התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אך אני באמת חברך הטוב, שנאמר – חוסך שבטו…
על כל פנים – כולי תקווה כי תפנים את הביקורת שהוטחה בך כאן. אל תפרסם ללא הגהה רצינית ביותר (במילים פשוטות: לפני שעברו שלושה ימים ושלושה לילות מרגע סיום הסיפור, בהם טרחת ושיפצת, תיקנת, נתת למישהו – לא לנו – לקרוא, שיפצת שנית, בדקת איות, וחוזר חלילה) – היות ומעבר לסף מסוים ישלחו המנהלים העצבניים את סיפורך אל תהום הנשיה – ובצדק.המלצה: קרא את שני המאמרים העוסקים בכתיבת מד"ב ופנטסיה שצירפנו אל כללי הפורום – הם יועילו לך מאד.
המלצה II: אל תבקש מאתנו לערוך את סיפוריך. ערוך אותם בעצמך – זו הדרך היחידה ללמוד.
המלצה III: אל תכתוב יותר מסיפור אחד בשבוע – במקום זאת הקדש את הזמן לעריכה ולתיקון. קל מאד לכתוב גיבוב אחר גיבוב, יום אחר יום – אלא שהתנהגות כזו לא תביא לך פופולאריות רבה כאן. אולי בעיתון בית-ספר של כתה ג' 2 במטולה תהיה כוכב הערב, אך בכל מקום בו מתייחסים הקוראים אל עצמם ברצינות תזכה רק לקיתונות של רותחין. למרות השעשוע הרב המזומן לקוראי הקטילות והביקורות (ולא ה-"סיפור" עצמו, חלילה), הרי שעדיף לך לנהוג לפי עצותינו.א. אתה לא הולך לפרסם שום המשך לדבר הזה בעוד שבוע מהיום. לא כאן. לא ברמת הכתיבה וההגהה הזו.
ב. אנו מעוניינים כאן בסיפורי מדע בדיוני ופנטסיה, *לא* בלהגם של פליטי משחקי-תפקידים מתוסכלים.
ג. כאשר אני אומר "סיפורים", אין כוונתי ל-"אוסף קלישאות רדודות מתובלות בהומור נחות".
ד. הואל בטובך לקרוא את כללי הפורום *ולהפנימם* בטרם תכתוב כאן. ביחוד הסעיפים הנוגעים לקיומם של עלילה, התחלה, אמצע וסוף. כן כן.
ה. כמו כן, ראוי עניין המקוריות למעט תשומת לב, אם מבין אתה את כוונתי.
ו. מעט הצקות ספציפיות:
1. "השנה מינוס 2034". למה לא קוסינוס של 3.1415926, בעצם? אם כבר אז כבר…
2. "ככל נפשם בם" – צ"ל "כל עוד נפשם בם"
3. "זה לא שהוא לא מוטרד וזה לא שהוא שמח" – ואללה, בחיי, זה לא שאני מוטרד ולא שאני עצבני, אבל אני חושב שאני מחורפן מרוב שאני רואה ניסוחים שאנשים חושבים לעצמם שהם בסדר אבל הם לא.
4. דיאלוג: בפורמט בו אתה משתמש, יבוא הפועל *לפני* שם המדבר. כלומר, צריך להיות:
"אני לא מפחד ממך!" צרח בן האנוש.
*ולא* "אני לא מפחד ממך" בן האנוש צרח.
5. ואם בדיאלוגים עסקינן: לפני המרכאות הסוגרות יבוא פסיק או סימן פיסוק אחר, כך:
"עדיין לא ראית כלום," ענה בופו
(שים לב לפסיק ולמיקומו)
6. "נקרומנסרים" – חסרות לך מילים בעברית?
7. "מכשף מדרגה שלושים וחמש" וכו' – פליטי משחקי התפקידים, כפי שהסברתי, מוזמנים לחפש את מזלם במקום אחר.ז. סימונו של סעיף זה מביע, כך חושש אני, את הרגשתו הכללית של הקורא הנאור לנוכח סיפור כגון זה שהוצג להלן.
ח. מה לעשות?
1. חפש רעיון *מקורי* לסיפור.
2. המנע מכל אזכור של משחקי תפקידים וסממניהם.
3. הומור מאולץ – לפח.
4. לפני כתיבת ספר באורך מלא, רצוי לנסות לכתוב סיפור קצר. *קצר*.
5. הגהה הגהה הגהה הגהה הגהה.תודה ויום טוב.
א. סיפור חביב, אם כי אני חייב לציין את אי-חיבתי לז'אנר הפלאשבק. אבל זה אני.
ב. "אחרי מריבה טפשית וקטנונית, שלעולם אינה מוכרעת" – בעיית זמנים.
ג. מעט פסיקים מיותרים – ביחוד לפני ו' החיבור. המשפט הראשון בסיפור, למשל.
ד. ו' החיבור לאחר נקודה אינה אסון, אך אם נתן לוותר עליה – כדאי.
