התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
חביב, אך אני מעדיף לכתוב את שיר הפתיחה (ושאר החומר המוסיקלי) בעצמי…
באשר לרעיון של תסכית חובבני – שמעתי כמה כאלה ברשת, ולא נהניתי מהם במיוחד. אני שואף לתוצאה טובה ונלבבה, לא למשהו זרוק ומחוק (דיאלוג: "הי, שלמקו, מה העניינים?" ; "סבבה, בוג'י, אחלה" [צחוק בקהל, סוף מערכה ראשונה]).
איני יודע מה תהיה איכותו הסופית של התסכית שאני מנסה ליצור, אך דבר אחד אני יכול להבטיח: בכוונתי לנסות לגרום לו להיות הטוב ביותר האפשרי – החל בשימוש בציוד המיטבי (מיקרופונים משובחים, חמרת הקלטה מקצועית, בידוד אקוסטי), המשך במשחק מקצועי (בוגרי בתי ספר למשחק), תסריט טוב (תסריטאי שזה תפקידו, תוך שיתוף של חלק מהשחקנים, שהנם בעלי נסיון בתחום) ואפקטים מעניינים (איש אפקטים בעל נסיון), וכלה במוסיקה משובחה (אנכי). שוב – איני יודע איך תשמע התוצאה הסופית, אבל גם במקרה של כשלון, סיבתו לא תהיה חוסר השקעה.
לקחת סתם מיקרופון, לחבר לטייפ (או למחשב) וללהג לתוכו יכול כל אחד – אך האם ירצה מישהו להאזין לתוצאה?ובעניין תפקידים בתסכית ההולך ומתפתח – רובם ככולם יבוצעו ע"י שחקנים, כפי שכתבתי. עם זאת, יתכן כי נזדקק לאפקטים ספציפיים מאד של קהל (זועם, צוהל, כועס וכו'). במקרה זה, משתתפי הפורומים של האגודה יהיו הראשונים שיוזמנו…
לא *יוצרת* מאומה. היא *מעודדת* יצירה, בדרכים שונות: פרס גפן, פורום הסיפורים, תחרויות הסיפורים השונות, המאמרים הדנים בפילק (שגררו פרסום כמה עשרות פילקים חדשים בפורומי המד"ב השונים), ועוד. לאגודה אין כלים ליצירה – היא לא בנויה לכך.
יצירת תסכית רדיו ברמה מתקבלת על הדעת, אגב, יכולה לעלות סכום כסף נכבד. אולפנים לוקחים היום בין 30 ל-80 דולר *לשעה*. שחקנים גם הם אינם קוטלי קנים.החדשות הטובות: עבדך הנאמן מפיק תסכית מד"ב בימים אלה ממש. התסכית יקרא (כנראה) "היקום בפיתה", והוא מספר על מסע ההופעות של להקת הרוק "פיתה מורגנה", הנחטפת מירוחם לחלל החיצון. אנו נמצאים כעת בשלב השלמת טיוטת התסריט לפרק א' וליהוק ראשוני (רוב התפקידים יבוצעו, כנראה, ע"י בוגרי בתי ספר למשחק).
התסכית יוקלט בתחנת החלל ניר, וצוות ההפקה כולל, פרט לעבדך הנאמן, גם תסריטאי, איש אפקטים מיוחדים וכמה נגנים.
למעוניינים – עדכונים שוטפים על הנעשה בתחנת החלל ניר נתן לקרוא ביומנו של ג. ס. אסקוויר, אחד מאנשי הצוות.אלא שבמקרה הנ"ל אני נוקט בגישת "בטרם תלך, למד לזחול", ולכן הדרישה הבלתי מתפשרת לעלילה. אחת התופעות המוזרות והמעניינות בכל הנוגע לכותבים צעירים היא נטייתם לנסות ולקבוע חוקים חדשים לז'אנר עוד בטרם למדו את חוקיו הישנים…
שיר המקרר הנו, כפי שהסברתי, מדע-בדיוני קשה (Hard-core SF, בלעז), אך רפרוף קל בהגדרות שסיפקת גילה לי כי הוא עונה גם עונה להגדרת המיתוס!
והנה ההסבר:
~"Myths are stories, usually, about gods~
~and other supernatural beings~
~(Frye)"~
(מתוך אחד ההסברים אליו הפנית)ומהו ~"Frye"~ אם לא גרסה קדומה של המלה ~"Fridge"~, שגם היא בתורה אינה אלא תרגום לועזי גרוע למלה התנ"כית ~"מקרר"~?
