- This topic has 83 תגובות, 13 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
והשנה שני שינויים עקריים:
1. הוספת קטגוריה חדשה לסיפורי מקור
2. שינוי מתכונת הבחירה.שלב א:
בשלב זה מורשים להשתתף אך ורק חברי האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה בעלי חברות בתוקף.חברי האגודה מתבקשים לבחור את חמשת המועמדים העדיפים בעיניהם בכל אחת מן הקטגוריות הבאות:
ספר המד"ב הטוב של השנה
ספר הפנטסיה הטוב של השנה
סיפור המד"ב הישראלי הטוב של השנהאת ההצבעות יש לשלוח לתיבת דוא"ל: geffenaward@yahoo.com
בנוסף לציון 15 המועמדים העדיפים עליכם (5 ספרי מד"ב, 5 ספרי פנטסיה, 5 סיפורי מקור)
יש לציין שם ומספר חבר בתוקף באגודה.טפסים ללא הפרטים הללו יפסלו.
טפסים שבהם יהיו יותר מ 5 מועמדים בכל קטגוריה-יפסלו גם כן.שלב ב:
בשלב זה יהיו רשאים להשתתף כל מבקרי "אייקון 2002" שיערך בחוה"מ סוכות בסינמטק ת"א.
בשלב זה יוצגו למבקרי "אייקון" חמשת המועמדים שהגיעו למקומות הגבוהים ביותר בכל אחת משלוש הקטגוריות, והם יתבקשו לציין את המועמד האחד העדיף עליהם בכל אחת משלוש הקטגוריות.בסיום הכנס יוכרזו שלושת הזוכים, קרי:
ספר המד"ב הטוב של השנה
ספר הפנטסיה הטוב של השנה
סיפור המד"ב הישראלי הטוב של השנה.באתר האגודה נפתח דף מיוחד ובו רשימת המועמדים המלאה לשלב א' של ההצבעה. לנוחותכם: ניתן להוריד טופס הצבעה (בפורמט RTF) בו מצויים כל הפרטים שעליכם למלא, כולל רשימת המועמדים בצירוף תיבות סימון.
פתחנו גם דף מיוחד המקשר לכל סיפורי המקור על מנת שתוכלו לקרוא או לרענן את זכרונכם בטרם ההצבעה.
שלב א' של ההצבעה יסגר ביום 1 בספטמבר 2002 בחצות. קולות שיגיעו לאחר תאריך זה לא יספרו. (יש לכם 6 שבועות תמימים לגרד את פדחתכם ולהחליט את מי ראוי להעלות לשלב ב').
הצבעה נעימה, ובהצלחה לכל המועמדים!
-
-
-
-
תמשיך כפתיל לאחר מכן:
1. הוספנו השנה קטגורית סיפורי מקור קצרים בעלת 32 (!!!) מועמדויות. קשה לומר שלא עושים כלום בנדון.
2. תתפלא, אבל אכן היתה לנו התלבטות בנוגע לספרי מקור. היו מספר עמדות בנושא:
עמדה אחת טענה שאם נכניס בכל שנה את הספר או שניים שיצאו במהלכה לקטגוריות הכלליות אנו בעצם יורים לספרי המקור ברגל, משום ששכרם יצא בהפסדם. לא משנה מה דעתנו האישית, די ברור שמול ענקים כמו סימונס או גיימן הסיכוי שלהם לא טוב.
עמדה אחרת טענה שיש להעניק להם קטגוריה נפרדת, אבל לא בכל שנה. אחרי הכל זה יראה קצת מגוחך שבקטגוריה מסוימת יתחרו 2 ספרים, או פחות. זו יריה עצמית לא פחות.
לכן, באחת השנים הקרובות (ואני מאד מקווה שכבר השנה הקרובה, קרי: גפן 2003, אבל זה תלוי גם בוועד הבא-אגודה דמוקרטית אנחנו, מה לעשות) תתווסף קטגוריה שתציב מועמדים ישראלים בתחום מכמה שנים, והבחירה תיהיה ביניהם. כך גם נבטיח שאיזשהו ספר מקור יזכה וגם יבטיח שיהיו מספר מועמדים איכותיים בכל פעם בה תוצג הקטגוריה.
כמובן שבמידה וקצב פרסום יצירות המקור בתחום יגבר (ולא, קופיקו ודנידין אינם נחשבים) נשקול בחיוב רב הפיכת הקטגוריה הזו לשנתית. אני אכן מקווה שכל יקרה. אבל לא השנה לצערי.
וזו, התשובה היחידה שיש לי לתת. ניטפוקים נוספים יופנו לכאן.
-
אני כותב את הדברים הבאים מתוך דאגה עמוקה וכאב אמיתי, מתוך תחושה של עלבון צורב אותו אני חש בשם כל כותב מדע בדיוני ישראלי באשר הוא.
אם כל הכבוד, אמנם אין מקום לקטגוריה נפרדת של ספרי מקור בפרס גפן והסיבות לכך פורטו במלואן בתשובה הסופית כאן למעלה. יחד עם זאת לקבוע מראש שהספרים לא יצליחו להתמודד עם הספרים המתורגמים זה לא ירייה ברגל?
נכון! זו ירייה בראש!.
זה לבוא ולהגיד לא רק שהם לא מספיק טובים לזכות בפרס אלא שהם לא מספיק טובים להיות מועמדים לו!
צר לי, אבל אני מוחה בתוקף על כך שאגודה המתיימרת לקדם את המדע הבדיוני המקורי עושה צעד כה חסר רגישות כמו להתעלם מהיצירה המקורית הישראלית מתוך צרות עין ומתוך התנשאות בוטה.
לא לעשות קטגוריה מיוחדת זה דבר אחד אבל פשוט לא להתייחס? פשוט לקבור את כל המעט שנכתב בעברית על סמך דעתנות יתר ואמות מידה אליטיסטיות וגבוהות מדי של חברי הוועד?
ספרי מקור ממעטים להתפרסם בתחום המדע הבדיוני והפנטסיה וזאת בעיקר משיקולים מסחריים כלכליים. אגודה למדע בדיוני של חובבי התחום אמורה להיות נטולה שיקולים שכגון אלו ונטולת משוא פנים כמו זה המתבטא בתגובה ה"סופית" המתפרסמת כאן.
כאשר עוזר אדם עוז בליבו ומוציא ספר מובהק של מדע בדיוני ופנטסיה כגון הבוגד ממנדגן (שעל איכויותיו ניתן להתווכח) הרי שיש לו את כל הזכות להיכלל לפחות ברשימת המועמדים. ביקורת "מוסווית" מהסוג המובעת בהודעה הסופית הזאת מקומה במדורי הביקורת ואין לתתה בידי מי שעורך את פרס ספר המדע הבדיוני הטוב של השנה – להזכירכם הפרס היחיד מסוגו המחולק בארץ.