ה. בדיאלוג, יבוא פסיק בדרך כלל לפני המרכאות הסוגרות כאשר המשפט ממשיך לאחר מכן. כלומר: "בוא נעמוד מהצד," הוא אמר לי – ולא "בוא נעמוד מהצד" הוא אמר לי.
ו. סה"כ, כפי שאמרתי – חביב. אבל, אבל, אבל – למה לא תכתבי לנו משהו *חדש*, אה?הן אמנם מצערות, אך לא באחריותי. שים לב, שוב:
א. "נסה זאת ותראה איך החרא יצוף", כלומר: אם תנסה ליישם את עצתך המלומדה, ותקרא בקול רם את פרי עמלך, יצוף כל החרא – הבעיות, הווה אומר, יתגלו לעיניך/אזניך. יש מבין?
ב. אם הדבר היחיד שקלטת, מכל תגובתי הארוכה, הוא "חרא צף", הרי שיש לך בעיית קלט רצינית ביותר.
ג. הביקורת שקיבלת היתה בונה ביותר. חבל, שוב, כי לא טרחת לקרוא אותה ברוח בה נכתבה, או לנסות להבין משהו. לו היית משכיל להתגבר על תגובתך הפאבלובית (שרדינגריאנית?…) למקרא המלה "חרא", ודאי היית קולט ולו חלק מעצותי – כפי שציינתי בתגובתי השניה.
ד. הואל בטובך לא לספר לי כיצד עלי להתבטא או לא בפורום זה. עדיף, לטובת כל המעורבים, כי תתמקד בשיפור עצמי ולא בלהג מיותר ובאיומים מטופשים.
ה. על מנת להביא למיצוי מלא את מצב העניינים בפורום זה, ולהבהיר אחת ולתמיד את מלוא אי-ההגינות הקיימת בו, הנני להסביר, שוב: בפורום זה *בוג'י ואני* נגיד *לך* מה לעשות, ולא ההיפך. בוג'י ואני עומדים, על מנת להסיר כל ספק, *מעל החוק*. למה? *ככה*. לא טוב? לא כסף!לחשוב ולהבין במקום לקרוא סתם,
אולי ממוחו לא היה בורח,
הקשקוש שלמעלה, אותו המכתם.אולי אז היה ללא קושי מבין,
כי איש לא קרא לסיפורו בשמות,
כי ביקורת בונה של קורא אנין,
תשבור לעתים את כל החומות,
בין תחושת הצלחה, אשליית כשרון,
לבין תוצאה הרת אסון,
בין חלום לחרבון,
בין קשקוש לדמיון,
בין אדם הכותב ללא כל רעיון,
גיבובי מלים, ערימות שגעון,
לבין זה היושב וחושב בארון,
שוקד והוגה ללא תלות בשעון,
מתקן ומגיה ללא שום חשבון,
ומנפיק, לבסוף, לשמחת ההמון,
יצירת מופת – אפילו קאנון!"זו דרכו של עולם," כך אמר העורך,
"לא אדע זה מדוע אני משתפך,
התקוה בי בוערת, באשר אלך,
להשקות הכותבים בחכמה כמשפך."והוסיף ואמר העורך האכזר,
"ממילא גר אני שם ליד הנהר,
ואם את נימוסי לשפר תאמר,
גש הלום ותוטבל וחסל ונגמר…"ביצוע עגום.
מחזה בחרוזים – זה נשמע עצום!
אך אויה, עלילה של ממש כאן אין,
הקורא המסכן, איך הוא מתחרפן…
למראה ה-"חרוזים" היד רועדת,
"מוכשרת… מסרטנת" או "גברת… מתנגדת",
ואביא עוד חרוז אחד איום,
מזעזע ממש: "קיפאון" ו-"שלשום".
המחבר, בנוסף, לא ניסה כלל,
לסדר את מילותיו לפי משקל,
ניסוחיו עגומים כל כך, מה חבל,
דחוקים מעוכים, מעשה נבל!
ואיך מגיב לביקורת, החצוף?
"קראוהו בקול, הוא מתוק כצוף!"
ובכן, ידידי, עשה מערוף,
נסה זאת ותראה איך החרא יצוף…בקיצור, חזור נא אל שולחן השרטוט,
ואני אחכה, ובידי נבוט…^זה היה דבר העורך המוכשר,^
^הקרוב מתמיד אל סיר הבשר,^
^ויודעים הכותבים כי חוקים משכבר,^
^האצילו לו כח איום ומופקר,^
^כי תמיד הוא היה ויהיה ונשאר,^
^איום ונורא ורשע ואכזר!^א. גם במטומטמים אמיתיים יש עומק. האמיני לי, אני עובד בהי-טק – כל הלקוחות שלנו כאלה.
