התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
בין "סיפור ללא הגהה מושלמת" לבין… הדבר הזה… עמו נאלצנו להתמודד כאן. ראוי לו לכותב כי יפנים טוב טוב את הערותיהם של משתתפי הפורום, אם ברצונו להוציא מתחת ידו משהו קריא.
ההשוואה להוצאות מסחריות אינה הגיונית, כמובן, גם לו היתה טענתך נכונה. להיות או אי-היות ההגהה מושלמת בספרים אלה ואחרים אין כל קשר לצדקת הדרישה להגהה טובה ככל האפשר בסיפורים הנשלחים לכאן.אם הסיפור מפורסם כאן, אין צורך לשלוח אותו לדותן או אלי, שכן שנינו עוקבים אחר הפורום ומחכים בכליון עיניים לסיפורים ברי פרסום. ויהיו, כאלה. אני מבטיח.
(שנאמר: Don't Call Us – We'll Call You…)גרסאות מתוקנות של סיפורים שכבר פרסמת כאן יש לפרסם בעץ המקורי, לא כנושא חדש. זאת על מנת למנוע הצפת הפורום בתיקונים כגון זה, המהווים, אמנם, שיפור מסוים לעומת המקור (אין לך מושג עד כמה קשה המלה "שיפור" לכתיבה בהקשר זה), אך עדיין דורשים שיפוצים רבים, שלא לדבר על בעיית הנושא שהוזכרה ע"י כל המגיבים כאן.
בקיצור:
1. תיקונים – רק מתחת לסיפור המקורי.
2. מרכאות – בפורמט הבא: "טקסט". זאת *במקום* " טקסט ".
3. אין רווח בין סימן שאלה, פסיק, נקודה או סימן קריאה לבין המלה שלפניהם. מבין? מבין. מבין, מבין!
4. "כך," אמר ניר, "ראוי דיאלוג להכתב, כל עוד בסימני פיסוק עסקינן."
לאחר הרהור מה הוסיף, "הבנת?"
5. ארכאות מוגזמת, כגון "היתה היא", אינה מוסיפה דבר פרט למועקה מסויימת. בטקסט שלפנינו, על כל פנים.
6. הזהר מבנייני פועל ופעול. "סוקרן זאגראס", "פגר אכול" וכו'. הביטוי הראשון שגוי, השני סתם מציק.
7. בעיות זמנים – "הוא החל להניף את החרב בראוותנות, קהל החצר שבוי היה (שוב ההיפוך המעצבן הזה! ראבאק!) בתנועותיו, שופעות חן ומלאות מיומנות."
אתה מבין? הוא "החל", הקהל "היה" שבוי, אך התנועות "מלאות". לא *היו* מלאות – סתם מלאות. כל מבנה המשפט לא מזהיר, למעשה. "החל להניף"? למה? למה לא "הניף"? עזוב את כל ההתפלפלויות, הסגנון הארכאי-יעני והבלגנים. כתוב *פשוט* ואפקטיבי.זהו להיום. אם אתה רוצה לפרסם עוד תיקון לסיפור זה – *אך ורק* מתחת לעץ זה.
א. רשעותי מביאה אותי להרבה מקומות מעניינים. איך את יודעת אם לא ניסית?
ב. רשעותי תועיל מאד לכותב שלמעלה, כפי שכבר הועילה למספר כותבים אחרים כאן. התנאי הוא, כמובן, קריאה, הבנה והפנמה של דברי.
ג. מה בדיוק יוצא לך מלהיות נפש צדיקה וחסודה? לא, אל תעני לי. חבל.ערכתי מעט את השורות בסיפור שפרסמת. *כך* זה אמור להיות. לא גודל פונט, לא גודל עמוד ולא נעליים – פשוט *בלי* חוזר *בלי* חוזר *בלי* ENTER בין שורה לשורה. *הבנת*?
כי אם לא, גם סיפוריך הבאים ימחקו.פרט לכך – הסיפור מלא שגיאות כתיב כרימון יד (רחמה ולא "ריחמה", נשימתו ולא "נישמתו" ועוד יודים מיותרים; חדל ולא "חודל", ), ניסוחים מסורבלים ("חופנת היא", "את אשר בו היא חושקת"), ביטויים לא נכונים ("יום ההריון" במקום יום הלידה, כמובן), בעיות פיסוק (בעיקר פסיקים חסרים או לא נכונים), חוסר פלילי במרכאות, ועוד. בדיוק מפני דברים כאלה ניסינו להשמר בכתבנו את כללי הפורום, וביחוד את החלק הדן בשאלה *מתי* יש להגיש את הסיפור (רמז: לאחר *עריכה* ו*הגהה*).
