התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
נכון, גם לי מאוד הציקו כמה מהטעויות שיש בסיפור, אבל רצוי להעיר על שגיאות כתיב ו*הגהה*
בסיפור בלי שגיאות כתיב והגהה משל עצמך.אני יודעת שלא נהוג להעיר על הודעות אבל זה הציק לי..
לעניין הסיפור:
משום מה הפואנטה מצאה חן בעיני יותר מהסיפור עצמו. אולי היה אפשר לוותר על ההקדמה, ובכך לוותר גם על העובדה שמאיר הוא הבן של חנה.והתיאורים ממש יפים.
משום מה נפגשתי עם המילה "פאגני" רק לפני מס' שבועות. רצתי למילון ותיקנתי את עצמי.
בכל אופן, הכוונה נשארה. בחלק מהשבטים שעליהם דיברתי האמונה היא באלוהים כאישה.
לא מדובר על סתם אמונה. יתכן שגם אני כפמיניסטית, הייתי מאמינה באלוהים כאישה, אבל השבטים הללו מאמינים באלה גדולה – מה שכליל טוען שאנחנו ממציאים.הטפה
> פוליטית בכתיבת סיפורת מקלקלת את השורה וממעיטה בערך הכתיבה
> הבדיונית (במובן של fiction).וראי את מחזותיו של יהושע סובול.ואני לתומי חשבתי שכל כתיבה כלשהי, כגון כתבות עיתונות, מחזות וספרים, הן הדרכים הכי משומשות לכתיבה פוליטית. ובודאי בכתיבה בדיונית שבה הכותב יכול להתפרע ולכתוב סיפורת על דברים שאינם קיימים אלא בראשו.
יצא לי לראות כמה תכניות בעניין ויש לפחות שתי ראיות ל"אלה גדולה":
הראשונה, קצת יותר מבוססת – ממצאים של בובות מגולפות בדמות נשית, גדולה מאוד.
השנייה, קיומם של שבטים ברחבי העולם שהתרבות והאמונות שלהם הם פאגניות. כלומר, האישה שולטת, והגברים הם רק אמצאי – מביאים אוכל ועוזרים בהבאת צאצאים.
תקנו אותי אם אני טועה, אנתרופולוגיה זה ממש לא התחום שלי.
ומצאתי מה מציק לי.
אתחיל בהדגשה שאני עונה כרגע בלי שום קשר לסיפור, אלא רק ברמה הפילוסופית של העניין.
העניין הזה של טכנובאבל לא נראה לי.
נניח שאני אשב עם מכר שלי, בעל תואר שני בפיסיקה, וננסח ביחד הסבר מאוד מאוד מגניב לאיך המכונה ההיא מהסיפור ההוא עובדת. לא משנה במה מדובר, זאת רק דוגמא. כל הסיפור הוא שלושה עמודים, כאשר ההסבר הוא באורך פיסקה אחת בלבד. אין לו שום קשר לעלילת הסיפור ולמעשה, מה שהמחבר רצה לעשות הוא "לדחוף" הסבר מניח את הדעת לקיומה של איזו מכונה ואיך היא פועלת. בעצם, אם מישהו יעז לבקר את העניין הטכני, הוא יצטרך בעצמו להבין הרבה בפיסיקה.
אם עוד לא הבנתם, טכנובאבל לא מוצא חן בעיני (ושוב, *אין* קשר לסיפור). אם אני קוראת ספר או סיפור, חלק מההנאה שלי, אם לא הכיף הגדול, הוא לקרוא על דברים מדעיים, ואיך הם מסבירים את הסיפור. אז מה פתאום באבל? ומה פתאום להתעלם? גם אם זה סיפור קצר וגם אם זה לא מפריע להנאה מהסיפור, לדעתי זה חלק אינטגרלי. זה חלק שצריך לשים לב אליו, להבין אותו, ובתקווה, גם להיות בעל יכולת לבקר אותו.
