- This topic has 70 תגובות, 17 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
לפני שנים רבות, בפורים, היו כנסי קומיקס, מד"ב ופנטסיה בבית ציוני אמריקה.
אני יודעת שזה נושא כאוב לכמה אנשים, ובבקשה לא לפרט בפתיל ארוך מה היה רע בכנסים וכמה טוב שכבר לא עושים אותם.
הזכרתי את הכנסים הללו, כי שפע הדוכנים בהם היה מרשים והייתי רוצה שכך יהיה גם בכנס פסח.
אני מארגנת את הדוכנים לפנטסי.קון וחשוב לי להביא כמה שיותר מהם, ושיהיו מגוונים ככל האפשר.
אז – איזה דוכנים אתם רוצים ? את מי אתם מכירים שאפשר להביא ? ואיזה מחירים הייתם מוכנים להוציא על קנייה בדוכנים ?
תודה,
ההנהלה וצווות העובדים -
-
-
ממש כמה צעדים. זה לא ממש מסעדה, זה מקום בו מבשלים משהו שהם קוראים לו "אוכל ביתי" (מימי לא טעמתי, יען כי בית הורי מאוד קרוב לשם), ויש שם שניים שלושה שולחנות. נראה לי שרוב האנשים קונים ולוקחים הביתה. אולי אפשר להגיע איתם לאיזה דיל לכבוד הכנס – אם הם פתוחים בפסח.
לא אכפת לי לנסות לברר, אם יגידו לי מה לברר.
-
-
-
-
-
-
-
-
קחי בחשבון שחלק נכבד מהמבקרים בכנס הם אנשים מאוכלוסיות דלפוניות למדי – בני נוער, חיילים וסטודנטים.
אבל יש מיעוט סביר שאולי יהיה מעוניין בדברים יקרים כמו חוברות נדירות וכד'.לגבי איזה סוג דוכנים – מה כבר יש לחדש? ספרים, קומיקס, מו"ד, כל מיני פיצ'פקעס (קלפים, צעצועים, חולצות וכיו"ב).
דוכן ציורים למכירה יכול להיות מעניין. ביחוד אם אלו ציורים של אבי כץ
אבל בהחלט גם עבודות של הציירים המוכשרים שמפרסמים באספמיה, למשל. -
-
דוכן למכירת חולצות ושאר פרטי הלבשה עם הדפסים מד"ביים.
ואם כבר הרפתקנות פיננסית – חולצות של האגודה עם שם האגודה ואיור ייצוגי וטוב של אבי כץ או מישהו אחר. אם זה יהיה במחיר סביר, אני מניח שעשויים להיות לא מעט קונים, אבל לא חושב שאקנה בעצמי חולצה כזאת אם תעלה יותר מ40-50 ש"ח.
לאור מצבה המדולדל של קופת האגודה, זה סיכון בעייתי במקצת, אבל שווה לבדוק. "מרצ'דייז" כאלה הם גם אמצעי להכנסות (בהנחה שיהיו קונים), וגם פרסומת טובה לאגודה.
-
-
-
-
-
-
-
-
א. החולצות של פנטסיקון היו בשחור עם כיתוב אדום.
לבן לא מתרים לשמנים, שחור לא מתאים לקיץ הישראלי, אולי ירוק בקבוק ??
ב. למה לא ראו אותן ? כפי שציינתי בפני רז, דוכן האגודה עמוס לעיפה, ולכן אולי פספסתם את החולצות.
מה שמביא אותנו ל
ג. יש מספיק מרצ'נדייז כדי לפתוח שולחן חדש, בנפרד מדוכן האגודה. כך המתנדבים בדוכן יוכלו לעסוק בעזרה בנושאי הכנס ובהסברה על האגודה (הרשמה, חלוקת מימדים וכו') ובדוכן הסמוך ימכרו חולצות, פיתות(הדיסק, לא האוכל) וחלומות (אפשר גם למכור חלומות על פיתות, למי שהזכיר קודם דוכן אוכל).
