- This topic has 34 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
~~ ג'וני המהיר:איש מחוץ לזמן !!! ~~
~ מגיע יום,שלא ככל יום אחר,בו רוגש העולם,ומיטב מגיניו החמושים נופלים כגיבורי נייר.
מן הרעש יוצא לו אדם אחד. לבדו ירחיק את האיום והגלובוס ינשום לרווחה.
שמו של האדם הוא ג'וני. . . ג'וני המהיר:איש מחוץ לזמן !!! ~{ פרק 233 בסאגה ללא סיום }
~ פרולוג ~
אדי ואנדי נולדו כתאומים בשכונה בה גיל התמותה הממוצע היה שלושים וארבע. אביהם לעומת זאת,בגד בסטטיסטיקה ומת בגיל עשרים,מהרעלת עופרת בלב. אישתו,הצעירה ממנו בחמש שנים,ויתרה על העונג לגדל את התאומים וכך האחים הצעירים מצאו את עצמם משוטטים ברחובות ונימלטים מכנופיות צבעוניות ומשוטרים לבנים, מהירי אצבעות. הם חיו כקורבנות בשוליי החברה עד ליום שבוא גילו כי קל יותר לקחת מאשר לבקש,קל יותר להכניס לכיס מאשר להוציא,קל להיות רע וקל למחוק חרטה.
בגיל שלוש עשרה נעצרו על פריצה,בגיל חמש עשרה על אונס קטינה וגניבת רכב,
בגיל שמונה עשרה על אחזקת נשק ללא רשיון ובגיל עשרים ושלוש על רצח כפול בהזמנה.
הכלא חיבק אותם באהבה,ומעולם לא היו מאושרים יותר. העבריינים הותיקים טיפחו אותם וכאשר אורגנה בריחה, היו אלו אדי ואנדי שדאגו לנקות את המסדרונות מסוהרים וללכלך את ידיהם בדם.
כאשר שבו לשכונה,התקבלו כגיבורים,הכנופיות,מהם פחדו בעבר,הפגינו כבוד והערצה.
אדי ואנדי עשו את זה,ובגדול. כעת משהגשימו את כלל שאיפותיהם המקצועיים ( בקנה מידה מקומי )
החליט הצמד לשוב אל כותרות מדורי הפשע ולהרשם בדפי ההיסטוריה הכתובה.~ סוף פרולוג ~
אולם בית הספר היה מלא עד אפס מקום. תלמידים,מורים,אנשי עסקים ונכבדי המחוז. לא בכל יום מבקר שר ההגנה ולא בכל יום הוא נואם בפני קהל תלמידים נירגש. ימי טרום בחירות תמיד היו לו כעצם בגרון.
ג'וני המהיר:איש מחוץ לזמן (סימן רשום ),ישב לו במרכז גודש המושבים,איש לא זיהה אותו ללא התחפושת והגלימה. בדרך כלל לא חיבב ארועים מסוג זה אבל רק אתמול שב ממשימה באפגניסטן,שם סיכל משימה אכזרית להשמדת מאגרי הנפט ויערות העד. הוא בא למקום על מנת לנשום מעט מאמריקה היפה,לראות את הילדים עבורם הוא מסכן את חייו ברחבי העולם. כמו כן,שר ההגנה הזמין עבורו חדר מפואר בקומה העליונה של המלון הגבוה מכולם וג'וני מעולם לא ידע לסרב לחדרניות ונוף שחקים.נאום השר שיעמם,כרגיל,ולג'וני היו שעות שינה להשלים. הוא הרשה לעצמו לנמנם ולנחור כמו שרק סופר גיבור יכול. הצרחות העירו אותו וג'וני התעורר בבהלה. שר ההגנה עמד על בימת הנואמים,מאחוריו
גבר גדול גוף שהצמיד סכין משוננת אל גרונו של השר ובידו השנייה אחז במיני עוזי שחור.
"שיהיה כאן שקט בבקשה" לחש למקרופון בנימוס והקהל צרח בפאניקה. הילדים הקטנים נרמסו ונפלו בעוד המבוגרים פילסו את דרכם אל היציאה.הזמן קפא וחדל מלנוע. הצרחות פסקו והאולם נראה כצילום תלת מימדי דומם.
