התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
רק אם אני אומר "וואלה משהו פה לא בסדר".
אה, נכון. את מאמינה בדיבורים. לא בעשיה, חלילה.
וכיוון שנורא קל לדבר, את שופכת מילים ועוד מילים על כמה שמישהו לא בסדר. לרוב, בלי לבוא ולהגיד את זה באופן פרטי (ואת זה אני אומרת מניסיון שלי, אולי עם אחרים כן היתה תקשורת אישית), או בצורה ישירה, או בצורה ברורה. לא, רוב התלונות מתחילות בצורה עמומה משהו, ומתחילות לקבל צורה רק לאחר מכן. אבל איכשהו תמיד הצלחת להתנסח בצורה קנטרנית וברוטלית. וזה לא קורה רק חודשיים, אל תשלי את עצמך.
ואחר כך את מצפה שאותו בן אדם יגיד שאת צודקת (כי כשזה קורה את אף פעם לא חוגגת על הדם)?
ובאותו הרגע ממש יתקן את כל מה שדרוש תיקון – לא משנה אם זה אפשרי או לא אפשרי?.עד לימים אלו – בהם נמאס לי לשתוק ולהתעלם מההתנהגות הזו – האדם היחיד שהתעלמתי ממנו במופגן הוא את. אני לא מאמינה בעידוד התנהגות כזו, ובקפיצה לדום כל פעם של"ניג'ס" כפי שהגדרת את עצמך, יש זמן לכתוב בפורום.
הרעיון מעניין סך הכל, למרות שהוא מרגיש מעט בנאלי. אני לא יודעת להסביר למה הוא מרגיש בנאלי, אני לא חושבת שאי פעם קראתי סיפור כזה, זו פשוט התחושה הכללית.
מספר הערות ספציפיות: הסיפור קצר מדי. זה רק תורם לתחושה שלי של "קראתי את זה כבר". תיאורים נוספים רק יעשירו אותו מבחינת תוכן ואורך.
קשה מאוד להבדיל בין הסופר לבין הרוצח. העמקה של הדמויות שלהם בזמן הארכת הסיפור, וסיגנון של אופי הדיבור שלהם (משלבים שונים, מילות מפתח שחוזרות על עצמן וכו') יעזרו בקטע הסופי במיוחד, שבו ההדגשה של המשפטים רק מבלבלת.
לא אהבתי כל כך את הקטע של ה"כותב המיוסר" שיורד על עצמו ועל הכתיבה שלו. אדם שמגיע למצב בו הוא בעל טור קבוע, ומקבל כסף על כתיבה יודע מראש להימלט מהמלכודות הללו, ולא כותב אותן מראש ככה, ואז קוטל את עצמו. הדבר פוגע לטעמי באמינות של דמות הסופר.
רק בקריאה שניה מבינים מההתחלה שהסופר כתב על מותו ואז הוא קרה. כלומר – קראתי את הסיפור, הבנתי את הקלישאה, אבל פיספסתי את הרמז שיש בפסקה השניה. הוא לא עובר בצורה ברורה מספיק. גם כאן – הארכה והעמקה של הטקסט תתרום להבנה, לדעתי.
יש כמה שגיאות כתיב וסימני פיסוק, אבל זה ממש נטפוק.
סה"כ – די מגניב. כל הכבוד.
להתעלם ממך ומהקנטרנות שלך כי הטונים שלך מעוררים בי רגשות עזים ושליליים, שלא אפרטם כאן אינה כמו אי הודאה בטעות.
וזה שלא בא לי – כן, שמעת אותי, לא בא לי – להתרפס בפנייך בכל פעם שאת כותבת הודעות תוקפניות עם טונים אישיים לחלוטין לגביי ולגבי התפקוד שלי, ומכילות גם משפט אחד או שניים לגבי עבודתי כחברת ועד לא אומר שאני לא מטפלת בנושאים, או שאני חושבת שהכל בסדר.
ואם עוד לא הבנת – לדבר הזה קוראים התעלמות. במופגן. ואני אחזור לעשות את זה עכשיו.
