- This topic has 52 תגובות, 15 משתתפים, and was last updated לפני 15 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
כפי שביקש הוועד איני מתייחסת לפרטי ההסכם שנחתם מול אייקון, למרות שיש לי הרבה מה להגיד בנושא.
אציין רק שאני מתחרטת על חידוש החברות ב"עולמות", וממש לא בטוחה שאחדש ב"עולמות" הבא…שאלה אחת : למה אם יש לי ביקורת עלי להעביר אותה לליאת- לכתובת הפרטית שלה,, ולא לכל הועד + ועדת ביקורת? למה אין לועד כתובת דוא"ל שכל חבריו (בסדר, חברותיו) יכולים להכנס אליה?
-
לגבי כל חבר אגודה, אבל בעיקר כשזה מגיע ממתנדבת כל כך מסורה שדעתה כל כך חשובה לנו. אנחנו מאמינות שלאגודה יש מה להציע, ומקוות שבמהלך השנה שלנו בועד נוכל לשפר את המצב, לא לגרום למי מחבריה להתחרט על החברות בה.
לגבי הדוא"ל – יש כתובת מייל לאגודה, ומזכיר האגודה מעביר דברים רלוונטיים שמגיעים אליה גם לועד. כתובת מייל אחת שכל כך הרבה אנשים משוטטים בה היא מתכון לבלגן והודעות שנפלו בין הכיסאות (לפחות מניסיוני, מכתובת מייל אותה אני חולקת עם אדם אחד בלבד). הדבר החשוב, בעינינו, היה להבהיר שאנחנו מקשיבות לכל רחשי ליבם של חברי האגודה, ושיש כתובת ואוזן קשבת – וליאת, בתור היו"ר, רצתה להיות הכתובת הזו. ליאת מעבירה לועד כל מידע כזה שמגיע אליה, וכמובן שניתן לבקש ממנה להעביר לנו מיילים שרוצים שכולנו נקרא. כמו כן, בהחלט ניתן לשלוח לנו מכתבים באופן ישיר, כתובות המייל שלנו מופיעות בעמוד הזה:
http://www.sf-f.org.il/story_189(חוץ משלי, משום מה היא נשמטה משם. אז אם מישהו רוצה ליצור איתי קשר, עד שזה יתוקן: muchlilirejoicing ב: yahoo.com )
-
למרות שהבטחתי לעצמי לא להתנדב לשום דבר באגודה בגלל מה שהיה כאן בפורום, המכתב הזה דווקא גרם לי להתנדב לסגל עולמות.
זה ברור מאוד מההסכם הזה שאייקון חזק לעומת האגודה ונציגי אייקון יודעים לנצל זאת היטב לטובתם ולתועלתם.
פשוט גועל נפש.
בכל מקרה, במקום להחליש את האגודה, ניסיתי לחשוב על דרכים להציל מה שאפשר ומשם הדרך לעולמות היתה די קצרה. -
-
זה ש*חייבים* להתחיל לעבוד על גיבוש פעילי האגודה לגוף מיודע, פעיל ומתפקד. המצב הנוכחי איום ונורא מהבחינה הזאת, וזה – אני לא אגיד "מחליש" את האגודה, המילה הזאת אפילו לא מתחילה להתקרב לזה – מפורר את האגודה, שמוצאת את עצמה תלויה כולה על בלימתו של ועד קטן מדי ועמוס מדי.
אני חושבת שאם פעילי האגודה היו מגובשים ומיודעים כמו שצריך, דברים כמו האכזבה של נועה היו נמנעים, כי זה לא היה הפתעות שמונחתות מטעם הוועד בלי שלאף אחד – מלבד הוועד, כלומר – יהיה מושג מה היה כל התהליך שהוביל לזה. -
-
-
רק רציתי לציין שממרחק גדול (פיזית וטמפורלית) של מעורבות בנושאים האלה, אני חושב שהועד הנוכחי צריך לקבל המון גיבוי ותמיכה.
המצב שהועד נמצא בו הוא מצב של ארור אתה בעשותך ומקולל במחדלך. וברור לי שכל בחירה שלהם היתה גורמת לתסכול מצד אנשים.
אז כל הכבוד לכם שאתם מנסים. ובתקוה שבעתיד גם תצליחו לעשות דברים שיעוררו פחות רגשות שלילים.
כך הכבוד ועד!
-
רק חבל שהמצב הגיע לידי כך שפעילי האגודה צריכים להרגיש שהיוזמות שלהם צריכות ללכת *נגד* הוועד, כי אם זה לא יוזמה של הוועד, הוועד מערים קשיים מכאן ועד הודעה חדשה לפני שהוא מסכים לחשוב עליה. ומאחר שהוועד כרגע מתפקד בפורמט של קומץ פעילים עמוסים מדי שעושים *הכל* (כי משום מה, כמעט אין האצלת סמכויות והוועד כמעט לא מודע לזה שקיימים פעילים באגודה מלבד במעגל המצומצם עד מאד שלו), הכל נופל בין הכיסאות.
