- This topic has 33 תגובות, 11 משתתפים, and was last updated לפני 17 שנים by
.
-
תגובות
-
-
הנה עוד רעיון:
במקום ליצור אפשרויות של חברות זולה יותר (כמו ללא מימד וכד') שלדעתי תפגע יותר מאשר תעזור, למה לא ליצור אפשרות לחברות יקרה יותר (חברות-על), נאמר במחיר של 150 ש"ח (לא תהיה אפשרות להנחות לחיילים/סטודנטים וכו').חברי-על יוכלו לקבל הטבות שאין לחברים רגילים – למשל הנחה נוספת בכנסים, או גליונות מימד חתומים ע"י אבי כץ, או להשתתף בהגרלה שהזוכה בה יקבל משהו מגניב אבל שלא יעלה הרבה כסף אגודה (כמו למשל איור חתום של אבי כץ, או סט של כמה ספרים תרומת אחת מהוצאות הספרים הידידותיות לאגודה או מנוי לשנה לפנטסי & סיינס פיקשן).
אני לא חושב שיהיו הרבה אנשים שירצו לעשות חברות על, אבל גם אם זה רק 20 איש, זה עוד 1000 שקל.
-
-
כלומר, את הרעיון אני אוהב למדי, אבל ההצעות הנקודתיות שלך בעייתיות. כלומר, הנחות בכנסים אנחנו לא באמת יכולים לתת – בעולמות ובאייקון עלינו להתחשב בשותפינו האחרים, ואילו הכנסים הקטנים יותר שלנו אינם "סוכריה" גדולה מספיק. וכמובן, סביר להניח שהעלות של הנחה נוספת כזאת תהיה יותר מ-50 השקלים שאנחנו מרוויחים על חברות זהב כזאת. ובאשר להגרלה – זה באמת לא פיתוי טוב מספיק. אנשים לא ישלמו יותר בשביל שמישהו אחר יזכה במנוי ל-F&SF. הגרלה יכולה להתאים במבצע למצטרפים חדשים. מנויי זהב צריכים להרגיש שהם באמת מקבלים יותר. מה יותר? זה כבר אין לי מושג.
-
כדי ליישם אותו. כשמציעים חברות זהב במחיר גבוה יותר יש לספק תמורה נאותה למי שרוכש אותה. הגרלה אינה תמורה נאותה, ובאשר להנחות נוספות בכנסים הגדולים (שהם הסוכריה האמיתית) על האגודה להתחשב גם בשאר הארגונים, אלא אם כן היא רוצה לממן את ההנחות בעצמה ואז כל העסק כבר לא כדאי.
כדי להגיע למצב בו האגודה תוכל להעניק הטבה מעין זו עליה להציע דברים נוספים: מימד שיוצא בצורה מסודרת מספר פעמים בשנה (ואז ניתן להעניק גליונות נוספים במחיר של שנה אחת), אפשרות להעניק לכל מי שירכוש את מנוי הזהב מנוי לאחד ממגזיני המד"ב הנחשבים בעולם (אסימוב, אנאלוג, וכו…), ודברים נוספים שיחשבו לסוכריות אמיתיות. כרגע, אני לא רואה את האגודה במצב המאפשר לה לעשות כן. אבל אולי כדאי שהוועד יחשוב על תוכנית לטווח ארוך (של שנתיים שלוש קדימה) כדי שאפשר יהיה להגיע למצב הזה. זה ללא ספק יסייע לאגודה גם בתחומים נוספים.
-
האופציה החלופית ה"פשוטה" יותר היא, כפי שהצעתי כבר, להעלות את מחיר החברות באגודה.
אולי זה נשמע דבילי, אבל ההבדל בין 100 ש"ח לשנה (שזה ממש ממש ממש לא יקר) ל 120 ש"ח לשנה, שבעברית זה 10 שקלים לחודש… לא נראה לי שירתיע אף חבר, אני רוצה להאמין שרובם של החברים, חברים באגודה מסיבה אידאולוגית ולכן נראה לי שמחיר החברות באגודה שלא עלה מזה עידן עידנים, בהחלט יכול להתעדכן.ואולי זה רק אני ?
-
-
אין סיבה להעלות את דמי החבר – תקציבה של האגודה מאוזן ומאפשר לה לממש את רוב יעדיה. אנחנו בהחלט לא גוף עני שצריך לחפש נואשות אחרי מקורות מימון.