שים לב – אף אחד לא "סימן" אותך, אף אחד לא מכיר אותך. הסיבה היחידה לכל העניין היא התעקשותך להגיש לנו סיפורים מעוכים, דבר שאינו מקובל על ההנהלה. עצתי, שוב: בטרם תפרסם, ערוך, תקן, שפץ, היה בטוח כי הכל בסדר (כלומר – בדוק שנית *לאחר* ה-Copy/Paste ו*לפני* הלחיצה על "פרסם" כי מבנה השורות נכון, ללא שורה חדשה לאחר כל נקודה) ורק אז, *אך ורק* אז, פרסם.
כפי הנראה לא הבנת, או אולי לא טרחת לקרוא, את תגובתי לסיפורך הקודם. למרבה הצער, כמו בצבא, אי הידיעה אינה פוטרת מעונש. לכן, אתה מוזמן לעיין בתגובתי שוב ולהבין מדוע הוסר סיפורך האחרון מפורום זה. *קפיש?*
דניאל היקר,
על מנת למנוע אי נעימות גדולה ממך ומכל המעורבים בדבר, הריני לחשוף בפניך מספר עובדות מצערות משהו אשר, למרות אי הנוחות שיגרמו לך כעת הרי שכולי תקוה כי יועילו לך בעתיד:
א. *אין לך סגנון*. Enter בסוף כל שורה אינו סגנון, אלא דרך מתועבת להתעלל בקורא. אתה יכול לאהוב את זה עד מחר – הקוראים לא אוהבים את זה, ובצדק. גם לו היו אוהבים זאת – אין זה סגנון.
ב. סגנון הוא השימוש המושכל במילים, במשפטים, על מנת להביע את הרעיונות שעלו במוחך, הדרך המיוחדת שלך לטפל בהם. גם אופי או יחוד כלשהו ברעיונות אלה יכול לעזור. היות והסיפור נטול שמץ מכל אלה, הריני להבהיר שוב – *אתה חף מכל סגנון שהוא*.
ג. בטרם תתימר לסגנון, הריני מציע לך לשפר את רמת האיות שלך והכתיב שלך. דרסטית. ומהר.
ד. כמו כן, רצוי מאד להקשיב לביקורותיהם של אנשים אחרים ולנסות להשכיל מהן. תשובות בסגנון "זה הסגנון שלי ואני אוהב אותו" לא יביאו אותך לשום מקום.
ה. במחשבה שניה על ד', תשובות כאלה, כמו גם המשך השימוש המופרז ב-Enter, בהחלט יביאו אותך למקום כלשהו. הם יגרמו למנהלת הפורום ולי למחוק את סיפוריך מיד לאחר פרסומם. ראה הוזהרת.
ו. לא פייר? ברוך הבא לחיים האמיתיים. אם אתה מעוניין לכתוב בפורום *הזה*, אתה הולך לעשות מה שאומרים לך. לא רוצה? חפש לך פורום כתיבה יוצרת מלא בעלובי חיים להוטים לזבל. כאן אתה תכתוב כהלכה – או כלל לא.
ז. למה? כי זה מה שבא לנו, והעניינים כאן מתנהלים תחת שרביטנו האכזרי.*הבנת*?
("סגנון", אלק…)
שים לב – *דמותו* של השמן, לא *זהותו*. בכלל – כדאי לך מאד להתחיל לחשוב במונחים של דמויות, לעבוד על דיאלוגים, לתת לנו ולעצמך להכיר את הנפשות הפועלות טוב יותר. אנסה להדגים:
*א.*
הוטל עלינו לשמור על אישיות חשובה, אדם שמן בעל שיער ערמוני ומשומן. חיבבנו אותו, למרות הכל, אבל הוא מת. בגללי.*ב.*
אדמונד השמן היה בלתי נסבל. כולנו חיבבנו אותו.
"סרחון של חיילים," היה אומר, ואגברט שלנו, הילד, היה מעווה פניו וממשש את חרבו המשוננת. הילד היה כותב שירה בסתר, בלילות, אך למזלו אדמונד לא גילה זאת.
"היום אסתפק בברווז ממולא אחד, אם אפשר. בחמאה," נהג השמן לצוות בנעימות לנוכח צנימי הקרב המתועבים שלנו. בארף, שראה יותר קרבות מנשים והתגאה בכך, היה נוהג להשמיע קול הפלצה גס לנוכח דברים אלה. לאדמונד הדבר לא שינה כלל.
