- This topic has 31 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 19 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
טוב, דבר ראשון – לא, אני לא כותב פה באופן קבוע. לא, אני גם לא חבר באגודה. אני סתם מישהו שהיה בבידיון.
בכל מקרה, הכנס – היה מהנה ביותר.
באמת, מרצים מעניינים (חוץ מ… טוב, לא משנה.) כנ"ל נושאים ומריצי פאנלים.
אבל דבר אחד מאוד הפריע לי – הערות הביניים. משום מה, תרבות הערות הביניים בכנס הייתה על בסיס "כל מי שרוצה להגיד כל דבר, שיצעק. עכשיו! מהר! תצעק!"
אנשים הפריעו למרצים, זרקו את הדברים המיותרים ביותר לאוויר ובכלליות קטעו את זרם ההרצאות והפריעו למאזינים.
ואף אחד לא העיר להם, מעבר להערה על כך שאין זמן.
כן, פה ושם באמת יש איזו הערה משעשעת, אבל חלאס – יותר מדיי! במושב הראשון זה עוד היה נסבל, אבל במושב השני זה כבר עבר כל גבול, כשגם מנחת הפאנל זרקה הערות ביניים למרצים ואני מאמין שגם כמה ממארגני הכנס.
די, נמאס.
באמת, חבל לי על זה – זה היה הקוץ הכמעט יחיד בערב מהנה ומחכים מאוד, אבל זה חתיכת קוץ.
מה יש, כל כך קשה לשתוק ולהעיר את ההערות בסוף ההרצאות?
אה, כן – שוב, היה אחלה כנס, ממש נהניתי ואני מקווה שזה שהאולם היה מלא יהיה תמריץ לכך שגם שנה הבאה הכנס יהיה שוב בירושלים. -
(כצופה, לא כמרצה, חלילה) הייתי ממש מרוצה. הקצב היה כזה שלא עודד את הנוכחים לתת את תגובות ה"הנה משנתי הפילוסופית המלאה על כל שלושת כרכיה, עם סימן שאלה בסוף לשם הנימוס" הסטנדרטיות, שגורמות לי כל פעם להיתקף בדחף לרצח המונים, אלא תגובות קצרות ומשעשעות, שלי, לפחות, עזרו לשמור על ריכוז וערנות בחמש שעות של הרצאות. ובסך הכל, ההרצאות שטפו בלי בעיות מיוחדות.
המושב השני, כפי שציינתי כבר בפורום אורט, היה דחוס מדי. המושב הראשון, לטעמי, היה בדיוק בקצב הנכון לאירוע מסוג כזה, כדי לשמור על הריכוז והשפיות. -
אנחנו שמחים לשמוע שנהנית.
התשובה לשאלתך חיובית – העניין אמנם לא נידון עדיין כלל, אבל אם "חותם", מארגני אירועי שבוע הספר, ירצו בנו ולא ישנו את האסטרטגיה שלהם מהשנים האחרונות לרכז את רוב האירועים בירושלים, אני מעריך שיש סבירות גבוהה מאוד שנישאר באותו מקום.
אגב, אם אתה רוצה לקבל עדכונים שוטפים על אירועים וכנסים אחרים של האגודה, אתה מוזמן לפנות אלי, אל גל חיימוביץ', או ישירות לדואל האגודה ונשמח לצרף אותך לרשימת התפוצה של המכתב החודשי שלנו. כתובתי מצורפת כאן למעלה. את הכתובות האחרות תוכל למצוא כאן באתר.
-
אני יכול להגיד לך שהפעם התגובות היו קצרות, ורגועות יחסית.בכנסים ההרצאות הרבה פעמים הופכות לדיונים רבתי(מה שיכול להיות טוב או רע, תלוי באופי המרצה והדנים איתו), ובכלל יש לחובבים נטייה להגיב בגוף הסרט.ממה שראיתי לרוב(אם לא לכל) המרצים זה לא ממש הפריע, והם השתמשו בהזדמנות כדי למשוך את הקהל קצת יותר לתוך ההרצאה.
-
-
(כלומר, כנסים מהסוג שלנו, לא כנסים אקדמיים שמטרתם לייגע את הקהל במידת האפשר) זה להנות. אני אישית לא הייתי רוצה לראות יחידות עלית של משטרת התגובות (נמנעתי בכוח מלהשתמש בביטוי "משטרת השקט", מפאת היותו משומש בעליל) מפטרלות בכנסים ומונעות מאנשים להתבטא.
והאמת? רוב האנשים שאני דיברתי איתם נהנו מתגובות הקהל בבדיון. תגובות קצרות, מצחיקות ברוב המקרים, שעשו את כל העסק קליל ונעים יותר, ועזרו להכניס לו קצב.
אבל אם אתה רוצה להצטרף אלי ואל עוד כמה אנשים להקמת "מיליציית הוויג'ילנטים נגד תגובות קהל שמכילות את המילה פוסטמודרניזם לפחות פעם אחת" (תגובה אלימה), אתה מוזמן ליצור קשר. -
-
-
אישית, הייתי מעדיפה שאנשים ימנעו מהנוהג הזה, לפחות כל עוד יש מספיק אנשים באולם שחושבים שמה שיש להם להגיד יותר חשוב ממה שיש למרצה להגיד. וכמובן שחוק מרפי קובע שעל כל אחד שיש לו דחקה מצחיקה, יהיו שלושה משעממים שלא יודעים להתבטא.
כלומר, לפעמים זה כיף, הרבה פעמים זה מייגע, הרבה פעמים זה מייגע את מי שלא בבראנז'ה ולא מבין את הבדיחות הפנימיות, זה מציק, זה טיפשי, זה לא מכבד את המרצה ואת הקהל.
-
-
-
-
-
התופעה בהחלט קיימת, אבל לדעתי במידה רבה השאלה כמה רחוק זה מגיע תלויה במרצה. מרצים שמשתפים פעולה עם התופעה, או מרצים שפשוט לא שמים לה גבול, תורמים ל"הדרדרות" של התופעה. רוב האנשים שבאים להרצאה לא נעלבים כאשר מבקשים מהם לחכות עם ההערות שלהם לסוף, אם הם באמת רוצים לומר משהו חשוב.
בהרצאה שלי באייקון האחרון על הרובוטים של אסימוב התחיל להתפתח דיון על תבונה מלאכותית. לאחר שביקשתי מהאנשים לא להיכנס לזה עד סוף ההרצאה, הם שתפו פעולה בשמחה. לאחר שסיימתי לדבר הדיון הזה התחיל מחדש ונמשך עד שהעיפו אותנו מהחדר (אני הייתי רק מאזין, אני לא יודע שום דבר בנושא).
ביותר מהרצאה אחת שנכחתי בה, אם המרצה ביקש לחכת עם ההערות (כולל בדיחות למניהן) עד לאחר ההרצאה או לזמן שבו אפשר לעשות בה קצת הפסקה, אנשים שתפו אתו פעולה. כאשר מרצים "הולכים" עם ההערות בלי לשים גבולות, ברוב המקרים זה יצא מכלל שליטה.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