ד. באיקון שנה שעברה היה דוכן פרטי עם חולצות, אך הן היו יקרות (50 ש"ח ומעלה).בכל אופן, אני חושבת שהבנתי את הרעיון.
אם יש לכם בקשות נוספות, אנא פנו אלי בהקדם.
דוא"ל מופיע למעלה.שבוע טוב
-
-
-
-
-
-
-
-
למה שהאגודה תקים מזמנה ומשאביה דוכן למכירת חלומות באספמיה?
אני רואה שתי אפשרויות:
א. מה פתאום דוכן לחלומות באספמיא? אותו דוכן ימכור גם ספרים כמו "לפעמים זה אחרת", "הבוגד ממנדגן", ואחרים.
ב. כהוצאה לאור, חלומות באספמיא בהחלט יכולים (תיאורטית. אין לי מושג בנוגע למאזנם המדוייק, וזה לא ענייני בכלל) להרים דוכן, ולשלם עליו, כמו שכל חנות או הוצאה יכולות לעשות.שתי דרכי הפעולה אפשרויות, ופתוחות לשיקול דעתן של מארגני הכנס. אבל בשום פנים ואופן לא דוכן מטעם האגודה, לאספמיא בלבד.
אם להשקיע מאמצים בקידום, אז בלי איפה ואיפה. -
-
-
-
-
-
השאלה שהעלת היא נכונה, למה לא דוכן המכיל עוד גורמים ספרים פרטיים / הוצאות וכו'…
למה לא ? דווקא כן !
זה בהחלט יכול להיות דוכן משותף, אני חושב שחובת האגודה היא רק לוודא שיש איזה ערך מוסף לחברי האגודה , כגון ההנחות של מנוי "חלומות" .
למשל אחת מההוצאות לאור יציגו הנחות לחברי האגודה (לא מ"המחיר הקטלוגי" אלא ממחירי האינטרנט) אין סיבה בעולם לא להקצות להם מקום ואף לתמוך באיוש הדוכן או מה שנדרש, זה בעיניי קידום לתחום ובהחלט עונה על הגדרות מטרות האגודה כפי שאני מבין אותם. -
אבל אולי ניתן לנהל דוכן יש שניה "וירטואלי"
יש הרבה גורמים המפרסמים רשימות מכירה של ספרים יד שניה, אז נכון שיותר כיף "למשש" את הסחורה, אבל אולי ניתן להחזיק רשימות , או מחשב עם קיבצי אקסל של ספרים מיועדים למכירה ע"י מספר מוכרים ולנהל בדרך זאת או אחרת רישום "קונים".
אני יודע שהרעיון לא מגובש, אבל בטח יש מי שמסוגל ליצור ממנו משנה סדורה שתהייה ישימה.
וכך גם לחסוך מקום וגם "להחזיק מלאי" ספרים יש שניה גדול… -
תרומה לאגודה.
ניר תורם חלק נכבד מזמנו הן לעריכת האתר הזה והן לעריכת אתרים נלווים – אתר הכנס למשל. כמו כן, ניר הוא חבר מערכת המימד.
ובנוסף, לחברי אגודה יש הנחה בקניית הפיתה.
לגבי אספמיה כבר פירטתי.
וכן, אם תוציא ספר *בהוצאה פרטית* אז סביר להניח שהאגודה תעזור לך לקדם אותו יותר מאשר, לדוגמה, ספרו של רז קולר (אם נתעלם מאיכות הכתיבה כמובן רק בגלל שאתה תורם יותר מזמנך לאגודה.
ייתכן שזה פסול, כי האגודה צריכה לתמוך במדב ישראלי באשר הוא ללא פניות, אבל לאגודה יש משאבים מוגבלים.מצד שני, בפנטסיקון הראשון המתנדבים הם אלו שמכרו את ספרי ההוצאות. השאלה היא אם ההוצאות בכלל רוצות בזה, ואם אנחנו רוצים עוד תסבוכת (אני לא. יש מספיק בלגן כספי בדוכן האגודה, המשומשים ובקופות הכרטיסים. לא צריך עוד אחד, תודה).
