התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אפשר לקבל איזה הסבר על מה, לכל הרוחות, קורה בסיפור?
אני מניח שזה קשור איכשהו לסיפורי דוקטור סוס, כי אחרת אין לי צל של מושג למה התכוונת בסיפור הזה.
הם שטות גמורה אם כך.
לעגנון יש שפה משלו, ששואבת מרבדים מוקדמים יותר של השפה העברית בתוספת המצאות משלו. למה שאתה קורא "סירבול" רוב האנשים יקראו שפה עשירה. אני אצטט בחופשיות מספר של סטיבן בראסט, בו הוא אומר בתגובה לשאלה למה הוא כותב בצורה כל כך ארכנית ומפותלת, שהוא כותב לאנשים שאוהבים לראות מילים מסודרות בצורה יפה על הנייר.
מעבר לסגנון אישי, את הפרוזה צריך להתאים לסוג הסיפור: לסיפר כזה כמובן שהשפה העגנונית לא תתאים. הסגנון הדחוס והצבעוני של אלפרד בסטר יתאים כאן יותר. אבל על כל פנים זה יהיה תרגיל מעניין. בעבר למדו שוליות הציירים ע"י העתקה מהמאסטר, אז למה לא לעשות את זה גם בכתיבה?
לא הצלחתי לקרוא את הכל. בעיות הניסוח ובעיקר הפיסוק התישו אותי. אני אמשיך מחר כנראה – בכל זאת הסיפור מעניין אותי.
אבל אם אני אתעלם בצורה מוחלטת מהפרוזה שלך ואתרכז בעלילה, זה די מצא חן בעיני.
תבורך תהיה על סיפור עתיד רחוק. זה משהו שעדיין חסר לי בפורום הזה – יש כאן המון סיפורי על-טבעי, מסע בזמן ופנטזיה וחסרים סיפורים שמעזים ללכת יותר רחוק עם הרקע. הוא נשמע מעניין מאוד וזה עדיין מזכיר טיפה "פנטזיה-בחלל" עם גזעים משופרים גנטית שמחליפים גזעים קסומים. אם עוד לא קראת את סיפורי האמצענות של קורדווינר סמית זה הזמן לראות איך עושים עולם כזה בצורה מושלמת.
אהבתי את ההומור בסיפור למשל ההערה על ה-AI בארכיון, רק תזהר לא להגזים (השוטר שיורק אש בכיתה היה קצת over the top).
היתה לי בעיה עם השמות בסיפור. דבר ראשון "תופת". המילה עצמה היא בעלת קונוטוציה נקבית וזה קצת הפריע לי שנתת שם כזה לזכר. דבר שני – האנג'ליק/אנג'ליט/אנג'למיט. מילים לא מוכרות ודומות מדי שמכריחות את הקורא לעצור כל פעם כדי לבדוק בדיוק איזה מילה הוא קרא. יש איזו סיבה למה קוראים להם ככה? הייתי מעדיף שמות שמבהירים את ההבדלים ביניהם.
לסיום רק כדי להדגיש – יש לך בעיה אמיתית עם מבנה משפט כמו שכולם הזכירו. כמו ש-NY אמר, תקרא הרבה ספרות _מקורית_ (שנכתבה במקור בעברית) ואולי זה יעזור. וסתם רעיון שעלה לי עכשיו – תנסה לכתוב בסגנונות שונים של סופרים, למשל סגנון ש"י עגנון או סגנון גפי אמיר.
או שתיקח את הסיפור הזה, רק קטע קטן ממנו, וכמו שעשה 1010100010 (כן, זה מספר אחר, אבל כל הבינארים האלה נראים לי אותו הדבר) תנסה לשכתב אותו עד שכל משפט יבריק וינצנץ מרוב שהוא מושלם.אתה אף פעם לא יודע מה יהיה בעתיד. ליתר דיוק, רוב הסיכויים שתצא טועה לגמרי, בעיקר אם תנסה לעשות אקסטרפולציה של מגמות קיימות.
ואם אתה חושב שלא יהיו כלי רכב מעופפים בשנת 2050… אולי כדאי שתכנס לכאן.
זה ממש סיפור מו"ד קלאסי, הדבר הזה.
אולי תנסה לחשוב על משהו מקורי לכתוב – בלי גמדים, אלפים, אורקים גובלינים וכיו"ב גזעים ומפלצות מאוגדן המפלצות?
כולנו קוראי פנטזיה מנוסים, ופיה אחת קטנה בסוף הסיפור לא תיצור לאף אחד כאן תחושת קסם.
אולי זה יעבוד על בני 6 או 8; אני לא יודע. אבל על מבוגרים שקראו סיפור או שניים בחיים שלהם? ממש לא.כל זה לא קשור לעובדה שלסוף הסיפור אין שום קשר, אפילו קל שבקלים, לתחילתו. מה הקשר בין מגדל אבן לפיה?
אני לא יודע. בגלל זה סייגתי שאולי זה רק אני. אבל תחילת הסיפור העלתה לי הדים של שני סיפורים: אחד הוא הסיפור על האדם והרוח של ש"י עגנון, מסיבות ברורות. והשני הוא הסיפור של אסימוב, שבו כל נער מתבגר מקבל מקצוע ע"י תכנות מוחי ישיר. בגלל הסיפור ההוא ועוד כמה, אני *מצפה* לגלות איזה סוד מאחורי טקס ההתבגרות, והיות שאק מהרהר לא מעט על איך מסתירים את כל התלים שמתבגרים קודמים בנו, הפתרון ברור למדי.
כדי לתקן את הסיפור צריך שני דברים. אחד, פשוט לא להדגיש את עניין התלים הקודמים. זה קל.
השני, קשה יותר. צריך לשכנע את הקורא שזה כלל לא סיפור פואנטה, ובשביל זה צריך לספק לו מוקד אחר לסיפור: הביעה של בניית התל צריכה להיות כזו שתספק עניין, לא רק הוספת בוץ כאן ושם אלא ממש תעלומה/אתגר טכני רציני, משהו בסגנון סיפורי הליגה הפולסוטכנית או "מנהרה בשחקים". משהו שהוא יותר מרוח יעזור – בעלי חיים מוזרים, או רוח בעלת מודעות, כל דבר יוצא דופן שיצור עניין נוסף. כרגע, המאבק של אק הוא פשוט לא פרסונלי מספיק ומיוחד כדי להוות עניין.
אבל לי הסיום היה ברור כבר בשורה 10, כשאק אומר שלא ראה תל עומד מימיו. מכאן והלאה כבר אין טעם להמשיך לקרוא.
לקחת ריתמיקה של בסיס התבוניות ושיפור הכלים לא הבין מרחק רב.
אין ברצף לעלות את מה שאהבנו כשהמדינה התהפכה, גם כשברוסיה מריצים עגלות משא נטועות בקיץ.
אז כמו שליעקב עוברים טיראנות, השכפול של כוסות מרחב בלקסיקון מלטף כבר משמים.…נו, לא כזה קשה.
היתרון של הסיפור שלי: יותר קצר.