{{{{{{{{{{{{{ הערה: ( לקוראים שלא היו עימנו בגליונות הקודמים )
כילד חי ג'וני באופן רגיל ופשוט ללא הפרעות מיוחדות. עד ליום שבו גילה כי יש בידו הכח לעצור את הזמן,כמובן. לגרום לסביבה כולה לקפוא. כוחו הקיף את הכוכב כולו ואולי גם את הגלקסייה.
הוא יכל ללחוץ על PAUSE בוידאו של היקום ולהמשיך ב PLAY לבדו. כאשר גילה זאת לאביו גילה לו האב חזרה כי לסבו של ג'וני היו כוחות דומים. הוא יכל להאיץ את הזמן לעצמו ( FAST FORWARD ) ולהשאיר את יתר העולם ב PLAY. סבו של ג'וני מת בגיל צעיר.ג'וני התאכזב קשות בתחילה,הריי תמיד רצה לעוף,להיות אולטרה חזק או לטפס על קירות.
הקפאת זמן לא נראתה בעיניו כלי ראוי או שימושי,בטח שלא לגיבור סידרת קומיקס.
נקודת המפנה היתה בבית הספר היסודי, ג'וני הקפיא את הכיתה,קם משולחנו,הציץ אל דפיי חבריו ושב אל השולחן. מיום זה ואילך היו חייו חגיגה מתמשכת. איש לא יכל להכותו מאחר וכאשר קרב אליו בריון זה או אחר נעלם ג'וני באורך פלא. לבריונים נמאס להראות מגוחכים והם ידעו כי לא ממולץ להטריד את ג'וני הקטן.
לכישוריו החדשים של הילד היו גם מגבלות,כאשר הקפיא את הסביבה לא יכל לשנותה. רק הוא עצמו יכל לנוע וכל מוצק או נוזל אחרים היו בלתי ניתנים להזזה. אם רצה ליטול או להניע חפץ מן הסביבה,נאלץ להפשיר את הזמן חזרה .
חולשה זו לא הפריעה לו כאשר שוטט בבתי בנות הכיתה ובמקלחותיהן וצפה בסרטים ללא רכישת כרטיס.
שנים חיי ג'וני כמלך,עד לרגע שבו מאס אביו במשתמט הצעיר שישב בחדרו,עם מלאי בירה שהתחדש באופן מפתיע,וגיהק כשלגופו תחתונים מוכתמים בלבד.
"אל תבזבז את כוחך,אל תחביא את מה שאתה יכול לעשות,קח את מה שאתה ותשתמש בזה "
ג'וני חשב קלות והחליט שלשם שינוי אביו צודק. חיש קל עזב את ביתו והתגייס לצבא,המקום בו אנשים צעירים ממשים את עצמם למלוא הפוטנציאל(?) שם חשף את עצמו ואת כישוריו. הוא נשלח למחנות אימונים,בסיסים סודיים ופגישות גורליות.הוא גם חתם על חוזה לייצוג ארצות הברית של אמריקה
תמורת משכורת מגונה,פטור ממיסים וקנסות והנחות מופלגות במיטב הקניונים.
לאחר שנת ניסויים מפרחת הוצג ג'וני לציבור הרחב כ "ג'וני המהיר !!!",אנשים בורים ומדענים נבונים התקשו להבין כיצד מסוגל אדם לעצור את הזמן לכן בחר הממשל לשווק את ג'וני כאיש היודע לרוץ מהר (מאוד). ג'וני הסכים לכל זאת וכך הפך "לג'וני המהיר !!!" גיבורה הראשון של אמריקה !
