התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
על הסיפור להיות מושלם בעיני כותבו, לאחר שנקט בכל האמצעים לעשותו כזה. ברור לחלוטין כי לכשיגיע לפורום יקוטרג קשות (או קלות) – הדבר נוגע גם לבוג'י ולי. אני, אגב, מעוניין בביקורת בדיוק כמו כל אחד אחר כאן (אם לא יותר, כי אצלי הכל יותר, כמובן…
), וכל נאומי הנאצה שלי לגבי איכותם הטכנית של סיפורים מסוימים נובעים, בין השאר, מהכעס על כותבים מחפפים שלא מוכנים לעבוד קשה כמוני.הבדל עקרוני אחד בין הכתיבה של בוג'י ושלי (בדרך כלל) לבין כתיבתם של מחברים הגורמים לקריאות גנאי בפורום הוא זה: בוג'י ואני יכולים לנמק בהגיון כמעט כל אלמנט בסיפור שאנו מגישים. אם נקח, לדוגמה, את "הפודל שחזר מן הכפור" – אני יכול לספר לך במונחים מדויקים ומדוקדקים מה מקור שמן של האחיות בינה וחכמה קדם (לשעבר ברטולוצ'י), מהו המבנה הכללי של העיר הירחית, מעט על ההסטוריה של סוואנסון המפרק, וכולי. אני יכול אפילו לספק מידע על דמויות המופיעות בסיפור בחטף, כמו ברטה המשוטטת ופרננדו צ'ינג. המידע לא יומצא בזמן הבקשה – הוא כבר קיים. מדובר ברעיונות עליהם חשבתי במהלך כתיבת הסיפור ואפילו לפני כן. ההבדל ניכר – אפשר להבחין מהר מאד בין סיפור שנכתב מתוך הכנה וחשיבה מראש, לבין כזה שהוקרץ תוך חצי שעה לאחר שמחברו קיבל הארה פתאומית בעקבות אכילת יתר של צ'יטוס באמצע הלילה.
"התחום *הלא מוכר* של משחקי תפקידים", אתה ודאי מתכוון לכל אלה מאיתנו שבילו את עשרים השנים האחרונות בלפלנד, נכון? כי כל השאר (או רובם – כל אלה הצעירים מכדי להשתתף במלחמת יום כיפור) יודעים טוב מאד מהם משחקי תפקידים, ואין בכך כל חידוש.
הלאה: רמת ההגהה לא טובה. ניכר כי לא טרחת לבדוק את הסיפור לפני שליחתו – הוא פשוט מלא שגיאות הקלדה. גם הסגנון, במקרים מסוימים, לקוי. מעט דוגמאות:
– "אמרה חץ כסף בטון מאד קר" – ה-"מאד" מיותר או, למצער, במקום הלא נכון. כדאי לך לחשוב פעמיים לפני כל מלת הדגשה שכזו – ברוב המקרים מילים כאלה מזיקות במקות להועיל. שים לב כמה יותר נקי "אמרה חץ כסף בטון קר" או אפילו "אמרה חץ כסף בקור". שאף תמיד לניסוח הקצר ביותר.
– "'כמה זמן?' היא שאלה." – אתה חוזר כל העת על ניסוח זה. "XXX" היא אמרה, "YYY" היא שאלה, טרה לה לה. ה-"היא" מיותר רוב הזמן. אין כל בעיה עם "'כמה זמן?' שאלה." או אפילו "'כמה זמן?' אמרה." הביטוי כפי שכתבת אותו אינו "שגוי", אך החזרה הרבה עליו מציקה.
– "Action Figure" – האם יש סיבה אמיתית כלשהי לשימוש במילים אנגליות שאינן מינוחים טכניים מורכבים?שוב – הבעיה העיקרית כאן היא הנושא הנבחר – הסיפור פשוט אינו מחדש שום דבר לאף אחד מעל גיל 10. הבעיה המשנית היא, כמובן, סירובך העיקש להקשיב להנהלה: סיפורים *שלמים ומלאים* עם *התחלה, אמצע וסוף*. במילים אחרות: *לא* בהמשכים.
אבל אז הבנתי שאני מקשיב לשיר הלא נכון.
על כל פנים – האזנה באמצעות אזניות יכולה לעזור. זהירות על עור התוף – ביחוד אתה, שלמקו! לא בכזה ווליום! איי! לא! הצילו!אנו (דותן, הלא הוא עורך המימד, ואנכי) מחפשים אחר סיפורים נוספים הראויים לפרסום. הסיפור שפורסם הוא רק הראשון בסדרה. הסיפורים שנבחר יפורסמו במימד ו/או באתר (ברשות המחברים כמובן) ובדומה לסיפור שהוזכר כאן, יעברו עריכה תחת ידינו האוהבות.
בקיצור – כתבו, פרו ורבו ומלאו את המימד ואת האתר!
טוב, אז אני לא אספיק לקרוא את ה-"סיפור", אם לא אכפת לך. אין לי לזמן לסיפורים שלמחבריהם אין זמן להגיה. או לחשוב מעט בטרם הפרסום.
מצד אחד – הסגנון סביר (ותו לא), מעט הגהה לא היתה מזיקה ("הריעה לאלוהים"?!) אבל יאללה, בסדר.
מצד שני – קלישאתי להפליא ובעל פואנטה חלשה מאד. מאד. אם זה הרעיון כולו, הרי שנתן לכתוב את הסיפור בפחות ממחצית מארכו הנכחי ללא שום פגיעה. קראתי אותו ושאלתי את עצמי מה רצה המחבר ממני, הקורא. לשוא.
ועוד צרימה: קשה לי לאכול סיפורים המתרחשים בארה"ב סתם כך. אמת, הדבר "נחוץ" לצורך הפואנטה, אך זהו אילוץ איום ונורא.
בקיצור – אמתין לסיפורך הבא, בתקווה לימים יפים יותר.ולו בגלל שהותו של המתופף בבוסטון. עם זאת, אנו עובדים כעת גם על קליפים, ויתכן כי ההופעה, במסגרת שונה במקצת, עוד תצא אל הפועל. כולי תקווה לחדשות מרנינות בואך פנטסיקון, לפחות…
