התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
סיפור לא רע, אבל משהו בו הפריע לי,
כאילו לקחת אלמנטים מלאי דימיון ותיאורים מאוד עזים, והכנסת אותם לתבנית מוכרת של סיפור.
התוצאה, למרות המרכיבים המרתקים ומעוררי הדימיון, היא טריוויאלית.הגעה למקום חדש
שאלה
השתלבות
תשובה
בחירה מוסרית
עזיבה והרס המקוםאתה כותב יפה, יודע לתאר דמויות,
אבל התבנית מורגשת מדי, מאכזבת, וגורמת לזה להראות כמו פרק מסדרה.
זה בגלל שהייתה תחושה, שלא חשוב מה יהיה הייחוד של התופעות שתיארת, הכל יצטרך להיכנס לתבנית ולכן לא יוכל להתפתח למלוא הפוטנציאל. נוצרה מוגבלות מסויימת שהפריעה לכתיבה. זה פגם באמינות גם במהלך הקריאה וגם בדיעבד.
אני מקווה שתיקח את הביקורת ברוח טובה, ושאני מובנת…על העיצות,
לקחתי לתשומת ליבי…
הסגנון בהתחלה טיפה מכוון כי כמו הסיפור גם החיים שלה "תופסים כיוון" כשדמויות נכנסות לחיים הבודדים שלה והופכים אותם למשהו שאפשר לספר עליו.
בהתחלה החלק עד שהם מגיעים היה יותר ארוך ויותר מעצבן, קיצרתי אותו עד לסמליות, אולי הוא איבד מהמשמעות .
נקודה למחשבה, בשבילי
.
ושוב תודה, שמחה שאהבת.כן, זה שנים כמובן, ואני חושבת שהיא כבר מכירה את הזוג, שעובר שם כל יום, אבל יודעת שרק ב-2012 מאיר יגיע.
אולי אני צריכה פשוט להוסיף
שגם אחרי שנים היא עדיין נזכרת בזה בגלל הכתם השחור על מדף התווים…בעניין התאריך – 1.1.2012
– לשם הוא תכנן להגיע.
אז כשהתאריך הזה הגיע, היא ידעה שהוא יהיה שם, כי לשם הוא נסע.
וזה היה ליד הבית שלה כי לשם הוא תכנן להגיע מלכתחילה.
אחלה סיפור בעיקרון, נורא נהניתי לקרוא ויש כמה רגעי קסם אמיתיים. הרעיון של הפילה מקסים.
בשלוש השורות האחרונות גרמת לגיבורה לעשות משהו שבעצם אתה עשית כמספר:
החווית קידה ראוותנית ונעלמת בעשן.
למה?
אז הילד קלט, אז עכשיו יהיה להם סוד, או משהו, בביקור הבא במוזיאון היא תיתן לו קריצה. בסך הכל מה שצריך היה להיות מסופר, סופר.
לא צריך את שלוש השורות האחרונות.
צריך משהו אחר.
החיים ממשיכים והייתי רוצה להאמין כקוראת שגם בסיפור זה ככה.
ויפה מאוד עד אז, באמת.
אם כבר אתה מבקש
לגבי המשפט הזה:
"אמא רוצה שאני אהיה מדען ואעזור לנצח את העשן, אבל אבא אומר ששום דבר לא יכול להצדיק עבודה בשביל הממשלה. "ויש בזה המשך אני חושבת למה שאמר NY על עודף מסר.
אני חושבת שיש מקום לתאר מה כן עושים ובמה כן עובדים בעולם הזה, מה אבא שלו למשל עושה, כי בזה שאתה מתאר רק דברים הזויים או לא פרקטיים כמו ה"עבודה" של הסבתא, או לנצח את העשן אתה מפסיד איזו קונטרה של השגרה בעולם שאתה מתאר.מקווה שזה מובן.
המידע במשפט הזה לא מאוד חשוב, כי בסוף (ספויילר) הוא מחליט להיות מדען ולנצח את העשן, ובעצם, אם מדובר באנשים שאיבדו תיקווה, אז חבל דרמטית שהוא לוקח את הרעיון מהאימא ולא מעצמו…אין לי בעיה עם המסר, ומאוד אהבתי את הסיפור, מאוד, אבל המשפט הזה, בקריאה ראשונה כשקראתי את המשפט האחרון, חזרתי לראות אם זכרני נכון וראיתי שכן, והייתה בזה איזו בעייתיות בעיני.
