התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
רוב מילותיו של "קלינגונס" *לא* נכתבו על ידי, כי אם על ידי האדם הידוע בכינוי Preacher בפורום אורט. אני קראתי, התלהבתי, שיפצתי, הוספתי והקלטתי, אבל הרעיון המקורי הוא שלו.
אבל זה ירד בעריכה…
על כל פנים – תודה.
החדשות הטובות – אני מקליט בימים אלה אלבום/מיני-אלבום בנושאי מד"ב. אני לא יודע אם קיימת בארצנו חברת תקליטים אמיצה מספיק על מנת להפיצו, אך הפצה פרטית למעוניינים בהחלט באה בחשבון. עם קצת מזל, יהיו לי כמה עותקים להביא ל-ICon.
היא עוד שם. הרי כל בר בי רב יאמר מיד כי השיר מרושע מאין כמוהו…
ה-"חרוז" הוא תוצאה מופלאה של הקלטות ב-3 בלילה. היה צריך להיות "עם דג" (למה? סיפור ארוך), יצא לי "נחמד". כולי תפילה להחלמה מלאה של הקרבנות…
נתן לשנות את סדר המלים במשפט. למשל, בדוגמה זו:
"בשקל אחד נקנה קצת ספרים,
לסדרן נעשה דברים איומים…"סתם, Top of my head…
(לא.)
אז תביאו!
אין לי פסנתר אמיתי בבית, למרבה הצער. ה-"פסנתר" כאן הוא הימאהה הכחול – הסינטי החבוט ושבע הקרבות שלי. הנגינה גם היא חבוטה ושבעת קרבות – מעולם לא הייתי קלידן מקצועי – אבל למי אכפת?…
הגרסה הסופית תהיה בהופעה חיה, עם גיטרה חשמלית, בס ותופים. היא הוקלטה הבוקר (בניגוד לזו ששמעת, שהוקלטה בלילה) ונמצאת כרגע בשלב העריכה.
כמאמרה של אחת הדמויות בתסכית הרדיו "היקום בפיתה" (המופק בימים אלה): "זה הכל הכל אני"… שירה, נגינה, הקלטה, עריכה.
עוד לילה הזוי עבר על כוחותינו, וזו התוצאה.תודה! השיר אכן קיבל הושפע מאותו קצרצר, ואני אף חושב להקדישו לעמנואל לוטם (שתרגם את הסיפור ההוא ואשר ודאי אינו קורא שורות אלה).
מהי העריכה המדוברת?הואילי נא להרגע – הודעתי לא כוונה כלפיך או כלפי כל מתרגם אחר המשוטט כאן (אם יש כאלה). אחוז התרגומים הגרועים גבוה, מה לעשות. עם עובד ובועז וייס מובילים, אך מסתובבים עוד דברים מחרידים רבים בשטח. גם תרגומים אחרים, סבירים יותר, נגועים פעמים רבות בחוסר הקפדה משווע. העורכים המקצועיים דופקים כרטיס (או שאינם מקצועיים עד כדי כך – בחרי באופציה החביבה עליך), וספרים בהוצאות כגון "אסטרולוג", או התרגומים הישנים של "אופוס" מסתובבים חפשי ומאיימים על חייהם של עוברים ושבים.
את תרגומיך שלך לא קראתי ואיני יכול לחוות דעה עליהם. תרגומים אחרים, לעומת זאת, קראתי במאותיהם עוד לפני המעבר לקריאה באנגלית. איני זקוק לתואר במקצועות הלשון או התרגום כדי לדעת מה איכותם המדויקת, בדיוק כפי שלא נחוץ תואר בקולנוע על מנת לדעת מה טיבו של סרט נתון. פשוט.השילוב בין הכאן-והעכשיו ובין הערפדים (או כל נושא פנטסטי/מד"בי אחר) מוצא חן בעיני. למרות זאת, גם אני, כחלק מהמגיבים כאן, מוצא כי הקשר בין שני האלמנטים בסיפור (הסכסוך והערפדים) קלוש משהו. בסופו של דבר גרם לי הסיפור לתחושת החמצה.
טכנית: רמת הכתיבה סבירה, קיים עודף קל בפסיקים, ולעתים הייתי רוצה לראות ניסוחים זורמים מעט יותר. הדיאלוגים לוקים משהו (נסה לדמיין מישהו *אומר* את המשפטים ששמת בפי הגיבורים, עם אתנחתות בפסיקים ובנקודות – זו שיטה לא רעה לתיקון דיאלוגים).