אני קורא לוועד האגודה להתכנס ולשנות את ההחלטה התמוהה הזו (שאני מניח כי לא התקבלה על ידי מארגני הפרס). בכך ניתן יהיה להציל ולו במעט את כבודה הרמוס של היצירה המקורית ולאפשר גם למועמדים מקומיים לקחת חלק בחגיגה הגדולה של המדע הבדיוני הישראלי – איקון 2002 ופרס גפן בראשו.
אלי הרשטיין
-
דווקא מתייחסת לכל הנקודות שהעלית (אבל לכולן!!!) אני ממש לא רואה טעם בויכוח שיחזור על אותן נקודות שוב שוב. לכן, הנה לינק להודעה ההיא. אולי קריאה שניה תגרום ליותר הבנה:
http://corky.net/forum/read.php?f=10&i=5933&t=5929
הפסקה השניה היא הרלוונטית במיוחד לעניינו, אגב.
וכיון שאין להעלות על הדעת שספר שיתחרה השנה בקטגוריה כללית יהיה מועמד שוב בשנה הבאה רק משום שפתחו קטגוריה נוספת לספרים ישראלים שיצאו במהלך כמה השנים האחרונות (הצעה שהגיעה מחלק ממארגני הפרס, אגב), הרי שאותו ספר-בין אם "הבוגד ממנדגן" בין אם אחר-יצא מופסד.
ותתפלא, אבל אין פה שום ביקורת על איכותו של ספר זה או אחר. ברגע שתיפתח קטגוריה ישראלית, גם "הבוגד ממנדגן" יתמודד בה.
וקצת קשה לי לשמוע את קולות הבכי והנהי על כבודה הרמוס של היצירה העברית כאשר הוספה קטגוריה שלישית המיועדת אך ורק ליצירה מקורית. יצירה כל כך רמוסה שהצליחה להעמיד בשנה הראשונה לקיומה רק 32 מועמדים, ואשר בפורומים השונים כבר מתנהלים פתילים סוערים בנוגע לבחירה הלא קלה בין סיפורי הקטגוריה. אם זה כבוד רמוס אני ככל הנראה צריך לקנות לי מילון חדש.
(אגב: ההחלטה להוסיף את הקטגוריה הזאת התקבלה ברוב קולות מוחלט של כל חברי הועד. אתה מוזמן לבדוק את הפרוטוקול אצל יוני, מזכיר האגודה).
-
צר לי אבל התגובה שלך לא רלוונטית.
אני מברך על הוספת הקטגוריה של הסיפורים הקצרים – כל הכבוד – עכשיו אפשר להמשיך הלאה?
אתה יכול לומר עד מחר שאין כאן הבעת ביקורת על איכויות היצירה הישראלית. ברגע שאתה אומר שלא תכניס את הספרים הישראלים לתחרות כי אין להם סיכוי נגד המתורגמים זו הבעת דעה. דעה לגיטימית אולי אבל לא כאשר אתה מנהל תחרות של פרס ספרותי!
צר לי על הזלזול שאתה ממשיך להפגין בקולות הבכי והנהי. ציניות, שנונה ככל שתהיה אינה מסוגלת לטייח את הדברים במקרה זה.
אתה רוצה לעשות קטגוריה חדשה – תעשה.
יש לך נימוקים משכנעים נגד – גם את זה קיבלתי.
אבל אז במטותא מכבודך, תן לספרים הזדמנות בפורום שכבר קיים – היינו ספר המד"ב הטוב ביותר.
אי אפשר להתעלם לחלוטין ועוד להתכסות בעלה התענה של הסיפור הקצר ולומר שאין כאן הבעת דעה. מדוע אם כך לא הוסף הספר לרשימה – הרי אין עדיין החלטה על קטגוריה חדשה – כעת או בעתיד – הספר שייך ללא ספק לז'אנר המדע הבדיוני והפנטסיה – אתה טוען שאין הבעת דעה – אז למה הוא לא ברשימה?
שוב, אני שב ומקווה שתגובתך היא תגובתך האישית ולא תגובת הוועד. אני שב ופונה לוועד לשוב ולשקול את עמדתו בנושא זה שהוא מאושיות היסוד עליה מושתתת האגודה.
וכן, אני עדיין מוחה נמרצות על הניסיון לרמוס ברגל בוטה את כבודה של היצירה המקומית.
-
אני לא חושבת שיצא לי עד היום לקרוא ולו ספר מד"ב ישראלי אחד שמסוגל לעמוד בתחרות מול סימונס, גיימן וכדומה. פשוט לא. וזה בצער רב וביגון קודר וכן הלאה.
אני לא חושבת שאין לנו יוצרים טובים. אני פשוט חושבת שהשוק הישראלי לא ממש מסוגל להעניק לכותבים את השפשוף שזוכים לו יוצרים זרים, כדי שיגיעו לרמת כתיבה מקצועית באמת.
אז למה בדיוק להכניס ספר ישראלי לתחרות שאין לו *שום* סיכוי לזכות בה? (ותן בבקשה דוגמה אחת של ספר מד"ב ישראלי שיצא *אי-פעם* בארץ ויכול היה לזכות בתחרות מול הספרים הזרים המועמדים). מה בדיוק עשינו בזה?
בעיניי הרבה יותר הגיוני להציב ספרים מקומיים זה מול זה. זה הוגן יותר, זה מבטיח להם את קידמת הבמה, לשם שינוי, זה נותן להם סיכויים טובים יותר לזכות, וזה גם עשוי ליצור איזושהי "גאוות יחידה" בקרב הסופרים המקומיים. -
אילו לפחות היו כל הספרים המוצעים לקטגוריות נפרדות של ספרות מקורית., אכן ספרי קופיקו ודינידין כי אז לא הייתי אומר מילה .
אבל כפי שיודע כל מי שטרח לעיין ברשימת הספרים המוצאים שלי לקטגוריות נפרדות של מד"ב ופנטסיה ישראלים מקוריים ( כן כן גם אני מסכים שאין שום צורך לשלב ספרים ישראליים ביחד עם הזרים הייתה כאן התפרצות לדלת פתוחה ) היה מוצא שאלו הם ספרים שונים מאוד.
הבה נעשה ניסוי קטן : נניח שהיה מוצע כמועמד ספר בשם "עלילות גילגמש " מאת "שפרה יורגנסון " ע עלילות גיבור מיתולוגי קדום בחיפוש אחרי חיי האלמוות ,האם היה מתקבל כמועמד לפרס הפנטסיה ? כנראה שכן .
אבל ספר בשם "עלילות גלגמש " מאת "ש. שפרה" ( שזכה במדלית אנדרסן הבינלאומית ובפרס זאב הישראלי , לא בדיוק חומר ברמה של קופיקו ודנידין ) מה פתאום שיהיה מועמד ? למה את מי זה מעניין ?
