התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
נראה היה לי מובן מאליו שזה בסדר אם אתה עושה outing לעצמך, וזה בהחלט נראה לי עדיף על האופציה של לפרסם את אתר הבית שלך בלי להגיד שהוא שלך. ואם Elric לא היה מקדים אותי, הייתי מפרסם גם את האתר של לביא תדהר, כמובן.
זאת היתה תשובה למנהל, מחשש שפגעתי בכבוד המקום או במשתתפיו.
אבל אם לא המנהל היה מדבר איתי, כי אם קיפוד, הידוע בחוש ההומור שלו, הייתי משוכנע שההודעה הומוריסטית והייתי מביע את פליאתי כך:
Are you talking to me?
There's nobody else here.
Are you talking to me?את טועה בכך שאת חושבת שהסיבה שההוצאות הוציאו את הספרים המקוריים היא כסף. אם זה היה המצב, אף אחד לא היה מעיז להיות הראשון שמוציא ספר מד"ב ישראלי ראוי לשמו. אני כמובן לא יודע מה היה באופוס, אבל אני מניח שהיתה החלטה מלמעלה להמר על מד"ב ישראלי, ובמקרה הכי גרוע לפצות על ההפסדים באמצעות חלק מהכסף של רבי המכר שלהם. אז הם פנו לורד, שהם ידעו שהיא כותבת טוב, והם ידעו שהרבה אנשים בקהילת המד"ב מכירים אותה. אבל הם גם פנו לאדי, שאף אחד לא הכיר אותו. יש בזה מעין 'ציונות', וטוב שכך. במקרה שלי, ביתן לא מתלהב ממד"ב והוא לא הוציא את הספר שלי כדי לקדם מד"ב. הוא חשב שהספר שלי הוא ספר טוב בלי קשר למדע בדיוני. שנינו לא ידענו שיש קהילה (ואח"כ כשסיפרתי לו שיש הוא לא התרשם), והוא הזהיר אותי מראש שמדע בדיוני לא מוכר ושהספר יפסיד. הוא עשה את זה מ'ציונות' שלו, מתוך רצון לקדם ספרות טובה, גם אם הוא יצא בהפסד. למזלנו הספר כיסה את ההוצאות שלו ועוד קצת. ולספר מד"ב חדש שיצא בינואר ע"י סופר שאף אחד לא שמע עליו, לדעתי זה מדהים.
את טועה בכך שאת לא מזהה את המהפכה האדירה בשטח ואיך הכל משתנה. בלי פאניקה והמימד העשירי מגבירים את המודעות של אנשים למדע בדיוני שמתרחש היום בחו"ל (בניגוד למד"ב של שנות השישים, עליו גדלתי בשנות השמונים). התמורות להן גורם חלומות באספמיה רק מתחילות, והן כבר ענקיות. יש מד"ב ישראלי. יש שמות והכרה של שמות. יש אנשים שמנסים ומשתפרים, מקבלים פידבק מקצועי, ומחזירים סיפורים מקצועיים ברמה גבוהה. גם אם המגזין היה קורס היום (חס וחלילה!) אנחנו נרגיש את ההדים למשך שנים.
עד כמה משנה רק הרעיון שאת מזהה את השם של הסופר? הספר שלי התחיל באמת למכור, לא כשהוא יצא, ולא כשיצאו שתי ביקורות מאוד חיוביות מיד אחרי. הוא התחיל למכור אחרי שפרסמתי כמה סיפורים באספמיה, ואחרי שיצא בבלי פאניקה 'הצל של אלוהים'. אנשים ידעו מראש מה הם קונים ואיזו רמה של ספר הם קונים.