Viola!
אני, אמנם, חיבבתי את סגנון ההגשה, אך הערתי לך לגבי עודף השימוש במילה "סוד" (ואולי אף בעוד כמה מילים). לתשומת לבך.
אני מלא גאווה באנשי הפורום. באמת! הגיע סיפור, נכנסתם בו, פירקתם אותו, בחנתם אותו על חלקיו השונים וכתבתם ביקורות מצוינות, מקצועיות ומועילות – עד כדי כך שאני מוצא כי אין לי, כרגע, מה להוסיף בנדון.
קבלו ח"ח עצבני מנ. זועם אך רגוע…וגם זו ביקורת עניינית.
וארשה לעצמי, למרות שאני עושה זאת בפעם המי-יודע-כמה בפורום זה, לתת לך כמה עצות פשוטות:
א. סיפור חייב שתהיה בו *עלילה*. כזו הכוללת *התחלה*, *אמצע* ו*סוף*. אלמנטים חשובים נוספים: גיבורים מעניינים, רעיונות טובים. סתם רעיון, נטול עלילה או גיבורים, לא יתקבל בברכה. סתם עלילה, נטולת רעיון או גיבורים, לא תתקבל בברכה. סתם גיבורים… וכו'.
ב. דעתם של חבריך על סיפור שכתבת אינה שווה מאומה. כנ"ל אנשי פורומי כתיבה יוצרת למיניהם. לעומת זאת, אנשים שכדאי לשאול בעצתם הנם: 1. כאלה המבוגרים ממך, או 2. קוראים ותיקים ביותר, או, הרצוי ביותר 3. כאלה המשלבים את תכונותיהם של 1 ו-2, ובנוסף מתעבים אותך תיעוב עז. אם 3 כזה אהב סיפור שלך, יתכן כי פרסומו של האחרון יגרום כאן למעט פחות ביקורת מהרגיל…
ג. העבר הגהה על הסיפור פעמיים שלוש בטרם תפרסם
ד. קוראים אינם אוהבים תירוצים. לקורא לא אכפת כלל וכלל אם זה סיפורך הראשון, אם היית חולה, אם היה לך סוף שבוע קשה, אם חברה שלך עזבה אותך, אם שרפו לך הבית. כלום. הם (אנחנו) רוצים לקרוא סיפורים טובים, וזהו. אם אינך בטוח כי הסיפור שלך טוב (בטוח = היית שולח אותו למגזין מד"ב/פנטסיה רציני מתוך בטחון כי יפרסמו אותו שם; מגזין רציני הוא *לא* "מעריב לנוער", למשל), אל תפרסם. לא כאן, בכל אופן.
ה. כדאי מאד להשתמש ברעיון מקורי, או להציג רעיון ישן ומוכר באופן חדש. דוגמאות לרעיונות *לא* מקוריים: פלישת חייזרים, אנשים מפורסמים הנם/היו חייזרים (אלביס, קנדי, שמעון פרס), מלחמה גרעינית (או האיש-שלחץ-על-הכפתור), השמדת העולם בטעות (או אוי-למה-לא-אמרתם-לי-שזה-הכפתור-*הזה*?!), השמדת העולם בכוונה (או אוי-למה-אמרתם-לו-שזה-הכפתור-*הזה*?!), פרדוקסים של מסע בזמן (או איך-רצחתי-את-סבא-ונשארתי-בחיים), לוחמה כימית (או מותק-הילדים-התאכלו), וירוסים טורפים (או מותק-הילדים-התעכלו), מחשבים הלוקים במחלות נפש, אנציקלופדיה גלקטית למיניה ועוד. כל אלה *יכולים* להופיע בסיפור, אך אם הם *כל* העניין או הרעיון שבו – חזור *מהר* אל שולחן השרטוט…מדובר בדווחים עיתונאיים חיים, הישר מזירת הקרב של קיומו היומיומי של חובב המד"ב הכמעט ממוצע, תוך סכנת נפשות של ממש (ביחוד בחלק העוסק בפנטסיקון 2001). לאחרונה הושלם חלק נוסף בסאגה המתמשכת, והוא יפורסם כפי הנראה בשבוע הבא.
פרט לכך, ידוע לי כי גם אתה, גל, לא טומן את ידך בצלחת בכל הקשור לכתיבה…
ערכים אנצקלפדים, אז שיהיו כתבים ברר, מעניינים א משעשעים. לדגמה:
NY – ספר, מזיקאי, תכנת, אשר חי מסף המאה ה-20 עד סף המאה ה-21. שמ האמתי אינו ידוע אך משערים שנקרא ע"ש העיר נ-ירק (ע"ע) אשר נהרסה בשטפן הגדל בשנת 2283.