את הסיומת "איש מחוץ לזמן" הוסיף בליבו. סוף הערה }}}}}}}}}}}}}}}}חזרה לבמה ולמתקפה הנפשעת ! "ג'וני המהיר:איש מחוץ לזמן"(סימן רשום ) הקפיא את ההתרחשות מסמרת השיער באולם בית הספר. הוא ניסה לתמרן את דרכו אל הבמה אך הצפיפות היתה בלתי נסבלת והוא נאלץ לטפס על ראשי האנשים. כאשר הגיע,בחן את המצב. הסכין הוצמדה אל צווארו של שר ההגנה והמיני עוזי (נצור על ירי אוטומטי )כוון אל תוך הקהל.
ג'וני ישב והחל לחשוב, אם יפשיר לרגע את הזמן יוכל לטפל ביד ימין או ביד שמאל. לא בשניהם.הנושא דרש טיפול יצירתי. ג'וני הסיר את חולצתו הכחולה והניח אותה על ראשו של הטרוריסט המאיים.
הוא הפשיר את הזמן,הצרחות שבו,הזמן קפוא שוב. כפי שניחש,בשניית התנועה הקצרה ניסה האיש להסיט את מחסום הראייה הפתאומי ( ג'וני נזכר גם שלא טרח לבשם את עצמו בטרם יצא מן הבית )
לשם כך הניע את יד הסכין מעלה. איום השר הוסר וג'וני עמד מול החולצה ותכנן את צעדו הבא.אדי מעולם לא היה חכם גדול אבל גם אם היה,לא יכל להבין מה מתרחש במילי שניות מתחת לאפו.
הוא נפל על הרצפה,ללא נשק חם או קר ועם החולצה כחולה ומזיעה על ראשו,הוא בהחלט חש מטופש.
"אנדי !" צעק בקול.ג'וני המהיר בהחלט חש מטופש,הנה הוא טיפל באחד אך לא טרח לטרוח ולחפש אם ישנו גם שני. "חובבני" סינן מבעד לשיניו. הוא דרך על ראשים,קיבות וגפיים עד שהגיע אל אנדי,ישב על כיסא פנוי וצפה במצב. לאנדי היתה הבעה מבוהלת או שהפזילה המוזרה היתה טבעית,ג'וני התקשה להחליט.
אנדי אחז באקדח אוטומטי למחצה וענני פיח וגז קפאו מלוע הנשק. ג'וני נאנח,כשקם מכסאו והחל לחפש את הכדור הירוי באוויר. האבדה נמצאה מול מצחה של ילדה קטנה,מנומשת עם צמות. ג'וני ידע שגם אם יפשיר את הזמן למרווח הזמן בקצר ביותר שיכל,לא יעלה בידו למשוך את הילדה בזמן אל מחוץ לטווח
הכדור.""היא אבודה" המהם לעצמו. מאחורי אנדי ולצידו השמאלי יכל לראות את צוות שומרי הראש של שר ההגנה. כאשר יפשיר את הזמן יוכלו אלו לעצור את התאומים המטורפים.
"נו טוב,עצרתי אחד,שהם יטפלו בשני" והוא דרך על אנשים נוספים בדרכו החוצה. אור שמש קידם את פניו מחוץ למבנה,מספר ילדים משחקים קפאו באוויר,חיוך ושמחה נעולים על פניהם.
מצפונו החל להציק לו. לא פשוט להיות גיבור,במיוחד כשאתה מחוץ לזמן.
"שיט,אני טוב מידי מכדי להיות עצמי" מלמל.כאשר הופשר הזמן וכדור העופרת חצה את הסנטימטרים הנותרים,לא חורר הוא את מצחה של הילדה אלא את כתפו הימנית של ג'וני. הזמן עצר בשמינית וג'וני קילל את עצמו ואת אביו שחינך אותו להיות נוצרי טוב, כך שבין אורגיות פרועות למשקאות חריפים,ככל סלבריטאי המכבד את עצמו,הגניב ג'וני תפילה אחת או שתיים. "נו טוב" נאנח. ערמה של סוכנים כבדים קפצו וקצפו על אנדי וג'וני הספיק לראות את פניו הפוזלות (אז זה טיבעי ! ) תחת פרמידת לובשי שחורים.
בצידו האחר של האולם הספיק אדי להתרומם,בידו האחת אחז ברימון ובידו השנייה בנצרה השלופה.