יש לאגודה *המון* פעילים, ועדיין חברת ועד מותשת אחת מנסה להחזיק באוויר את הכדורים של פרס גפן, פרס עינת, השנתון והשד יודע מה עוד. ואני לא יכולה שלא לתהות: ועד, אתם מודעים לעובדה שלאגודה יש עוד *המון* פעילים חוץ מכם, שגם הם יודעים לעשות דברים, ושאתם *לא אמורים* להעמיס עליכם בצורה כזאת, כי זה יפגע באופן שאתם *מנהלים* את האגודה, יתיש אתכם ובסופו של דבר יוציא אתכם ממעגל הפעילים בגלל שחיקת יתר?
כולכן נכנסתן לוועד עם מצע של תקשורת עם הפעילים או משהו. בפועל, נכון לרגע זה, התקשורת של הוועד עם הפעילים היא מהגרועות שהיו אי פעם. פעילי האגודה (מלבד חברים אישיים, כמובן) מנותקים לחלוטין מקבלת החלטות וממעגל העשייה, כשהוועד שומר את כל הקלפים אצלו (ומנסה בכל הכוח שלא יפלו לו מהידיים). מה הקטע?
-
-
-
-
-
מתי הערמנו קשיים? אנחנו אוהבות את זה כשפעילים יוזמים, והלוואי שזה היה קורה יותר. אנחנו מנסות לבסס את הקשר עם מעגל הפעילים של האגודה (שלום, אלה מבין מעגל הפעילים של האגודה שקוראים כאן! נכון שאתם באים לפגוש אותנו במפגש הפעילים באייקון?), ואנחנו בהחלט לא מנסות להערים עליהם קשיים.
יש דבר אחד שלגביו, את צודקת – המידע לא זורם כפי שהיינו רוצות כרגע: אייקון. וזה משום שמדובר בנושא רגיש, שעבר כמה טלטלות השנה (בין השאר, שינויים לא צפויים במבנה הועד שלנו). אבל בהחלט עשינו מאמץ להעביר מידע לחברי האגודה, וכפי שכבר אמרנו בעבר – אנחנו מתכוונות להיפגש ולדבר איתם עוד על הנושא, ובעיקר להתייעץ, כשנתחיל לדבר עם אייקון ברצינות לגבי העתיד. כלומר אחרי אייקון הזה.ואם זה לא היה ברור: אם יש פעיל שרוצה ליזום *משהו* (פעילות, פרויקט, כל דבר שהוא) – שיצור איתנו קשר. נשמח לשמוע, לעזור לו לחשוב על זה, ולסייע בכל דרך שנוכל. אם יש מישהו שמרגיש שלא זכה למספיק שיתוף פעולה – שיגיד, וננסה להשתפר.
-
עובדים באמת, כלומר.
אני בונה כרגע תוכנית שנתית-והלאה לצורך זה, בהסתמך על הנסיון שלי בעבודה עם פעילי האגודה.
בשאיפה ובתכנון, אני ארכז את ביצועה החל ממפגש הפעילים של האגודה באיקון. אבל זה לא סגור סופית.אני מקווה להספיק להתייעץ עם מגוון אנשים לגביה לפני המפגש, אבל לא יכולה להתחייב. אם לא, אני אנצל די הרבה מחול המועד להתייעצויות יזומות, אדבר על העיקרים במפגש הפעילים ואזמין אנשים לחוות דעה, ואז אציג את התוכנית עצמה שבוע אחרי.
וחשוב לומר שזה נולד מתוך יוזמה של הוועד באותו כיוון שדיברת עליו – לגבש את הפעילים לגוף פעיל ולשפר מאוד את התקשורת איתם.
ובקיצור: עובדים על זה, אבל בינתיים אין הרבה על מה לדווח
-
כבר עכשיו –
אני לא זוכרת ולו ועד אחד שחשף ככה תהליכים, גם תהליכים לא מחמיאים, כמו שהוועד הזה עשה עם פרוטוקול-לגבי-איקון. למעשה, אני זוכרת מבפנים כמה וכמה ועדים שהסתירו תהליכים כאלה.
אני לא זוכרת ועד אחד שמילא פרוטוקולים בפירוט ובמהירות כמו הוועד הזה. למעשה, אני זוכרת חתירה מודעת לנסח את הפרוטוקולים בלאקוניות, כי "אנחנו חייבים לדווח, אבל אף אחד לא צריך להתערב בתהליכים".
אני לא זוכרת ועד אחד שהגיב כל כך הרבה בפורום.
אני לא זוכרת ועד אחד ששם לעצמו יעד ומדדים ברורים לקשר עם הפעילים – ראי הפרוטוקול מישיבת הוועד הקודמת – ועם כל הקושי של העבודה שלו מול איקון משריין לא רק אסיפה כללית אלא גם מפגש פעילים.בהחלט יש עוד הרבה עבודה, ויש הרבה מאוד דרך עד לתקשורת טובה, ועד שהוועד יצליח להפעיל את הפעילים, בדיוק כמו שאת מתארת את זה והוועד רוצה. אבל אני רואה לא מעט חתירה לכיוון הזה, וכבר היום רואה מגמה של שיפור בתקשורת עם הפעילים מוועדים קודמים, ולא להפך.