או "שיר טהירה " מאת אחד "קורט יאור " יצירה אפית על מאבקים בין אלים וגיבורים בתרבות קדומה האם היה מתקבל כמועמד לפרס גפן לפנטסיה ? כנראה שכן . אבל ספר בשם זה מאת המשורר הישראלי הידוע אמיר אור ? מה פיתאום ? את מי זה מעניין?
או ספר בשם "צחוקו של עכברוש " מאת הסופרת האמריקנית ג'וליה סמל ספר שכולל סיפורי מדע בדיוני על העתיד הקרוב והרחוק יותר ועל היחס בו לשואה האם יכול היה להיות מועמד לפרס גפן למדע בדיוני כספר איכותי במיוחד? כנראה שכן אבל ספר בשם זה מאת סופרת בשם נאוה סמל ( ספר שזכה בביקורות נלהבות בעיתונות והוא רחוק מאוד מלהיות קופיקו או דנידין כפי שיודע כל מי שטרח לקרוא בו) מה פתאום ? את מי זה מעניין?
או הספר "מתכוני חלומות "מאת הסופר האמריקני ג'ורג' אפשטיין פנטסיה בסגנון של בורחס ואקו ואף לא אחד מהם האם יכול היה להיות מועמד לפרס גפן לפנטסיה וכמועמד איכותי במיוחד ? כנראה שכן אבל הספר ""מתכוני חלומות " מאת הסופר אלכס אפשטיין ( שזכה לאחרונה בפרס ראש הממשלה על ספר זה אם אתם לא מאמינים לי שזה לא משהו ברמה של קופיקו או דנידין ) מה פתאום ? את מי זה מעניין? אנחנו רוצים איזה סופר אמריקני לתת לו את הפרס כדי שיוכל לדווח עליו באתר שלו .
לחברי הוועדה: שגיתם ובגדול . אבל עדיין לא מאוחר לתקן את המעוות . עדיין אפשר ליצור לפחות קטגוריה אחת ואפילו שניים עבור יצירות מקוריות . אתם רק תחזקו את הערך של הפרס אם תעשו זאת . -
לכול הפחות הייתם צריכים לחשוב גם על הערך היחצני שהייתם יכולים ליצור לטקס. שום סופר זר הרי לא יטריח את עצמו לארץ בשביל לקחת את פרס גפן ..
האם עלה על דעתכם שהיה יכול להיות ערך תקשורתי לכך שסופר ישראלי כלשהוא יבוא בעצמו כדי לקחת את הפרס ולנאום משהו תוך כדי קבלתו ? שפעם אחת לא יהיה זה נציג ההוצאה שיבוא ויאמר כמה מילים בשביל הסופר שספק רב אם בכלל הוא יודע על קבלת הפרס וספק רב עוד יותר אם גם היה איכפת לו אם היה יודע? -
בוג'י יקירתי -הנה אמרת את זה – זו בדיוק הסיבה. אם את חושבת שאין ספרות ישראלית טובה ניחא, אם אני חושב כך, לא נורא – אבל להפוך את זה לעמדה הרשמית של אגודה ישראלית למדע בדיוני ופנטסיה – סליחה, זו כבר יריקה בפרצוף.
כמו שכתבתי – אם מחליטים על קטגוריה נוספת – נו טוב….
אבל מה עושה האגודה הנכבדת?
מצד אחד אין קטגוריה נפרדת (רני מקווה, ואולי וכולי) ומצד שני אין השתתפות בפרס הראשי.
לא יודע מה לומר לך – לי זה נראה כמו זלזול מוחלט.
-
-
-
-
ההפרדה בתחרויות מהסוג הזה בין יצירה מקורית ליצירה לועזית או מתורגמת אינה ייחודית לאגודה. מצעדי הפזמונים של גל"צ ורשת ג' הפרידו תמיד בין היצירה העברית והלועזית, פרס ספיר לספרות ניתן אך ורק ליצירה מקורית, וכך הלאה.
היצירה המקורית במד"ב ובפנטזיה ראויה לקבל במה משלה, שבה יובלטו היצירות שנוצרו בארץ בזמן האחרות ויזכו לכבוד ולחשיפה הראויים להם. כל הנוגע ליצירות קצרות – הדבר גם נעשה. ספרים ישראלים בז'אנר מסתבר שאין מספיק, כך שהוחלט (אם הבנתי נכון את דברי רני) לחכות עד שיתקבצו מספיק ספרים רלבנטיים. ההחלטה הזאת לגיטימית בהחלט.
ההחלטה הזאת גם בעייתית – אבל מסיבה אחרת. אורך חיי המדף של ספרים בארץ נמוך כל כך, עד שדחיית התחרות לא תאפשר כמעט לאף ספר מקורי בתחום ליהנות מהחשיפה שהפרס עשוי, אולי, להעניק לו. מספיק להסתכל על ספרים מצוינים מהשנים האחרונות – כמו "ביצה של שוקולד" או "הדרך לגן-עדן", כדי להבין את הבעיה – שניהם אזלו כבר מזמן מחנויות הספרים הרגילות.
מה הפתרון? לא יודע. אולי להכניס אותם בכל זאת לרשימה משותפת עם הספרים המתורגמים תוך ויתור על השאיפה למתן חשיפה בולטת לספרות הישראלית; אולי להמשיך בתוכנית שהציג רני למרות המגבלות; אולי משהו אחר.
ולאלי אשד – את רוב הספרים ברשימה שלך לא קראתי, אבל אני חייב להזכיר לך שספרים כמו "גלגמש" הם מיתוסים קדומים – לא ספרי פנטסיה. אתה חייב לזכור שקרוב האנשים מחזיקים בהגדרות הרבה יותר מצומצמות משלך לז'אנר (ובצדק, יש להודות).
-
קודם כל הטענה של רני השאין מספיק ספרים כדי לקבץ לפרס היא שגויה . והאיש שכתב אותה ידע שהיא שגויה משום שהוא וחבריו ראו כבר את הרשימה ששלחתי בנושא אלא שהחליט ולהתעלם ממנה ולטעון ש"אין מספיק ספרים ושמה שיש זה רק דנידין וקופיקו" .
לך גרומיט לפחות יש את היושר להודות שלא קראת את מרבית הספרים ברשימה ,אבל מה יאמר לגבי אנשים שקיבלו את המידע ומסיבות בלתי ברורות לא טרחו כלל לעיין בספרים ואחר כך טוענים שהכל "זה רק דנידין וקופיקו"? ועל סמך זה החליטו שאין מקום לקטגוריות נוספות? שים לב זה היה חלק מתפקידם ( או לכל הפחות היה צריך להיות חלק מתפקידם ) לעיין לכל הפחות בספרים האלה כדי להחליט המידע ניתן להם בזמן והם לא טרחו לעשות את זה.
