשביל עולמות הוא מובן מאליו, בשביל אייקון הוא אפילו לא אופציה. הייתי רוצה לראות את זה משתנה…
-
-
זכור! הם עדיין בתהליכי הכנה והבשלה.
הרמת תערוכה פנטסטית בשיתוף עם האגודה במוזאון בירושליים- התערוכה תארך כחצי שנה בה יהיו לנו אפשרויות להרים אירועים במוזאון תוך קבלת משאבי המקום ופרסום כמובן.
לפיכך לאורך כל התערוכה יופיע פרסום לאגודה בכל פרסום של התערוכה.פרוייקט נוסף הוא הוצאת גליון מיוחד של פנטסיה 2000- בתמיכה, עידוד ושיתוף פעולה עם האגודה. גליון זה יוצא בהפצה מסחרית ושוב יקדם אותנו מול מי שהנוסטלגיה עדיין חיה בליבו ומי שרק היום גילה את הגלגל.
פרוייקט נוסף הוא כנס בשיתוף עם אגודת האסטרונומים לכבוד 40 שנה לנחיתה על הירח.
פרוייקט נוסף בבדיקת ייתכנות היא הגדלת הפצת המימד בהיקף מסחרי.
ויש לי עוד כמה פרוייקטים שמתבשלים אצל אמא"י – שגם הם מפרסמים את האגודה מעצם קיומם.
-
-