הרעיון של גל נחמד, אבל בעייתי ליישום, והרווח הכספי שלו לאגודה יהיה בגדר "כסף קטן" – כמה מאות שקלים בתקציב של עשרות אלפים. אם ניישם אותו בעתיד, זה לא יהיה כדי להעשיר את האגודה, אלא כאמצעי להפוך את האגודה קצת יותר אטרקטיבית לעוד כמה אנשים (ובדרך להשיג את כמה מאות השקלים האלה, שבהחלט נמצא מה לעשות בהם).
באשר להעלאת דמי החבר, אתה טועה כשאתה מניח שעשרים שקל לא ישנו דבר. רבים ממשלמי דמי החבר הם בני נוער וסטודנטים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. מתנדבים בדוכן האגודה באייקון סיפרו לי על הרבה מאוד בני נוער שלא יכלו להרשות לעצמם אפילו את 60 השקלים שעולה החברות המוזלת שלהם. ייקור החברות יקטין בהכרח את מספר החברים המשלמים, ואין לו הצדקה של ממש.
להנחה שלך שרוב החברים באים מתוך אידיאולוגיה, יש לציין, אין שום בסיס. רובם הגדול מצטרפים כדי לקבל הנחות, או בשביל המנוי על המימד. חלק מהרוב הגדול הזה רוצה בקידום התחום, אבל זה לא באמת חשוב לו. הוא נותן את הכסף, מקבל כרטיס חבר ובזה נגמרת המחויבות שלו. "האידיאולוגים" הם גרעין קטן של כמה עשרות בודדות.
-
-
את אחד היעדים של האגודה, קרי פרסום המימד כרבעון ולא רק פעמיים (ולפעמים שלוש) בשנה.
במצב הזה, אם בשנה אחת שילמתי 100 ש"ח דמי חבר וקיבלתי ארבעה מימדים, ובשנה לאחריה קיבלתי רק שניים, אני ארגיש מרומה (לא אני אישית, אבל חבר אגודה פוטנציאלי שנרשם לאגודה בגלל המימד).
או גרוע יותר- חבר חדש שנרשם בגלל הבטחה מצד המתנדבים בדוכן שהמימד יוצא 4 פעמים בשנה ויקבל רק שניים.הכנסה של עוד 4000-8000 ש"ח (אם נעלה את דמי המנוי ב-10-20 ש"ח) יכולה לממן עוד (חצי) גליון.
אבל אני מסכים עם מה שאתה אומר – העלאה קוקטיבית של דמי חברות תגרור ירידה במספר החברים.אני חושב שהדרך הבטוחה ביותר להגדיל את ההכנסה מדמי חבר – בטוחה בכך שלא נאבד חברים בגלל עליית מחירים, או שנצטרך להתחייב ליותר כמו בהצעה שלי – היא פשוט לפעול להגדיל את מספר החברים, ובייחוד לנסות ולפנות לחברים לשעבר (כמה כבר יש שם? 1500 איש?), ואולי כדאי להתחיל עם כאלה שהיו חברים באגודה לפחות שנתיים.
-
הרעיון כשלעצמו מכיל אלמנטים טובים- לאפשר לאנשים האכפתיים באמת שהאגודה באמת חשובה להם כארגון להגיע קרוב מספיק אל הוועד לשיחה אישית.
הבעיה היא שפגישות הוועד חיוניות לביצוע הניהול השוטף והתקין של האגודה
הן עמוסות
נערכים בהן דיונים מעייפים
הן לחוצות למדי
וגם ככה לא מספיקים בהן את כל הנושאים שהכנתי לאותו היום בד"כ.לפעמים הוועד מזמין אורחים לפגישה פונקציונלית מול הוועד- לדוגמא רותם הוזמנה להציג את רעיונותיה בנוגע למרצ'נדייס ותוכניותיה כמנהלת עבור כנס פנטסיקון.
פגישה של הוועד כולו היא עיניין בעייתי לוגיסטית- קשה לתאם בין 7 אנשים.
לערוך פגישות רבות משתתפים כפי שהצעת עם הוועד *במהלך פגישות הוועד הייעודיות לניהול* פשוט ימנע מהוועד לעבוד.מצד שני כפי שאמרתי – לרעיון כן יש יתרונות חזקים מאוד.
הוועד מאוד מעוניין לקבל פידבק ורעיונות מחברי האגודה בצורה יותר דינמית ומיידית מאשר המצב הנוכחי.אני אעלה את הרעיון לדיון בוועד וננסה למצוא דרך לשלב את היתרונות של הרעיון הזה באיזה פורמט שיאפשר ניהול ריאליסטי ותקשורת אפקטיבית.