"שיט,שיט,שיט"גיהק ג'וני ומיהר להאט את כולם. מדמם ועייף,טיפס על שביל אנשים בדרכו אל הבמה ,עבורם לא חלפו יותר מעשר שניות מאז החלה התקרית. ג'וני הפשיר את אדי לשברירי שניות,נטל את הנצרה,השיב אותה אל הרימון ושם אותו בכיסו. שמח וטוב לב, מסופק מהישגי היום הוא ירד מן הבמה,
הכתף הציקה לו והוא חש בצורך להרפות ולקבל טיפול רפואי הולם. הזמן זרם שוב.אדי כבר היה ממש מבולבל,הסכין,המיני עוזי והרימון נעלמו. הוא ראה את סוכני השר נעים לעברו,סוגרים עליו. מזל שיש לי את חגורת הנפץ, חשב.
ג'וני המהיר הספיק לעצור את הזמן שנייה אחת מאוחר מידי,
אדי משך את החוט ולחץ על הכפתור,מנגנון הספירה לאחור תיקתק בקצב.
עשרים שניות,קרא ג'וני את המחוג.
תוך חמש שניות,כשהוא מקפיא ומפשיר בזהירות,הצליח לנתק את החגורה מאדי וכעת נדרש להוציאה מן המבנה תוך פחות מחמש עשרה שניות. הוא השליך אותה מעל לקהל,אל סוף האולם וחיכה בצד השני כדי לתפוס אותה (באותו רגע החל לשקול קריירה בספורט מקצועני ) אחת עשרה שניות נותרו וג'וני רץ כאילו ישבנו בוער,מקפיא ומפשיר משליך את החגורה ותופסה. אור השמש שוב קידם את פניו,שתי שניות, אמר המחוג.
בשארית כוחותיו זרק את חגורת הנפץ מעלה והתקופף כאשר נחתו עליו גיצים חמים.
"עשיתי את זה" זעק "ג'וני המהיר:איש מחוץ לזמן" אל הילדים ההמומים ובאותו רגע נחת לו גיץ לוהט על מכנסיו,ג'וני חש ברימון שבכיסו רוטט "שיט שיט שיט"הספיק לומר בטרם התפוצץ ישבנו בקול נפיחה רועם.חלקיו של ג'וני המהיר,גיבורה הראשון של ארצות הברית של אמריקה,הוטמנו בצנצנת חרסינה והוצבו בחדרו של הנשיא המכהן,כראוי לגיבור אמיתי.
אדי ואנדי נכלאו ושוקמו בכלא ולאחר מכן ברחו ויצאו למסע רציחות אלים ברחבי היבשת. -
הסיפור חמוד, בהחלט חמוד. לא איתרתי שגיאות בולטות. הוא כתוב טוב, קולח ושוטף. יכול להיות שהקטע על אדי ואנדי בהתחלה קצת ארוך מדי, אבל זה לא ממש משנה.
הסיפור אכן נותן תחושה של איזו הרפתקת קומיקס בזמן הקריאה שלו. זה בהחלט עובר.
היתה לי רק בעיה עם הסיום. הוא מאוד סתמי מן "אז מה?" כזה, בעוד שנבנתה ציפיה למשהו יותר גדול.
ושאלה לוגית, אם ג'וני יכול להקפיא את הזמן, ולשמור על הבגדים שלו בתנועה (הוא נע איתם, מוריד את החולצה, ועוטף את הפושע), האם זה אומר שהוא יכול להניע חפצים שכבר היו בידיו? כך זה נראה. גם הרימון אחרי שהיה אצלו נע איתו. אם כך, מה הפריע לו לקחת את חגורת הנפץ, ולרוץ איתה עד למקום מבודד, להשאיר אותה שם, להתרחק מספיק ואז להפעיל את הזמן שוב? לא נראה לי מסובך במיוחד. זה חור לוגי נורא בולט, שצריך לתת עליו את הדעת. (לתקן אותו או להסביר אותו).
חוץ מזה, ממש יופי! עלה והצלח!