פעם אחת אני מתכוונת להתייחס באופן אישי לרפש שאת מטיחה בי כבר קרוב לחצי שנה.
האם אי פעם, בכל עשרות ההודעות האלה, באת ושאלת "עדי מה קורה עם כך וכך?" לא. יותר קל ישר לבוא בהאשמות ובטרוניות, ולאחר מכן להאשים את "הועד".
לפני כמה זמן יצרת לך מפלצת חדשה, שאת נלחמת בה כל העת בלהט דון קיחוטי נוטף ארס, והחלטת שלמפלצת הזו קוראים "ועד". ואת כל הרעות החולות הקיימות והדמיוניות את מטיחה שוב ושוב ב"וועד" הזה.
את סותרת את עצמך ללא הרף – מצד אחד טוענת שאני מתבכיינת (!) כשמעבירים עליי ביקורת, ומצד שני באה אליי בטענות על זה שאני לא כותבת בפורום. אם אני לא כותבת בפורום, איך אני מתבכיינת? ואם פעם אחת – כן בפעם ההיא, מזמן מזמן, כשעוד האמנתי שיש בך שביב של טקט וחמלה – ביקשתי ממך להפסיק עם הביקורת האישית הרי שמיד אמרת לי באותה התלהמות אופיינית "לא! אני לא מתכוונת להפסיק!". אז הבנתי שאין עם מי לדבר, ולכן פשוט ויתרתי. זה שהלכתי מהעימות הזה לא אומר שאת ניצחת, את פשוט רבה עם הקיר.
אני לא כותבת בפורום הזה, כי הפורום הזה לא כייפי. למעשה, הוא היה הרבה יותר כייפי כשעוד אנשים כתבו בו, במקום המצב הנוכחי שבו כל הודעה שבו מיד מקבלת תגובה מלאת בוז וביקורת מאת מנהלת הפורום, וכל פתיל שלדעתך הוא מטעם "הוועד" הופך לריב שלך עם המסכן שכתב תגובה.
אה, רגע – אם אני חברת ועד אני לא אמורה להיכנס לפורום הזה בשביל הכייף, נכון? חברי וועד לא אמורים לעשות כייף, ואם איפשהו תתפסי אותנו עושים את זה, מיד תשביתי לנו את השמחה. כמו עם גוף הפעילים, לדוגמה.
אני בוחרת לא לענות לך, ולא להתחיל להסתבך בהסברים, ולהקדיש שעות ארוכות על כל ניסוח של משפט, על כל פסיק ונקודה, כי זה מה שאת עושה לכל הודעה והודעה. את מצפה מחברי הועד מצד אחד להגיב בפורום באופן שוטף, ומצד שני להתנסח ברהיטות ובהירות מקסימלית, שאותה לא עושים גם אנשים שזהו מקצועם, כשכל אותו הזמן יש לנו הרבה דברים אחרים לעשות. חלקם לטובת האגודה, חלקם לטובת חיינו הפרטיים.
בניגוד אליך – אני לא יושבת מול המחשב כל היום. כשאני עושה דברים בשביל האגודה – אני עובדת עם אנשים, לא מתחבאת מאחורי המקלדת.
ומכיון שאני עובדת עם אנשים, לפעמים הם עסוקים, או לא זמינים או – רחנא ליצלן – טועים.
אם בכל פעם שמקלדתך נטפה עליי ארס הייתי מפנה את הזרם לכיוון הנכון במקום לספוג את הכעסים שלך – לא היו נשארים לי אנשים לעבוד איתם. אז לקחתי את האחריות הקולקטיבית וספגתי את הביקורת שלך בשקט, והמשכתי לעבוד עם האנשים שאכזבו אותי, וראו איזה פלא – כשמעודדים אנשים הם עובדים הרבה יותר טוב מאשר כשצועקים עליהם שהם לא עושים את העבודה ההתנדבותית שלהם כמו שצריך.בניגוד אליך, אני מאמינה בפניה אישית אל אנשים, ולא בהטחת "ביקורת" בפורום ציבורי.