תודה
-קרן -
הזכות היא לצפות בפגישות הוועד, לא להפריע להן… אולי גם לקבל כיבוד קל, ככה, בדרך. מה שיוצא זה שהחברים האלה הכי מעודכנים, ואם יש להם רעיונות בעקבות הדברים הנאמרים – הם יכולים להעביר אותם לועד בכתב. כמו כן, הם מקבלים עידכונים לגבי הזמנים בהן נערכות הפגישות, ויכולים לבחור אם להגיע או לא – אבל הם לא חלק מתיאום הפגישות, אז לא צריך לוודא שהזמן והמקום נוחים לכל האנשים האלה. נראה לי שיש אנשים שישמחו לראות איך בדיוק פועלת האגודה, בלי האחריות שכרוכה בלהיות בועד או בועדת הביקורת, וזה בהחלט הגיוני שחברות כזו תעלה יותר.
-
לבוא לפגישת ועד יכול לבקש זאת ולמיטב ידיעתי לא יאמרו לו לא.
אבל אם הועד יצטרך לדון בדברים בנוכחות קהל של 5-10-20-50 איש, זה בהחלט יפגע ביכולתו לעבוד. זאת ועוד, לפעמים יש דברים שהועד לא מעוניין לפרסם לפני שהעניינים סגורים, אז מה? יחתימו את החברים על טופס סודיות?
חוץ מזה, ממתי להיות בישיבת ועד זה בונוס?
-
חבל לי לשמוע שזאת התמונה.
בכל אופן, הדיון מבחינתי היא "דרכים לקיומו של המימד" , תת נושא "כן ירבו".
אני אומר שהמימד הוא אבן יסוד חשובה של עשיית האגודה.
אם יש בעיה ומסיבות תקציביות הוא לא יוצא סדיר או אם רק מבחינה תקציבית הוא לא יוצא יותר פעמים, הייתי שמח למצוא דרכים לכך שיצא יותר.לגבי עלות החברות והסיבות לעשיית חבר באגודה, ברור לי שאתה בקיא הרבה יותר ממני במניעים לחברות ולכן מראש תמהתי האם זאת דעה והצעה שמייצגת דעה פרט לשלי.
-
במספר החברים. את זה אני אומר לך במאה אחוז.
מספר האידיאולוגים באגודה הולך ופוחת עם השנים ולראיה – הירידה במספר החברים שבאים לאסיפה הכללית, הירידה במספר החברים שמצביעים לפרס גפן והעובדה שאין הרבה פעילים חדשים בשטח.לא רק זה, יש לאגודה בעיה קשה לשמור על החברים. לאגודה יש את החברים הותיקים – אלו שחברים שלוש שנים ומעלה – שמהווים אולי מחצית או שני שליש מהחברים בכל שנה שהיא, והשאר הם חברים חדשים שלא מחדשים בשנה שאחריה.
יש לאגודה רשימת "חברים לשעבר" שהולכת ותופחת עם השנים ולדעתי היום היא צריכה להיות באזור ה-1500 איש. זה פי שלושה ממספר חברי האגודה כיום.
-
-
מכל הפתיל הזה – זה הרעיון שנשמע לי הכי טוב.
אם המטרה היא להשיג 10,000 ש"ח כדי להוציא עוד גליון של מימד אז צריך שמאתיים חברים ישלמו עוד 50 ש"ח בשנה.
קהל היעד של החברות צריך להיות בני 25 + כלומר חבר'ה אחרי תואר ראשון שכבר לא צריכים לגרד את האגורות מהארנק.
התמורה למנוי יכולה להיות ספרים (שירכשו במחיר מוזל מאד), הנחה באירועי האגודה (בדיון, פנטסיקון), מרצ'נדייז בחינם והנחות בחנויות שונות שינתנו תמורת הצגת כרטיס "זהב".
נכון – חלק מהכסף הנוסף ילך למימון המתנות (1000 ש"ח למתנות מרצ'נדייז לדוגמה זה די והותר) וצריך לעשות חישוב מפורט יותר של עלות-תועלת, אבל עדיין – הרעיון עצמו יכול להיות ישים -
ישיבות הועד אינן קרקס. הן קיימות כדי שחברי הוועד יוכלו לדון לעומק בענייני האגודה ולקבל החלטות, לא כדי שיהיו מופע שאנשים צופים בו ללא הפרעה. קורה שחברי אגודה שרוצים לקדם נושא מסוים מוזמנים להשתתף, ואחרים מוזמנים כדי לייעץ או לתת הסברים בתחום התמחותם, אבל הן בהחלט אינן פתוחות לכל.
