[mord-sith]

א. החזרה על המספרים, הן של ההרוגים והן של צוות החיפוש, מדגישה לדעתי את הטראגדיה של האובדן של חיי האדם ומדוע כה חשוב למצוא ולו שריד אחד ויחיד מכל אותם אנשים שאבדו. כמובן, החזרה על מספר אנשי צוות החיפוש מדגישה את המצב, שעל סף יאוש, שבו נימצאים החיילים תחת פיקודו, והאחריות להם שהניעה את המפקד לצאת ולעשות מעשה. בקיצור, החזרה היא במקום ולעיניין.

ב. בדיקות DMA או לא, כשאדם נואש וחושב שאין שום מוצא אחר, הוא יעשה כל מה שאפשר. לדעתי הכותבת קלעה כאן היטב לתחושת ההתמוטטות של האדם והמחשבה הקיצונית אליה הגיעה על מנת לחלץ את עצמו ממנה. ללא שום קשר להיגיון ולתוצאות שיבואו אחר כך. המעשה היה נכון לאותו הרגע.

ג. הכניסה לפרטים של כאבים ודם אינה נחוצה בסיפור כזה, שעיקרו ההתמודדות של האדם עם משבר נפשי. למרות שעלי לציין כי אינני מבינה כיצד בוצע הניתוח המיוחד הזה בתוך חליפת חלל, וכיצד לא שמו לב לכך שחסרה לו אצבע.
כך גם הדקדקנות בנוגע להיותו הקצין האחראי או לא- תמיד יש אחראים יותר.

ועכשיו לביקורת"
נכון, יש כאן רק תיאור, לא סיפור, לא פיתוח דמיות. לדעתי יש פוטנציאל. צריך לפתח את הדינמיקה של גילוי האסון, דילוגים בין המפקד לפקודיו שמעבירים את תחושתם, כו'.
כלומר לכתוב סיפור ולא סקיצה של רעיון, שכפי שכבר אמרתי, מאוד מצא חן בעיני.

[מאת]

תגובות