-
-
לא ידעתי להחליט האם הסיפור הוא סיפור מתח-פעולה או מד"ב.
שילוב מעניין של השניים, בהתחלה חשבתי 'אוף עוד אחד שמתיימר, כמה חבל בהחלט יש פוטנציאל לרעיון' ועדיין סיפור חביב למדי אם כי, ולמרות שלא קראתי את הפרקים הקודמים, העצירה באמצע להסבר היסטורי בהחלט הפריעה.יש רק בעיה קטנה של חוסר עקביות מסויים אם אתה אומר שהוא יכול לעצור את הזמן אבל (וזה ציטוט מהסיפור עצמו): "כאשר הקפיא את הסביבה לא יכול לשנותה. רק הוא עצמו יכל לנוע וכל מוצק או נוזל אחרים בלתי ניתנים להזזה". אם כן, איך הוא בדיוק הצליח לשחרר את חגורת הנפץ ? איך בדיוק הצליח להחזיר את הנצרה לרימון ? וכן הבנתי את הקטע של לשחרר את הזמן אבל תחשוב, הוא לא סופר-מן הוא היה צריך לזוז בעצמו ולהיות מודע לתזוזה של אנשים אחרים, ומה לעשות לשחרר חגורת נפץ אי אפשר בשני שתיים או חמש שניות, לחבלן משטרה מנוסה זה עלול לקחת מעל לחצי שעה (וזה רק ניחוש) לשחרר טרוריט מחגורת נפץ שלא לדבר על לפרק את המטענים.
ולמרות זאת הסיפור בהחלט כתוב טוב, קולח, רציף, ומעניין.
-
-
עובד. העניין של לזרוק באויר הוא נחמד, אבל יותר מדי מקום לפספוסים (אפילו אם הוא מקפיא לכיוונים כל פעם). נראה לי ממש דחוק מדי, ולא מספיק זמן. יש שם איזו בעיה.
אולי משהו בכיוון של לעצור את הזמן לגמרי, ולהביא איזו קופסה אטומה מעופרת היה עובד, אבל גם לא בטוח.אבל זה לא הורס את הרושם הכללי של הסיפור שבסופו של דבר מאוד מצא חן בעיני.
-
-
לשים בהתחלה או קרוב להתחלה, על תקן "תקציר הפרקים הקודמים". למשל, בתחילת המעבר לסיפורו של ג'וני, ולא במאמר מוסגר באמצעיתו.
אגב, גם התיאור של שני האחים (אנדי ואדי?) נראה לי מפורט מדי שלא לצורך, שהרי לא ממש עושים אחר כך משהו עם הדמויות האלה ועם כל המידע שרכשנו לגביהם, והוספת עומק לדמות אפשרית גם בפיסקה וחצי – שתיים. -
-
הגיבור מיומן,הוא במקצוע (היה ) כבר המון זמן ואם הוא אומר (אמר) שהוא יכול לנתק חגורת נפץ תוך X שניות,אני מאמין לו.
החור הלוגי(שאני מכיר) היחיד בסיפור הוא הביגוד. אם הכח פועל על ג'וני בלבד והבגדים קופאים בזמן ובמקום,ג'וני המסכן יאלץ להתפשט בכל פעם שהוא יוצא (יצא) להציל את העולם.
ג'וני הנודיסט:איש מעבר לביגוד !!! נשמע טוב,אני מודה. אבל לז'אנר אחר לחלוטין ( ספרות ילדים).בעניין הנצרה,חגורת הנפץ וכל נושאי התחמושת. . .הייתי נשק בצבא (אזרח כבר מעל לשבועיים,תודה רבה ! ) ואני יודע בוודאות מה אפשר לזרוק,לתפוס,להרכיב ולפוצץ (אם כי הייתי נשק רע למדי ). תודה על התגובות,סך הכל רציתי במה. אולי נישלח דברים נוספים בקרוב(מקבלים כסף ? ) -
-
-
-
אני ואחרים הערנו על חוסר ההגהה כאן, רק שבניגוד לסיפור שלך
פשוט אין לי כוח להביא כאן דוגמאות בודדות. אני אניח זאת לNY.
