התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
כדוגמה, במסגרת תגובה לסיפור אחר, תשימי מה שאת רוצה. יש לי, אגב, רעיון מבריק:
כתבי Prequel לסאגה ההיא, פרסמי אותו כאן, ואת הלינק בסופו. הא? מה אומרת?
יאללה, לעבודה…
אך מצד שני, המחבר חייב להחליט באיזה ז'אנר הוא עוסק ומה ברצונו להביע. אם רצונו באוסף בדיחות ותו לא – אין מקום לתיאורים המפורטים. אם רצונו בסיפור משעשע אך ריאליסטי – יתכבד ויוריד 90% מהגאגים. הבעיה העיקרית בסיפור כרגע היא שכולו זעקת "ראו כמה מצחיק מנסה להיות מי שכתב אותי!"
לא קונה…
הייתי מעדיף לקרוא כאן סיפור חדש פרי עטך מאשר את הסאגה ההיא – באופן כללי אני מעדיף פרסום של סיפורים חדשים בפורום זה. זו גם הסיבה לכך שאיני מפרסם כאן את סיפורי הישנים…
(אה? איזה פטנט מגניב, נכון? נסי ותהני…)הסיפור חביב ומכיל כמה רעיונות לא רעים, אך לדעתי דרוש שיפוץ סגנוני מקיף:
א. הרבה יותר מדי "גאגים" – בדיחות קטנות שאינן קשורות ואשר מפריעות לזרימת הסיפור, בכלל זה רבים מה-"ציטוטים".
ב. המעבר בין הרצינות להומור מאולץ פעמים רבות. לא *כל* דבר חייב להיות מצחיק.
ג. לדעתי כדאי לך להחליט מראש באיזה "מצב רוח" אתה כותב את הסיפור. אם מדובר בפרודיה – מצוין, אבל אז רוב החלק המדעי צריך לעוף דרך החלון. אם מדובר בסיפור "רציני" (ואין זאת אומרת "נטול שעשוע") – בטל את הציטוטים, את המרגלים המושמדים וחלקים נבחרים מהראיון, למשל.בקיצור – כדאי להחליט מה אתה רוצה לפני הכתיבה עצמה. לא תמיד חייבים לשים *הכל* בפנים. לכן גם כדאי לעבור על הסיפור לאחר השלמתו ולחפש קטעים שנתן להשמיט או לקצר.
המשך לכתוב…
נשאלת השאלה – מה על החריזה? ומה עם המשקל? מה הופך את היצירה בה כיבדת אותנו ל-"שיר", בעצם? הרווח לאחר כל שתי שורות?
אלא מה? עוד לא נתקלתי בחייל, ולו אחד בלבד, תהיה דרגתו אשר תהיה, שאינו נוהג לומר "וידוי".
ואמנם, ניסוח זה משעשע בהרבה…התוצאות יפורסמו גם באתר האגודה, לאחר שאקבל גליון המימד בדואר – פעולה הקרויה "אימות הוצאה לדפוס" או, בלשון הצה"לית, "וידוי הריגה".
הובא לידיעתי כי אור לאתמול (או שלשום?) נצפתה חבורת חובבי מד"ב בבית קפה מסוים בת"א, בדיוק בזמן בו הסביר אחד מהם לשאר כי "ניר יניב מכין תסכית מד"ב בזכותי". תמהני מי היה החוצפן…
גם בעתיד, וכי תקח לתשומת לבך את ההערות שקיבלת כאן.
מטרת הכללים היא לגרום לכותבים, גם אם הם "חובבים", לעשות את מלאכתם במלוא הרצינות. באופן זה, כפי שהסברתי, ירוויחו כל המעורבים.
יתכן כי ההסבר בכללי הפורום לא היה ברור מספיק, ולכן עדכנתי אותו לפני זמן קצר.הסיפור הראשון שלך אכן עמד בפני עצמו, והדיון לא נגע בו.
לדעתי, כדאי לך לקחת פסק זמן מהסיפור (ממילא יש לך בחינות), ולקרוא את כולו שוב רק בעוד כמה שבועות. יתכן מאד כי אז, בקריאה חוזרת, תווכח בבעיות העלילה עליהן הצבעתי.
לסיום – שיטה בה אני משתמש לגבי כתיבתי שלי: אני מסיים את כתיבת הסיפור וקורא את כולו מתחילתו ועד סופו. אם אני מוצא בו שגיאות או בעיות – מה טוב! יש מה לתקן. אם, לעומת זאת, נראה לי כי הסיפור מושלם, אני עוזב אותו מיד, מתוך ההנחה שכרגע איני כשיר למצוא שגיאות ובעיות. במקרה כזה אחזור לסיפור יום או יומיים לאחר מכן, ואמצא את כל הבעיות שחמקו ממני לפני כן.
ככלל: צא מנקודת ההנחה כי בעיות קיימות *תמיד* – אם הן "לא שם", כנראה פשוט אינך רואה אותן כרגע.
עוד עצה קטנה, אחרונה: היה חשדני ביותר בכל הנוגע למחמאות…
