התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
למעט, אולי, בתחום האיות, בו אנו שמרניים במקצת. הודעה פורצת דרך כזו שלך מראה לנו, פשוטי העם, היכן היא התעוזה האמיתית. עלה והצלח.
אללי, אכן אין בושה; ויעלו האנאלפביתים ויפרצו, ויטיפו, וילהגו, ויקרקרו וימלאו בשאונם כל חור ופינה טובה, תחת כל עץ ושיח רענן (או סתם תחת), ככל אשר רואה העין מתחת לשמים; ותעל שוועת העם הסובל השמימה; וישמע הזועם ויאמר; מה החוקים והמשפטים אשר לכם, לכו הקריבו עגל שלם ממולא בפטריות; ושתי סאות מאפה גבינה; וחומוס עם בצל; ושום כתוש; והביאום אצל קורתי, ואפטור הארץ מרעה חולה זו; שנאמר כי על הים הביא בהם חמישים מכות; ובמדור הביא בהם חמישים ומאתיים מכות; לפני מע"מ;
כיוונתי למסרים נטולי הסימן החשוד ההוא, העשרים-וארבעה במספר. קשה המטלה, אך, הנה כאן, למול עיניכם, דוגמה גאה ונאה המוכיחה מעבר לכל ספק כי הדבר אפשרי.
ובאשר לכללי הפורום – הרי נועדו אלה לכלל הקוראים, למען ישכילו וינעימו חיי אחיהם לצרה. על כן, יחדלו נא מלנג'ס וימקדו מרצם ביצירה.
ונאמר אמן!תרומות יתקבלו בברכה כמובן, אך גם מעריצי העניים יותר יכולים לפעול, ללא כל התחייבות כספית מצדם. נתן, למשל, להעלות לזועם זבחים שונים, להפגין בכיכר רבין למען תנאי השירות שלו, להתראיין לעיתונות בנושא, לקיים פגישות סודיות בבתי חברי המחתרת, לכבוש את מצודת זאב ולהניף עליה את נס המרד, ועוד כהנה וכהנה שעשועים זולים ומהנים.
קדימה!ודאי תביני, טריל, כי הודעה של ההנהלה כתגובה לסיפור זה או אחר סופה להעלם מן העין לאחר כמה ימים, כאשר באים סיפורים חדשים ודוחקים את מקום הישנים. זו הסיבה לכללי הפורום הקיימים תמיד, נצחיים, עטורי תהילה ולהבות אש.
על כן נחוצים הסעיפים 7 ו-8 (כמו גם כל השאר) – הראשון על מנת לצמצם את דיוני ה-"מד"ב-לא-מד"ב" חסרי השחר (עם מעט עזרה מסעיף 2 המחודש ברשימה השניה), והשני על מנת למנוע הודעות "עברת על כללי הפורום! אותך לבוג'י!" ושאר ירקות.
הרעיון של כתיבה ללא האות ט', כלל שהוא נוגע אליך אישית, קוסם לי ביותר, אם כי הייתי מעדיף להעצים את האתגר משהו ולהמנע דוקא מהאות ת'.
הנני להבטיחך כי סגנון רב יקנה הדבר למסרייך, ומעריצים רבים ינהרו מכל קצווי עולם למען ישזפו עיניהם פרי עמלך.
(למשל)*למה* גרוע?
כלומר – דעתי על הסיפור אינה רחוקה מדעתך, אך כתיבת "פשוט גרוע" ותו לא אינה עוזרת לאף אחד. כתבי את הסיבות, פרטי, נמקי, הסבירי למחברת את טעויותיה, שאם לא כן – כיצד תשתפר?
דוגמה מצוינת, אגב, מצויה בדיוק הודעה אחת למעלה, שם נוברת אסטרו-נעמי בגווית הסיפור ועושה ממנה מטעמים. קראי והשכילי.
(עבודה מצוינת, נעמי!)לאור גילוי לב נדיר זה של הכותב מעלה, הריני לקרוא למעריצי האחרים באשר הם: עורו, קומו ויסדו את האגודה המוצעת, ויפה שעה אחת קודם!
תרומות יתקבלו בברכה אף הן.
(Brave Sir Robin ran away; Bravely ran away away…)
בוץ! בוץ!
אהם.
ובכן.
יואילו הגברות הנכבדות לפתור את סכסוכיהן באופן תרבותי בבריכת הבוץ (המנצחת יוצאת על ארבע, השניה על הרצפה), ובלבד שיפטרו אותנו מענשו של ויכוח עצוב ומתמשך זה. גם אם רחומה נפשה של מנהלת הפורום, הרי שאני עצמי איני כזה כלל וכלל, וסבלנותי עומדת לפקוע – מה עוד כי איני נגוע בעודפי תכונה זו מלכתחילה. על כן – קפדו הריב האוילי בטרם אקפדו אני, ודי לחכימא באיום בוטה.
ואשר למקפצי "חופש הביטוי בפורום" – אין דבר כזה ולא יהיה. למה? ככה. כי אני החלטתי.
לוחמי החופש מוזמנים לגשת לואללה, לפורומי כתיבה יוצרת, או לכל מקום אחר בו נוהגים מונגולואידי הרשת להתקבץ – אני בטוח כי הם ישתלבו שם מיד ללא כל בעיות. *כאן*, לעומת זאת, אנו מנסים לשמור על רמה כלשהי, גם אם קשה הדבר לכמה מאתנו.
והיה ונתקף אחד מאתנו חמת זעם איומה לנוכח טמטומו של מגיב זה או אחר, על שלא הבינו ואפילו, שומו שמיים, קרא לו בשם זה או אחר בהיסח הדעת, יואיל נא להביע את דעתו המדויקת על מושא זעמו, בלוית שמות תואר הולמים ונאים, כינויי חיבה אלו ואחרים, אפילו גידוף או שניים על דרך הלצון – *בדואר אלקטרוני* בלבד. לא כאן.אני, אישית, מוצא "חרוזים" שכאלה מרגיזים למדי. אם כבר חורזים – אז כהלכה. "חרוז" כמו "תעתוע/בטוח" מעיד על חוסר השקעה מצד המחברת ותו לא. אני, מה לעשות, מעדיף לקרוא עבודות מושקעות.
א. במקרה סחבק הוא *בדיוק* האיש להגיד למישהו במקום העבודה לסתום את פיו, בדרך כלל בלווית סיבות הולמות ונאצלות הנוגעות ליכלתיו המנטליות או, למרבה הצער, חסרונן.
ב. מתים עלי שם.
ג. אם לא תפסיקו את הויכוח הטפשי הזה אני קורא לבוג'י, ואז תראו מה זה…
