התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
1. לא טרחתי לחפש פגמי הגיון בעלילה, כיוון שהבנתי מהר מאד שבסיפור זה הדבר לא רלוונטי. עם זאת, העלילה לוקה בתסמונת "ואז ואז". קורה א', ואז קורה ב', ואז קורה ג', אבל הקשר בין א', ב' ו-ג' הוא אסוצייטיבי במקרה הטוב. כן, אני מבין שכנראה זה מה שרצית, אבל אנ'לא חייב לאהוב את זה.
2. הסגנון: רואים שהשקעת עבודה בנסיון ליצור סגנון ואוירה אגדתיים. רוב הזמן זה עובד, אך יש מעידות סגנוניות המעיבות על השמחה:
א. שימוש במילים מודרניות או בביטויים המרמזים על טכנולוגיה: "בחורה", "תנועה רובוטית", "מקליט במוחו", "נותנת המלכה לקאי גישה"
ב. שימוש במילים לועזיות במקום מילים עבריות קיימות: "קריסטליים", "סולסטיס", "קונטרסט", "רפטטיביות".
על רקע השפה העשירה (לעתים, לטעמי, עשירה מדי – "בוצצים" וכו'), הבעיות הללו בולטות מאד.לא נעלבתי, ולא ניסיתי להעליב בחזרה. פשוט, תגובות של כותבים מתחילים נוסח "הביקורת לא רלוונטית", "אתה אולי צודק אבל ככה רציתי שהסיפור יהיה", "אבל…" וכו' הן עניין נפוץ למדי במחוזותינו. האמן לי שאינך הכותב הראשון, או העשרים, שלא מוכן לקבל ביקורת (כן – "לא רלוונטית לגבי" משמעותו "איני מוכן לקבל את הביקורת"). הטענה שלי לגביך היא טענתו של מבקר, וכל עניין ה"אדם לאדם" הוא הסחת דעת מיותרת אשר, אם לנקוט בביטוי החביב עליך, אינה רלוונטית לפורום.
לסיכום: איני מתכוון להתווכח אתך כאן מי צודק, מי אנושי ומי יפה. כללי הפורום נתונים כאן, ובעצם הסחת הדיון לשאלה האם אני "מבקר" או "אדם" אתה מפר אותם. הדיון הזה מפסיק כאן. אם אתה מעוניין לפרסם סיפורים כאן – מלא אחר כללי הפורום במלואם. אם לא – שלום.ציטוט מתוך כללי הפורום:
—-
בעצם פרסום הסיפור כאן אתם *מתחייבים*:
1. להסכים כי יתכן ויש בסיפור פגמים להם לא שמתם לב.
2. לצאת מנקודת הנחה שחברי הפורום אובייקטיביים יותר מכם בכל הנוגע לסיפורכם.
3. *לא להעלב מהביקורות ולא להאשים את המבקרים ברוע לב, ציניות, התנשאות ושלל תכונות אחרות*.
אם אינכם מסכימים לתנאים הללו, נבקשכם להמנע מפרסום סיפורים בפורום זה.—-
בקיצור – קרא את כללי הפורום, מתחילתם ועד סופם. אם הם נראים לך לא הגיוניים, לא צודקים או מעוותים, אל תשתתף בפורום. אם אתה משתתף בפורום, *חובה* עליך למלא אחר הכללים.
פשוט.מעבר לכך: כיוון שאני עצמי עורך, ואף מכיר אישית את רוב (כל?) עורכי המד"ב והפנטסיה בארץ, חוששני שדעתי לגבי התייחסותם לסיפוריך בעינה עומדת. זו לא שחצנות, ציניות, התייחסות לא-אנושית, התנשאות או קטנוניות – זו *האמת*.
אתה חושב שאני טועה? נסה ותראה.בדיוק במקום בו היא אוזכרה. בעמוד 58. אם אתה חבר אגודה, כמדומני שלא צריכה להיות לך בעיה להשיג אותה – אפשר להזמין (אני כמעט בטוח) גליונות של המימד מחבר הועד האחראי, רמי שלהבת. כתובת הדוא"ל שלו מצויה בעמוד "אודות האגודה".