-
-
הרעיון שיהיה דוכן עצמאי לחלומות באספמיה נובע מהסיבות שיפורטו להלן. אם כי כל אחת בפני עצמה לא מספקת, הרי שכולן ביחד מצטברות לכדי מסה קריטית:
א. היה בלגן במכירת החוברות באייקון. אנשים שביקשו מהמתנדבים חוברות בחינם כי "מגיע להם", אכן קיבלו חוברות בחינם, אבל מבלי שיירשם הדבר ומבלי שידווח לי. ככל הידוע לי, זה קרה במקרה אחד שבו מי שקיבלה את החוברות אכן קיבלה אותן בצדק, וחמש החוברות שאני שמרתי עבורה, נותרו אצלי. אבל העיקרון שבו מישהו מנצל את תמימותם של המתנדבים שלא אמורים להיות בלשים או חוקרים פרטיים, לא מוצא חן בעיני.
ב. האדמיניסטרציה הכספית באייקון היתה מסורבלת. רק לאחר כחודש קיבלתי עידכון על כמה חוברות בכלל נמכרו.
ג. החל מהחודש הקרוב ניתן יהיה לעשות מנוי באמצעות כרטיסי אשראי. לא ניתן להטיל מעמסה שכזו על מתנדבי האגודה.
ד. חלומות באספמיה הלך לאיבוד בדוכן האגודה. לראייה, בדוכן שמשמאל לדוכן האגודה ישב קובי מאודיסיאה. הוא מכר שתי חוברות לשני אנשים, במחיר מלא, כאשר בדוכן מימינו ניתן היה לקנות אותן במחיר מוזל. זוהי בעיניי ההוכחה הטובה ביותר לכך שהגליונות לא בלטו מספיק על הדוכן, ואנשים לא ראו אותם.
ה. חלומות באספמיה מסוגל לממן שתי בחורות שישבו כל היום בדוכן וימכרו גליונות ומנויים. אם הדבר יאפשר למתנדבי האגודה עוד רגע של מנוחה, או לחילופין לעשות משהו מועיל אחר לטובת האגודה – דיינו.
לגבי שאר הדברים שנאמרו בתת הפתיל הנוכחי, אבקש להעיר כי לדעתי (ואני כמובן סובייקטיבי לחלוטין) לאור העובדה כי בכל גליון של חלומות באספמיה יש עמוד שלם המוקדש למטרות האגודה והמעודד אנשים להצטרף אליה, מעניק לחלומות באספמיה את הזכות להמכר תחת המטריה של מתנדבי האגודה, לו הייתי מבקש זאת. מכיוון שאינני מבקש זאת, חלק מהדיון מיותר לדעתי.
-
-
-
-
-
אני מסכים לגבי המחשב , התגודדות זה בעייתי, אבל לעומת זאת אם יהיו הדפסות (בלשון- כפת החתול של עם עובד – עותק קשה (-: ) של רשימות הספרים במס' קלסרים, ניתן יהייה לעיין בהם ואת הרישום לנהל בנקודה אחת.
ומכאן ניתן לנקוט בכמה אופציות, חדר מסירה לספרים בשעה יעודה, יכול להיות אפשרי, אבל מה שאני חשבתי זה השארת פרטים בכל "התחייבות רכישה" והמוכר יצור קשר עם הקונה או ההפך ,בהנחה שמדובר במוכרים "קבלניים" כאלו שיש להם באמר רשימות ספרים רציניות.
כך שגם הנושא הכספי לא חייב בכלל להיות במעמד הרישום.
כמעין FINDABOOK זמין לכולם בכנס.ו…. כן צריך עוד לחשוב על איך (ואם) ליישם זאת.