כמו כן, אם תקרא טוב תוכל להבחין בהרבה ניטפוק על חוסר הגיון.הסיפורים שלך, אגב, היו לא מקוריים במיוחד, היו כתובים
(בהתחלה לפחות) בשיטת האנטר אחרי כל שורה ובעיקר
הם לא היו קשורים למדב או פנטסיה. וזו כבר סיבה טובה להתעלק עליך
יותר מאשר על אחרים
חוץ מזה, שבניגוד לסיפורים שלך, שלא עניינו אותי במיוחד,
הסיפור הזה גם אם אינו פאר היצירה הספרותית, היה לטעמי
יותר מעניין וגם מעט משעשע. -
-
-
הקריאה בסיפור נתנה לי תחושה של סיפור קומיקס- עם POW וBOOM וכל מני דברים כאלה, בקצב מהיר. הסיפור מתחיל חלש (יש כמה בעיות בפיסוק, כמו כשהפסיק בהתחלה נראה כאילו דבוק למילים,שלפניו,ושלאחוריו.
כמו כן, רצוי להוריד את "פרק 233 בסאגה ללא סוף". קודם כל, כן יש סוף (ז"א, הוא בחתיכות עכשיו, לא?). דבר שני, אם זה פרק 233- אזי למה להסביר על ג'וני, על העבר שלו?
אהבתי מאד את הרעיון. תמיד חשבתי מה היה קורה אילו יכולתי להכניס את העולם כולו לסטזיס. כמה בעיות לוגיות שכבר כתבו עליהן, אבל רעיון טוב וביצוע בכלל לא רע.
ניטפיק: אי אפשר להעצר על אונס קטינה בגיל 15. העבירה של אונס קטין קיימת רק אם יש לפחות שנה הבדל או משהו כזה בין המואשם לקרבן, וגם אז המואשם צריך להיות בוגר.
עם כמה שיפורים, זה יהיה סיפור טוב מאד…
-
-
-
עם כל הכבוד למה שעשית בצבא.
יש הבדל די גדול בין נשק שאם אני מבינה נכון זה אפסנאי של כלי נשק (ולא אני לא מזלזלת), לבין חמש מי שמחמש כלי נשק (פצצות, מרעומים וכד') לבין איש ס"פ שזה אומר איש סילוק פצצות ,מטענים וכד'.
מכיוון שיש לי אחד כזה בבית (איש סילוק פצצות) פניתי אליו בשאלה הזאת.
ואלה היו דבריו (וזה לא ממש ציטוט ישיר כי את הצחוק ההיסטרי אני לא ממש יכולה להמחיש):
אין שום אפשרות, גם לא לאיש סילוק פצצות מיומן ככל שיהיה, לשחרר ואני מדגישה לשחרר חגורת נפץ ב-X שניות. אלא אם אתה מתכוון לכמה עשרות שניות, שמצטברות לדקות, שמצטברות לשעות (אוקי הגזמתי עם השעות).
ומכיוון שגם לי בצבא היה קשר לא קטן לחימוש וס"פ, הרשתי לעצמי להעיר על משהו שהפריע לי.לא אמרתי שהרעיון בכללותו לא יכול להיות, בסה"כ מדברים פה על מד"ב. רק ציינתי שמבחינה לוגית זה חור קטן, שאולי לא מפריע לאחרים, אבל כמעט מיד הפריע לי.
אתה לא צריך לקחת את זה כהתקפה אישית על הכרותך עם כלי נשק, זה בסה"כ משהו שהפריע למישהי, והמישהי הזאת בחרה להעיר. זה לא הורס את ההנאה מהסיפור, שבהחלט היתה קיימת. -
הנה התעוררתי…
אם כן: אני מצטרף לביקורות קודמי באשר למבנה הסיפור (אם כי נהניתי ממנו, בדרך סוטה כלשהי) – את הצגת הצמד צריך לצמצם או אפילו להשמיט, את קורות ג'וני לשים כפרולוג או להציג באופן מחוכם מעט יותר – ודאי שלא סתם כך באמצע.