מצחיקה אותי במיוחד העובדה שאת – שהעבודה שלך היא מילים – אפילו לא עוצרת לחשוב אפילו לשניה אם יש דרך אחרת לומר את הדברים, ומצפה שאם שוב ושוב תבעטי במוסכמות בדרך המגניבה הזו שלך אנשים יקשיבו.
לא, לא נראה לי שאנשים באמת מקשיבים. אני נכנסת לפורום וקוראת בו כי אני חייבת. אני לא מגיבה בו כי ממילא כל דבר שאני אכתוב את תנתחי ותפרשי ותאשימי את "הווועד" בכל דבר אפשרי, ותנטפקי כל שגיעט קטיו אפשרית.
כמו לסדר אותו לפי שנים, ולתת גישה לכל שנה בנפרד אם רוצים.
ולהוסיף גלריית תמונות לדוגמה.
ולהוסיף הרבה קישורים חיצוניים.
ולתת גישה לריאיונות שנעשו במסגרת פונדק גפן.
וגם להוסיף פונקציית חיפוש.ואולי כדאי שהאנשים שהולכים לקדם את פרס גפן בצורה הכי טובה השנה, קרי ועדת פרס גפן, שלקחה על עצמה את תפקיד קידום הפרס עוד בשנה שעברה – תודה ששאלתם, יחליטו איך הם רוצים שכל האתר ייראה.
וכן, סתם כי התעניינתם, דורה מעורבת בתהליך גם כן. היא זה שעיצבה את האתר מלכתחילה, בשיטה שהוצעה כאן קודם של "קחי את הקודים וסעי". היא עשתה עבודה מצוינת בתור התחלה, אבל עכשיו הגיע הזמן להמשיך את העבודה הזו בצורה מסודרת.
אבל מה אני יודעת. אני בכלל טכנופובית.
הבעייתיות של אתר פרס גפן היא לא משהו שאפשר לתקן באמצעות הוספת פיצ'ר פה, לינק שם. כלומר – אפשר. זה לא כדאי במיוחד.
בימים אלו מוקמת ועדת פרס גפן והצוות התומך שלה מבין גוף הפעילים, ועד סוף השבוע – אני מקווה – נוכל לקבוע ישיבה ראשונה.
אחד האייטמים על סדר היום של ועדת פרס גפן הוא האתר, ולאחר הישיבה הזו תחל העבודה על האתר.
מקווה שזה עונה על שאלתך.
עדי
המטרה שלנו היא להעלות את ערך התחרות ולהגדיל את החשיפה אליה.
אחת הדרכים לעשות את זה היא באמצעות פרסום שמות השופטים. השנה, כמו גם בשנים הקודמות, נבחרו שופטים מוכרים עם ניסיון רב בתחום הכתיבה והעריכה בספרות הז'אנר. מכיוון שהאנשים הללו מוערכים מאוד – פרסום שמם עשוי להוות תמריץ נוסף לכותבים להשתתף בתחרות.
לנושא הכספי – מקובל בתחרויות שונות לפרסם את ערכו של הפרס הכספי, ואם אני לא טועה זהו אחד מהפרסים הכספיים הגבוהים יותר שמוענקים לסיפור קצר בארץ בכלל, לא רק בתחום שלנו.
הפרסום יביא לעניין, מה שיביא לעוד חשיפה, עוד כותבים, מה שיאפשר יותר גיוון וכו' וכו' וכו'.אהמ… כן. זה לא השתנה.
אני עדיין זקוקה למישהו עם ידע בפאואר פוינט בשביל לעצב את התעודות (בעיקר קופי-פייסט) בפורמט שכל הדיוט מצוי (=אני) יוכל לעבוד איתו בנוחות.אשמח אם תפנו אליי falcore42@gmail.com
עדי
את רוצה שאני אענה לך על סמך הימים האחרונים, או על סמך החצי שנה האחרונה שבה הייתי בועד האגודה?
