התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ועם זאת, למרות מודעותי החלקית לקורה בעולמנו הקט, הרי שאיני יכול להתגבר על אותה שמחה פנימית מופלאה, סימן ההיכר שלי…
בהחלט נתן לחלק את הסיפור לחלקים. מומלץ לבדוק כיצד מופיע הסיפור בתיבת העריכה של הפורום לפני הלחיצה על "פרסם", על מנת למנוע בעיות מרגיזות של פסקאות מעוותות וכדומה.
תקנו אותי אם טעות בידי, אך למיטב זכרוני מעולם לא קראתי למישהו "פוץ" מעל דפי פורום זה. יתכן כי רמזתי בעדינות לגבי כישוריו השכליים של כותב זה או אחר, אך מעולם (ככל שידיעתי מגעת) לא בקללות לשמן (א-קיינה קללה, "פוץ", אוי-י-ברוך…)
על כל פנים, אני שמח לראות כי מאמצי זוכים להערכה.ובלתי מובן, כמובן. דברים רבים שעלו בדעתי כבר נכתבו ע"י המגיבים האחרים כאן. אנסה לסכם:
1. הגהה קלה לא תזיק.
2. למרות הזרימה המצוינת, הסיפור ארוך מדי לטעמי. נתן לקצץ בו ללא פגיעה באיכויותיו הטובות.
3. כתכנת (בין השאר), חרה לי במקצת השימוש המאולץ משהו במושגים מעולם המחשבים ובמערכת מחשב בעלת מבנה לא הגיוני. אמנם זרימת הסיפור מחפה על כך במקצת, ועדיין…
4. השימוש במונחים באנגלית מחריד למדי, גם בתעתיק עברי וגם במקור. הוא גם נטול סיבה ממשית.
5. החשוב ביותר – הסיפור אינו מובן מספיק, אין ספק. ככותב, הדבר אמור להדליק אצלך נורה אדומה. הסיפור נופל קרבן לערפול, וחבל.בקיצור – עלה והצלח והסבר ופרט ונמק…
סיפור לא מושקע *מעליב אותי אישית*. אני לא אוהב עלבונות, ומגיב בהתאם. כותב בפורום זה המסרב לקבל ביקורת בתירוצים מתירוצים שונים ("כתבתי את זה בגרוזינית והתרגום לא יצא טוב כמו המקור", "גם אני חשבתי על זה אבל החלטתי שאולי בכל זאת לא", "בכלל שכחתי מתי ולמה כתבתי את הסיפור הזה, אבל מצאתי אותו במגרה יחד עם ספר המחזור של כתה ג' 2") מעצבן לא פחות, וראשו יקופד.
לעומת זאת, כותבים רבים כאן מוכנים לקבל ביקורת, או, לחילופין, יכולים להסביר באופן הגיוני בדיוק מדוע בחרו לכתוב X ולא Y ("באופן הגיוני" = *לא* בתירוץ "אבל גם ברומח הדרקון כתבו ככה!", למשל). כותבים כאלה לומדים מטעויות ומשתפרים. יום אחד יהיו כאן מספיק סיפורים טובים על מנת להוציא (זו מזימתי) אוסף חביב. בדפוס.
אך הדרך עדיין ארוכה ומלאת חתחתים.
כמו, למשל, כותב או שניים בעץ זה…למה? כי אין ביטוי כזה בשפה העברית.
הרהרתי ביני לביני, עם קריאת הודעתך, שמא עלי לתת לכלבים לנבוח ולשירה לעבור (דבר שיקרה בכל מקרה) או לומר מלה או שתים לטובת הענין. החלטתי להקדיש (שוב) מזמני היקר על מנת להבהיר דברים מספר, כאלה הברורים לרוב שוכני פורום זה אך, למרבה הצער, לא לך:
1. זה אינו פורום כתיבה יוצרת, אף לא פורום מחמאות. הכותבים כאן *מצווים* להשקיע בסיפוריהם הרבה יותר מאשר בכל פורום אחר ברשת, ואילו על המגיבים למצוא את כל נקודות התורפה ולדון בהן, ללא רחמים וללא משוא פנים.
2. לא תאמין, אך השיטה עובדת. כמה מכותבי פורום זה השתפרו משמעותית לאחר ביקורות נוקבות שקיבלו, לאו דוקא ממני ספציפית. כותבים אחרים, לעומת זאת, נכנסו למגננה ("אבל אמא שלי אמרה לי שזה יפה! אתם רעים!"), ורובם אינם עמנו עוד, למרבה השמחה.
3. אם בטנך רכה ורגישה מכדי לעמוד בביקורת שכזו – אתה מורשה להדיר מקלדתך מכאן. אנחנו דיקטטורה ליברלית – מי שרוצה יכול ללכת.
4. יתכן כי טיב סיפורי שנוי במחלוקת (הוא לא), אך דבר אחד תוכל אתה (ולא רק אתה) ללמוד ממני: לפני פרסום סיפור, בפורום זה או בכל מקום אחר, אני מקפיד להגיה, לתקן, לשפץ, לסגנן, לעבד, לבדוק, לקצץ ולשפר אותו. אני לא מזלזל באינטיליגנציה של הקוראים שלי, ואני מנסה לתת להם מוצר מוגמר ככל האפשר. רוב הכותבים כאן כבר למדו לבצע זאת, והתוצאות בהתאם. כקורא, אני מצפה מכל כותב לנהוג כך. זלזול בקורא הנו בלתי נסבל, ולא יעבור כאן בשתיקה.
5. לסיכום: אם אתה מעוניין בביקורת אמיתית ונוקבת – מקומך כאן. אם בכפפות של משי חפצת – לך לאמא.אלא ב-"שאת", בצורתו הספציפית בחמשיר האמור. יתכן כי הדבר חוקי מבחינת האקדמיה, אך סגנונית הוא מחריד. הרי כל משפט "אספר על X שאת Y עשה" הנו עוות מגעיל של "אספר על X שעשה Y" (גם ניסוח זה אינו מדהים במיוחד, אך בהחלט סביר וקביל).
באשר למשקל – חוקי החמשיר קבועים וידועים, ובניגוד לדעה המקובלת – לא הומצאו על ידי. המשקל בחמשיר האמור שגוי, חד וחלק.