וכמו שכתבתי בהודעה "עובדים על זה", נבנית תוכנית שנתית לקשר וגיבוש גוף הפעילים, בדיוק כמו שאת מתארת אותה, שתתחיל לפעול לכל המאוחר שבוע לאחר איקון. ביוזמת הוועד ובסיועו. על ידי פעילה (שלום!) שאינה חברת ועד. אני מקווה מאוד שגם אנשים שמרגישים שהתקשורת גרועה מאי פעם ואין האצלת סמכויות יתחילו להרגיש אחרת החל ממפגש הפעילים.
-
-
הוועד במצוקת כוח אדם קשה. את מודעת לזה? יכול להיות שכן. את מודעת לתחומים הספציפיים שבהם חסר כוח אדם? סביר להניח שלא. את מודעת לעובדה שאת רוב התחומים האלה אפשר היה למלא בקלות אילו התקשורת בין כל פעילי האגודה הייתה זורמת כמו שצריך? סביר להניח שגם זה לא.
כן, הוועד מעדכן אותנו במפעלותיו. הוועד מעדכן אותנו איזה חבר ועד קיבל עליו איזה תפקיד (כל אחד איזה חמש מאות), ואת מי גייס הוועד למה.
איפה דיונים לגבי פעילות? פעילות פרופר? איפה זרימת המידע שתאפשר לחברי האגודה לדעת מה האגודה מנסה לעשות, מה פעילים אחרים מנסים להרים, ואיפה *הם* יכולים להשתבץ? מתי בפעם האחרונה שמעת שפרס גפן ממש צריך מישהו שיטפל באתר שלו? מתי בפעם האחרונה שמעת שפרס עינת ממש משווע לאנשים נוספים שיקחו עליהם אחריות מלבד עדי, שקצת טובעת בעודף התפקידים שלה בוועד?
יש *לך* מושג איפה נמצא כרגע פרס גפן? איפה נמצא כרגע פרס עינת? איפה נמצא כרגע השנתון? באילו נקודות בכל אחד מאלה יש בעיות, ואיפה יכולת *את* לעזור? אולי לך ספציפית יש מושג. לרוב פעילי האגודה אין. וככה בדיוק זה גם נראה. אנחנו לא שומעים על שלבי העבודה, אנחנו לא שומעים על הקשיים, החוסרים, המצוקות, על הרעיונות המלהיבים ועל הצורך באנשים שיגשימו אותם, כך שכל מיני פעילים נלהבים יקפצו ויאמרו "אני! אני!". על מה אנחנו כן שומעים? על מה שכבר נעשה – ועל הדברים שמתפשלים בגלל "מצוקת כוח אדם", מאנשים שמתלוננים על זה כאן בפורום.
התקשורת מחורבנת, אבל יש אשליה של זרימת מידע. אנחנו מקבלים דיווחים. דיווחים יבשים, בדיעבד. אבל הקטע הזה של אנשים שעובדים *ביחד*, כקהילה אחת, שאכפת להם אחד ממה שהשני עושה, שמרגישים אחריות ביחד, שמחפשים איפה הם יכולים לעזור אחד לשני? נאדה. הוועד עושה. הוועד מושך בחוטיהם של כמה פעילים שקרובים אליו ישירות. שאר הפעילים אולי שומעים דיווחים, אבל הם *לא מחוברים לכלום*.
-
-
-
-
את יודעת למה? כי אני לא רוצה שהוועד יבנה את רומא. זה לא תפקידו של הוועד. אחת הבעיות הגדולות של הוועד כרגע זה שהוא מדמה בנפשו ש*הכל* זה תפקיד שלו. וזה לא.
אני רוצה שהפעילים יעשו את זה. *אנחנו*. אני רוצה שהפעילים יתנערו, יקומו מעל ישבנם, ויקחו את האגודה בחזרה לידיהם. לא שהוועד יעשה את זה בשבילם, כי זה דבילי, וגם בגדר סתירה עצמית.
-
-
זה נכון שצריך עזרה, וזה נכון שאין ערוץ תקשורת עם הפעילים.
שני הדברים האלו קשורים אחד בשני. כאשר יבוסס ערוץ התקשורת, נוכל גם להעביר את המידע שאת מדברת עליו.
כמו שלילי ונעמי אמרו, אנחנו בהחלט מתכננים לשנות את זה השנה, וזה יהנה הנושא העיקרי שנדבר עליו במפגש באייקון. אבל עד שלא נדבר, ונבין מה הצורה הטובה ביותר לעשות את הדברים, לא נוכל להתחיל לעשות אותם.
-
-
כלומר, את מכירה אותי כבר אי אילו שנים, כבר ראית אי אילו פרויקטים שביצעתי מא' ועד ת' וההפך.