מה שכן אפשר לעשות הוא ליצור פורום פעילים שיפגש לעתים מזומנות ובו אנשים שאכפת להם יוכלו לשמוע מהוועד דיווחים מפורטים מהרגיל וכמובן להשמיע את דעותיהם והתייחסויותיהם. רק שהפורום הזה לא צריך להיות בונוס למי שמשלמים, אלא למי שעושים דברים או רוצים לעשות ולהשפיע.
-
כן אמרתי, משהו שיכול לעניין חברי אגודה ואולי אפילו להוות תמריץ לרכישת חברות יקרה יותר. אפשר ליצור כללים שבאמצעותם תימנע הפרעה לפעילות הוועד (למשל, יש לתאם הגעה מראש עם היו"ר, עד חמישה אנשים לפגישה, כל הקודם זוכה). שלא לדבר על היתרון הנוסף שבלעורר יותר עניין ופעילות, וכמובן מתנדבים זמינים שהיו"ר יכולה, אמ… לגייס.
אז לא, לבד זה לא מספיק לחברות היקרה יותר, אבל כחלק מסט של הטבות, אני לא רואה למה שזה לא יעבוד, ובטח שלא איך ולמה זה פוגע לדעתך בכבודו של הוועד. -
-
אני הולך לכנסים כבר שנים. למעט קומץ קטן, כל האנשים שעושים חברות באחד הארגונים עושים זאת אך ורק למען הנחה בכנסים ולא בשביל עיתונים או הגרלות. רוב האנשים הללו ירשמו לארגון שמציע להם חברות במחיר הזול ביותר. השאר ישמרו אמונים לאותו ארגון רק מתוך הרגל למרות המחיר. אם תעלו את המחיר, אנשים פשוט יברחו לעמותה או לסטארבייס (לצורך העניין, אני מכיר כמות די גדולה של חברי סטארבייס שנרשמו לשם רק בגלל המחיר והם בכלל לא אוהבים סטאר-טרק).
הפתרון: להוריד את דמי החבר למחיר נמוך יותר משל המתחרים. כך כולם יעברו אליכם משאר הארגונים.דיסקליימר: אינני חבר אגודה ואינני קורא את המימד (או שאר העיתונים שהארגונים מפיקים).
-
למיטב הבנתי, מספר החברים בסטארבייס רק הצטמצם מאז שהם הורידו את דמי החבר שלהם. על מספר החברים באגודה, לעומת זאת, צמצום דמי החבר של "המתחרים" לא השפיע בכלל., כך שאין ספק שגובה דמי החבר רחוק מלהיות השיקול היחיד שאנשים לוקחים בחשבון.
רוב האנשים עושים שיקולי תועלת כשהם משלמים דמי חבר. ההנחות בכנסים הם חלק מהעניין, אבל חלק לא פחות חשוב הוא לא מה שתשלום דמי החבר חוסך להם, אלא מה הם מקבלים. הכוח היחסי של האגודה הוא שהיא מצליחה לתת לחבריה יחסית הרבה – מנוי לכתב עת, די הרבה פעילויות, ולפחות לחלק מהחברים גם תחושת שייכות. שילוב נכון של הנחות (כלומר, מה שהחבר חוסך לעצמו באופן עקיף) והטבות (כלומר, הרווח החומרי שלו מהחברות) הוא מה שמעניק לחברות בארגון כמו שלנו את הערך הגבוה ביותר. אם הוא טוב מספיק, אנשים יסכימו (ומסכימים) לשלם יותר.
-
נחמד בתיאוריה שחברי האגודה יוכלו לראות מה קורה מאחורי הקלעים ולהיות שותפים מעורבים, גם אם זה רק ברמת ההקשבה. אבל בלי שום קשר לעניין הקרקס (שבו אני מסכימה עם גרומיט לחלוטין – ישיבות ועד נועדו לועד, לא לכל צופה מזדמן וכבר ראינו שצופים מזדמנים יכולים לעשות הרבה מאוד רעש), כמי שניהלה ארגון עם הנהלה של תשעה עד עשרה אנשים – זה כאב ראש בלתי ניתן לתיאור. ישיבות נמשכות 5-7 שעות, בצפיפות, ברעש נוראי, לא מגיעים לשום החלטה קונקרטית, לכל אחד יש דעה להשמיע, וזה סיוט. פשוט סיוט. ואני מתארת לעצמי שגם בועד של 7 אנשים זה לא קל יותר. אין שום סיבה מספיק טובה להפוך את הישיבות האלו לנחלת הכלל, ובהחלט לא להזמין 5 אנשים נוספים. אפילו עוד אחד זה יותר מדי.
