התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הם יצאו למשימה, הצליחו, ו… מה? אז מה אם הם הצליחו? יש לך תיאור ארוך של פעילות מבצעית שלא נותן שום דבר בעצם. אין שום תובנה חדשה לגיבור (או לקורא), אין התפתחות לאף אחת מהדמויות. יצאו למשימה, הרגו כמה "אדומים" שלא ברור מי הם ומה הם ולמה הם, וזהו.
מבחינת כתיבה – תיאורי הפעולה הם בסדר אך תיאורי הדמויות לוקים בחסר. הדמויות הם אוסף קלישאתי של שמות מכל מני ארצותמוצאים ואין להם מספיק אישיות אמיתית וייחודית.
בנוסף, אתה נוטה להכניס מידע באופן מאולץ ולא לחשוב עד הסוף על פרטים שאתה מכניס. למשל: המספר הוא בן 16 שעזב את הלימודים והתגייס – נו, אז מה? במה זה משנה משהו לסיפור? ואם הוא התגייס בגיל 19 לאחר כיתה י"ג, האם זה היה משנה פסיק אחד בעלילה? בסיפור קצר כל פרט הוא חשוב ומהותי, במיוחד פרטים שונים מהנורמה.
על הדוח הרישמי אפשר לוותר לגמרי. הוא לא תורם שום מידע חדש או חשוב.
בהצלחה בהמשךשלום, דוד
יש לך הברקות מצחיקות לאללה, שגרמו לי תחושה שחבל שלא המצאתי אותם בעצמי קודם.
אבל בסיפור יש כמה בעיות.
1. "בתקוה שהדבר יעקב את צו הגירוש" – יעכב
2. אתה יותר מדי מסביר דברים (במיוחד בקטעים הראשונים), ופחות מספר או מראה
3. ישנם קטעים שאתה עובר מהר מדי. למשל הרגע בו צדק עוזב את הכפר ומגיע למקום בו הכול חדש לגמרי – תאר מה עובר עליו, מה הוא רואה, מה הוא חושב על הדברים וכו' או תהליך הבחירה של ונוס וצדק לחזור לכפר, ועוד. תרחיב, תרחיב, תרחיב.
4. גם לדמויות בסיפור הומוריסטי מגיע שיהיה להם אופי, ושיתנהגו באופן שתואם את ההיגיון או האי-גיון הפנימי שלהם, ולא יהיו סתם בובות על חוט של המחבר
5. אל תכניס סתם כל דבר שמצחיק אותך, והזהר מאוד בהכנסת פרטים שלא קשורים או תורמים לעלילה. למשל זה ששותפיו של צדק לדירה הם בעלי שמות הפוכים זה נחמד, אבל מה הם עושים בסיפור? אם יש משהו מיותר הורד אותו או השתמש בו. גם המשחקים הנחמדים עם המספרים בהתחלה מופסקים לגמרי ונשכחים, כשהם נראים בהתחלה כדבר חשוב להבנת הסיפור ומסתבר שזה סתם עוד משהו מצחיק ולא קשור.
6. ההתחלה נראית כמו חיקוי למדריך לטרמפיסט, ולכן נראית עלובה יותר ממה שהיא. אולי עדיף שתתחיל ישר בכפר.
טוב, זה מה שעולה לי כרגע. בקיצור, נהניתי מההברקות המצחיקות. בהצלחה בהמשך.שאלה טובה. אני לא יכולה לענות לך ספציפית. הם פשוט צריכים אופי יותר מ- מדען א', מדען ב', אשתו של מדען א' וכו'
"הוא פתח את הארון התחזוקה הגדול ומצא אשתו ואת גרוק לא לגמרי לבושים…הוא נרתע אחורה ונפל." – זה מה שקרה לו. אבל מה הוא הרגיש?
הילדים אמורים להיות בכיתה ד' אבל מתנהגים כמו ערסים בני 30. או לפחות בכיתה ו', מינימום.
סיפור חביב והומוריסטי.
התחלה: מציעה להתחיל במשהו כמו "'מאחורי הבית שלי יש חניית עב"מים' אמר עוזרי." ואז לחזור אחורה לסיפור על המימייה מכיתה ב'. ההתחלה כמו שהיא טובה בפני עצמה, אבל בסיפור הזה העובדה שיש לו יד ירוקה זה לא עניין עלילתי חשוב מספיק, ועם "זה התחיל במישל עזורי" – ראה רשימת פתיחות גרועות בקישור מכללי הפורום.