כי על סמך הימים האחרונים, אני רואה בעיקר אחת שכל הזמן קובלת בפורום על כך שאני עמוסה מדי וקורסת תחת העומס (תודה לך על זה, דרך אגב – מאוד מחמם את הלב לקרוא על זה שוב ושוב ושוב ושוב) אבל לא אומרת שום דבר לי באופן אישי.
על סמך הימים האחרונים אני שומעת על מיליון אנשים שמדברים מסביב לחברי הועד, אבל לא מדברים איתנו באופן אישי, אלא שולחים אנשים אחרים לעשות את זה בשבילם.
על סמך החודשים בהם אני בועד לא ראיתי הרבה אנשים שהתנדבו לעשות דברים *לפני* הדרך החדשה והברורה שהועד התווה, ואותם אנשים זוכים בעיקר לקיתונות של צוננים וביקורת על מה שהם לא עשו, לא על מה שהם עושים.
אני שומעת הרבה ביקורת מכיוונך על איך כל דבר צריך להיות, והרבה רוב דומם שאולי מסכים איתך, אבל לא אומר הרבה מעבר לזה.
כמה אנשים מקוראי הפורום הזה קפצו ואמרו "אני רוצה לעשות כך וכך" ומישהו אמר להם "לא", הא?!
כמה אנשים התנדבו לעבודה כפוית הטובה של לעבוד מול הסגל המנהל של אייקון בקידום הפרויקטים החשובים האלה שאת מציעה להקים להם צוות עבודה, כשאת יוצאת מנקודת ההנחה שצוות עבודה מנהל את עצמו ולא צריך בכלל מישהו שידחוף אותו?
אבל כמה פעמים קבלת על כל יוזמה שנעשית בימים האחרונים, ואמרת זה לא מספיק מהר, זה לא מספיק טוב, או פשוט – זה לא מספיק?
מצד אחד את אומרת שחברות הועד עמוסות, מצד שני את רוצה שנתחיל לנהל פרויקטים וצוותי עבודה בסדר גודל עצום, כאילו שניהול צוות מתנדבים לא גוזל זמן ועבודה.
מצד אחד את אומרת שאין תקשורת בין הועד לפעילים, ומצד שני את בעצמך מעדיפה לדבר עם אנשים אחרים, ולא עם הועד.לא ברור לי למה את חושבת שאם יוקם עכשיו צוות עבודה על פרס גפן, לדוגמה, הוא ייראה אחרת.
עוד יותר לא ברור לי הזלזול המופגן שלך במה שיקרה אחרי מפגש הפעילים, ביוזמים שלו, במי שהתנדבה לקחת על עצמה את התוכנית השנתית, ובאופן כללי בכל מי שיתנדב לזה.אי אפשר לחכות שבועיים כדי לעשות דברים בצורה מסודרת? ברצינות?!
כל דבר חייב להיות במיידיות שלוקח לכתוב תגובה בפורום? זה לא עובד ככה בעולם האמיתי.
בעוד שבועיים, יתקיים מפגש פעילים באייקון. במפגש הזה תוצג תוכנית עבודה מסודרת, יוצגו הפרויקטים שאנחנו רוצות לעבוד עליהם השנה ונקשיב למה שהפעילים רוצים – זה המקום בשביל זה. אני לא יודעת כמה פעמים עוד אפשר לומר את זה.
הישיבה הראשונה על השנתון כללה את אהוד ורמי, שני אנשים שאני אישית מאוד מעריכה, ושני אנשים שיש להם טיפה הבנה בתחום המו"לות.
כשישבנו בישיבה ההיא החלטנו להתחיל בקטן עם מהדורה שתהיה בעיקר לחברי האגודה, ומשם נמשיך הלאה. לכן לא היה שום צורך להתייעץ עם מו"ל.
זה שאחרי זה, כשהגענו למצב שבו יש המון המון חומר לשנתון (במקום המצב שחששנו ממנו, שלא יהיה מספיק חומר) אז התחילה התלהבות, זה נהדר. אבל לטעון שלא עשינו עבודה טובה מההתחלה, בלי שהיית שם זה… לא לעניין.