מי שמספיק אכפת לו ממה שמתחולל מאחורי הקלעים רץ לועד. ובשגרירות יש מודל ביניים של קבוצת פעילים בולטים או אנשים שרוצים לעשות יותר ("המטבחון"), אם כי למיטב ידיעתי הוא לא פעיל בימינו, אבל כשהיה פעיל בימי שיתפנו את הפעילים בדיונים, בהחלטות, במחשבות, נתנו להם להציע רעיונות ושמענו את דעתם. כל זאת – בפגישות נפרדות שלא היו פגישות ההנהלה, או בפורום. לדעתי זה בהחלט משהו שחסר באגודה, בהתחשב בכך שבאספה הכללית כן היתה תחושה שחברי האגודה שאינם בועד לא באמת יכולים להשפיע במשהו או אפילו לדעת יותר (אני מודעת לכך שזה נעשה ממגבלות זמן, אבל התחושה קיימת). -
בטח שלא בשביל להוציא את המימד, שאני לא קוראת. מחיר החברות גם ככה נראה לי גבוה מדי, ולמרות כל מה שנאמר כאן, הוא עדיין נותן בעיקר מימד והנחות בכנסים. ואת שניהם אני לא צריכה. אני סגל או מרצה בכנסים משנת 2001, והחברות שלי היא אידיאולוגית בלבד. אבל אם יעלו לי את המחיר שלה, הכיס ינצח את האידיאולוגיה. אין לי כסף מיותר לבזבז. זה לא150/120 ש"ח לשנה. זה כסף שאיתו אני לא קונה בסופר. זהו. ולמען ההבהרה: אני לא חיילת, לא סטודנטית ולא כלום. עכשיו תחשבו כמה כמוני יש.
-
גם לי יש בעיה אישית של מימון.
הרעיון של חברות זהב מעניין אבל אולי קצת מוקדם מידי.
אולי זה יהיה יותר ריאלי אם נמצא שילוב מנצח של יתרונות, כמו למשל חברות משולבת באגודה ובאמא"י (בהנחה ואמא"י יסכימו)
המעניקה רשימה של הטבות ייחודיות שעדיין אין בקהילה שלנו.
כמו כל דבר הקשור בכסף- יש לנקוט במשנה זהירות ולבחון היטב את כל השיקולים לטוב ולרע.
צפו לדיווחים בפרוטוקולי פגישות הוועד. -
-
שום דבר לא נראה לכם לא תקין בתשלום כסף כדי להגיע לישיבות ועד?
לחבר אגודה שיש מה להגיד לוועד יכול לכתוב לכתובות המצויות באתר, ולבקש להיות מוזמן לישיבת ועד. מה תעשו אם הוא לא שילם חברות זהב? תמנעו ממנו?
ומה תגידו לכל אבירי המנהל התקין שיצעקו שצריך לשלם כסף כדי להיות חשופים לדיונים הסודיים של הוועד? הם יהיו צודקים, אחרי הכל. -
בנוסף לכל אלה, ישיבות הוועד אינן אירוע שצריך להיות פתוח למכירת כרטיסים, מהסיבה הפשוטה שכמו בכל הנהלה של ארגון, חלק ממה שנידון בהן זה חומר שלא צריך להיות פתוח. אם מדובר בתוכניות שנמצאות בתהליך של משא ומתן עסקי, או בגישושים בשטח, או בבדיקה מול ארגונים אחרים, או כל מיני דברים כאלה – זה לא מידע שפותחים ככה סתם לכל מי שמשלם כרטיס. הרעיון נראה לי מופרך מעיקרו.
-
-
בהמשך לדבריה של בוג'י: האבקויות הבוץ של הוועד אינן אירוע שצריך להיות פתוח למכירת כרטיסים, מהסיבה הפשוטה שכמו בכל הנהלה של ארגון, חלק ממה שמתאבק בהן אינו צריך להיות פתוח. אם מדובר בתוכניות שנמצאות בתהליך של "משא ומתן עסקי", או בהתגוששויות בשטח, או ב"מגעים" מול ארגונים אחרים, או כל מיני דברים כאלה – אלו אינן פעולות שפותחים ככה סתם לכל מי שמשלם כרטיס.
-
-
-
-
-
-