אם אתה לא חבר אגודה… ובכן, הגיע הזמן!
באשר לתיעוד מפורט יותר: בדרך כלל הוא לא קיים. מרצים נוטים לכתוב לעצמם תזכירים, תזכורות וקיצורים, ולא את חומר ההרצאה עצמו, אותו הם בדרך כלל יודעים על-פה (וביחוד הותיקים שבהם). המאמץ הדרוש להמרת רשימת תקצירים כזו למאמר של ממש גדול עוד יותר מזה הנדרש לכתיבת המאמר ללא "חומר העזר" הנ"ל.
Kosh: כולי איחולי תקווה והצלחה לך עם הקומונה החדשה שפתחת. אם אתה מעוניין בדיונים נוספים בנושא, אני מציע להעביר אותם לשם ו/או לפורומי מד"ב כלליים ברשת. אולי יהיה מחוכם מצדך לבקר בפורומים הללו (רשימה שלהם נמצאת בעמוד הקישורים, כאן באתר) ולהזמין את חבריהם (וכמובן – חברותיהם) לקומונה שלך.
הודעות חדשות בנושא בפורום הנוכחי ימחקו לאלתר. סליחה ותודה.ולהפוך הרצאות למאמרים, ולאחר מאמצים רבים הצלחתי לשים את ידי על רשימות של מרצה או שניים.
תשאל – נו, אז איפה המאמרים באתר? התשובה: הם לא הועלו מעולם. הם לא נכתבו. הם לא קיימים.
למה?
ובכן, הרי לך דוגמה בדיונית אך נאמנה למציאות של רשימות מרצה תיאורטי אך אופייני מאד, לאכזבתך הרבה ולהנאתך הבלתי מתפשרת:
*טרולים בעידן המודרני*
רשימות להרצאה
[נכתב בכתב יד בלתי קריא כמעט לחלוטין ע"ג מפית מוכתמת של בית הקפה שבלובי הסינמטק]א. ימי הביניים. דת, אמונה, אמנות. להזכיר את הסיפור המצחיק שסיפר לי פרופ' א' על ה[בלתי קריא]
ב. תחילת המאה העשרים. הטרולים בראי הקפיטליזם המוקדם. לא לשכוח להביא שקף [שקף לא מצורף לרשימות, ואף אחד מהנוכחים בהרצאה לא זוכר שקף כלשהו].
ג. מהפכות – מארקס ולנין כדוגמאות ל[כתם קפה] בהתפתחות הטרול המודרני.
ד. הטרולים כגורם להתמוטטות ההגמוניה של הפיסיקה הניוטונית. הקוביה של איינשטיין לעומת הקוביזם. הטרול של שרדינגר.
ה. השוואה אנליטית בין טיפוסי טרולים אופייניים לבין רשימת זוכי פרס נובל לספרות. להעיר בסרקסטיות על מנת המשכל של [בלתי קריא], שלא לדבר על עורכי [כתם בלתי מזוהה החשוד כהפרשה גופנית זו או אחרת] באספמיה.
ו. התיאוריה של פרופ' א' על הקשר בין טרולים לחורי תולעת.
ז. דנידין וצ'יפופו כטרולים במסווה – [בלתי קריא]???
ח. פואמה משעשעת על טרולים ומגדר שהתפרסמה בכתב העת "המימד העשירי", גליון 20.
ט. דברי סיכום. לא לשכוח את האנקדוטה המשעשעת של פרופ' א'!
אני יודע שכמה ממבקרי פורום זה ישמחו לקבל את סיכום ההרצאה הנ"ל בדמות מאמר, אך למרבה הצער הרמה העיתונאית הגבוהה עליה מתעקש כותב שורות אלה אינה מאפשרת לו לפרסם טקסטים כדוגמת הנ"ל.מרגע שפרסמת את הסיפור, השאלה האם *אתה* יכול לראות את המצב או להבין אותו חשובה כקליפת השום. הדבר היחיד שחשוב הוא איך *הקורא* מקבל את הדברים.