עריכה: הבעיות העיקריות כאן הן בסימני הפיסוק.
1. בין פסיק לבין המלה שקדמה לו *לא* יהיה רווח, ובינו לבין המלה הבאה יהיה רווח *אחד*. כנ"ל נקודה. כנ"ל סימני שאלה וקריאה.
2. בין סוגריים פותחים לבין המלה שקדמה להם יהיה רווח *אחד*, ובינם לבין המלה הראשונה בתוך הסוגריים *לא* יהיה רווח. בין סוגריים סוגרים לבין המלה האחרונה בתוך הסוגריים *לא* יהיה רווח, ובינם לבין המלה הבאה יהיה רווח *אחד*. כלומר, (כך נשתמש בסוגריים), לדוגמה.
3. חלוקת משפטים, סימנים חסרים. למשל: "ג'וני חש ברימון שבכיסו רוטט "שיט שיט שיט" הספיק לומר בטרם…", צ"ל: "ג'וני חש ברימון הרוטט שבכיסו. "שיט שיט שיט," הספיק לומר, בטרם…" (שים לב לסימני הפיסוק כמו גם לשינוי הקל בסדר המילים). או, "אדי כבר היה ממש מבולבל, הסכין, המיני עוזי והרימון נעלמו." צ"ל – "אדי כבר היה ממש מבולבל. הסכין, המיני-עוזי והרימון נעלמו." (שים לב ל*נקודה* לאחר "מבולבל").פרט לכך: שים לב לבעיות זמנים ("כאשר הופשר הזמן וכדור העופרת חצה את הסנטימטרים הנותרים, לא חודר הוא את מצחה…" – צ"ל "לא חדר"), בעיות איות ("מפרחת" צ"ל "מפרכת", "דפיי" -> "דפי", "שנייה" -> "שניה", "שוליי" -> "שולי" ועוד – שגיאות בכלל והכפלות י' מיותרות בפרט), שיוך מין ("בעיותיהם המקצועיים" – צ"ל "המקצועיות", למשל), בניין נפעל יכתב ללא י' (כלומר: "נפעל" ולא "ניפעל", "נמלטים" ולא "נימלטים" וכו').
כמו כן יש כמה בעיות סגנון, אלא שבהן אדון במועד מאוחר יותר, אם יעמוד לי הכח.
המלצה: ערוך את הסיפור היטב לפני פרסומו. פוטנציאל יש, צריך רק ליטוש.
-
-
-
-
תודה על ההערות, ביקורת בונה היא הסיבה שלשמה שלחתי את הסיפור.
אני ממש מקווה, שכשאתה קורא סיפור, אתה לא עוצר כל שגיאה ומתקן את הפיסוק (בראש או בדף). זו נראת לי דרך מאוד בלתי מהנה לקרוא סיפור.
Oh well, i guess one mans loss is another ones gain
thank U for the sacrifice, it's a dirty job but someone's got to do itיום טוב לככככככווולללללם.
-
-
אנה תסביר לי…
אתה כתבתה על הטבע הנורא של אדם (הטורפים וגם כל שאר הסיפורים שלך) , אם אתה באמת מאמין למשלים ולנמשילים של עצמך, אז למה כל הרוחות אתה מתבכיין??? אנחנו אכן בני אדם ואנחנו פועלים בדיוק בהתאם, לא כן?
ובהנחה שאתה לא מאמין , טוב אז אתה רוצה להגיד שזיבלתה ל מאות גולשים ( שימו לב איך אני נותן מחמאות לפורום ) את השכל, ועשיתה את זה בצורה גרועה!?!**יכול ליהיות שגם פה תמצאו תחביר גרועה ושגיעות כתיב, אבל כללי הפורום מתייחסים רק לסיפורים ולא להודעות **
בשביל לא להיות כל כך נגטיבי – הטורפים II היו הרבה יותר טוב משאר הדבירים שכתבתה
-
-
-
-
תגיד לי, באיזה כיתה אתה? נכון שאנחנו דורשים מסיפורים להיות נטולי שגיאות ככל האפשר, ואילו בהודעות יש רמה מסויימת שעוברת, אבל בכל זאת, עברית צריכה להיות פה!