אפילו אם את לא זוכרת או לא יודעת שהסיבה שהויקי תקוע היא מכיוון שהוועד ביקש שלא להעלות ולו בייט אחד על השרת הנוכחי אלא להמתין למעבר השרת, את יכולה, נגיד, לשאול, במקום ישר לרדת.
אפילו לא סתם מתוך נימוס אל פעילה אחרת שמנסה לעשות משהו, אלא מתוך ידע קודם. -
ואפילו תורמת את חלקי כדי להגיע קרוב יותר אליו.
גם הסכמתי איתך שהתקשורת עדיין לא באמת טובה, ושיש עוד דרך ארוכה אליה.
אני פשטו לא מסכימה עם האמירה לפיה "התקשורת עם הפעילים היא מהגרועות ביותר אי פעם". היא לא. היא הולכת ומשתפרת, בוועד הזה, לעומת ועדים אחרים. אני מאוד מעריכה את זה, ואת השאיפה – והפעולות הפרקטיות – לשפר אותה.
אין לי בעיה עם לרדת על הוועד, נגיד, על העובדה שלא עברנו שרת עדיין וזה תוקע פרויקט חשוב אחד לפחות.
אבל אני נגד לרדת על הוועד בטענות שגויות. זה מרפה ידיים במקום להוביל לפעולה, לטעמי. -
אבל ההיסטוריה הזאת הייתה מזמן. בזמן האחרון אני זוכרת רק פרויקט אחד, וזה פרויקט הוויקי, והוא לא הגיע לשום מקום.
אני מנסה להבין מה הסיבה לא להעלות שום דבר לשרת עד מעבר השרתים ולא ממש מבינה – מעבר שרתים הוא בדיוק אותה עבודה גם אם מוסיפים עוד חומר לשרת הקיים (למשל, לא מפסיקים לכתוב הודעות בפורומי האגודה מפני ש"בקרוב עוברים שרת אז בואו לא נעמיס עוד בייטים על השרת הקיים"). -
יכול להיות שהעניין במגמת שינוי, או עומד להשתנות, או מה שזה לא יהיה. המצב הנוכחי הוא שהוועד ריכוזי לחלוטין, לא נעזר בפעילים שהוא יכול להיעזר בהם, ושום דבר מהפעילות השוטפת לא זוכה לשיתוף של ממש בין פעילי האגודה. יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה, כל פעיל לעצמו (או לכל היותר גושים קטנים של פעילים), וכולם מנותקים מהוועד.
אני מסכימה איתך בדבר אחד: לוועד יש *כוונות טובות*, ואולי הכוונות האלה גם יביאו לכך שבסופו של דבר המצב ישתפר. כרגע, הוא גרוע, מהגרועים שהיו זה שנים. אני כבר מזמן לא זוכרת חוסר תקשורת כל כך עמוק בכל הנוגע ל*עשייה*. והרבה פעמים, כשתקשורת כן נוצרת, היא מתחילה בכלל בתלונות מצד פעילים כאן בפורום או במקומות אחרים, לא משום סיבה אחרת.
אז לא, אני לא יכולה להסכים איתך שהתקשורת משתפרת. אולי היא עומדת להשתפר, אבל נכון לרגע זה, היא לא.
-
(הפרויקט האחרון שלי היה אירוח ניבן, אחד הדברים המורכבים יותר והקשים יותר שעשיתי מאז שניהלתי את המתנדבים של אייקון).
לא יודעת מה השיקולים של הוועד בהוראה שלו להמתין. לא מבינה דבר וחצי דבר בבייטים, שרתים או התקנות עליהם, ואם מתקינים תוכנה ומתחילים למלא אותה במידע כמה קל או קשה להעביר את זה, כולל כל הקישורים והכל.
אלון, המתכנת של הויקי והמנהל הטכני שלו, אומר שקשה. אני מאמינה לו: אם לא הייתי סומכת על הידע הטכני שלו, לא הייתי עובדת איתו בתוק המנהל הטכני של הפרויקט. זכור לי גם משהו במעורפל לגבי בעל השרת שמאוד לא רצה שיתקינו עליו את התוכנה ו/או כל תוכנה חדשה, אני מניחה שיש קשר.מה שכן, אני מאמינה שמה שרציתי להשיג באמצעות הויקי יושג טוב הרבה יותר באמצעות בניית גוף פעילים, אותו גוף שגם את מדברת עליו, עם תקשורת שזורמת היטב, גוף מגובש ודרך נוחה להאצלת סמכויות. ואז, כשישולב בזה גם הויקי, בכלל יהיה שמח. כמה טוב שיש השנה ועד שמבין את זה, ודוחף אותי לכיוון.
אגב, אני מעריכה שתהיה קפיצה לטובה ברמת התקשורת וגיבוש הפעילים בחצי שנה הראשונה, אבל שייקח 2-3 שנים כדי לגבש את הארגון שאני שואפת אליו. מנסיון
-
הנה, אתן לך דוגמה: יש מאחוריי – לא יודעת בדיוק כמה, אבל יותר מעשר – שנות פעילות. כן? והנה, בשנה וחצי האחרונות הבריאות שלי מחורבנת יותר מהרגיל, ואי אפשר לסמוך עלי בשום פרויקט רציני. *אני* זו שהגעתי למסקנה שאי אפשר לסמוך עלי, ולכן אני עושה כל מאמץ לא להתחייב לשום פרויקט רציני.