-
יש מנוי, ומעבר לכך להסתמך על הוותיקים והבקיאים בנושא, כמה מבאי הכנס הם אינם חברים באגודה.
זה יכול לתת (אולי) הערכה לגבי הכדאיות.כמובן שאם מראש תאמר שלפחות 50% מבאי הכנס הם אינם חברי אגודה, אזי, אין לשאלה בדבר כמה חברי אגודה יש להם מנוי , כלל רלוונטיות.
אבל , גם זאת סוג של תשובה האומרת – כן, כדאי להקים דוכן. -
-
שירות לאלו שרוצים לקנות משומשים, אבל ובעיקר לאלו שרוצים *למכור* משומשים, מבלי להטריח את עצמם בלתאם עם אנשים איך הם שולחים את הספר, או האם להביא את הדיסק לפורוםקון וכולי.
וזה גם מיועד למישהו שרוצה למכור פריט או שניים, לא רק אלו שמוכרים ספריות.
בשביל מה שאתה מציע, אין צורך בכלל בדוכן. כל אחד שרוצה יביא רשימה, יתלה על לוח מודעות וחלאס. -
-
צודק השועל בטענתו לגבי דוכן נפרד.
ההצעה להפריד את אספמיה מדוכן הכנס הועלתה בפני רז. הצעתי הייתה שאספמיה והדיסקים ימכרו בנפרד ע"י בעלי המניות (דהיינו, בעלי העסק) או ע"י מתנדבים, מכיוון שאספמיה תורמים לאגודה בדרכים שונות (פירסום בחוברת, הנחה לחברי אגודה וכו').
מבחינה כלכלית, לדעתי, עדיף שהמוכרים יהיו מאנשי המניות – פשוט כי להם יש אינטרס למכור כמה שיותר, אינטרס שאין למתנדב שמקבל את כרטיסי הכניסה שלו אם הוא מצליח למכור ואם לאו.
אם יש עודף מתנדבים, ניתן להקצות מתנדבים לטובת דוכן נפרד ולצ'פר אותם עם גליונות חינם או כראות עיניהם של העסקנים.ואגב שועל – אם אתה לא רוצה למכור אספמיה בבאר שבע (לפחות דרך הבאר) אז פשוט תגיד לי.
אני מחכה כבר מספר שבועות לאספמיה 2… -
-
-
זה אומר ש:
א. יש הרבה מאוד חובבי מד"ב שם בחוץ שלא חושבים בכלל להצטרף לאגודה משלל סיבות. אבל הם חובבי מד"ב מאוד גדולים כי הם טרחו ועשו מנוי לכתב עת חדש לחלוטין שעדיין צריך להוכיח את עצמו (שני גליונות זה לא מספיק כדי "להוכיח את עצמו" למרות שאני באופן אישי חושבת שהם נפלאים).
אתה יודע אם כמה מהם חברים במועדון או בעמותה?ב. יש הרבה מאוד חברי אגודה שלא רוצים לעשות מנוי לחלומות באספמיה. גם אם נוריד את אלה שמקבלים גליונות חינם (למרות שאני למשל עשיתי מנוי, כי אני רוצה עותק ספייר), עדיין ישארו הרבה מאוד חברי אגודה שאחת ממטרותיה היא לקדם את המד"ב בישראל שלא מעוניינים לעשות מנוי לכתב העת העברי הראשון מאז פנטסיה אלפיים שמתעסק ישירות במד"ב (מאחר שהמימד העשירי לא נמכר בחנויות והוא מגיע בעסקת חבילה עם כרטיס החבר, אני לא מחשיבה אותו כרגע).
נראה לי שאחד מהדברים שכדאי לך לעשות בדוכן שלך בפנטיסקון יהיה לבקש מחברי אגודה שאין להם מנוי למלא דף שמסביר מדוע אין להם מנוי. יכול להיות שכמה יסכימו לספר לך, וזה מידע שכדאי לדעת אותו. -
השאלה עובדת לגבי האגודה , מדוע יש מנויי חלומות באספמיה (דבר המעיד "לכל הפחות" על עניין בתחום) שאינם חברי אגודה.