ומלבד זאת גרומיט תמהני על טענתך שעלילות גילגמש זה מיתוס קדום ולכן לא יכול להיכנס לקטגורית הפנטסיה . אתה ידוע כמה פנטסיות היום מבוססות על מיתוסים קדומים ? לפחות מחצית ( קלטיים ,ארתוריאניים וכו) .
כך שהטענה הזאת לא תופסת. -
-
השנה הזו הפרס יערך במתכונת שהוצגה. נראה לי שכבר מאוחר לעשות שינויים.
בשנה הבאה, בסביבות ינואר או פברואר, אפשר יהיה להוציא מכתב לכל הוצאות הספרים ולבקש מהן להמליץ על ספרים מקוריים שיצאו בהוצאתם בשלוש או ארבע השנים האחרונות כמועמדים לפרס. מאחר שהספרות המקורית דלה בתחום המד"ב והפנטסיה אפשר להעמיד קטיגוריה אחת עבור שני הז'אנרים.
כך יושגו שתי מטרות: גם לא יוחמצו ספריים מקוריים שאולי נעלמו מעיני מי שמרכיב את רשימות המועמדים לפרס, וגם תשומת ליבן של ההוצאות תופנה אל הנושא הזה – וזה תמיד דבר חשוב.
להוצאות יהיה עניין לנפק רשימות של ספרים מועמדים לפרס, כי פרסים זה תמיד טוב בשבילן. -
-
-
אני מסכים עם כל מילה שכתבת. מעולם לא מתחתי ביקורת על החלטה להפריד ספרים עבריים ממתורגמים שכן מעולם לא התקבלה החלטה כזו. אם הייתה החלטה ללכת על קטגוריה עברית בשנה הבאה ולכן ממתינים – נו בסדר. הבעיה היא שכרגע אין קטגוריה עברית אין ספרים עבריים ברשימה הכללית – ובעברית פשוטה נאדא!
אני סבור שלאחר 4 שנים בהם מחולק פרס גפן הגיע הזמן שהאגודה תעשה בדק בית בנוגע ליחס הדואלי אותו היא מפגינה כלפי כל מה שהוא ישראלי מקורי.
אני לא מציע לאמץ את דנידין כיקיר האגודה או למנות את און שריג חבר בחבר השופטים. (אוי ואבוי – אני עוד עלול להצטער על השטויות אותן אני כותב) אבל חייבים לתת איזו שהיא חשיפה לספרים ישראליים. רוצים לעשות קטגוריה נפרדת? – עם כל החסרונות של רעיון שכזה – או קיי. לא רוצים? גם בסדר – אבל אז להוסיף את הספרים לרשימה הכללית!
לא לעשות כלום תחת אצטלה של אנחנו חושבים על זה…. על איזה תוכנית של רני אתה מדבר? על התוכנית שאולי, אם יהיו, במידת האפשר, וכאשר נחליט מה לעשות?
עם זה אני לא מסכים, ראשית כי לפעמים לא לעשות כלום הרבה יותר גרוע מלעשות משהו שהוא לא מושלם, ושנית כי יש באמירה הזו של צוות האגודה בנוגע לחוסר היכולת של ספרים עבריים לזכות בפרס, המון התנשאות שאינה במקומה.
אני שב ומזכיר, אנו מדברים על נושא שהוא נשמת אפה של האגודה – למרות שיש כמה אנשים שכנראה לא מבינים זאת. היה הרבה יותר חשוב להעניק פרס בעל משמעות לשלשת הספרים הישראליים, שאיכותם אינה מדהימה או אפילו טובה, היוצאים בשנה בארץ, מאשר להעניק פרס פופולארי לספרות פופולארית אף יותר!
-
ואני לא מתמקח עם אף אחד, אני סך הכל מביע עמדה. אם האגודה תחליט, בהחלטה חד משמעית ובלתי חוזרת, שהחל בשנה הבאה יש פרס שיוענק ליצירה המקורית בתחום ושבשל כך ממתינים השנה מבלי להעניק פרס ליוצרים מקוריים זה בסדר גמור בעיניי.
הבעיה שלי, ואני מקווה לא רק שלי, היא שמלבד מספר אם, אולי ובערך, לא החליטה האגודה שום דבר ומכיוון שכמות הספרים הרואים אור בעברית לא רבה, הרי שגם לא תחליט על כך בעתיד הנראה לעין.
הבעיה היא שמסרבים לתת ייצוג לספרים מקוריים בטענה מתנשאת שהם לא "איכותיים מספיק" (בלי קשר לשאלה אם אני מסכים אם הטענה הזו או לא) ומצד שני לא מקימים קטגוריה נפרדת. על כך נאמר מותירים את כותבי המקור קרחים מכאן ומכאן.
זו הבעיה!
-
על האגודה ופעולותיה?
הדיון הזה הוא לא על האגודה ופעולותיה?
*נדמה לי* שאני זוכרת שזו היתה מטרת הפורום. הייתכן שאני טועה? או שמא דיונים באופן כללי הם אוף-טופיק?
פשוט נשגב מבינתי מה שהולך בפורום זה. פתחו פורום כדי שאנשים יוכלו לדון בפעילויות האגודה, ועכשיו מודיעים לנו שאסור. שנלך ונפתח פורום אחר לצורך העניין??? ראבאק, אנשים, אין גבולות? -
-
למרות שבמקרה ספציפי זה אני הוא קצת על המוקד (לא לדאוג, אני ישן טוב בלילה ועומד מאחורי כל מילה שאמרתי), הרי שאם חברי אגודה רוצים להמשיך את הדיון בעניין מסוים, גם אם לדעת מנהל הפורום הוא כבר מוצה (ובמקרה זה אני מסכים שהנושא הזה כבר מוצה לחלוטין, ולי עצמי אין כוונה להמשיך ולענות להודעות שמתייחסות ומתעלמות בכוונה מנקודות שכבר התייחסתי אליהן) הרי שיש לאפשר לו לומר את הדברים ללא מחיקות. ירצו, יענו לו (או לה), לא ירצו לא יענו.
-
-
-
אני מבין שלדעתך ענית על כל השאלות שהוצגו כאן, אם כן בוא וספר לי מה האגודה עושה בנושא הדיון – מעבר לאולי נעשה, איננו יודעים, ואין מספיק ספרים.
לא מה אולי מתכוונים לעשות, לא מה הכוונות האישיות שלך לא כל מיני דברים באוויר אלא מה הוחלט לעשות???
צר לי אבל אחרי ארבע שנים אני מבקש החלטות חותכות!
אז אם אתה חושב שזה לא רלוונטי לדיון – OK
אם אתה חושב שענית על זה היכן שהוא – אנא האר את עיניי, כי כנראה שלא הבנתי.