האם שנה וחצי זה הרבה זמן לעומת כמה שנות פעילות שלא יהיו? ובכן, כן, אם בזמן הזה אני לא מסוגלת להשלים פרויקטים, הוא הזמן היחיד שרלוונטי, ולא שנות התפארת שלפניו, כי הוא המדד היחיד מבחינתי כשאני מנסה לשפוט את היכולת שלי *כרגע*.
את צריכה שאני אמשיך עם האנלוגיה, או שהיא ברורה? אין פה שום המעטה בערך שנות ההתנדבות הארוכות והפוריות להדהים שלך. יש פה רק ציון עובדה שנכון לרגע זה, אין לי מושג מה היכולת הביצועית העכשווית שלך. אין לי מושג איפה את עומדת מבחינת לחץ זמנים ודרישות החיים החוץ-חובביים ויכולת באמת להשקיע את עצמך בפרויקט, והמדד היחיד הגלוי לעין שיש לי (כי אין לי שום דרך לדעת מה את עושה מאחורי הקלעים) לא מבשר טובות. אם את אומרת שהוא לא רלוונטי, אני מאמינה לך. -
-
-
השאלה כרגע נוגעת לגודל המהדורה והאופנים בהם הוא יופץ. הועד (כפי שיופיע בפרוטוקולים כשיפורסמו) ערך דיון בנושא, והוחלט שעל מנת לוודא שכל חבר אגודה שמצטרף השנה יקבל שנתון, על המהדורה הנוכחית להישמר לחברים ויש צורך בהדפסת עותקים נוספים למכירה – ושמספרם ייקבע לאחר אייקון, בהתאם לעלויות ולביקוש (כך שמכירת השנתון תחל מעט מאוחר מהצפוי). ההחלטה הזו לא התקבלה ללא שיקול, ואפילו לא ללא התייעצות עם פעילים, אבל הולך ומסתמן שהיא מעוררת התנגדות. אנחנו מבררות את העניין.
-
-
ככה יותר מזעזע אותי חוסר התכנון ביחס לשנתון.
השנתון נמצא בעבודה כבר חודשים. אנשים קורעים את התחת על הדבר הזה כבר חודשים, כשאחד הדברים שמנחים אותם זה הקו שהיה אחת הסיבות למעבר מהמימד לשנתון – יחצ"נות והפנייה לציבור הרחב. *עכשיו* זה זמן להחליט על גודל המהדורה, ושבעצם, לא ממש דחוף לנו להדפיס מספיק עותקים כדי למכור לציבור? איפה לעזאזל הייתה ההחלטה הזאת כשרק הוחלט להוציא את השנתון לאור? איפה לעזאזל היו הדיונים בנושא כשאהוד רק התחיל להשקיע את זמנו ומרצו בנושא? איפה לעזאזל היה התכנון התקציבי? איפה לעזאזל הייתה התוכנית לקידום ויחסי ציבור, שתתבסס על ידע מקצועי שבאמת יוכל לקדם את השנתון לאנשהו?
למה נוצרת בי ההרגשה שהאגודה השליכה הרבה מאד כסף ושעות עבודה לתוך פרויקט שאיש לא ממש תכנן כמו שצריך מראש, וההחלטות בו מתקבלות בחיפוף ובדיעבד? -
אני מצטערת, מי אמר שהקו שהוביל את המעבר היה יחצנו"ת והפניה לקהל הרחב? המטרה היתה החלפת המימד במוצר אטרקטיבי יותר, אשר לא יעמיס על משאבי האגודה כמו שהשנתון העמיס.
בישיבה הראשונה שבה הוחלט על הוצאת שנתון של סיפורים קצרים דובר על הוצאת מהדורה ראשונה קטנה, ובחינת אפשרויות ההפצה לקראת המהדורה השניה. זו הייתה ההחלטה.
אני מאוד שמחה שהשנתון מלהיב אנשים ושהם רוצים לדחוף אותו. ניהלתי הרבה שיחות עם אנשים ביומיים האחרונים שבהם אמרתי שאני מעוניינת לבנות תכנית כזו אחרי אייקון, כאשר נדבר יותר על איך יראה תקציב האגודה לשנה הבאה, כי כרגע אין לי שום דרך להעריך מה יהיה באייקון.
בשיחות האלו הקשבתי לדיעות, ושיניתי מעט את הגישה שלי. הסכמתי שצריך ורצוי להתחיל לדחוף עכשיו, כיוון שיש רצון והתלהבות. הסכמתי לבחון אפשרות להדפסת עותקים נוספים, דבר שיתברר אחרי החג. אני מעדיפה, כל עוד יש לי אפשרות, לא להלוות כסף מפעילי האגודה, כי זה לא מרגיש ל נכון. אבל אם יהיה צורך אמיתי, אני אשקול את הנושא מחדש.