בקיצור – סביר, אך נתן לשפר בהרבה.א. לעורך מותר *הכל*. העורך, למשל, בזבז את ההודעה הקודמת שלך בעוון גידופים וחוסר חן כללי.
ב. אין לי כל ויכוח אישי אתך, אני לא מכיר אותך. עם זאת, שליחת סיפור גרוע ו/או לא מוקפד לפורום, כמוה כזריית מלח על פצעי הקוראים, ואני בראשם.
ג. אם היית טורח לעסוק בביקורת עצמה במקום בשאלות כגון "מדוע דוקא אני" ו-"למה לא אחרים", היית יוצא נשכר.
ד. הסיבה העיקרית לריבוי תגובותי אליך, להבדיל, *כביכול*, מסיפורים אחרים פשוטה: אף אחד כאן לא טרח לציין את השגיאות עליהן סיפרתי לך. סיפורים אחרים זכו לביקורות הגיוניות יותר ולכן הסתפקתי בהערה קלה פה ושם או בשתיקה. כאן, לנוכח מגיפת התשבחות הכללית (החשודה למדי, יש לציין – אני מאשים את מזג האויר. ואת ההורים…), נאלצתי לעשות מעשה.
ה. אולי לא תאמין, אבל אני מנסה לעזור לך.
ו. נראה לי כי אחת הסיבות לחוסר המסוים בביקורות שליליות בפתיל זה היא אנינות כלשהי של חלק מחברי הפורום, שבעטיה לא הצליחו הללו לקרוא יותר מפסקה או שתיים מן הסיפור לפני שחוו קריסת מערכות כללית. נעמי שלנו, תבורך נשמתה העקשנית, אפילו העלתה זאת על הכתב בתגובתה למטה.יש סגנון *טוב* או *לא טוב*. הסגנון כאן בפירוש *אינו טוב*. לא "כמעט", לא "אולי", לא "סליח" (אללה היקר! למה?!), לא בטיח. *לא טוב*.
אני חושד כי הסיבה היחידה לסלחנות היתרה של חלק מבאי פורום זה כלפי סגנון קלוקל הנה כמות ספרי המד"ב והפנטסיה המתורגמים שקראו. העובדה המצערת היא כי אחוז התרגומים הגרועים גבוה ביותר, והדבר בולט במיוחד בז'אנר ה-Sword&Sourcery (אם כי בהחלט לא רק). בופו שבכאן נראה כקרבן טיפוסי של ספרים אלה, למרבה הצער.ובכן, יש מן הצדק בדברייך בעניין החזרה המיותרת, כלומר – לא תמיד ה-ש' היא האשמה. עם זאת, לנוכח העודף השיני המרשים בסיפור, העדפתי ללכת על בטוח.
באשר לשאר הדוגמאות – אני עומד על דעתי. קראי את "ההובגובלין אשר אחראי להישג זה" במקומו הנכון בסיפור ותביני; "שלא יעשו שום דבר שיתחרטו עליו" אולי נכון אקדמית, אך מחריד מכל בחינה אחרת; "ההמולה שמסביב רק גדלה" מסורבל ודוחה; "כמות האנשים ששונאים" כנ"ל; "בעודה צונחת חרוכה ושחורה, אל החול החם" – פסיק לא נכון; "ההובגובלין המסכן שלבסוף חדל מלזוז" לא רק מסכן, גם מכוער לאללה.
באשר לכפילות האות י' – גם כאן אני שמח לשלוח את האקדמיה לחפש את חבריה בביבי השופכין ובשאר מקומות יאים והולמים עד מאד. *אין* דאבל-י' בתחילת מלה למעט, במקרים מסוימים, בשרשים המתחילים ב-י' (מלים כגון "יישר", "יישן", "ייקר" בבניין יתפעל, להבדיל מ-"ישר", "יקן" ו-"יקר" בבניין פיעל).
הלאה.
משפטים ארוכים יכולים להיות, כמובן, מצוינים ומשובחים ביותר, שיאים של אנינות ושל טוב טעם, פאר של אסתטיות רבגונית אשר למראהו נעתקת נשימתו של הקורא בר-המזל בפליאה, שכן קסם שכזה אינו נופל בחלקו של זה האחרון מדי יום ביומו, ולמעשה, כמסתבר, נוטה להתגשם רק בספריו של פלוני צ'רלס דיקנס.
