התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ג-ר-פ-ו-מ-נ-י-ה.
כמות לא עושה איכות. 75% הראשונים של הלוג חסרי עניין לחלוטין והרבע האחרון בו ממש קורה משהו לא מצדיקים את היתר. תחשוב שניה בתור קורא. היית רוצה לקרוא את זה? איזה עניין חשבת שיהיה בזה? כתבת עשרות שורות של כלום.
דילוג מהיר לסוף… והנה מגיע המד"ב עצמו. "מספר החיה 666" בגרסת NOIR. ביצוע לא משעשע, די חסר מטרה. אתה רוצה לבצע רעיון מוכר כזה עוד פעם, תצטרך להתאמץ יותר. הרבה יותר.
המד"ב קיים יותר ממאה שנה, את ה"רעיון" שלך כבר כתבו אלפי פעמים (אני חייב לציין פה את לם, ששני הטכנאים שלו "אלו" ו-"הים" יצרו את החיים על כדה"א). אז, כמאמר המשורר, "רפי, תחדש לי!".
חוץ מהרעיון הלעוס לעייפה, יש עוד בעיה: אין בסיפור כלום חוץ מרעיון. אל תשכח ספרות המד"ב היא גם ספרות ולא רק מדע. סיפור צריך דמויות מעניינות, עלילה, קונפליקט, סגנון, *משהו נוסף*, בנוסף לרעיון.
פרייה, כנראה לא הבנת את הפואנטה. הסיפור פורסם בתחרות שנושאה הוא "אלים", והכינוי של מייקל ג'ורדן, במציאות, הוא "אלוהים", ובצדק אם יותר לי להעיר.
אולי זה מין גימיק שלא היה מובן לכולם, או, אם מובן, הוחלט שהוא לא באמת קשור לנושא התחרות, אבל לדעתי הסיפור הזה היה צריך להשתחל לשלושת הראשונים, אולי אפילו למקום הראשון.
הסצינה בה מייקי נבנה מחדש כתובה בצורה כל כך טובה שאין לי מלים לתאר עד כמה.
הערה אחת – שינוי השם ממייקל למייקי קצת מיותר היות שהקורא לא יודע על מה מדובר בתחילת הסיפור. אפשר בשקט להשאיר "מייקל".הסיפור כתוב בצורה טובה (מתרגמים שוכני פורום, איך אומרים competent בעברית?).
אבל השילוב בין הסיפור התנכי למסר המודרני וליום הגאווה כל כך חורק…
ההבדל, לטעמי, בין סיפור שמעביר מסר ובין סיפור שמטיף הוא, שסיפור מטיפני לא מראה את מה שהוא רוצה להעביר כחלק מהעלילה אלא מספר אותו בקולו של המספר. כאן זה לא בדיוק כך אבל עדיין האלה עשתורת מספרת לעוזיהו, בצורה שהיא ממש לא אינטגרלית לעלילה עצמה, כמה שהומוסקסואלים הם נחמדים ויפים ומסכנים וטהורים ותמימים. לא רק זה אלא שבסיפור שסופר עד עתה מנקודת ראותו של עוזיהו צצות פתאום מלים כמו "זרקור" שעוזיהו לא יכול להכיר.
אם אתה רוצה שהסיפור יעבוד זה צריך להיות הרבה פחות ברור לעין: רמזים שמועברים כך שעוזיהו עצמו לא מבין אותם אבל הקורא כן. ואני מדגיש – רמזים, שברירי תחושות, לא תאורים בצבעי טכניקולור של יום הגאווה והשואה. ובמקום התאורים האלה שתוריד אפשר להוסיף עוד שברירים אחרים – אלה שיכולה לראות אלפי שנים לעתיד לא סביר שתגביל את עצמה לחמישים שנים מסוימות בתרבות האירופאית. מה עם תרבות יוון העתיקה למשל? התאורים הקיימים, היות שהם מהעבר הקרוב וההווה שלנו, הורסים את התחושה שזהו סיפור על תקופת התנ"ך ומראים אותו כמות שהוא – הטפה רעועה למדי לסובלנות שהתחפשה לסיפור.דבר אחרון, וסליחה על הציניות, אבל אם כבר קראת לילד "גאי" למה לא ללכת עד הסוף ושהאב יצעד מערבה בסוף הסיפור?
חללית האם עומדת מעל בנין הסינמטק ומשמידה אותו בקרן לייזר אימתנית.
קיפוד, אתה *יודע* מה קורה כשהחייזרים באים, נכון?