אני לא מקבלת החלטות בחיפוף ובדיעבד, וזו הסיבה שאמרתי לא בהתחלה לכל היוזמות לקידום השנתון. אבל לאחר שיחות עם הפעילים האמורים , ומחשבה שניה, הסכמתי לבחון שוב את התכנית המקורית, ולהבין מה ידרש מאיתנו להגשמת יוזמות אלו.
ובנוגע לכסף ושעות עבודה, שני המשאבים האלו לא היו קרובים לכמויות הכסף והעבודה שהושקעו בשלושה מימדים בשנה.
-
מי היו האנשים שבישיבה הראשונה על השנתון החליטו להוציא מהדורה קטנה, ומה ההכשרה המקצועית שלהם בתחום המו"לות? אנשים שכבר הוציאו ספרים לאור בעבר? אנשים שמבינים שהערך היחצ"ני של ספר הוא קצר מועד ואי אפשר לסחוב אותו ל"כשיהיה לנו כסף להוציא מהדורה גדולה יותר"? הצוות שעבד על השנתון? פעילי האגודה שעיסוקם בקידום כתיבת מקור? מי אותם אנשים מסתוריים, ומה היו הכלים שאיפשרו להם לקבל החלטה מושכלת בתחום הזה?
וכן, בפעמים שעלו הדיונים על השנתון, בהחלט הוזכר גם הנושא של יחצ"נות ופנייה החוצה. זה התחיל עוד כשעלה נושא המימד בפורום הפעילים (בעצם, גם בלא מעט דיונים בנושא המימד עוד קודם), והוזכרה הבעייתיות להשתמש במימד כנכס יחצ"ני, כי הוא לא בנוי בפורמט שקורץ לאף אחד, ואי אפשר למכור אותו בחנויות ספרים. הנכונות לבטל את המימד – והעובדה שחברי האגודה לא הזדעקו בעניין – נבעה בין השאר מההבנה שהשנתון הוא נכס יחצ"ני ושיווקי טוב יותר מהמימד, פנים מוצלחים ומכובדים יותר לאגודה, הבנה שחזרה לא מעט פעמים. האגודה ניסתה במשך שנים למכור את המימד – בלי הצלחה – ובין השאר הייתה תקווה שאנתולוגיה במקום מימד תהיה דבר ניתן יותר למכירה.
אני, כמובן, לא אחראית אם *אותך* זה לא עניין. אני כן יכולה לומר שבלא מעט דיונים בעניין המימד ותחליפיו שהתנהלו באופן פומבי בין פעיליה של האגודה *שאינם את*, זה עניין מאד. אם את מייצגת את עצמך ואת השיקולים שלך, אבל לא את של פעילים אחרים באגודה (כולל כמה מאלה שתחום ההתמחות שלהם הוא קידום כתיבת המקור), זה די עצוב, לדעתי, כי משום מה הייתה בי האשליה שוועד ממונה להוציא לפועל את שיקוליהם של מכלול הפעילים, ולא רק של עצמו.
-
-
-
איך זה שהצד של ליאת זה "השיקולים שלך" והצד שלך זה "פעילי האגודה"? יש הרבה אנשים שמעורבים בשנתון. חלקם חושבים כמוך. חלקם כמו ליאת. את גורמת לזה להיראות כמו שחור-ולבן, כאילו יש תשובה אחת נכונה, חד וחלק, והכי פשוט להגיע אליה בעולם. אבל זה לא המצב – יש הרבה יותר משיקול אחד, והרבה פעילים עם אינטרסים.
השנתון אמור להיות המון דברים: מגניב, ומעודד הצטרפות לאגודה, ומקדם את ז'אנר המד"ב והפנטזיה, ושנתי. זו השנה *הראשונה* שלו. הרבה אנשים היו חלק מהדיונים שהובילו להחלטות, ולטעון שזו החלטה חד צדדים של ליאת, או שהיא לא מקשיבה לדעות של אחרים, זה שטויות ואת יודעת את זה. את יכולה לחשוב שהיא טועה – כולם טועים לפעמים. אבל ההאשמות האלה הן לא במקום. -
הישיבה הראשונה על השנתון כללה את אהוד ורמי, שני אנשים שאני אישית מאוד מעריכה, ושני אנשים שיש להם טיפה הבנה בתחום המו"לות.
כשישבנו בישיבה ההיא החלטנו להתחיל בקטן עם מהדורה שתהיה בעיקר לחברי האגודה, ומשם נמשיך הלאה. לכן לא היה שום צורך להתייעץ עם מו"ל.
זה שאחרי זה, כשהגענו למצב שבו יש המון המון חומר לשנתון (במקום המצב שחששנו ממנו, שלא יהיה מספיק חומר) אז התחילה התלהבות, זה נהדר. אבל לטעון שלא עשינו עבודה טובה מההתחלה, בלי שהיית שם זה… לא לעניין.
