התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אני בטוח שזה קשור למיתולוגיה היוונית אבל לצערי אני כבר ממש לא זוכר את הפרטים בקשר לנפשות הפועלות. בקשר לעונות השנה (סתיו) צץ לי השם "דמטר" בזכרון… וגם אפרודיטה, וקופידון קשורים איכשהו. את יכולה לפרט על ההקשרים?
שלא הזכרת את העובדה שסיפורים חייבים להיות חדשים (חוק מס. 42?) כשנעמי פרסמה סיפור שהיא כתבה כשהיתה בת 14 – שזה לפני כמה, 6 שנים?
ואמנם כל ההסברים בהתחלה של הסיפור לא מהווים תירוץ לסיפור גרוע – אבל זה עדיין מעניין, כי זה עוזר לנתח *למה* התחביר גרוע, ככה שבסופו של דבר זה אמור לעזור לנו לבקר את הסיפור, ולעזור לסופר. וזו כל המטרה, לא?
אהבתי את הרעיון שלהסיפור-בתוך-סיפור – אולי תכתוב אותו מתישהו?
השפה של הפרופסור נראתה לי בסדר גמור (ולא מצאתי את המשפטים שאסטרו "ציטטה").
רק המלה לעזאזל לא כל כך במקום. אף אחד לא משתמש בה במציאות (חוץ מצירופים כממו "לך לעזאזל"). היא נמצאת בספרים כי היא תרגום של HELL.
הייתי מציע תחליף בשמחה אבל כשאני חושב על זה אני לא ממש יודע באיזה קללות *כן* משתמשים בני 50-60 (זו ההתרשמות שלי מגילו של הפרופסור). קיבינימאט אולי?
from who they all belong
paid a lot to be play in the filmנו באמת – הדברים האלה פשוט לא מקובלים פה!
אבל למרות הרגישות שלי לאנגלית – LOL עצבני!
למרות שחשבתי על משהו בכיוון של
all these tasty peopleאם היה חסר לנו משהו בשביל ההגדרה העצמית שלנו כמד"בניקים זה עריץ מדכא שהתגלם לנו עכשיו בדמות דנה קסלר. הבה נעלה על הבריקדות! יותר לא ידכאונו ההמונים הנבערים.
טוב אז זה מאוד אופנתי להיפגע מכל דבר אבל באמת, זו סתם כתבה משעשעת וקלילה על תרבות הגיקים בארה"ב (כמו שהיה כתוב בתחילת הכתבה) שמוגזמת במודע ולא צריך לקחת אותה ברצינות.
הוא בחירת השיר המקורי.
יש שירים שהרבה יותר קל לשנות, וזה מנסיון של שעות שיעמום מרובות בצה"ל, בזמנו.
משום מה השירים של אביב גפן מאוד נוחים לעיבוד מחדש.בכלל, בשירים באנגלית ההטעמה השונה ואורך השורות מקשים על הכנסת מילים עבריות לתוכן, ומכאן הבעיה בשיר הזה, שמצריך הטעמה די מוזרה כדי לשיר.
ונסיים באתגר:
מי רוצה לכתוב את השיר eleanor rigby של הביטלס – אבל על ריפלי?ויכול להיות שאין מסר.
הסיפור הזה נכתב על הכאן-ועכשיו, ותרצו או לא האינתיפדה/סכסוך/מלחמה/ מה שזה לא יהיה הם הכאן והעכשיו שלנו. מבחינה זו זה שילוב מוצלח, גם אם אין ממש קשר בין השניים, חוץ מהעובדה שפתאום כל הסכסוך נראה קטן ולא חשוב בהשוואה לסכנה "האמיתית".
באופן כללי, אהבתי את הסיפור. כמו כל הסיפורים של TOKIO U הוא כתוב מצוין.
שגיאה קטנה שמצאתי – "תרכיחים" צריך להיות תרקיחים.
להפנות מפרסמי סיפורים לאתר הזה, אם הם לא מודעים לקיומו? בוודאי.
אבל לקבוע כלל – או אפילו המלצה – לא לפרסם סיפורים בפורום אורט? מה פתאום?
בפורום הסיפורים יש כללים מאוד נוקשים שהרבה מאוד אנשים לא ירצו לפרסם לפיהם. הפורום הזה מיועד לכותבים היותר רציניים ואי אפשר להגיד לכל אחד שעלה לו חצי רעיון משעשע באמצע הלילה לפרסם אותו בפורום הסיפורים, רק כדי שיקטל ויפורק לגורמים ע"י הביקורות כאן.
בנוסף, כלל כזה לא ימנע מאף אחד לפרסם סיפור בתפוז, במה חדשה, או אם הוא מתעקש אפילו בוואלה. ואז מה השגת בזה? מה בעצם המטרה בהפרדה כזו?
כל זה כמובן בנוסף ליתר הנימוקים שכבר הועלו.
פשוט אנשים היו כותבים הודעות על מד"ב בפורום האגודה, שמיועד לדיונים מנהלתיים בלבד. המטרה היתה להפנות אותם למקום כלשהו שיוכלו לכתוב בו על מד"ב, ויותר מקישור אחד בדף הראשי סתם יבלבל. אורט הוא ככה או ככה הפורום של חברי האגודה דה-פקטו, אז למה לא לעשות את זה רשמי?
ואין כאן שום עניין של העדפה אישית של מנהלי האתר, מנהלת פורום הסיפורים היא גם מנהלת פורום וואלה ועדיין לא השתמשה בכוחה העצום ליצור קישור לשם.אין יותר תחרויות "של מי השורה הזו" (או, לפחות, כך אני מקווה נואשות) כי, מסתבר, חובבי מד"ב אינם מתעלים על עצמם בתנאי אימפרוביזציה (present shlamko excluded).
למשל: איכשהו, לא משנה איזה חפץ מוזר תתן לחובב מד"ב, בסוף זה יהפך לקרב חרבות אור ולא משנה צורתו של החפץ מהי.