כל השאר, אללי, טוב יעשו אם יקצצו ללא רחם במשפטיהם הארוכים, או לפחות יקפידו על מבנה נאות, מובן, הגיוני ובר קריאה, למען ישכיל הקורא ולא, כמקובל בפורום זה, יאלץ להטיח ראשו בקיר בתסכול לנוכח אריכות היתר השופעת והלהגנות הלוהבת הנפוצות כאן מעל ומעבר לכל פרופורציה הגיונית.
איפה הייתי?
כן.
זהו.
על כל פנים, כפי שהוסבר כאן הלוך והשחת – לפני שתלך, דע לזחול. הדברים אמורים, כמובן, בידידנו הקט בופו – לכשילמד זה לנסח משפט קצר כהלכתו, יתכן כי אהיה מעט סלחן יותר בעניין המשפטים הארוכים. עד אז…אחרון אחרון חביב – עניין השיפור. אמנם קיים שיפור כלשהו, אך הוא קטן ביותר, ביחוד לנוכח ההפרש האדיר בין רמת הסיפור הנוכחי לבין רמת האפס (aka "מתקבל על הדעת"). לא מספיק. הסיפור קשה לקריאה, טרחני, מתאמץ להצחיק בכל מחיר, חקייני, ארכני ונטול טעם. הוא אף מתקרב קשות לקו-חוסר-העלילה-האדום. יש גבול גם ליכולת האיפוק המפורסמת שלי, את יודעת…
אם כן: הסיפור מלא שגיאות, טעויות, ניסוחים גרועים, בעיות כתיב, פיסוק, סגנון ומה לא. הנה מספר דוגמאות: "שני התכונות", "362 שיני הטלפיים החדות", "וההובגובלין אשר אחראי להישג זה", "ייתפוס", "מולד לגזע שהיה…", "בעזרת תכונותיו אלו… ובעזרת תכונותיו אלו…", "ובשבילהם במיוחד", "חד סתרי", "שלא יעשו שום דבר שיתחרטו עליו", "ההמולה שמסביב רק גדלה", "כמות האנשים ששונאים", "אם היה דבר שיצורי השאול היו יודעים…", "יותר בגלל שנורא שנא…", "קפא כגמל בכותב", "בעודה צונחת חרוכה ושחורה, אל החול החם", "ההובגובלין המסכן שלבסוף חדל מלזוז" ועוד ועוד.
קצרה היריעה מלתאר כאן את כל בעיות הניסוח שלך, אך הנה מספר רמזים, לשימושך:
1. הזהר בשמוש ב-ש', ביחוד בביטויים כמו "בגלל *ש*", "[מישהו] *ש*עשה [כך וכך]" וכו'. דוגמאות מתוך הסיפור: "אם היה דבר *ש*יצורי השאול היו יודעים", "*ש*לא יעשו שום דבר *ש*יתחרטו עליו" ועוד.
2. שימוש עודף בפסיקים. התייחס בחשדנות לפסיק הבא לפני ו' החיבור – ברוב המקרים הוא יהיה מיותר.
3. משפטים ארוכים ו/או מסורבלים – לפח.
"החיילים האחרים ברחו אל השער, צורחים לפחיתקולה, *ש*היה עדיין תקוע בתוך השער, אחוריו המדממים בחוץ והוא בפנים, לפתוח אותו," למשל.
4. נסה להמנע מחזרה על ביטוי מסוים פעמיים באותו משפט, או בשני משפטים סמוכים. דוגמה: "בעזרת תכונותיו אלו… ובעזרת תכונותיו אלו…" (כמו כן, צ"ל "תכונותיו *אלה*").
5. עבור על הסיפור בעזרת בודק איות לפני פרסומו. דוגמאות: למעלה.פרט לכך, בעניין הסיפור עצמו:
1. אם חצי מהסיפור הוא הקדמה, המצב לא טוב.
2. עודף מחריד בהתחכמויות זולות. לפח.
3. מה הקטע שלך עם "מינוס", בדיוק? לילה קודר וסוער?
4. שוב: הסיפור נראה כהקדמה למשהו ארוך יותר. האם לא הבהרתי את עמדתי (כלומר – עמדת פורום זה) בעניין פרסום חלקים מסיפורים גדולים יותר, וביחוד כאלה שלא נשלמה כתיבתם? אני חוזר ואומר – אם סיפוריך כאן לא יהיו *שלמים ומלאים*, אאלץ למחקם. ראה הוזהרת.
5. בטרם תיגש להגיב, שקול: תגובה מתחכמת מצדך תגרור מחיקה מיידית של סיפור זה על כל תגובותיו מהפורום. את ההתחכמויות שלך שמור לאמא. יש מבין?