-
ליאת כתבה:
Quote:אני מצטערת, מי אמר שהקו שהוביל את המעבר היה יחצנו"ת והפניה לקהל הרחב? המטרה היתה החלפת המימד במוצר אטרקטיבי יותר, אשר לא יעמיס על משאבי האגודה כמו שהשנתון העמיס.מאחר שהנושא הזה *עלה* בדיונים קודמים לגבי המימד ואח"כ השנתון, ומאחר שאני זוכרת שהוא עלה, ומאחר שאני אפילו זוכרת שהוא עניין עוד אנשים חוץ ממני (מאחר שיותר מפעם אחת עניתי על שאלות בנושא), אני נאלצת להניח, לפי דבריה של ליאת עצמה, שהקו הזה, שמעניין אנשים אחרים באגודה, הוא בעיניה חסר משמעות.
עכשיו, אני די בטוחה שאני לא צריכה להסביר מה נובע מזה הלאה. אם את מרגישה צורך בהסבר כזה, תגידי, אבל אני חושבת שאדם אינטליגנטי כמוך יכול להבין לבד.
לא, אני לא חושבת שליאת צריכה לתמוך ב"צד שלי" ולוותר על "הצד שלה". אני חושבת שליאת, כיו"ר של ארגון, אמורה לשלב את *כל* הצדדים. כולל צרכים שלפעילים אחרים בארגון נראים חשובים אבל לה לא. ואני חושבת שאת הקטע הזה ליאת פספסה. בגדול.
ואגב, אני גם לא חושבת שזו החלטה חד צדדית של ליאת. אני חושבת שכל המעורבים בהחלטות מהסוג הזה אחראים באותה מידה. אני כן חושבת – וזה לא חדש – שלוועד, כבר די הרבה זמן, יש נטייה חולנית וממארת לריכוזיות יתר, שמובילה לזה שנושאים לא נלמדים כמו שצריך, שלא מספיק פעילים מעורבים בכל החלטה, ושחברי ועד כורעים תחת עומסים מטורפים שלא היו אמורים להיות עליהם מלכתחילה. אבל זה נושא צדדי ולא שייך, ואני אעלה אותו מאוחר יותר כהודעה ראשית.
-
אהוד ורמי הם לא אנשים בעלי ניסיון מספק בתחום המו"לות. אני, שעובדת כמתרגמת כבר שנים, שערכתי מגזין מודפס ושהוצאתי לאור ספר אחד, לא בעלת ניסיון מספק בתחום המו"לות. את יודעת מי בעל ניסיון מספק בתחום המו"לות? מישהו שאשכרה עסק ב*מו"לות*.
ואין לי מושג איך הגעתם לזה שמטרת השנתון היא רק לבידורם הפרטי של חברי האגודה, אבל זה שונה מאד גם מהרוחות שפיעמו בפורומי האגודה לפני ההחלטה (אותן רוחות שהובילו לזה שחברי האגודה לא מחו על ההחלטה להחליף את המימד בשנתון), וגם בהחלט לא מה ששמעתי מאנשים כמו אהוד, רותם ואחרים (ובטח לא מדיבורים מפורשים על כך שמתכוונים להפיץ את השנתון גם לחנויות ולא רק לחברי אגודה). אני לא יכולה לדבר בשמם של פעילי אגודה אחרים, אבל אילו *אני* הייתי מעלה על דעתי בשלב כלשהו שאתם מבצעים שינוי כזה כשכל המטרה היא לבדר את עצמנו וזהו, הייתי זועקת חמס כבר לפני הרבה זמן (מה שאולי מסביר למה לא עירבו אותנו – שאר פעילי האגודה – בשיקולים האלה לפני הרבה זמן. תמיד עדיף כשפעילי האגודה לא מתחילים להתערב ולבלבל את המוח).
חלק ניכר מהסיבות שבכלל הובילו למחשבה על החלפת המימד בשנתון מלכתחילה נבעו מזה שספר הוא חלון ראווה טוב הרבה יותר מאשר המימד. המימד, כדי להפוך לנכס יחצ"ני, דרש מתיחת פנים רצינית והשקעה אדירה, שדובר בה כמה זמן ולבסוף הגיעו למסקנה שהיא לא משתלמת. אם כולכם התעלמתם מהעובדה הזאת – העובדה שהמימד/שנתון הוא אחד הנכסים היחצ"ניים העיקריים של האגודה ורצוי להפיק ממנו את המקסימום בכיוון הזה, והעובדה שהנושא חזר שוב ושוב בדיונים בין פעילי אגודה – הרי שמעלתם בתפקידכם.
-
ולפחות, כל הפעילים (הרבים) שדיברתי איתם בימים האחרונים חושבים שהשנתון ראוי להפצה, לפרסום ובאופן כללי ליחס כאל מוצר בעל ערך וחשיבות בקידום ספרות המדע הבדיוני והפנטסיה בארץ, ולא כאל צ'ופר לחברי אגודה. אני יודעת שליאת שינתה את עמדתה בעקבות חלק מהשיחות שלה עם אותם אנשים. אני חושבת שזה לא מספיק.
