התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הרי יהיה הרבה יותר כיף להאזין לתסכית ללא ידע מוקדם על הדיאלוגים, לא?
הרשו לי להבטיחכם כי צוות הפיתה עובד במלוא המרץ, אם כי איני יודע מתי באמת נוכל להציג פרק – ולו בגלל שאלות רדיופויות שונות. אבל, אם יסרבו תחנות הרדיו לשתף פעולה (וגם אם לא), בהחלט יתכן כי נציג את התסכית בפנטסיקון…
בינתיים – תודה על הביקורות החיוביות!
תחנת החלל ניר ערוכה לכל, כמובן.
איני רואה טעם רב בהקלטות האודיו, עם זאת. נראה לי כי הדרך הנכונה להתמודד עמן היא שכתוב ההרצאה ופרסומה כמאמר. באשר לוידאו – שלח ונראה.על מנת להבהיר סופית:
כשאתה מעלה לכאן סיפור, עליו להיות המושלם ביותר העולה בדעתך. אתה צריך להיות מסוגל לומר לעצמך בשיא הכנות "אלוהים אדירים – *זה* יפיל אותם מרוב תדהמה! *עכשיו* הם ידעו איזה סופר גדול אני!"
או אז, כשיגיעו הביקורות, יתחיל תהליך הלימוד הכואב…
אם אתה כבר יודע שהוא לא מושלם – אל תטריח אותנו. יש לנו דגים אחרים לטגן. אמירה זו אינה מכוונת ספציפית אליך, גונקל, אלא לכל באי הפורום. אני מצפה בכליון עיניים לסיפורך הבא, המושקע…ריבוי האפשרויות הוא העניין.
אשר לעדים ולאי אמינותם – ברור לחלוטין מדוע אף אחד לא מאמין להם, כמובן…אגב, אני מאמין כי זהות המפלגה המדוברת ברורה למדי, כמו גם דעתי עליה.
או, במילים אחרות – הכוון שלא ציפית לו? מצוין!
הביני – אני חסיד גדול של עקרונות הפיסיקה. לעתים אני אפילו נוטה לחיות לפיהם (או לפחות חלקם). הפתרון שהצעת הוא (לטעמי, כמובן) נדוש – אין בו כל חומר סיפורי מעניין. אז הם הפסיקו להאמין באינדוקציה – So What?
הסגנון משדר זלזול, כמובן – אך לא בקורא אלא באמונה ובקרבנותיה. איני רואה כל הצדקה לטענת ה-"אני ממהר" שלך. הרי מדובר כאן בסיפור פואנטה – לו הייתי טורח להעמיס אותו בפרטים תפלים ולא קשורים, הייתי חוטא לקורא ולסיפור גם יחד. כל הרעיון כאן הוא היות הסיפור קצר, מהיר, זריז, משעשע לפרקים ובעל פואנטה.
אחד החטאים הנפוצים בקרב כותבים חובבים, אגב, הוא בניה מפורטת של עולם מורכב, דמויות שנונות, עלילה מסועפת רבת תהפוכות, וכל זאת על מנת לזעוק בסוף, בקול בוכים "בעצם הכל היה חלום!" או "זה בכלל היה אחיו התאום!" או "המשרת עשה זאת!" או "היקום בפיתה!" או משהו…איך אפשר לסרב לבמבה? תסתכלי לה בעיניים ותגידי לה "לא" – נראה אותך!
*בעיניים* אמרתי!
אפילו אם זו, במקרה, במבה 2001…