לטובתך, רצוי שזה היה בצחוק. עקב היותך וואלאיסט, אני לא בטוח…
ובכל מקרה, גם לבדיחה יש דבולות.
תחביר גרועה? דבירים? נמשילים? ליהיות? ה בסוף כל פועל עבר גוף שני? רווחים לפני ואחרי פסיקים וסוגריים? אני חייב להגיד לך, כל טעות שיש בספר אתה שמת.
ואחרי אנא יבוא ציווי, לא עתיד.
תאמין לי, אני מעדיף שאני אגמור בתור זה שיצחקו עליו מאשר שההודעה הזאת הייתה ברצינות.
ומה לכל הרוחות כתוב בכותרת?
-
אני לחלוטין בעד ביקורת הכתיב, הדקדוק והתחביר של סיפורים, אבל אני לחלוטין נגד ביקורת כזו על הודעות פורום. יש בעולם הזה דיסלקטים, עולים חדשים, ילדים, אנשים לקויי למידה, אנשים לקויי שמיעה וסתם אנשים שיש להם בעייה לאיית כראוי, ואני לא רואה שום סיבה להתחיל לתקוף אותם סתם. זה לא שאנשים בוחרים במכוון לכתוב הודעות בשגיאות, כמו שאנשים לא בוחרים במכוון לגמגם. דבר אחד זה להעביר ביקורת על שפה בסיפור, שם השפה משמשת ככלי מקצועי, ודבר אחר הוא להעביר ביקורת על הודעה סתם. הבנת מה הבנאדם רוצה להגיד? תעזוב אותו. כמה מהאנשים היותר אינטליגנטים שאני מכירה הם דיסלקטים, וממש אין שום הצדקה לרדת על אנשים בגלל שאין להם את היכולות שיש לך בתחום הזה.
-
בהתחשב בהודעות קודמות של DarkeN, שהיו נטולות שגיאות, אני קיבלתי את ההודעה שלו כבדיחה, וגם השתגעתי מצחוק.
חוץ מזה, זה ממש מגיע לדניאל. הוא מזכיר לי את דמוסתנס (זוכרים? מלפני שבועות מספר…) שקרא לאנשים כאן אידיוטים כי טענו שהערך האנציקלופדי שלו הוא לא סיפור. אלא שלהבדיל מדניאל, דמוסתנס הבין מה זה ביקורת די מהר…
ולדניאל: היתה איזו תגובה בה הללת את הסיפורים של עצמך. אז אני אחזור על הפתגם שאמרתי אז לדמוסתנס: "אין הנחתום מעיד על עיסתו."
-
זה שיש לו יכולת לצחוק על עצמו. הרבה מהדברים שהוא אומר הם בחצי רצינות ולא יותר, לפחות למיטב הבנתי.
ואגב, ההודעה שלי לא היתה בצחוק. אני לחלוטין נגד ירידות על אופן הכתיבה של הודעות. סיפורים? כן. הודעות? בשום אופן לא. יש די והותר אנשים שמספיק כואבות להם המגבלות שלהם גם ככה. זה לא אשמתם שזו היכולת שלהם, ויותר מזה – לי אין מה להתגאות על זה שהטבע נתן לי, באופן אקראי לחלוטין, יכולת טובה לשפה, ולאחרים לא. זו לא היתה בחירה שלי בדיוק כמו שזה לא בחירה של אף אחד אחר. -
טוב הבנתי, בדיחות סדיסטיות זה לא הצד החזק שלכם [חוץ מיעל &-) ], אבל בהחלט הצד החזק שלי.
שלמקו, תודה על עצות התחביר, אבל אני חושב שזה התפקיד של NY .
Boojie , כזה GOODNESS OF HART … לא ראיתי , אבל קראתי .
לדניאל , האדם היחיד -שכן- היה אמור לדבר… I AM STILL WAITING
ולכל הדיסלקטים , דם תמיד יהיה יותר סמיך ממים, כך גם האמת מהלעג.
-
