התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ידידי משכבר
האם תוכל לבאר פה את מעלותיו של אותו כרטיס.
כמו כן אשמח לשמוע מדוע הפסקת לחרוז חרוזים ברשת הדוא"ל ?ידידך מנוער
שרלוק ג.הניסוי ביבשת אמריקה די נקטע , לא ?
חוצמזה , אם אני לא טועה קיימת סברה שהמתיישבים הראשונים באמריקה , הגיעו מאירופה ( רוסיה של היום ) לאלסקה ומשם דרומה לכל אמריקה , כך שאני לא בטוח לגבי הדמיון בניסויים.לגבי הסביבה , לא רציתי להכביר פרטים מכיוון שגם כך הסיפור מעט טכני לטעמי , מה גם שפרטים אלה לא נוגעים לרעיון העומד בבסיס הסיפור כלל ועיקר.
החיות והצמחים אמורים להיות לא מבוייתים ככל האפשר , ייתכן והייתי צריך להדגיש זאת.
ולבסוף, את מה שאתה מזכיר פספסו הגודווניסטים , בנוסף לא נטען בסיפור כי אנשים ברמה של תקופת האבן ישלטו בכוכב ובבעלי החיים ( במיוחד הטורפים) לשם כך הזכרתי את שרשרת המזון , ולא מיקמתי את האדם בראשה .
נראה לי כי הסברה הגודווניסטית הייתה כזאת "בני האדם הם היצורים האינטליגנטים ביותר , ולכן אין ספק כי הם ישלטו בסביבת הניסוי , גם אם יגיעו לכך רק אחרי אלפי שנים".
הרעיון בסיפור מדבר על כך שהנחת הבסיס הזאת כבר לא תקפה , ולכן לא בטוח כלל מי ישלוט בכוכב , הקונפליקט מתחזק כאשר ברור לחלק מהאנשים בצוות הספינה כי זאת האנושות היחידה אין אנשים אחרים על כדור הארץ.דרך אגב , מה אתה אומר על בפיסוק ??!!
מה פתאום לבד ! הם נציגי האנושות הנכחדת ( או העשויה להכחד , אם הם לא יתערבו בניסוי ).
לגבי הכלבים , אתה צודק , יש לי פה בעיה אמיתית שאני צריך לתת עליה את הדעת , מספר אפשרויות שעלו בדעתי:
1. קופים , זה מזכיר קצת סיפור אחר , לא ?
חוצמזה זה לא מפתיע.
2. דולפינים , הסביבה לא מתאימה.
3. הינדוס גנטי , קצת דופק את הניסוי מלכתחילה , אין טעם להשלים את הניסוי אם פתאום
יופיעו שם כמה מפלצות.
אני מבטיח לחשוב על זה ולחזור עם תשובה.
דרך אגב , אייך הפיסוק ??!! אה ?
משובח לא ?
תודה
Sherlockאני דווקא חושב שהעניין פה שונה , האדם הוא כבר לא נזר הבריאה .
במרוץ המחודש הוא "אכל אותה בגדול" , אבל , יש לו עוד הזדמנות אחרונה לתקן את המעוות ,
אם אכן מדובר במעוות.
מה הוא יעשה , ינצל את עמדת העליונות שיש לו מתוקף שליטתו בספינה ? או שימשיך בניסוי בגלל הנאמנות לרעיון המקורי ?
מי מנצח המדען או השורד ?
עניין השמדת כדור הארץ נותן תוקף לעניין השרידות , "אנחנו אחרוני האנושות , הכל מוטל בידינו".
תודה על הבקורת.
Sherlockאתחיל בשתי שגיאות כתיב
חייו => חייב
ואם זאת => ועם זאתבנוסף הסיפור כתוב בצורה יבשה , כמעט עד לקטע האחרון חשבתי שאני קורא מאמר, בנוסף בסיפור קצר , בדרך כלל נמצא בסוף איזושהי פואנטה , אתה פשוט המשכתי בתיאור יבש, כן. . . מתו 2 מיליארד, כן . . . מתו קרוב לעשרים מליארד .
העלילה לא מרתקת , מה הקשר למוות של 20 מיליארד ולאדם החדש ?
האנשים הישנים מספיק טובים בשביל זה , כפי שהוכח כבר לא פעם.לצערי אתה די צודק בקשר לנושא ( וגם ,בקשר, לפיסוק) .
קשה לי לראות מקום לפיתוח אבל אני , כבר , אחשוב ! על ? משהותודה
הסוף מטושטש כזה , מי הגיבור ארז הילד אולי האמא ?
ולמה יש בעיה לחלום פתאום ? לא נראה לי שהחלום היה כזה נורא .
אבל אני מודה שלא התעמקתי בסיפור יותר מדי , אולי אם אקרא שוב ?הם הביטו זה בזו דוממים , עיניהם נוצצות מהתרגשות .
היא הגתה בו באהבה גם בשעה שסיימה לאכול את שארית בשרו .היי .
קודם כל תודה רבה .
לגבי ה נ.ב
כבר הגבתי קודם , זה עודף בנות לבנים עודף בנים לבנות וגו , אני מניח שמכיוון שאני בן
הסיפור יצא כפי שיצא ת עם זאת כל העניין בא רק ע"מ לחדד נקודה ואינו עיקר המעשה .
שרלוקטוב שברתם אותי .
אני אשנה את השמות והמיקום .חוץ מזה , תגיד לא קיבלת סיוע מורלי מ GRUMIT בקרב הזה , כבר היה לי הוויכוח הזה איתו על הסיפור .
ישנן עוד הערות מעבר למה שכבר הספקתי לקרוא ?!אתחיל בקלישאה, היום העולם הוא כפר גלובאלי קטן ואף אם לא כל העולם אז לפחות מדינות בהן הטלוויזיה והאינטרנט נפוצים במידה רבה .
אורח החיים שלנו אינו שונה מאורח החיים האמריקאי במידה כה רבה , בנוסף קשה לי לראות איפה הכברתי כל כך בפרטים עד כדי כך שיכולתי לטעות כל כך בתיאור הפרטים באוניברסיטה אמריקאית , מה הם לא יושבים בפאבים ?
הם לא לחוצים לפני מבחנים ?
מעבר לזה , עובדה שמשחק המילים שלי הובן .
ממתי ספרות היא מדע מדוייק המתעקש להיצמד לפרטי פרטים .
נכון שאם הייתי כותב תילי תילים של בדותות אז באמת הייתה סיבה לתרעומת אבל מדובר פה בסיפור קצר בעל עלילה מהירה וקולחת ( לפחות לדעתי ) שאינו נכנס לפרטים אלא מנסה להעביר רעיון .
בקשר למד"ב באנגלית זו תחושה אישית שלי , לי זה נראה יותר מתאים ואתה יכול לבדוק בתגובה מספר 1 ולראות שישנם אנשים שמסתדרים עם זה ונהנים מהסיפור למרות שמות הגיבורים ואו מיקום העלילה .אל תבין לא נכון אין לי בעיה עם ביקורת אבל נראה לי שנדבקתם לקטע של המיקום יותר מדי .