-
-
א. אמנם בקטגרית הקצרים יש הגבלה להשתתפות סיפורים שעברו עריכה, אבל אני לא רואה סיבה לעשות כן גם עבור רומנים (ואם אני טועה ובהוצאה עצמית כן יש עריכה – על אחת כמה וכמה), ביחוד שאין מבחר רב מדי של ספרים.
ב. בהמשך ל-א, כאן כבר נכנסת דעת מארגני הפרס שספר בהוצאה עצמית הוא בהכרח נחות (כיוון שלא התקבל לפרסום אצל מו"לים אלו או אחרים לפי שיקול עורך זה או אחר). אז סביר שזו דעה מוצדקת, אבל אני חושב שבמקרה כזה עדיף לתת לקהל להחליט. -
-
מדוע האגודה מתנהלת כפי שהתנהלה מפלגת העבודה בשנות השבעים? כלומר מה הבעיה עם דיון פתוח בנושאים שעל סדר היום? למה סתימת הפיות הזו שכבר כל כך מקובלת שפשוט אף אחד לא שם לב? אפשר לחשוב שאנחנו בפורום של השב"כ!
אני חושב שהאגודה תרוויח ובגדול אם תעודד דיונים, מכל סוג, גם אם הם מייגעים, או מגיעים לתוצאות לא רצויות… מצידו של מישהו.
אווירה פתוחה יותר תזמין אנשים להתערב ולהיות פעילים באגודה ולא תדחה אותם החוצה.
כרגע אני מרגיש שהמצב פשוט בלתי נסבל, כל ביקורת חייבת להיעשות בחדרי חדרים או בשפורפרי שפורפרות הטלפון. כל אמירה שאינה מיושרת עם הזרם המרכזי זוכה לקיטונות רותחין וכל דיון נקטע באיבו.
האם זאת החזות שהאגודה מעוניינת לשדר?
-
מישהו אמר לך לא להביע את דעתך? תביע אותה איפה שאתה רוצה, אלוהים יודע שיש המון פורומים בעולם שבהם ניתן להעלות כל נושא שהוא.
אני, אישית, מאמין שאם נושא מסוים, שהוא נושא עקרוני, עדיין לא עלה לדיון במסגרת הועד הנבחר של האגודה (מילת מפתח: נבחר) רצוי שחברי הועד לא ידונו בו קודם בפורומים פומביים. ענין של עבודה מסודרת ותו לא.
אתה, וכל אחד אחר, רשאים – כמובן- להעלות כל נושא שכזה, והדעה שלך אפילו תעלה לדיון במסגרת דיוני הועד, יתכן שתתקבל ויתכן שלא, אבל זו כבר מהותה של אגודה דמוקרטית: לפעמים מתקבלות דעות מסוימות, לפעמים לא.
עלי, למשל, לא מקובל שמי שדעתו לא התקבלה עד הסוף שובר את הכלים ומתחיל לצווח בקולי קולות שסותמים לו את הפה. אז מה? יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעצור את הצווחות הללו? לא. אין לי משטרה חשאית תחת ידי שאני יכול לשלוח לביתו של אותו צווחן, וגם לא צריכה להיות.
סתימת פיות? בהתחשב בזה שכל מי שגלש כאן בימים האחרונים יכול לדקלם בעל פה את העמדה (הלגיטימית) שלך, קשה לי קצת לקבל את זוית הראייה שלך בנוגע לסתימת פיות.
-
בוא נראה אם זה אומר לך משהו: מחיקת הודעות. איסור על דיון בנושאים מסוימים בפורום. איסור על דיון באופי ניהול הפורום בפורום. למעשה, בכל פעם שמתפתח פה דיון שמתחיל לגלוש מרמת ה"מפוהק" לכיוון ה"סוער", אפשר לצפות שיצוץ לו איזשהו איסור להמשיך את הדיון מסיבה זו או אחרת. אם נוסיף לזה את העובדה שמנהל הפורום מכריז על עצמו כעל דיקטטור (תסתכל כמה הודעות למעלה ותראה), אולי תתחיל לקבל מושג במה מדובר.
דווקא שלחתי הודעה די מפורטת בנושא לרשימת הדיוור, כי כאן לא מרשים לי. אתה לא קורא את רשימת הדיוור? -
רני, לא קצת נסחפת?
קודם אתה מציע לדון על דברים בוועד וחונק במו ידיך דיון – שאני אגב בכלל מתנגד לנושא שלו ואחר כך אתה מטיף על חופש הביטוי.
עבודה מסודרת או לא – אנחנו לא בעבודה ולא בהסתדרות וכל מה שיכול להיאמר בחדרי החדרים של ישיבות הועד יכול (כך אני לפחות מקווה) להאמר גם כאן.
אין המדובר בסודות מדינה ואם יש ויכוח בתוך הועד זה לא הופך את האגודה לפחות רצינית.
בקיצור, די עם המידור המוסקבאי הזה!
-
-
-
-
-
בעניינים הנוגעים לאגודה אמורות להתקבל על-ידי הועד בישיבות הועד. נדמה לי שזו הדרך הנכונה והחוקית לקבל איזשהן החלטות.
החלטות הנוגעות לאגודה לא מתקבלות בפורומים ולא על-ידי אנשים שאינם חברי ועד.
וכל מי שהפעילות של הועד לא מוצאת חן בעיניו – יודע בדיוק מה הוא יכול ורשאי לעשות.
בפעם האחרונה שבדקתי, כל מי שהיתה לו טענה ידע גם לבטא אותה בפני הועד או בפומבי – כאן או בפורומים אחרים.
יהיה נחמד, כמובן, אם יועלו טענות שלא שמענו אותן חמישים פעם בעבר. זה ממש יהיה שינוי מרענן, כי כרגע- אני די מסוגלת לדקלם את העמדות של כל הצדדים בעל -פה. בעצם, אפשר פשוט לשים לינק לאותו דיון בדיוק שהיה שנה שעברה (ולמה אתם מתזמנים את הדיונים כאלה דווקא כשאני בחו"ל?).
אה ועוד משהו, שמתם לב שחוץ משניכם, הדיון הזה לא ממש מענין אנשים אחרים?
-
-
-
אני אבאר למה התכוונתי: לטעמי, האגודה סובלת מבעייה של מידור יתר (שנדמה לי שהזכרת אותו) ושל חוסר שקיפות. זה מתבטא, בין השאר, בטענות בנוסח "הדיון הזה הוא לא לכאן, הוא לוועד" (כשאין כל סיבה שדיון כזה לא יהיה פתוח לכל חברי האגודה, שהרי אפילו חברי הוועד עשויים להיות מושפעים מדעותיהם של חברי אגודה שאינם חברי ועד, רחמנא ליצלן) או "הדיון הזה הוא לא לכאן, תפנה אותו ל-X".