ומצד שני, מדוע יש חברי אגודה שטרם עשו מנוי.
ושאלונים כגון אלו יכולים בהחלט להיות מופצים בכנס (כנסים הבאים) וכמובן ב EMAIL לחברי האגודה (ואולי גם ב EMAIL למנויים ע"י מערכת חלומות).
ובכלל, למה , אולי, לא ליצור הרשמה משותפת (אגודה + חלומות) – נו אני מבין שעל זה אני כבר אחטוף על הראש…
ת'אמת, בעיניי (פרט להנאתי מחלומות ומהכנס היחיד שהייתי בו (עד כה) של האגודה) , אני רואה את המנוי והחברות פשוט כתרומה כספית טהורה לקידום הנושא בארץ. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
שאני חושבת שהיא עדיין ראויה לעיון, לשים את הספרים על השולחן בתוך קרטונים נמוכים, עם השדרית כלפי מעלה, ולמצוא דרך להדביק להם תווית מחיר על השדרית (כדי שלא יהיה צורך לפתוח כל ספר כדי לגלות כמה הוא עולה, וזו לא צריכה להיות בעייה גדולה מדי – בחנויות כלי כתיבה יש מדבקות קטנות עם דבק חלש שיכולות לשמש בדיוק למטרה הזו. כמובן, צריך להיות גם פתק מחיר גדול יותר בתוך הספר, כדי למנוע מצבים שבהם תגית המחיר הולכת לאיבוד). זה יקל את החיפוש, ימנע אותם מליפול כל הזמן מהשולחן, ויחזיק אותם מסודרים. ליד כל סופר יש אוסף גדול של קרטונים, ובטח אפשר יהיה למצוא איזשהו מתנדב שיאסוף חופן של קרטונים בגודל מתאים.
טוב, ואם כבר, עוד הצעה שכרוכה בהשקעה גדולה יותר של זמן – לסדר את הספרים בצורה קצת יותר ידידותית. אני לא יודעת, אולי באייקון האחרון הם סודרו ועד שהגעתי כבר ערבבו אותם, אבל היה קשה מאד למצוא דברים על הדוכן, כי כל הספרים היו בערבוביה אחת עליזה, ומכיוון שהצטופפו שם כל כך הרבה אנשים ליד הדוכן, היה די קשה לעבור לאורך כל הספרים ולנסות לדוג מתוכם משהו מעניין. אילו הם היו מסודרים לפי נושאים, אולי היה קל יותר לאתר שם משהו. אבל זה, כמובן, להוסיף עבודה למתנדבים, מה שלא ממש חסר להם. -
ב. זו צורת דיבור. זה כמו שטגידי שאת מזמינה "שליח עם פיצה". מה יש? נשים לא יכולות לנסוע על קטנוע? אז יכול להיות שאני מנציח סטריאוטיפים, אבל אני חושב שאם אני אפרסם מחר בבוקר מודעה בעיתון "דרושים מוכרים/ות לדוכן בכנס. עבודה ליומיים." אני אקבל יותר פניות מבחורות מאשר מבחורים ביחס של 9 ל 1.
ג. בפראזה "בחורות" היתה כוונה לרמוז שיהיה משהו בדוכן שימשוך תשומת לב. אולי בחור (דודי בלסר?) אולי בלונדינית, אולי מתקן מים מינרליים, אולי תה יפני, אולי עוגיות מזל שבכולן יהיה כתוב שעליך לעשות מנוי, אולי – לא יודע מה, עדיין. אבל אני, מה לעשות, גם תוצר של הסביבה והחברה השובינסטית, והדבר הראשון שקופץ לי לראש כגימיק מושך קהל זה "בחורות". מצטער.
-
-
-
-
-