בנוסף, לא זכורה לי שום הסכמה לגבי 500 עותקים או מהדורה קטנה בישיבה הראשונה של השנתון, אם כי אני מודה שהייתי שם רק וירטואלית, אבל בדקתי גם את התמלול ולא מצאתי שום הסכמה בסגנון. הייתי שמחה אם מישהו נוסף שהיה שם יאמת או יכחיש. -
-
בישיבה ההיא דובר על הוצאה של השנתון בהתאם לתקציב שהוקצב לנושא. תקציב זה, לאחר בדיקה מקיפה, אפשר הדפסה של 500 עותקים בשלב זה, והוועד אמר שעל הדפסת עותקים נוספים יוחלט אחרי אייקון.
בישיבה אכן דובר על הפצה לחנויות ומכירה, אך הבנתי הייתה שנושא זה ייבחן לאחר הפצת המהדורה הראשונה לחברי האגודה.
מעולם לא פסלתי את הפצת השנתון בתפוצה רחבה, ואכן דובר על פניה למולי"ם בנושא, אך, שוב, לאחר הדפסת והפצת המהדורה הראשונה.אני מתנצלת אם היו אי הבנות.
אני חושבת שראוי שהשנתון יופץ בתפוצה רחבה, והתכנית היא אכן למצוא דרך להפיץ אותו בחנויות.
שוב, אני מבינה את ההתלהבות ומעריכה את הרצון והיוזמות של כולם, אך אני לא רוצה לעשות החלטות נמהרות ולכן לקח וייקח כמה ימים לשנות את דרך הפעולה שהתכוונו לקחת במקור. -
תשאלי כל מו"ל – כל אדם שמתמצא בהוצאת ספרים – והוא יגיד לך שיחסי ציבור של ספר צריך להתחיל לפחות שלושה חודשים לפני שהוא יוצא לאור. שהתקופה הראשונה אחרי יציאתו לאור היא התקופה הקריטית מבחינת האפקטיביות היחצ"נית שלו. לספרים יש חיי מדף נורא קצרים, ואם את רוצה להגיע לציבור – ושהציבור באמת יקנה את הספר שלך – את צריכה להכות בברזל בעודו חם, לנצל כל באזז שיש לך, ולא לתת לו להימרח ולאבד מומנטום.
איזה מין רעיון זה להוציא ספר, לעשות לו השקה, להריץ את כל הבאז – *ואז* רק לשקול להוציא מהדורה למכירה? שתודפס ותישלח לחנויות רק *אחרי* שהבאז כבר כבה, כך שצריך להתחיל את כל עבודת היחצ"נות מחדש, וזה כבר לא חדש ונוצץ?
אני לא יכולה שלא לחזור על שאלתי: אם שקלתם ברצינות למכור את השנתון לחנויות – כמו שהבנתי מכל מי שהיה מעורב בפרויקט בדרך כלשהי – למה לא התייעצתם עם אנשים שמבינים באיך עושים את זה *לפני* שהתחלתם בעבודה, שחלק ממנה נידון להתבזבז? הרי אני חושבת שאפילו אהוד ורמי עצמם יודו שלאף אחד מהמעורבים לא היה ידע מספק בצד הזה של הוצאה לאור. איך מתכננים מהלך כזה ולא טורחים להתייעץ עם איש מקצוע לפני מעשה? -
לכתיבת מקור ולז'אנר, ברור, אבל גם לאגודה. אחד הדברים שעלו בשלב מסוים, זה שהשנתון תפס את מקומו של המימד כדבר העיקרי שיש לאגודה להציע לחברים – ושמצב בו חבר חדש עושה חברות ואז עונים לו "אופס, מכרנו את העותק האחרון של השנתון, מצטערים שסיפרנו לך כמה הוא נפלא ונהדר ושווה לך להצטרף אלינו בשבילו" הוא מצב שלא מקובל שיקרה. לזו הכוונה באמירה "קודם כל לחברי אגודה" – גם קיימים, וגם כל מי שיצטרף השנה.
זה שאני חושבת שכל בית בישראל צריך איזה היה יהיה או שניים על המדף? ברור. אבל הקדימות לחברי האגודה נובעת מזה שזה שלהם – הם מה שמרכיב את האגודה, וזה שלהם, וקודם כל צריך להיות שנתון לכל חבר. לא שווה ליחצ"ן החוצה אם האנשים בבית לא מרוצים. זה לא עניין של בידור עצמי, אלא של הגינות. -
-
-
וכמובן, כל הזמן הייתה ברקע התוכנית – שדיברו עליה – להפיץ את השנתון לחנויות. עכשיו מתחילים להיות לי ספקות, מאחר שאין לי מושג אם אפילו יצרו קשר עם מפיץ לצורך העניין, או שזה סתם דיבורים באוויר, ברמת ה"כשנגיע לשם כבר נברר".
אבל מה שאת אומרת קצת מתמיה אותי – ההתחייבות לא למכור את השנתון באייקון הגיעה בשלב כל כך מוקדם, עד כדי כך שהיא השפיעה על כל העבודה מהישיבה הראשונה? נראה לי מפוקפק.
-
-