אני אישית חושבת שכל דיון שנוגע לאגודה ואינו בגדר בעייה אישית (יעני, לא קיבלתי כרטיס חבר, לא קיבלתי מכתב חודשי וכדומה) הוא רלוונטי כאן. וזה פשוט לא משנה שנושא מסוים יוחלט בסופו של דבר בוועד או שהטיפול בבעיות מסוג זה או אחר הוא בידי X. לכלל חברי האגודה יש זכות לדעת מה קורה, להחליף דעות ורשמים, להביע את דעותיהם בנושאים שונים שנמצאים או שיהיו בטיפול, ובאופן כללי לנסות להשפיע על הכיוון שבו הולך הוועד.
כשנוצרת רוח כללית של סגירות ושל הרחקה של כלל חברי האגודה ממה שהולך, כל דבר קטן מטריד, כי כל דבר קטן מהווה ביטוי לתמונה רחבה יותר.
אני מקווה שהבהרתי למה אני חושבת שכל זה קשור. -
-
-
-
-
לגבי א' – אני חושבת שנדירים הפרסים הספרותיים שניתנים לשוק כל כך קטן. בארץ יוצא כל שנה מספר קטן עד כאב של ספרי מד"ב/פנטזיה מקוריים, וזה לא *רק* בגלל חוסר איכות, זה גם כי ההוצאות יחששו מאד להסתכן עם ספר בז'אנר שיש לו שוק כל כך קטן, מסופר עלום שם. מצב כזה ממש מעודד הוצאה עצמית, ואין שום סיבה להתעלם ממנה.
לגבי ב' – גם בהוצאה מסחרית וגם בהוצאה פרטית האיכות היא פונקציה של כמה משקיעים. ואני יכולה להגיד לך מהיכרותי עם הנושא, שבהוצאה מסחרית לא בהכרח משקיעים את הנדרש בשלבי בקרת האיכות (עריכה, בעיקר) ובהוצאה פרטית בהחלט ייתכן שהסופר יממן את השלבים האלה על חשבונו.
אני אומרת – תנו לקהל לשפוט לגבי האיכות. הקהל יצביע ברגליים. וצריך לזכור שיש ספרים משובחים שיצאו גם בהוצאה עצמית, מסיבות שונות ומשונות, ומה, אם בשנה כלשהי פתאום ייצא ספר משובח בהוצאה עצמית – האם נמנע מעצמנו את הזכות להצביע עליו? -
-
אבל אם לשלוף מהכתבה של אריאנה מלמד לגבי ספרים שנדחו בהוצאה, מרסל פרוסט הוציא את "בעקבות הזמן האבוד" על חשבונו. וולט וויטמן הוציא את "עלי עשב" על חשבונו. לורנס סטרן ודניאל דפו, מצוין שם, פרסמו את ספריהם על חשבונם. אני יודעת שהיו איזה שניים שלושה סיפורים כאלה בישראל, כולל אחד שקראתי לא מזמן בספר של צביקה רייך על סופרת ישראלית (לא זוכרת מי, אני אבדוק אח"כ), שהחליטה להוציא את הספרים שלה בעצמה, אחרי שנשבר לה מזה שסידרו אותה בהוצאות.
מספיק טוב? -
אני למשל, שדי חדשה, לא נתקלתי בשאלה האם ספרים בהוצאה עצמית צריכים להיות מועמדים לפרס אם וכאשר תקבע קטגוריה לספרות מקורית.
בוודאי שההחלטות צריכות להתקבל בוועד. בשביל זה הוא קיים. אבל יש הגיון רב בדיון פומבי בהצעות בהן ידון הועד. לפעמים עולים רעיונות טובים שחברי הועד לא חשבו עליהם.
אין טעם לנהל דיון ארוך בשאלה למה החליט הועד כך ולא אחרת. מי שלא מוצאות חן בעיניו החלטות הועד יכול לנסות להבחר לועד בעצמו. אבל למה לא לנהל דיון לגבי החלטות שעדיין לא התקבלו? איך עוד יוכלו חברי האגודה להשפיע? -
-
העמדות, נראה לי שאתמוך בעמדה האומרת שלא נגביל את ההשתתפות במועמדות הגפן רק להוצאות "מכובדות".
בסופו של דבר, החלוקה של הגפן לשני שלבים מהווה מסנן בפני עצמה. אם החלטנו להעביר לחברי האגודה את שלב הסלקציה הראשונית, הרי שיש לתת בידיהם את האפשרות לבצע את הסלקציה במלואה. ומי אכן לידנו יתקע שיום אחד לא יצא פה איזשהו ספר מד"ב משובח בהוצאה עצמית דווקא?
אם אני מכיר את קהל חברי האגודה, הרי שלחלק לא קטן מהם ענינים פעוטים כמו עריכה גרועה, עברית קלוקלת ושאר מרעין בישין שזכינו לראות השנה, הם ענינים שבהחלט עשויים לגרום להם (ולי) להתרחק מספרים מסוימים כמו ממגיפה.
בל נשכח שהספרים שיעלו לשלב ב', זה המוצג ב"אייקון", הם אלה שכבר עברו את השלב הזה.
לו היתה ההצבעה במתכונת השנים שחלפו, בה כולם מצביעים על הכל, בהחלט יתכן והיה מקום למחסום מן הסוג הזה (וגם אז אני לא משוכנע ב 100 אחוז). כרגע, בואו וניתן לחברי האגודה (ולהם בלבד) להחליט על כך.
-
אני מעוניין להתנצל.
אני מתנצל בפני קוראי פורום זה על אי הנעימות שנגרמה להם בימים האחרונים. האשמה כולה שלי. אני הוא האדם היחיד שהיה ביכלתו למנוע זאת (ללא קשר לתכונותי התרומיות, אלא פשוט כיוןן שהדבר כבר קרה לי בעבר), אך לא עשיתי זאת. לא קראתי את ההודעות בזמן, וכשהגיע אלי המידע כבר היה מאוחר מדי. נכשלתי.
ודאי אתם שואלים – מה הייתי צריך לעשות? אין קל מזה. מיד לנוכח ההודעה הראשונה של מר אשד צריך הייתי להתקשר לכל חברי הועד ולכל העושים במלאכה ולהגיד להם – "*תשתקו!* תנו לו לכתוב מה שהוא רוצה!" (למעשה, יש בועד הנוכחי חבר שזה בדיוק תפקידו, הלא הוא דובר האגודה, אך למרבה הצער הוא בדיוק היה בחו"ל). או אז היו חברי הועד קוראים, לוקחים לתשומת לבם, דנים בנושא באופן מסודר בישיבה הקרובה, מחזירים תשובה מסודרת ומנומקת (או לא, אגב – לא כל הודעה ראויה לתגובה), ממשיכים בפעילות ויאללה ביי. ואם ירצה מישהו לעלוז עוד – יוכל תמיד להמשיך לנבוח בעוד השיירה עוברת, או, כפי שמזכירים לי האירועים בחדשות היום, לדבר ללמפה.