העניין של החייזר שחולב פמוטים רק בשבת ודובר בערסיות הוא לדעתי מוגזם ולא אמין (כן, אפילו בסיפור הומוריסטי יש גבול להשהיית האמון של הקורא), זה בגלל שהסיפור כתוב כאילו הוא קרה באמת.הסוף מפתיע אבל נראה כאילו כתבת את כל הסיפור רק בשבילו. הסיפור עצמו מייגע, וכמו שכתבת בעצמך, הדמות הראשית היא סטריאוטיפ של מדען. מלבד להגיד 'אה! עכשיו אנחנו יודעים לאן הדברים נעלמו', אין ממש סיבה להיות עצובים על האנשים שעומדים למות. הם לא מעניינים.
אולי דווקא תתחיל עם זה שהם מופיעים מתחת לאדמה ומשם תנסה להמשיך, מה קורה ביניהם? האם יצליחו לצאת?ובכן, תיארת בתחילה מצב בו אדם זקן, לפני מותו חוזר לספר את קורות חייו. 1) עליך, בתור הסופר, לדעת מדוע הוא מספר על חייו, למי הוא מספר והאם הוא מספר בדיבור או כותב. דברים אלו משפיעים על הסיפור. למשל, האם דברים שהוא מספר כבר ידועים לשומע? 2) הוא מספר על חייו, לא כותב ספר היסטוריה. אם יבקשו ממך לספר על חייך ברגע זה, הרי לא תתחיל לספר את כל מהלך האירועים הפוליטיים האחרונים. מקסימום תזכיר שכשהיית בגיל כך וכך החיזבאללה ירו על הצפון ולכן היית כמה שבועות במקלט למשל. 3) בסוף הסיפור הוא אומר ששפיות דעתו נסתלקה ממנו והוא לא מצליח לסדר דברים באופן הגיוני – אבל עניין זה לא השפיע עליו כלל במשך הסיפור, בו הוא סיפר את חייו בסדר כרונולוגי והגיוני. 4)מדוע הוא מספר על חייו? אם כל מה שהוא חושב עליו זה 'האם הוא נפל לבור או לא', מה הטעם לספר את כל היתר? מדוע זו שאלה כל כך חשובה?. זהו כרגע.
הסיפור טכני מדי. אין בו כלום מלבד להראות שוב ושוב שהכול עשוי מפלדה (ולמה בעצם לא המצאת שם משלך?). למה שלקורא יהיה אכפת אם העולם ההוא ייהרס וכולם ימותו? תכניס קצת אופי לדמות שלך, קצת חיים. תן לקורא להתאהב בדמות ובעולם. תרחיב.
טוב, אמרו לך כבר הכל ובניסוח מצויין.
סיפורך עוסק אך ורק בכך שכדור הארץ נהרס ממלחמה גרעינית. עשו על נושא זה כל כך הרבה סרטים וסיפורים, כך שאתה חייב להביא משהו חדש. בטח שלא להתבסס רק על זה. אפילו חוץ ממשפט קטן על משפחה, אין לקורא שום הזדהות עם אף דמות ולא עם אותו כדור הארץ, כך שכמעט לא אכפת לנו מה תהיה הבחירה בסוף.
NY וshif29 צודקים על העברת המידע בדרך שמישהו שיודע מספר לאדם אחר שיודע. זה מאולץ ולא אמין.
לדעתי השם "דמוקרטיה" לא מתאים. דמוקרטיה היא שלטון הרוב, וכאן יש איש אחד שמחליט.
בנוסף, למה הוא צריך ללחוץ חמש פעמים על הכפתור הכחול בהתחלה? לא מספיק פעם אחת?
תמשיך לכתוב ולהתפתח. איש לא כותב סיפור מצויין ללא מאות שיכתובים.אני גאה ומאושרת לספר לכולם שהסיפור שלי "נילילי" פורסם במאגזין "זמן קריות" של מעריב, בגיליון מיוחד לסוכות של 'קוראים כותבים'. נילילי פורסם כסיפור הראשון ואפילו עשו תמונה מעיבוד מחשב על עמוד שלם.
זו פעם ראשונה שסיפור שלי מתפרסם (ולא באינטרנט).מבחינת עלילה, יש לך המון חזרות מיותרות כמו סוגי השינה שנמכרים, ההרגלים של ניצן ועוד.
אני לא מדברת על חזרות שנעשו להדגשה, אלא על תיאורים שחוזרים על עצמם. למשל אם אתה כותב בסוף שריח הממחטה ייעלם בקרוב, זה מספיק. אם אתה כותב שהוא מריח ואין יותר ריח, זה גם מספיק. שניהם אחד אחרי השני זו חזרה מיותרת.
אני חושבת שהסוף הפאסימי עושה עוול כלשהו לסיפור. לא משנה כל הקונפליקט והשינוי שחל בניצן, הכל בסוף נהרס. חבל.
