התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
א. אני קבעתי את כללי הפורום הזה.
ב. הטיעון של "מתנגד יחיד" אינו רלוונטי כלל, היות וטענותי נכונות (למרבה הצער) אבסולוטית.
ג. הואל נא לציין שם בפניותיך הבאות. אין אנו מחבבים משפריצים אלמונים…א. מדוע אתה מוכן להסתפק במוצר נחות, ביחוד בהתחשב בעובדה כי המחבר בהחלט *מסוגל* לכתוב ברמה גבוהה יותר? כיצד זה נראה לך כי הסיפור הגיע לידי סיום כלשהו, בהתחשב בכך שאף אחת מהשאלות שהועלו בו לא באה על פתרונה, וכי רצף העלילה אינו *מוביל* לשום מקום?
ב. הרשה לי לשתף אותך בסוד קטן – כעורך האתר, אני הוא זה הקורא את הסיפורים הנשלחים לפרסום באתר (מדהים, אה?), ובמקרים רבים גם את אלה הנשלחים למימד. זו הסיבה להקמת פורום זה – נסיון לשיפור רמת כתיבת המד"ב והפנטסיה בארץ ולצמצום כמות מכתבי הדחיה המנומסים שדותן ואני נאלצים לכתוב.
ג. מה שאני *באמת* אומר (ואני מזהיר אותך מראש – אתה אולי טכניונאי, אבל אני תכנת מחשבים מזוהם – בדיוק הטיפוס ש*לא* כדאי לך להתעסק איתו בענייני לוגיקה) הוא כי יש רק סוג *אחד* של סיפורים שאני מוכן שיפורסמו: *סיפורים שלמים ומוכנים*. מספר הפרקים אינו רלוונטי כלל. הייתי מאד רוצה לדעת את דרך הסקת המסקנות שהובילה אותך לאזכור "עשרות פרקים" כתנאי מחייב, היות ואשמח מאד לכתוש אותה בפומבי, ובכך לתרום להשכלתך הפורמאלית ולשמח מאד את המרצים שלך ללוגיקה פרונטאלית…
ד. אני חוזר ואומר – הפורום *לא* מיועד לפליטות מקלדת. למטרה זו קיימים פורומי כתיבה יוצרת למיניהם. אנו מנסים לגרום לכותבים *לחשוב* בטרם יפרסמו, *להשלים וללטש* את פרי מקלדתם בטרם יראה אור. הסיפור המדובר כולל, אולי, כמה רעיונות מעניינים, אך הוא מסופר באופן חפוז ביותר, וסגנונו, עלילתו ודרך הצגתו את הרעיונות לוקים מאד מסיבה זו בדיוק.
ה. בקיצור – אני עיקש בעמדתי כי על כותבי פורום זה לעשות *כל* מאמץ על מנת להגיש סיפורים שלמים ומושלמים, גם אם פירוש הדבר עיכוב של חודשים(!) בפרסום הסיפורים. גישה זו, הנני להבטיחך, תתרום רבות לא רק לכותבים אלא גם לקוראים. אין הנחות, ויום אחד, אם תראה את האור, תבין כי טוב שכך.הייתי בטוח כי הבהרתי את עמדתי (קרי – עמדת הפרום) באשר לפרסום סיפורים שכתיבתם עדיין לא נסתיימה. היות ונראה כי לא זה המצב, הנני לחזור על דברי, בפעם המי-יודע-כמה:
א. יש לפרסם סיפורים רק *לאחר* שנסתיימה כתיבתם.
ב. "נסתיימה כתיבתם", משמע: המחבר סיים לכתוב את *כל* פרקיהם, פסקאותיהם, דברי ההקדמה והסיום, ההסברים, התיאורים, ההרפתקאות והגיבורים, ולא נותר עוד *דבר*, ולו הפעוט ביותר, שיש להעלות על הכתב כחלק מהסיפור.
ג. על מנת להבהיר: בטרם הסתיימה כתיבת הסיפור, *אין* לפרסם כאן פרקים או חלקים מתוכו, ספקולציות באשר לתכנו, שברי עלילה, רעיונות, תקצירים ושאר ירקות.
