- This topic has 9 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 17 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אני מתקשה לקבוע עמדה בנושא. מצד אחד, מאגניבות, ולמה לא להשתולל ולעשות שטויות (אמרה זאת שצבעה את שערה לסגול).
מצד שני… לא יודעת, הרעיון עושה לי איכס, בפרט כשהוא נעשה באופן המוני כזה. יש בו משהו מן ההטרדה המינית, והוזלה איומה של הגוף האנושי או משהו, ואולי גם של האמן היוצר, כשלא מבקשים ממנו לחתום על יצירותיו אלא על גופו של המעריץ. אז נורא התבדחנו על זה והכל, אבל אולי בכלל היה ראוי למנוע חתימות על אברי גוף? יש בזה משהו מאד לא אסתטי, בביקוש הסיטוני הזה לחתימה על הגוף.
דעות? -
-
זה היה הציבור הלהב עד טירוף שדרש חתימות והסופר החברמני להפליא ניסה לעמוד במטלה ועוד עם חיוך ולגרום לכולם להרגיש מיוחדים ולא להעליב אף אחד או אחת ולא משנה עד כמה מוזר או מגוחך הם בוחרים להתנהג…
הוא תיאר את חווית הקהל המעריץ בעזרת המטאפורה של בול עץ ועדה ענקית של נקרים… יש ימים בהם לא סימפטי להיות בול עץ.מכאן שצריך להפנות את התלונות לעבר הקהל הקיצוני יותר ולבקש חזרה להתנהגות מנומסת ומאופקת.
ואם זה לא מספיק חסוד ונאות אז חובה על מלווי אורחי הכבוד להקים חומה עוד יותר נוקשה סביב האוחר ואז כולם יקטרו על כך שהבאנו אורח אבל אף אחד לא יכול לדבר איתו וכבר היה עדיף לראות אותו בטלוויזיה כי אז לפחות לא היה צריך לעמוד בתור 4 שעות…לדעתי אין כאן מקום אפילו ללחוש "הטרדה מינית" בימים אלו בהם מתקבל הרושם שזה הופך לנשק במן סוג של מלחמת כותרות פוליטיות. לכולנו ידוע היטב שאם הייתה כאן הטרדה היא הייתה הטרדה לאור יום מול קהל רחב של הסופר מצד הקטינות בדרישה נלהבת של הקטינות… וגם הלא כל כך קטינות, לחתום על איברים מכל הבא ליד.
לקרוא לזה הטרדה מינית זו זילות במוסד המעריצים מול מושא ההערצה מתובל בעיוורון עיקש מול האהבה הנחרצת של הקהל ליצירתו ויצירתיותו של האמן.ואם מדברים על חציית גבולות הטעם הטוב, אותי אישית זעזע הסיפור שלו על אותו מעריץ שביקש חתימה על הזרוע ומיד הלך לקעקע את החתימה…
לדעתי אם היה לו מושג שזה מה שהמעריץ מתכנן לעשות יש סיכוי טוב שהוא היה מסרב לחתום. -
שמי שהוטרד מינית זה גיימן. בוודאי. מצד שני – המעריצים אצלנו לא המציאו את הגלגל, ולפי הסיפורים מה שקורה בחו"ל באופן קבוע הרבה יותר גרוע ממה שהיה באייקון.
אז אולי עדיף לא להתחיל לחנך את הקהל דווקא פה. מה שכן, אם יגיע לארץ שוב אורח בקליבר של גיימן (מרטין למשל) אולי יהיה כדאי מראש להתחיל מסע הסברה בפורום שמטרתו למזער בדיוק את התופעות האלה. גם אם זה לא יעצור את הכל, זה יחלחל ויקטין את התופעה.
-
-
כלומר, כמו כל התנהגות של מעריצים זה עשוי להביך אנשים בסביבה. אבל את גיימן… טוב… אני חייבת לציין שהוא לא מצא שום דבר מזיק בזה, ולהפך.
למה לחנך את הקהל להתנהג אחרת?
רוב הסופרים מציינים מראש דברים שנוח להם ולא נוח להם לעשות. גיימן, למשל, אמר שבדרך כלל הוא מעדיף לחתום לאנשים שמגיעים אליו באמצע כנס כי זה לוקח פחות זמן להתווכח איתם מאשר לחתום, אבל שכדאי שנשים לב ולא ניתן לזה לקרות הרבה בפומבי, כדי שלא תהיה התקהלות גדולה, נאמר, בפתיחת אירוע. הוא גם ביקש להשאר בהליכה כל זמן שהוא מסתובב בכנס ולא לעמוד ולקשקש עם מעריצים, כי אז נוצרת סביבו התקהלות שקשה לשלוף אותו ממנה, וזה הופך לסשן החתמה ענקי. הוא שמח לקשקש עם מעריצים – תוך כדי הליכה. הוא גם ביקש לא לעצור לצילומים בזמן החתמות כי זה גם מאוד מאוד מעכב אותם ומונע מהרבה אנשים לקבל חתימה, וגם אחרי כמה זמן הוא לא רואה כלום מהפלשים. מהחתימות על החזה הוא דווקא היה… מרוצה.
פאוורס, לעומתו, דווקא ביקש להסתובב בכנס ולעצור ולדבר. הוא גם אמר למעריצות הוא לא חותם ממש על החזה, אלא יותר למעלה.סופרים יודעים מה זה כנסים, וכדי למנוע מהם מבוכה אל מול דברים שהם ציינו שמביכים אותם יש את צוות הליווי. אני לא חושבת שיש סיבה לחנך את הקהל. מרבית הסופרים הרי, ביננו, טסים רחוק כל כך לכנסים כדי להרגיש שיש קהל שאוהב אותם. אז למה למנוע את זה?
-
-
-
יש בזה משום הטרדה מינית כלפי הסופר, ואני לא בטוחה שזה ערך שראוי שנעודד – התפיסה של אמן כלשהו כמי שראוי לשבור כלפיו את הגבולות הנורמטיביים שביחס לגוף. ההגשה ההמונית הזאת של שדיים כדי שיחתום עליהם, והתחושה שגיימן תיאר, שהוא כבר הפסיק לראות בהם שדיים ומתייחס אליהם כאל משטח חתימה חסר ערך רגשי – אותי זה קצת הטריד. יש פה איזו שבירת גבולות כוללת שאני לא בטוחה שראוי שתהיה.
-
כשמבקשים מסופר מכובד לחתום על אברי גוף או על בגדים תחתוניים, יש בזה מעין זילות המקצוע. נותיר לרגע בצד את הדיון על חתימות על יצירות של אחרים – כי הרי אם מחתימים סופר על ספרו, יש להחתים את הורייך על שדייך. מצד שני – אני באותה דיעה כמו עופר – אם כבר ביקשת חתימה על איבר גוף, המהלך המתבקש הבא הוא לקעקע אותה כדי שהמזכרת תישאר לנצח. נכון, זו מחשבה פסיכוטית ואני לא מעודדת אותה, אבל אם כבר החלטת שמישהו אחר יחתום על גופך, איבדת מעט ממחשבתך ההגיונית (הבהרה – אני לא נגד קעקועים ואף מתהדרת בזוג, אבל גם לא ביקשתי מהמקעקע שיחתום על עבודתו).
כששמעתי לראשונה שגיימן האהוד עליי חותם לקטינות על אבריהן המוצנעים, ערכו ירד בעייני.ואגב, בוג'י, הסגול היה ממש יפה
-