וזהו. כל כך קל, כל כך פשוט – אך החמצתי את ההזדמנות, ואני מצטער.
סליחה. -
-
בוודאי לא מאנשים שלא הביעו את דעתם בעבר.
הבעיה עם הדיון הזה שהוא עולה במחזוריות, על-ידי מספר מצומצם של אנשים, שיש להם דעה נחרצת מאוד בענין. הדיון הזה התקיים באופן פומבי וסוער מאוד לפחות פעמיים בשנה האחרונה, וכל פעם משתתפים בו בדיוק אותם חמישה-ששה אנשים שאומרים בדיוק את אותם הדברים באותם טונים עצבניים בדיוק. אפשר להבין למה זה יכול להמאס.
-
א. קראי הודעתי שנית, וראי כי למעשה *איני* ממליץ על *התעלמות*, אלא על אי-תגובה. את ההבדל בין השתיים יתכן כי אפילו את מסוגלת לתפוס. הרמז לכך מצוי, בהודעה שלמעלה, במילים "*יקחו לתשומת לבם*".
ב. הועד לא קיים, עם כל הכבוד, כדי לדון אתך או עם כל אחד אחר על החלטותיו. הועד קיים כדי להחליט וכדי להודיע לך מה הוחלט. לא טוב לך? בחרי ועד אחר בפעם הבאה. *זו* מהותה של דמוקרטיה – ותו לא. -
לא נוח, אלא שהוא נמאס.
ברור לכולנו שאף אחד ושום דבר לא ישכנע את אלי אשד שהאגודה לא עושה עוול איום ונורא לספרות הישראלית. ברור לכולנו שהוא ימשיך להעלות את הנושא כל פעם מחדש, עד שהאגודה לא תענה באופן מוחלט ומלא לדרישותיו, כולל הענקת פרס ישראל לאון שריג.
וכשזה המצב, אני לא רואה שום טעם לענות ולהסביר שוב את אותם הסברים שניתנו בעבר ולא שכנעו את הנפשות הפועלות. שני האנשים האלה עשו מאמצים מאוד גדולים כדי שלאף אחד לא יהיה חשק מיוחד לענות להם על-ידי העלאת נושא שלא ממש מענין יותר מדי אנשים ותרבות דיבור דוחה.
כך שאפשר להבין למה, גם מבלי שניר ביקש, חברי הועד לא קפצו על המציאה של ויכוח נוסף בנושא.
-
-
-
הדיון הזה עולה בדיוק מתי שהוא צריך לעלות ,כאשר יש דיונים על פרס גפן. להזכירך פרס גפן ניתן מדי שנה ולכן הדיון הזה עולה מידי שנה. לאמיתו של דבר עד כה הוא עלה רק פעם אחת ,בשנה שעברה . יכול להיות שאת מתבלבלת עם דיון מקביל שהיה לגבי סרטי מד"ב ישראליים
את טוענת שהדיון הזה מעניין רק חמישה או שישה אנשים , יכול להיות ,אז מה ? לא מעניין אותך אז אל תקראי ואל תגיבי ,תשאירי אותו לחמישה שישה אנשים שכן מתעניינים וכן טורחים. תתפלאי לפעמים מתברר שדווקא דברים שכולם חושבים שרק מיעוט איזוטרי ביותר מתעניין בהם הם אלה שזוכים בסוף בהצלחה כללית .. -
-
-
-
-
צריך להפריד בין 1. דיון שמטרתו לצרוח על חברי הועד על כך שהחליטו א' ולא ב' – כמו שציינתי בעצמי, דיון מיותר לחלוטין. מי שלא אוהב את החלטות הועד, שירוץ לועד.
לבין 2. דיון שמטרתו להביא להחלטות ועד בשנה הבאה שכוללות כל מיני סעיפים. דיון לגיטימי ביותר.
אז אמנם דיון 2 התפתח מדיון 1 – אבל לא צריך לקטוע את דיון 2 באיבו. האם בקטיגוריה עתידית של ספרות ישראלית יוכנסו הוצאות עצמאיות או לא – זה דבר חשוב שנוגע לנושאים שעדיין לא החליט עליהם הועד.
-
-
-
חברים, אני מציע הסכם קיבוצי. כל מי שלא מעוניין בדעותיו של אלי, יואיל ולא יגיב לו.
גם לא כשהוא חוזר על עצמו.
גם לא כשהוא שוב חוזר על עצמו.
גם לא כשהוא עוד פעם חוזר על עצמו.
גם לא כשהוא *ממש* חוזר על עצמו.
גם לא כשהוא כשהוא עוד עוד פעם פעם ממש ממש ממש ממש חוזר חוזר חוזר חוזר חוזר על על על על על על עעעעעעעעעעעצצצצצצצצצצצצצצצצצצמממממממממממממממוווווווווווווווווו.גם לא כשהוא בוכה שכולם מתעלמים ממנו.
גם לא כשהוא שוב בוכה שכולם מתעלמים ממנו.
(טוב הרעיון מובן)גם לא בטלפון.
זה מה שהוא ביקש – זה מה שיקבל.
יש עוד מישהו שמעוניין שלא יגיבו לו?
-
אני יכול לספר לך שהגזמת לחלוטין. למעשה, גם ללא הנסיון הנ"ל אני יכול לומר לך את זה. כל ילד קטן בשיעור אזרחות יראה זאת. דמוקרטיה אינה מסתמכת על החלטות העם כל הזמן, ולמעשה מדת ההשפעה של האזרח הישראלי הממוצע על ממשלתו (או אפילו על העיריה או המועצה המקומית של מקום מגוריו) קטנה עשרות מונים מזו של חברי האגודה על ההחלטות המתקבלות כאן כיום. לא מאמין לי? נסה לפנות אל חבר הכנסת המועדף עליך בטלפון. בדואר אלקטרוני. בפקס. נסה, אולי, לנג'ס לו מעט. נראה מה יקרה. נראה כמה תשפיע.
העם בוחר, אבל לאחר מכן עליו לתת לנציגים הנחברים לעשות את העבודה. אם הם מפשלים – הם לא יבחרו שנית. הצעות? רעיונות? תגובות? מצוין. ניג'וס? אף אחד לא חייב להגיב.
ובאשר לאירן – הואל וחסוך מאתנו דמגוגיה זולה. או שמא נתחיל להוציא להורג את הכופרים במגף, כדי להצדיקך?…
-
-
-
-
הועד קיים גם כדי לקיים קשר רציף וקבוע עם חברי האגודה. חברי האגודה לא בוחרים חברי ועד כדי שבמשך כל השנה חברי הועד יהיו מנותקים מחברי האגודה, ואם בסוף השנה זה ימצא חן בעינינו, נצביע להם שוב. אולי זה עובד ככה בפוליטיקה, אבל באגודה, משום מה, אמור להיות יותר מאשר פוליטיקה.