ד. גם "כתיבה מקוונת" אינה רצויה, כלומר, כבמקרה זה: "בבוקר יום ב' הזברה קמה, כתבה פרק א' ולבשה מלמללה; בבוקר יום ג' הזברה קמה, כתבה פרק ב' ורקדה טרלללה"… התוצאה של כתיבה כזו היא בדיוק מה שאנו רואים כאן: מקרה קשה של חוסר מיקוד עלילתי, בלווי קפיצות, הסברים מאולצים ושאר ירקות, ולקינוח: הפרק הבא אחרי הבחינות. פורום זה *אינו* המקום למשחקים כאלה. שב בנחת, כתוב את סיפורך מההתחלה ועד הסוף, עבור עליו כמה פעמים לאחר מכן (דבר שיגרום, כולי תקווה, להורדת יותר מחצי מהפרטים המיותרים ולניתוב העלילה לכוון כלשהו), תקן שגיאות, שפץ ניסוחים, ורק אז, *אך ורק אז* פרסם את הסיפור כאן.קשה? מתסכל?
יופי. כי אלה גם רגשותיו של הקורא המצפה לסיפור טוב, במפגש עם "סיפור" שכזה. כתיבת סיפור, מה לעשות, דורשת יותר מאשר שפיכה היסטרית של רעיונות והגיגים לתוך מעבד תמלילים.
בקיצור – יאללה, לעבודה.באמת! כשהייתי בן שלוש ביקרתי את אבי במילואים, וכל חייל שראה אותי מיד נתן לי בננה. אכלתי כמעט עשרים בננות, והקאתי את נשמתי מיד לאחר מכן, עד הריפוד של רכב זה או אחר. מאז אני לא אוכל בננות, וגם פטור מנסיעות יש לי…
נוצר רושם של דחיסות עצומה – המון פרטים שאינם תורמים באמת לעלילה. כללית, נראה כאילו היקף העלילה קטן במספר או שניים על כמות הפרטים…
א. טעות בידך
ב. טעות בידך
ג. טעות בידך
ד. טעות גדולה בידך, ובזאת סיימתי ויכוח זה כאן, ככל שהדבר נוגע לתגובותי שלי. אם ברצונך להמשיך בדיון, כתובת הדואר האלקטרוני שלי ידועה לך. יום טוב.א. למנהלת הפורום שמורה הזכות למחוק הודעות בפורום כראות עיניה, מתוקף תפקידה.
ב. החוקיות על פיה נמחקות הודעות אינה חייבת בביקורת כלשהי (למעט, במקרים קיצוניים ביותר, זו של מנהל האתר – אם כי לא נראה לי כי זכות זו תנוצל אי פעם). מנהלת הפורום אף אינה חייבת בקונסיסטנטיות מכל סוג שהוא.
ג. אם בכל זאת אתה מעוניין בקנה מדה כלשהו למחיקת ההודעות, ודאי תבחין בחושיך החדים בהבדל הקל בין העץ שנמחק להודעות שהבאת כדוגמה. האחרונות הנן הודעות *אינפורמטיביות*, לאמור: במקום זה וזה תמצאו מאמר/מידע/סיפור חדש ברשת, להנאתכם ותועלתכם. זה נקרא, תאמין או לא, "מידע מועיל לחברי האגודה", בדיוק כהודעה על הרצאה או הקרנת סדרה. העץ שנמחק הכיל, לעומת זאת, ויכוח מיותר ומטופש בנושא "אס"ק – כן או לא".
ובכן – במלוא מובן המלה – *לא*.
ד. ממש, אבל *ממש* לא מתאים לך תפקיד החכמולוג. יש יותר מדי כאלה בסביבה ממילא. אז למה?…פרט לבעיה קטנה אחת: אני מגדיר את תפקידי בעצמי, ואיני מחויב לקרוא את כל הסיפורים' או, אם כבר, לכל רעיון אחר שיעלה במוחך.
Nice try, though…ולעתים קרובות הכותבים חסרי הנסיון לא ידעו לסווג את סיפורם ממילא. למעשה, נסיונות הסווג עד עתה היו איומים ונוראים אפילו יותר מן ה-"הכרח" לקרוא סיפור שאינו בז'אנר החביב עליך.
הוספת הסווגים תגרום, למעשה, לדיונים ארוכים וחסרי שחר בנושא "האם סיפור זה הוא מד"ב, או שמא פנטסיה?" – דיונים שאיני מעוניין בהם כלל וכלל, שכן הם אינם תורמים מאומה.
המלצתי לכותבים היתה ונשארה: אל תספרו לנו מאומה על הסיפור, פרט לשם המחבר. יתכן אפילו כי, אם תפרוץ מגיפת תיאורי סיפורים, אאלץ להוסיף זאת לכללי הפורום.
ובאשר למצוקתך – ובכן, תאלץ להסתכן. אין מה לעשות, החיים קשים.