אגב, שלחתי לך אי מייל קיבלת אותו?
איזה סיפור עצוב ויפה.
מקסים ותמים ונאיבי וטעון.
אהבתי את זה שאנשים הפסיקו להמציא, את הכל בעצם…
אין לי כרגע ביקורת, רק שהיו לידמעות בעיניים בסוף.
זה לא קורה הרבה..מצטרפת בעניין הפתיחה, היא יוצרת את הרושם המוטעה שהאנשים לא זזים כי הזמנים שונים אצלו ואצלם.
מעבר לזה סיפור עצוב ומקסים. יופי.
חסר לי משהו בפתיחה ומשהו בהמשך לפתיחה שהיא הסיפור.
סיפור כזה מסופר לרוב כתשובה לשאלה או לאור מקרה.
חסר לסיפור הזה הקשר רחב יותר.מעבר לזה, חסרה התמקדות בחפץ אחד שעליו יסופר.
יש לך נטיה לכיוון האגדה, זה יופי, אבל אני חושבת שכדאי שתברר עוד טיפה את המתכונת של האגדה כדי לבסס לך תבנית סיפורית נכונה. אחת או שבע.
דוגמא: הבובה האהובה על ביתי הקטנה נשברה. והיא סרבה להינחם. אמרתי לה שזה דבר טוב ורק אז הסכימה להביט בי.
איך זה יכול להיות? שאלה.
ואז סיפרתי לה את סיפורו של הינשוף הלבן…וכו'.
בהמשך, יכולה הילדה (אתה מבין שזו רק דוגמא נכון?) לתהות לגבי הבובה שלה. מן הסתם ביקר כאן הינשוף הלבן, אצלנו בבית! אבל מתי?
אולי כשישנת, אמרתי לה. כשכולנו ישנו. ודאי נכנס מחלון המטבח,
נכון, כי הוא תמיד פתוח! מיהרה להגיד.והשאלות המתבקשות: ומה הוא עשה לפני זה? ואחר כך לאן הוא הולך? והיזכרות שלחברה טובה שלה נפל ספל והידית נשברה לו בדיוק לפני שבוע, וכל כך הרבה רעיונות ופרטים. אין לזה סוף, כי הרעיון – גדול.
ואולי, לסיום: הילדה מחליטה לשים פיתיון לינשוף הלבן, בובה חדשה ומושלמת, ממש ליד החלון, כדי לראות אותו מגיע.
היא נשארה ערה כל הלילה, זה היה קשה מאוד, סיפרה לי אחר כך. כל הזמן חשבתי שנרדמתי, ובגלל זה אני לא בטוחה בדיוק, שמעתי משק כנפיים, שמעתי צליל מוזר, וראיתי עיניים חכמות הכי חכמות שראיתי בחיים.
והינה. עמדנו שנינו ליד אדן החלון, שם הבובה ישובה הייתה, על רגל אחת.***
זוכר את הדיירים מאחורי השעון? גם זה רעיון שאולי התחיל בשרבוט כמו זה שלך ותראה לאן זה הגיע.
אם תפתח ותוסיף ציורים יש לך פוטנציאל לסיפור ילדים קסום ומצליח.
רק לפתוח, לפרט..בהצלחה….
לא ממש יודעת מה זה פאנפיק, אבל אם הבנתי מתוך הקטע, אז רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים זה סוג של פאנפיק, לא?
בכל אופן, ההישענות על הארי פוטר (שאני מתעבת, אגב, לא שזה משנה) נראית לי מיותרת.
ממש לא הוסיף לי שהיא לובשת שמלה גלוגילונית או מחזיקה שרביט מורבידי, זה יכול היה לעמוד בזכות עצמו בלי בעיה , אם היית מעיפה את המאפיינים הפוטריים.קטע קטנטן על ביקור קרובים בכלא, ששווה לדעתי להרחיב. לכדי סיפור מלא.
כתוב נחמד ומגרה לקרוא עוד.