זוכרת את הקטע בו המילניום פאלקון מתחבאת באסטרואיד ומגלה שתוכו של האסטרואיד הוא יצור חי, המחכה שם מליוני שנה, ללא שום אוכל נראה לעין ביחידה האסטרונומית הקרובה, וללא שום מקום הגיוני ממנו הגיע לשם או התפתח, רק בשביל הרגע בו הפאלקון תכנס אל תוך פיו?
כי זה מה שהסיפור מתחיל להזכיר לי. אלר יושב שם על הכיסא שלו ומאמן את נתיניו במנהגים דתיים מוזרים בלי שום סיבה נראית לעין, ומחכה לרגע בו מישהו יתרסק 50 מטר מהמערה שלו. סי, במצב של חנק איטי, כשהיא קשורה למזבח, מצליחה לשכנע את הדיסנים לקרוא ניטשה, מה שהם עושים תוך דקות ספורות, ואז כמובן משנים את דעתם (למזלה של סי הספר נמצא בספריה של אלר אפילו שניטשה כלל אינו טקסט דתי) ויוצאים נגד האל שלהם, שהוא כלל לא אל, מקסימום מנהיג כת. אני מתאר לעצמי שאת יודעת את ההבדל – בריאת דברים, ידע מוחלט, כל יכול או לפחות השפעה ישירה כלשהי על המציאות, דברים כאלה. אלר כמובן מתעניין מאוד בדתות כשהעלילה מצריכה את זה וחסר עניין בכלל רגע אחר כך כשזה כבר לא נוח.
יש בסיפור עדיין את הרעיון הבסיסי שקסם לי בהתחלה, אבל כל סיפור המסגרת צריך להיכתב מחדש, תוך תשומת לב לזרימה טבעית למראה של העלילה, בניגוד לאוסף המדהים של מקריות ומעשים נוגדי הגיון שהיא עכשיו, אחרת הסיפור פשוט בלתי ניתן לסיספונד בצורה טוטאלית.
אתה מפרסם סיפור כש*אתה* חושב שסיימת איתו ושיפרת אותו עד כמה שיכולת. זה בהחלט לא אומר שהוא טוב או מושלם. עכשיו מגיע השלב בו חברי הפורום מבקרים אותך על הדברים שלא חשבת עליהם, שלא שמת לב או שניסית ולא הצליחו. אם אתה חושב שאתה יכול לבקר בצורה מושלמת סיפור שכתבת בעצמך אז באמת אין טעם שתכתוב כאן. אבל נסה לשים כאן סיפור שאתה חושב שהוא מושלם ונראה מה יש לאנשים להגיד עליו.
אבל נעמי לא התלוננה על האיכות. נעמי התלוננה על עצם הרעיון.
החלטתי, וטעמי עמי (סלחנות-שלאחר-אייקון, שנובעת כנראה מלראות פנים אל פנים את האנשים מאחורי הכינוי), להתעלם מהעובדה ששירבוטים כאלה לא מקובלים בפורום הזה. לא התייחסתי לסיפור בצורה פרטנית, היות שהוא שרבוט, ושפטתי אותו רק ע"פ ההרגשה הכללית שקיבלתי ממנו.הרעיון הכללי שמאחוריו, אם הבנתי נכון, הוא שההיגיון של ילד מתחיל לעבוד פתאום בעולם האמיתי. אם אי פעם ראיתם ילדים קטנים מרואינים בנושאים רציניים ושמעתם את הפתרונות שלהם לדברים כמו הסכסוך היהודי ערבי ("ניתן לערבים צעצועים של פוקימון וכולם יהיו שמחים ויהיה שלום") אתם מבינים למה אני מתכוון. אני התייחסתי לכל ה"פתרונות" שהיו בסיפור באותה צורה שהתייחסתי לחשמל שזרם כמו מים – רעיונות נאיביים במיוחד של ילד שפתאום התממשו במציאות.
אז כן, הפרטים של הסיפור לא מפותחים טוב. הוא ארוך מדי יחסית לרעיון ומכיל כמות מדהימה של שטויות לא קשורות. זה שהוא כאילו מתרחש בעתיד בכלל מיותר לחלוטין. הוא ממש לא ברמה של אתגר קרת, זה ברור. ואם נעמי היתה מתייחסת לכל אלה הייתי נאלץ להסכים איתה. אבל נעמי התיחסה רק לעניין החשמל, ובצורה שאפשר להגדיר כמיושנת ביותר.