"איזו הפגנה איומה של חוסר טעם בביגוד," הסביר לכל המעוניין לשמוע. הוא עצמו נראה, כמובן, כבלון נפוח עטוי עדיים ומשומן שיער. אני אשאר בשריון העור שלי, תודה רבה.
ובכן, לאחר שבועיים שכאלה היינו כולנו עשויים יפה יפה ומוכנים להתחיל לבעבע, למרות חיבתנו העזה לשמן וללהגו, אלא שדוקא אז בחר לו זה האחרון להתפגר ופטר אותנו מנוכחותו._שעורי בית:_
1. איזו גרסה גורמת לקורא להסתקרן באשר לגורל הדמויות?
2. איזו גרסה יכולה לגרום לקורא להזדהות עם הנפשות הפועלות?
3. איזו גרסה מעניינת יותר לקריאה?איני רוצה לחזור על הטענות הצודקות שהועלו כאן, אלא לספק לך מספר דוגמאות לכתיבה בעייתית ולתיקונים אפשריים:
1. "היתה לנו משימה בצד שהטיל עלינו מצביא המלך וזאת היתה סודית והוא אסר עלינו, כמובן, אפילו להגות אותה באוזני אחרים"
פרט לבעיות האיות הידועות (במקור) – "היתה" ולא "הייתה" וכו', המשפט ארוך, מסורבל ומבנהו שגוי. כמו כן, אם המשימה סודית, ברור כי אסור להגות אותה באזני אחרים – שאם לא כן לא היתה סודית. לכן ה-"אפילו" מיותר, אולי אף כל חלק המשפט העוסק בכך. איך נתן להביע את הרעיון בדרך אחרת? ובכן:
"מצביא המלך הטיל עלינו משימה מיוחדת, סודית."
זהו. קצר, פשוט ולעניין. לא אזני אחרים ולא ישבני שועלים.2. "היה עלינו ללוות אדם בעל חשיבות שמן ובעל שיער נסוך בשמנים וערמוני והוא היה לבוש כאחד מאיתנו למרות שהרגיז את כולנו בהערותיו הקטנוניות ולמרות הכול הצלחנו ללמוד לחבב אותו באותם שבועיים, אבל הוא מת, בגללי."
ו- ו- -ו! כמה אפשר? והוא היה והוא הלך והוא חשב והוא עצבן והוא מת והוא יאללה יאללה! מה עושים? *מחלקים ומבהירים*:
"הוטל עלינו ללוות אישיות חשובה זו או אחרת ולשמור עליה מכל פגע. היה זה אדם שמן, שיערו הערמוני נסוך בשמן. פרט לכך נראה כאחד מאיתנו ואף היה לבוש כך. למרות הערותיו הקטנוניות המעצבנות, למדנו לחבב אותו במהלך תריסר הימים של היכרותינו. אבל הוא מת. בגללי."
(לא מדהים, Mind You, אבל הרבה יותר טוב. לו היו עיתותי בידי, הייתי מפתח את דמותו של השמן הנ"ל)אולי אוסיף עוד דוגמאות בהמשך – כרגע אין לי כח…
היות וגם במקרה של כיבוש הבוג'י באמצעים לא כשרים שכאלה, עדיין עומד אנכי על המשמר. ואני, מה לעשות, אדיש לחתולים.
טוב, אולי כשהם עשויים היטב, עם מעט רוטב ברביקיו נושן ומלפפון חמוץ של סבתא…עם כמה יציאות משובחות ומפתיעות. עם כל חסרונותיו, הרי שמר עוזיאל הצליח להרים הפקה נאה בזמן קצר מאד. עם זאת, כדאי ליעץ לו למר עוזיאל להפקיד את הנחיית האירועים אותם הוא מארגן בידי מישהו המסוגל לעשות זאת ללא גמגומים, הפוגות להרהורים, הסתבכויות בכבלי המיקרופון, בדיחות תפלות, רגעים מביכים וכדומה.
באשר למוסיקה: אוהד חיטמן ושות' אכן הפתיעו לטובה, בשני המקרים, לטעמי. מר אדף, לעומת זאת, ראוי לו כי יחזור לענייני הספרים *ומהר*.
רוב קטעי הקריאה נעו בין "סביר" ל-"מצוין". בלטו – השחקנית המופרעת ההיא (לא קלטתי את שמה, שתחיה), והמלך, השליט, דינוזאור בין החוחים, אלביס בין קריינים, הענק המתעורר – דן כנר!
איזה כלי…