אתה מעוניין להתעלם מההערות שלי ("רואה אותן כלא תקפות")? תהיה בריא. רק אל תתפלא אם אף עורך כתב עת לא יסכים לפרסם את הסיפור שלך. פשוט.
כמובן, זו זכותך המלאה לא לרצות שסיפוריך יראו אור אי פעם. אבל אם זה המצב – אין לך מה לחפש כאן. כאן אנשים מקבלים ביקורת מהמנוסים מהם כדי ללמוד ולהשתפר.דיאלוג בו הדמויות אומרות זו לזו מה שהן – שתיהן/כולן – כבר יודעות, רק כדי לתת מידע לקורא הוא שיטה רעה מאד לעשות זאת.
סיפור שכמעט כולו הוא מונולוג שכזה…לשם ההמחשה, הנה דוגמה רעה נוספת:
"שלום לך, משה זוכמיר, האיכר החסון בן ה-57 מקיבוץ משמר הרפת."
"ושלום גם לך, שכני היקר, אברם קונץ, מזכיר הכפר החלשלוש והממושקף שאשתו עושה לו את המוות."
"אני רואה שהטרקטור הגדול האדום והישן שלך, זה שקנית ב-1967, זה שכולנו בקיבוץ מכירים ואוהבים, עדיין סוחב."
"בהחלט! כבר שנים אני חורש את השדה שלי, שגודלו בדיוק שני קילומטרים מרובעים, כפי שאתה יודע היטב לאחר שעיינו אתמול במפה של הקיבוץ והתווכחנו על כך קשות. אולי נדבר על פוליטיקה?"
"בבקשה: שמעת, ידידי הותיק ואויבי היקר, שראש הממשלה הנוכחי של ישראל, מר אריק שרון, שייך למפלגת הליכוד?"
וכו' וכו', בלה בלה בלה בלה. לא זו הדרך. אנשים לא מדברים ככה. אנשים לא אומרים זה לזה את מה שהם ובני שיחם כבר יודעים, או מידע חיצוני לתחום השיחה. אנשים אומרים זה לזה את מה ש – לדעתם – לא ברור לבני שיחם, או מצהירים על דעה משלהם. יש *סיבה* לכל דבר שנאמר – והסיבה הזו היא *לא* מתן מידע לקורא פוטנציאלי כלשהו של השיחה.
עוד דוגמאות:
לא נכון: "הכתבות בעיתון 'מעריב-אחרונות', העיתון הגדול והנפוץ במדינה, שמודפס על נייר דק שאפשר לעטוף בו דגים – הכתבות האלה ממש מעצבנות אותי!" אמר משה לחיים, השכן מלמטה.
נכון: "הכתבות ב'מעריב-אחרונות' ממש מעצבנות אותי!" אמר משה לחיים, השכן מלמטה.
למה? כי חיים כבר *יודע* ש'מעריב-אחרונות' הוא העיתון הגדול והנפוץ במדינה ושהוא מודפס על נייר דק שאפשר לעטוף בו דגים. אין טעם לחזור על המידע הנ"ל באוזניו.מעבר לכך, אני לא מוצא את רעיון הסיפור מלהיב במיוחד. אין שום סיבה הגיונית לנשיא לתת זכות בחירה שכזו לאיזה אסטרונאוט, מעבר לרצון של מחבר הסיפור ליצור דילמה.
ברוך הבא לפורום – כתוב סיפור חדש…
גם לפי חוקי הפורום, וגם נשאר. פטנט, אה? וכמובן – תודה לשניכם.
אני לא יודע אם ארצה בכנסים עתידיים. כלומר – אני אוהב להרצות (רואים, לא?), אבל אני לא רוצה לחזור על עצמי יותר מדי, ואני לא בטוח שיש לי מספיק חומר להעביר בנושא או שיש לי כוח להעביר אותו באופן מסודר. מצד שני, עד הכנס הבא אולי יהיו לי כמה סיפורים חדשים, ואז לא תהיה שום בעיה. נחיה ונראה.
בכל אופן – שוב – תודה!