ב. אי שימוש בפרטים אלה ואחרים, אין משמעותו פגיעה בעולם. להיפך – דוקא שימוש בפרטים עודפים ומיותרים פוגע באמינות העולם והסיפור. מעלית הגלגל, למשל, אינה חיונית לעולם או לסיפור, וגם לו היתה, עדיין לא דרוש הסבר ארכני שכזה. ההסבר במקרה זה (ולא רק בו) פוגע בזרימת הסיפור.
ג. יופי.
ד. *כל* הנפשות הפועלות. *כולן*. מצטער. אף דמות לא שבתה את לבי, לא גרמה לי לרגש כלשהו, לתמיהה, לצחוק, לעצב, לשמחה, לשעשוע – כלום. גורנישט. נאדה. פיתה.סיכום: לדעתי את צריכה להקדיש תשומת לב לשני נושאים עיקריים:
א. דמויות מעניינות – לאו דוקא אנשים מעניינים, אלא כאלה שמעניין לקרוא אודותם.
ב. זרימת הסיפור – השילוב הנכון בין פרטים שונים לבין העלילה עצמה, בין הרקע לבין הדמויות, כך שהסיפור יזרום ולא יהווה הרצאה ארכנית או, לחילופין, עלילה נטולת פרטים.א. מטומטמים לא נוטים ולא חייבים להיות דמויות שטחיות. כמה מהדמויות הטובות והמשעשעות ביותר בתולדות הספרות הנן מטומטמות להפליא.
ב. נתן להשמיט רבים מהפרטים וההסברים ללא פגיעה בסיפור – מעלית הגלגל ושיחתה של הגיבורה עם אמה הן שתי דוגמאות בולטות.
ג. כפי שצוין, יש בסיפור מעט מאד עלילה והרבה מאד רקע. אני, אישית, מוצא את הדבר מציק ביותר, אם כי אשרינו שהגענו למצב בו אני מקטר על *זה*…
ד. גם דמויות נורמאליות (או לא נורמאליות, או מופרעות, או עמוקות, או משהו) חסרות לי. כל הנפשות הפועלות פלקטיות להחריד. ככה לא בונים חומה…בסופו של דבר, על כל פנים, בהחלט יש עניין. עלי והצליחי.
הנה התעוררתי…
אם כן: אני מצטרף לביקורות קודמי באשר למבנה הסיפור (אם כי נהניתי ממנו, בדרך סוטה כלשהי) – את הצגת הצמד צריך לצמצם או אפילו להשמיט, את קורות ג'וני לשים כפרולוג או להציג באופן מחוכם מעט יותר – ודאי שלא סתם כך באמצע.
עריכה: הבעיות העיקריות כאן הן בסימני הפיסוק.
1. בין פסיק לבין המלה שקדמה לו *לא* יהיה רווח, ובינו לבין המלה הבאה יהיה רווח *אחד*. כנ"ל נקודה. כנ"ל סימני שאלה וקריאה.
2. בין סוגריים פותחים לבין המלה שקדמה להם יהיה רווח *אחד*, ובינם לבין המלה הראשונה בתוך הסוגריים *לא* יהיה רווח. בין סוגריים סוגרים לבין המלה האחרונה בתוך הסוגריים *לא* יהיה רווח, ובינם לבין המלה הבאה יהיה רווח *אחד*. כלומר, (כך נשתמש בסוגריים), לדוגמה.
3. חלוקת משפטים, סימנים חסרים. למשל: "ג'וני חש ברימון שבכיסו רוטט "שיט שיט שיט" הספיק לומר בטרם…", צ"ל: "ג'וני חש ברימון הרוטט שבכיסו. "שיט שיט שיט," הספיק לומר, בטרם…" (שים לב לסימני הפיסוק כמו גם לשינוי הקל בסדר המילים). או, "אדי כבר היה ממש מבולבל, הסכין, המיני עוזי והרימון נעלמו." צ"ל – "אדי כבר היה ממש מבולבל. הסכין, המיני-עוזי והרימון נעלמו." (שים לב ל*נקודה* לאחר "מבולבל").פרט לכך: שים לב לבעיות זמנים ("כאשר הופשר הזמן וכדור העופרת חצה את הסנטימטרים הנותרים, לא חודר הוא את מצחה…" – צ"ל "לא חדר"), בעיות איות ("מפרחת" צ"ל "מפרכת", "דפיי" -> "דפי", "שנייה" -> "שניה", "שוליי" -> "שולי" ועוד – שגיאות בכלל והכפלות י' מיותרות בפרט), שיוך מין ("בעיותיהם המקצועיים" – צ"ל "המקצועיות", למשל), בניין נפעל יכתב ללא י' (כלומר: "נפעל" ולא "ניפעל", "נמלטים" ולא "נימלטים" וכו').
כמו כן יש כמה בעיות סגנון, אלא שבהן אדון במועד מאוחר יותר, אם יעמוד לי הכח.
המלצה: ערוך את הסיפור היטב לפני פרסומו. פוטנציאל יש, צריך רק ליטוש.