אם אתה בוחר לראות את תפקוד האגודה כ"דמוקרטיה", ותו לא, הרי שמשהו בתפיסה שלך נורא נורא דפוק. האגודה היא ארגון של אנשים. אנשים שאמורים לפעול ביחד, אפילו אם שבעה מתוכם במקרה היו מספיק מזוכיסטים כדי להיבחר לעשות את רוב העבודה. תפיסה כמו שלך, שמציבה את חברי הוועד כבעלי תפקידים וקובעים עליונים שלא מחויבים בשום קשר עם "העם" עד בוא מועד הבחירות, היא בדיוק מה שגורם כיום לכל כך הרבה אנשים אנטי כלפי האגודה.
חברי הוועד אמורים לשאוף לכך שחברי האגודה יהיו מרוצים לא בגלל חששם מהבחירות. הבחירות הן דבר שולי ומשני. הם אמורים לשאוף לכך שחברי האגודה יהיו מרוצים כי הם מעוניינים, בדיוק כמו כל שאר חברי האגודה, לקדם את המד"ב בישראל. נדמה לי שאתה (ועוד כמה אנשים כאן) נוטים לפספס את זה. -
לכל חבר באגודה זכות מלאה "לצעוק" על חברי הוועד למה עשו דברים שלא מוצאים חן בעיניו, גם בלי לרוץ לוועד. בשביל זה אנחנו משלמים מאה ש"ח לשנה. ולא רק זה, אומר לך עוד דבר מהפכני ביותר: רצוי גם שחברי הוועד יקשיבו לאנשים שצורחים עליהם (ואפילו לכאלה שרק לוחשים). אפילו אם האנשים האלה משום מה מתעקשים לא לרוץ לוועד, אלא רק להעביר ביקורת.
לא מבינה מה יש לאנשים פה מהבחירות. אנשים נדבקו פה לעניין הבחירות כאילו שאנחנו מינימום ש"ס. הבחירות זה לא הכל, ותצאו קצת מהלך הרוח הזה! אנחנו *אגודה*. אנחנו אמורים לשתף פעולה. כולנו. לא רק אלה שבוועד. -
אחרי הכל חברי הועד עובדים בהתנדבות – ואני בטוחה שהם עושים מה שהם חושבים לנכון כהכי טוב. אפשר להעיר להם דברים. לצרוח זה לא מנומס. וגם אם צרחנו, למה לחזור על זה חמש מאות פעם? הועד נבחר כדי לקבל החלטות. האם כל חבר שלא מרוצה מההחלטות צריך לבוא בטענות עד שיתקבלו הדעות שלו?
הרי לא יתכן לקבל את הדעות של כולם. זה אף פעם לא ילך.לגבי שיתוף הפעולה: האם אנשים שאינם חברי ועד יכולים להגיע לישיבות הועד כדי להביע את דעתם ולראות איך מתנהלים הדברים? מישהו בכלל מודיע מתי יש ישיבת ועד, או שחברי הועד סוגרים את זה בינם לבין עצמם ולא מספרים לאף אחד?
-
-
(ואפילו למי שאינם חברי אגודה) יש זכות להתלונן, לקטר, לבכות, ולהביע את דעתו על דברים שהועד עושה, יעשה או לא עושה, ללא שום קשר לבחירות.
אבל הרבה מאוד פעמים אין לועד אין שום דרך לברר האם הטענות משקפות בעיה אמיתית שמשותפת לרבים או שגעונות פרטיים של מיעוט מבוטל .
קחי את הדיון הזה כדוגמה – האם העדר ספרים ישראלים בפרס גפן הוא בעיה שמציקה לכל 300 חברי האגודה (ועוד כמה חובבים שאינם חברי אגודה)? ל150 מהם? ל50? או שהיא מציקה רק לשניים – שלושה אנשים שמתעקשים להביע עליה עמדה מדי פעם?
איך מהדיון בפורומים או בכל אמצעי אחר אני אמורה לברר האם מדובר בטעות של הועד או בשניים-שלושה אנשים שלא הצליחו למכור את דעתם באמצעות בחירות לועד או באמצעים אחרים, והם מנג'סים כתחליף?
היתרון הגדול של הבחירות הוא שבהם ניתן הפידבק הכי אמין על העבודה של הועד, על-ידי המספר הגדול ביותר של אנשים שמוכנים להביע את דעתם. זה כמובן לא אמור להחליף דיון מסודר, אבל מצד שני, זו גם אינדיקציה לגבי כמה שוות הטענות שהועלו כאן.
-
"לגישתי", חברי הוועד צריכים להיות פתוחים וקשובים למה שנאמר בפורום, למה שנכתב להם במייל, למה שנאמר להם בטלפון או בשיחות אישיות, למה שנכתב להם בדואר.
ואגב, למרבה הפלא, רובם אכן כאלה. לרוב חברי הוועד, לפחות אלה שאני מכירה, אכן אכפת ממה שחברי האגודה חושבים או מציעים, הם אכן נוטים להקשיב להצעות, לרעיונות, לתלונות, לדיונים ולרחשי לב. -
העלאת נושא לדיון (גם אם בצורה מלוהטת משהו) לקראת פרסי גפן של השנה שעברה, והעלאתו שוב לקראת פרסי גפן השנה, כ"לחזור על זה חמש מאות פעם". אין בי חיבה עמוקה לדרך ההתבטאות של אלי אשד, אבל לא צריך להשמיץ סתם.
נכון, הדיון הזה יצא מהאף, אבל זה לא בגלל שהוא חזר חמש מאות פעם, וזה לא הופך אותו ללא-לגיטימי. ואולי, אם הנושא יעלה שוב, עוד כמה אנשים יחליטו לתמוך בו? מי יודע? -
לגבי מידת תמיכתם של חברי האגודה בנקודות ספציפיות, כי אם בתפקוד כללי. בהחלט יכול להיווצר מצב שהרבה אנשים לא מרוצים מנקודה אחת בתפקוד הוועד, ועדיין מרוצים מתפקודו הכללי.
אבל אם כל כך קשה לדעת מה רוצים חברי האגודה, למה לא להעלות סקר? אוספים כמה שאלות קונטרוברסליות מהסוג הזה ("האם לדעתך חשוב שיהיו ספרים ישראליים בפרס גפן?", "האם לדעתך חשוב שיוקרנו סרטים ישראליים באייקון?" וכדומה), מחברים סקר ומעלים אותו באתר האגודה, מכריזים עליו במכתב החודשי, ומבקשים מחברי האגודה למלא אותו ולשלוח חזרה במייל. אני אשמח לעשות את הסטטיסטיקה במקרה הצורך. כך אפשר להתרשם בצורה הרבה יותר מדויקת כמה חברי אגודה מעוניינים במה, לא? -
-
-