דברים לא נשארים אותו דבר. היו המון טעויות שלא יחזרו על עצמן. כולם הסיקו מסקנות. הכל היה ראשוני, ועכשיו הוא לא. פעם היתה סטיגמה לא רק בקרב העם אלא גם בקרב הקהילה, שאני מודה שגם אני הייתי שותף לאמונה בה: 'מד"ב ישראלי? עזבו.' היום, אם היא לא נעלמה, היא נחלשה מאוד. האייקון גדל משנה לשנה. אורסון סקוט קארד מגיע (וגם זה עוזר). פרס הגפן שכיבד את היצירה העברית גם בשנה שעברה (הידע ההיסטורי שלי מתחיל מהשנה שעברה) והשנה הוא מכבד את היצירה המקומית עוד יותר עם פרס לספר המקורי. והעובדה שפרס כספי יצורף לו מכבד את היצירה המקומית עוד יותר. דברים ענקים קורים (הודות לאנשים מדהימים) לאחרונה וממשיכים לקרות.
והטעות הכי גדולה שלך, לדעתי, היא במחשבה שמבחינת ההוצאות לאור הכל נשאר אותו דבר. אין שמץ של סיבה, בתנאים שנוצרו, שההוצאות לאור לא ימשיכו – מתוך ציונות ומתוך ידיעה שהסיכון הרבה יותר קטן – להוציא פה ושם עוד ספרים ישראלים ע"י סופרים שהם יודעים שיספקו את הסחורה, ושהם יודעים שהם מוכרים אוטומטית X ספרים. אני בוודאי חוטא ביהירות, אבל אני לא רואה שום סיבה שביתן או כל אחת מההוצאות הפעילות במד"ב לא יסכימו להוציא את הספר הבא שלי. הם יודעים מראש איזו איכות הם מקבלים, הם יודעים מראש שהשם שלי מוכר, וכיוון שהספר החדש פונה גם לקהל הישן וגם לקהל חדש, ייתכן אפילו שהוא ימכור יותר. אבל הקטע הוא לא המכירות, אני באמת חושב שלא. אני חושב שהקטע הוא השם והכבוד. תסתכלי על הליין של אופוס, למשל. בין דברים שסביר מאוד שיהיו רבי מכר, יש כמה ספרים מכובדים ביותר שהם הימור (וכל הכבוד לכל הנוגעים בדבר). זה חלק מהעניין. ולהוציא ספר מדע בדיוני ישראלי טוב – גם זה חלק מהעניין וכבוד גדול.
טוב, די.
מתוך הרשימה הבאמת ארוכה של ספרי מקור רק שניים למיטב ידיעתי היו קשורים לפריחה של המדע בדיוני (וגם תרמו לה לא מעט), הספרים של ורד ושל אדי. הספר שלי, למשל, יצא לאור מבלי שהמו"ל או אני ידענו שיש קהילה של חובבי מד"ב. כך, אני משוכנע, יצאו גם רוב הספרים ברשימה. הפריחה האחרונה רק תתרום להוצאת ספרי מד"ב מקורי.
אני יודע שאני רוצה להוציא עוד שני ספרים בחמש השנים הקרובות, ועכשיו אנשים יודעים מי אני. את רוצה להוציא ספר, נכון? זאת אומרת, אני יודע שקשה לך לכתוב דברים ארוכים, אבל אני משוכנע שאם תתאמצי תצליחי. אנשים קראו את חלומות באספמיה ויודעים מי את. אני משוכנע שתוך שנתיים או שלוש יצוצו לפחות שני ספרים של כותבים ש'גדלו' בחלומות באספמיה, ובשנים שאחריהן אני מקווה שהמספר יגדל. בהחלט סביר שורד תוציא עוד ספר (הוא אמר בלי מידע כלשהו). ככל שההוצאות יראו שקונים ספרים מקוריים ושהספרים ברמה ושחלקם (כמובן) זוכה בפרס גפן ובצדק, כך הן ישמחו להוציא עוד ספרים. וכל זה עוד בלי לספור את המספר הזהה (אני מניח) של ספרי מד"ב שיצאו בלי שום קשר, כפי שיצאו בחמשת השנים האחרונות.
על תואר מי ה'יניב' המוצלח ביותר. זאת הייתה ההצעה הבאה שלי.
ואגב יניבים, חשבתי על קטגוריה של מי הבעל המוצלח ביותר של אשתו של מו"ל אספמיה. יש שני מועמדים (לפחות לפי הגלובס), ושניהם מצויינים.