NY חי חיים שקטים למדי עד תחלת המאה ה-21. הוא כתב מספר ספרי מד"ב ופנטסיה קצרים, היה חבר במספר להקת וערך את אתר האנטרנט (ע"ע) של אגדה ישראלית למד"ב ולפנטסיה. בשלב מסים בחייו, נחה על NY ההשראה (ויש האמרים כי השתגע) והא כתב את הספר הנדע "חייה ומתה של השפה העברית, בכתיב חסר". ספר זה הפך בן-לילה לרב-מכר ל?אמי ומדריך רחני למליני קראי השפה העברית. הכת החדשה שקמה החלה במלאכת שכתב כל הספרת העברית לכתיב חסר. מי שסרב להצטרף לכת נסקל באבנים א נשרף על המקד.
NY, שלא צפה להפך למשיח החדש, בחר בפתרן הפשט והנח ביותר וברח למנזר בדהיסטי, אי שם בהרי ההמלאיה, שם בלה את שארית ימי חייו בשינן תרת של פיליפ ק. דיק (ע"ע). העדר המשיח לא מנע ממנהיגי הכת מלהמשיך ולהעצים את כחם, עד כדי כיבש העלם כלו.^נסח מאשר ע"י ועד המהפכה, בראשת הדיקן נ. זעם הי"ב, שנת קז"ב למשיח. הכתב המקרי העלה על המקד בעון כפירה בעקר^
Hip-hip!
הערתי, זו שזכתה לתגובת ה-"לא תוכל ללמדני", היתה מחכימה בהחלט (גם אם לא עסקה דוקא בנושא פנטסיה), ולכן אם קיימת כאן דמגוגיה, הרי שאינה באה דוקא ממני…ובמאמר מוסגר – דעתי איתנה כי מערכת החינוך אשמה במצבם המחפיר של רוב בוגריה בכל הנוגע ליכולת ההבעה בכתב. רשת האינטרנט הנה כלי מצוין לבדיקת הרמה הכללית של יכולת זו בארצנו (ובכלל), לפחות בחתך משתמשי הרשת בתוך האוכלוסיה. כאשר מצהיר מישהו כי הוא מורה בישראל, ועם זאת מתעקש על "נכונותן" של שגיאות בסיסיות בכתיבה עברית, עולה בי חמתי להשחית. עם זאת, הנושא (מערכת החינוך, מורים וכו') הנו Off-Topic בפורום זה, ולכן לא אמשיך את הדיון בו כאן. אם הזעם בוער בקרבך, את מוזמנת לשלוח דואר אלקטרוני לכתובתי המופיעה מעלה.
ראוי לתשובה שקיבל. כך היה וכך יהיה, עד קץ כלזמן. ראי, לשם השוואה, תגובותיו של שלמקו לביקורותי ותשובותי לתגובותיו.
עם זאת, לטעמי, מפריז המחבר בשימוש במלה "סוד". למשל:
"אם סבורים אתם שברצוני לספר לכם על סודי, טועים אתם. לפי שעה אשמור את סודי לעצמי. ברצוני לספר לכם על סודו של מישהו אחר. אין כוונתי לומר שהסוד הזה דומה במשהו לסודי שלי, אך גם הוא סוד כסודי."
וכעת נשיר, כבסדר פסח הפוך:
פסקה א-ח-ת, א-ר-ב-ע-ה משפטים, ש-ב-ע-ה סודות…רחמנות!
גם אלמדך, ובשצף קצף. כולי תקוה כי תלמידיך לא הפנימו הוראותיך בכל הנוגע להכפלת האות י' בסופי מילים, וממילא הרי לנו דוגמה מובחרת למתרחש במערכת החינוך העצובה שלנו. אם במורים נפלה שלהבת…
באשר למיתוס המקרר – נתן להכתיר כל שיר בתואר "מיתוס", וזאת עשיתי. אכן, את יכולה לטעון בצדק כי שירי אינו מיתוס, אך לא תוכלי למנוע ממני להחזיר לך באותה טענה, צודקת באותה מדה. למעשה שיר המקרר *קרוב* יותר, רוחנית, לז'אנר המד"ב/פנטסיה, בעוד שיר הכלנית… קרוב מן הסתם לז'אנר כלשהו, אלא שאיני יודע מהו. רעיונות, חבר'ה?
